שבחי הבעש''ט-[התגלות הבעש''ט]
וכשבא העת סמוך להתגלותו נזדמן שאחד מתלמידי הרב מורנו רבי גרשון נסע להרב מורנו רבי גרשון, והיה ביום שלישי אצל הבעל-שם-טוב וקבלו אותו בכבוד גדול.
ואחר האכילה אמר: ישראל, תכין לי הסוסים שאסע מיד!
וכן עשה, קשר הסוסים בעגלה.
אחרי זה אמר הבעל-שם-טוב: מה היה אם היה מעלתו שובת בכאן. ויהיה לצחוק בעיניו. וכשנסע משם דרך חצי פרסה נשבר אצלו אופן אחד, וחזר לשם ונטל האופן ונסע לדרכו. ובפעם שניה נשבר לו דבר אחר, עד שנתעכב בזה גם יום רביעי ויום חמישי וגם ביום ששי נזדמנו לו סבות רבות עד שהוכרח לשבות שם בכפר, והיה מצטער מאוד על זה, כי מה יעשה בכאן עם הכפרי.
ובתוך כך ראה והנה אשת הבעל-שם-טוב עושה שתים-עשרה חלות, ויתפלא מאוד.
ויאמר לאשתו: למה לך שתים-עשרה חלות?
ותשב לו: אם בעלי עם הארץ, מה בכך? אדם כשר הוא! וכאשר ראיתי אחי עושה קדוש על שתים-עשרה חלות, אני עושה לבעלי גם כן.
וישאל אותה אם יש אצלם מרחץ.
ותאמר: יש, וגם בית הטבילה.
ויאמר: למה לכם בית הטבילה?
ותאמר: בעלי הוא אדם כשר והולך בכל יום למקווה.
ועם כל זה האורח היה מצטער מאוד על עיכובו שם.
והנה הגיע העת להתפלל מנחה.
ויאמר: איה בעלך?
ותאמר: הנה הוא בשדה עם הצאן והבקר.
והתפלל הוא לבדו מנחה וקבלת שבת ומעריב, ועדיין לא בא הבעל-שם-טוב, כי הוא התפלל בבית התבודדותו. ויהי כאשר בא לבית, שינה טעמו ולבושו ודיבורו, ויאמר: שבתא טבא! ויאמר לאורח: ראה אני אמרתי שתשבות בכאן, וכן הוה.
ועמד הבעל-שם-טוב אל הכותל להראות את עצמו שהוא מתפלל. אחרי זה אמר הבעל-שם-טוב אל לבו: יעשה קידוש בעצמו כדרכו בדבקות נפלאה - יראה ויבין האמת, לכן כיבד את האורח שיעשה קדוש.
וישבו אל השולחן לאכול כדרך הכפרי, אשתו ישבה אצלו, ואכלו את סעודת הלילה בשמחה וטוב לב. אבל האורח אינו יכול להסיר צערו מלבו. ויאמר הבעל-שם-טוב אליו: רבי, אמור לנו דברי תורה! ואז היה פרשת שמות וספר לו כל מעשה מגלות מצרים ביד פרעה כפשוטו. והציעו לאורח את המיטה אצל השולחן.
ויהי בחצי הלילה וייקץ האורח וירא והנה אש גדולה בוערת על התנור, וירץ אל התנור, כי היה סבור שבערו העצים שעל התנור. וירא והנה אור גדול, ונדחף לאחוריו ויתעלף, והעירו אותו. ויאמר הבעל-שם-טוב: לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית! ויהי לפלא בעיניו.
ויהי בבוקר וילך לבית התבודדותו להתפלל שם כדרכו. ובבואו לביתו שמח וטוב לב בנשיאת ראש, והלך בביתו אנה ואנה וזימר "אסדר לסעודתא" ועשה קידושא רבא כדרכו בדבקות נפלאה. ובתוך הסעודה ביקש את האורח שיאמר דברי תורה, ולא היה יודע מה שיאמר לפניו, כי היה כמעט כמבולבל, ואמר לפניו מאמר עם פשט. והשיב הבעל-שם-טוב: אני שמעתי פרוש אחר על זה המאמר. ואחר הסעודה הלך לבית התבודדותו.
ואחר המנחה בא בהתגלות, ואמר דברי תורה רזין דאוריתא אשר לא שמעתן אוזן מעולם. והתפללו מעריב ועשו הבדלה כדרכו.
אחרי זה גזר עליו שיסע להרב מורנו רבי גרשון ולא יגלה זאת, כי אם שילך לכת החסידים הגדולים אשר היו בעיר וגם הרב דקהילה, ויאמר בזו הלשון: הנה יש אור גדול בסביבות קהילתכם, מהראוי שתלכו אחריו להביאו העיר.
וכששמעו הדברים האלה כל החסידים וגם הרב, נגמר בדעת כולם כי הבעל-שם-טוב הוא זה האיש, ונזכרו על כל הפליאות שהיה להם עליו שעתה הכל טוב וישר. והלכו כולם לכפר שלו לבקש אותו שיבוא העיר. והבעל-שם-טוב ראה מקודם ונסע לעיר והם יצאו לקראתו. וכשפגעו זה בזה ירדו כולם למקום אחד ועשו ביער כיסא מענפי אילנות והושיבוהו עליהם וקבלו אותו לרב עליהם והבעל-שם-טוב אמר לפניהם דברי תורה.
עד כאן שמעתי בשם אדמו"ר, נשמתו בגנזי מרומים סדר ההשתלשלות. והמעשים והנפלאות שארעו בינתים אכתוב ככתוב בכתבים שהגיעו לידי.