שבחי הבעש''ט-[עונשו של משיג גבול]
הייתי בקהילת-קודש טולטשין פעם אחת עם איש אחד ושמו רבי דוד. והיה בעת ההיא השידוך בין החסיד מורנו ברוך ובין החסיד רבי יוסף בן רבי יחיאל מיכל זכרונו לברכה, ושמע רבי דוד הנ"ל מרבי יוסף משמו של הבעל-שם-טוב:
'וישלח מלאכים לפניו' - הם המלאכים ההולכים לפניו. ואמר, כי לפני יעקב אבינו היו הולכים גם כן מלאכים לימינו ושדין לשמאלו, ולפני הבעל-שם-טוב הולכים גם כן מלאכים לימינו ושדין משמאלו. ולא רצה להשתמש במלאכים מפני שהם קדושים, ובשדין מפני שהם שקרנים.
פעם אחת הייתה יושבת אלמנה אחת בכפר, ובא איש אחד לקח ממנה הארענדע, והלך לאדון לשכור הארענדע. וענה ואמר שד אחד: שלחו אותי אליו! ולא רצה. והפציר בו מאוד שישלח אותו, והבטיחו שיעשה כמו שיצוה אותו. ושלחו וצווה לו: היזהר אל תעשה לו שום נזק רק כשירצה לדבר לפני האדון תסתום בידך את פיו. והשד הניח אותו לדבר כל יחפצו, והמתין עד שלקח הארענדע וקבל הקונטרקט (חוזה), ובחזרתו כשבא אל הגשר הזיקו ונפל על הגשר. ורץ הבעל-שם-טוב ובא וגזר עליו תכף שיצא ממנו בלי שום נזק בעולם. ענה ואמר: ראה אדוני שעשיתי כאשר צויתני.
ואיני זוכר, וכמדומה שקם בריא וחזק.
* * *
ומחמי מורנו אלכסנדר שמעתי מעשה כזה, שהיה איש אחד שרצה לקח כפר מיד אלמנה אחת, והוכיח אותו הבעל-שם-טוב והוא לא שמע אליו. ורכב על סוס אצל בית הבעל-שם-טוב והכה בחלון ואמר: ראו שאני הולך לשכור את הכפר ואראה מה יעשה לי אלוקים. והזיל הבעל-שם-טוב דמעות.
וכשבא לכפר שכר את הארענדע בהוספה גדולה, וחשב האדון לכתוב לו הקונטרקט. ובתוך כך התחיל להסתובב ראשו, ואמר אל האדון: ראשי כואב לי מאוד! אמר: שב, אני לא אתמהמה לכתוב הקונטרקט. והמתין מעט. ואמר פעם שניה: ראשי כואב לי מאוד! אמר: שכב על המטה! והתחיל לילך מפיו הסקומה שקורין שויים (קצף), וצווה האדון לעבדו שישליכנו בין החזירים, כנאמר: אין מקרבין את האדם אלא בשעת הנאתן ואין עומדין לאדם בשעת דחקו.
והביאו אותו לביתו, והיו נטולים ידיו ורגליו, וגם הלשון נטל ממנו. וקראו להבעל-שם-טוב לרפאת אותו, והתחיל לדבר קצת. ובתוך כך הרגיש הבעל-שם-טוב שבני-ביתו עוסקים בנוכריות כשפניות לרפאתו, ומאז לא רצה לילך אליו, ולא היה יכול לדבר רק מעט דברים.
* * *
שמעתי מהרב דקהילתנו, שהיה איש אחד בקהילת-קודש מוהליב ושמו רבי ישראל שאפער, והלשינו עליו לפני השר, ונסע אל השר, והטה מן הדרך אל הבעל-שם-טוב לספר לו ענינו ולבקש ממנו אודות זה. ואמר לו הבעל-שם-טוב: אל תפחד מזה, אך כל אדם צריך להיות תפוס איזה פעם. ונסע אל השר בפחד. ובבואו אליו נשא חן בעיניו והלוה לו עוד מעות. ובחזרתו מהשר עבר דרך קהלת-קודש באר, ולקח אותו שר העיר לתפיסה עבור איזה ענין. ואמרו לו בני העיר: הנח, כי הוא איש שיכול לרדוף אותך. ופטר אותו לביתו לשלום.