שבחי הבעש''ט-[רבי אלכסנדר שוחט]
ראשית דבר שמעתי מפי חותני זלה"ה מורנו אלכסנדר שוחט, שהיה אצל הרב החסיד הקדוש רבן של בני הגולה מורנו ורבנו רבי ישראל בעל-שם-טוב ממז'בוז', שהיה אצלו סופר שמונה שנים, כמה שנים קודם ביאת הסופר החסיד המפורסם מורנו צבי, ואחר-כך היו שניהם סופרים, מחמת שהיה עסקו גדול על אחד. ונעשה אחר-כך שוחט-ובודק מטעם שהיה לו צער גידול בנים, והבעל-שם-טוב נתן לו מקום בקהילת-קודש שדה לבן, ואחר כך היה שוחט בקהילת-קודש ברדיטשוב. ולעת זקנותו נתן הבעל-שם-טוב איגרת ליד חמי להרב המאור הגדול דקהילת-קודש נמרוב, בעל המחבר ספר "תולדות יעקב יוסף", ונעשה שוחט-ובודק בקהילת קודש נמרוב.
שמעתי כמה פעמים מהרב הנ"ל זללה"ה שאמר לחמי בדרך מוסר בסעודה שלישית:
זכור מה שאמר הבעל-שם-טוב אליך! פעם אחת הלכתי לגן-עדן, והלכו עמי רב מישראל, ומה שנתקרבתי יותר לגן-עדן נתמעטו האנשים, עד שבאתי לעץ החיים נשארו עמי מעט מזעיר, וגם אותך סנדריל ראיתי בתוכם ונשארת הינער-שטעליק (מאחור).
וגם לא היה לו על יד ימין ציפורנים שלמים, כי גדלו שנים, אחד בשורש האצבע ואחד בראש האצבע, בין שני ציפורנים היה בשר מפריד, וכשגדלו העליונים חתך אותם בכל ערב-שבת-קודש עד שגמר הציפורן העליון, והתחתון עלה בתוך כך לראש האצבע ונפרד משרשו והתחיל אחר לצמוח.
ומאיזה דבר בא לו זה? שפעם אחת שלחו הבעל-שם-טוב להשביע משוגע אחד, ובלילה בתוך שנתו הפחידו הרוח, וצייר במחשבתו שמות הקדושים על תמונת ידו, על כל אצבע ואצבע, כמו שראיתי תמונת ידו בספרים. וסטר את הרוח על לחייו, והכה על הכותל עד שיצא דם מתחת כל ציפורניו ונפלו כל הציפורניים, ומהיום והלאה גדלו הציפורניים בעניין הזה כנ"ל. ותכף בא הבעל-שם-טוב ואמר לו: התפחדת? לא תחוש ולא תפחד!