שבחי הבעש''ט-[הצלתו של החוכר]
מעשה שהיה איש אחד בקהילת-קודש פולנאה, והיה עושה לבעל-שם-טוב טובות, נתן לו קמחים ודגנים באמנה. וכשבא קרוב למיתה בקש מהבעל-שם-טוב שישגיח על בנו יחידו רבי מרדכי - הנקרא רבי מוטיל - והיה תמיד עולה ויורד.
פעם אחת ירד מנכסיו ולא נשאר לו כי אם ביתו. אמר הבעל-שם-טוב: כשישלחו אחריך מן החצר לשכור הארענדע (החכירה) דעיר, לא תלך. אפילו כמה פעמים, עד שישלח אחריך עגלה. וכן היה, שבאו כמה אנשים לשכור הארענדע ולא הושוה עמהם, ושלחה השררית אחריו ולא רצה ללכת, כי אמר שהוא אינו בקו הבריאות ואינו יכול ללכת ברגליו. וכן היה, שהיה לו קצת מחוש, וכן ביום שני, וכן ביום שלישי, עד ששלחה אחריו עגלה. ואמר אינו ביכולתו להחזיק הארענדע, כי אין לו במה לשרוף יין-שרף. ואמרה: אני אתן לך כמה מאות תבואה. ושכר את הארענדע, והשררית נתמלאה שמחה שהשכירה לו הארענדע, והרויח בזה ערך שתים-עשרה מאות אדומים.
אמר לו הבעל-שם-טוב: אל תסחור בשוורים! ולא שמע לו וסחר בשוורים, ובא מן הדרך בכיס ריק. וכך היה כמה פעמים.
פעם אחת ירד מאוד, והיה בעל-חוב גדול לאדון אחד ערך שלוש-עשרה מאות זהובים, ולא היה במה לשלם. ואמר האדון: אם לא ישלם אהרוג אותו בקנה-שרפה. ושמע רבי מוטיל ונתירא, ונסע לבעל-שם-טוב וישב שם כל ימים נוראים. ותבע אותו, ואמר: אין לי מעות. ואחר יום-הכיפורים פעם אחת באשמורת הבוקר אמר הבעל-שם-טוב אליו: לך עמי למקווה! והלך עמו. ואחר זה אמר לו: לך לביתך! שאל: מה יהיה כשאלך לביתי? אמר לו: אל תירא ואל תחת! ונסע לביתו, וחג כל היום-טוב.
ואחר יום-טוב היה עת גשמים, ומחמת הדאגה עישן הלולקע והביט בחלון, וראה מחנה של נכרים שקורין "היידאמאקעס" (רועי צאן אוקראינים) שחזרו מן הדרך. ובאותו עיר הייתה תמיד דרך המסומן להם, והלכו בכל העיר להשיג אכסניה ולא השיגו, כי היו לערך ארבעים או חמשים רועים. וכשבאו לביתו קבלם ונתן להם אכסניה, ונתן להם לאכול ולשתות וכל מה שלבם חפץ, וקנה אצל שכנו שני קווארט יי"ש ומכר להם, ועוד קנה יי"ש יותר והרויח מהם מאוד, עד שהיה ביכלתו לקנות ליטר אחד יי"ש, ואכלו ושתו כחפצם וכרצונם.
וכשנסעו לדרכם בקשו אותו שיוליך אחריהם חביות דבש, והחשק היה להם לשתות כל חביות הדבש. וחזרו לעיר ולנו אצלו עוד כמה פעמים, עד שמלאו לו סך החוב, ועוד נחסר לו למלאת החוב בשלמות סך שני זהובים, ונשמט רועה אחד מהם ובא לביתו ומלא לו השני זהובים.
ואחר-כך בא האדון רוכב על סוס וקרא לו שיבוא אצלו לחוץ, ודרש ממנו המעות, ואמר: יש לי מעות! והכניס את האדון לביתו ושילם לו כל הסך המגיע לו. ואמר לו האדון: דברו לי עליך שאין לך במה לשלם, וכעת אני רואה ששלמת לי ושקר הדבר, בכן קח המעות עוד על איזה זמן שתרצה. ולא רצה לקח ממנו המעות, כי אמר: לא בכל יומא מתרחיש נסא.
ואמר הבעל-שם-טוב: כמה בר-מזל האדון הלז, אלו לא היה לך מעות היה מוכרח האדון הזה למות.