שבחי הבעש''ט-[עלילה בקהילת פובליטש]
מעשה עלילה דקהילת קודש פובליטש, וברח הרב דקהילת קודש קארושטישאב הנקרא בשמו רבי דוד, ורצה לברוח עד מדינות וולחאי. כי כל אנשים חשובים אשר סביבותיהם היו מפחדים שלא יעלילו גם עליהם. וכשבא לקהילת קודש מז'בוז' עיכב אותו הבעל שם טוב, וכמה פעמים אמר הבעל שם טוב שינצלו.
ואחר כך כשנהרגו, באה איגרת לרבי דוד הנ"ל איך שעשו להם עינויים קשים ומרים לכל אחד ואחד, ובא עם האיגרת להבעל שם טוב ונתעצב מאוד.
וזה היום היה ערב שבת קודש, והלך למקווה ובכה מאוד, והתפלל תפילת מנחה במרירות גדולה, עד שאנשי סגולתו לא יכלו להרים ראש, ואמרו: אפשר כשיתחיל לקבל שבת יקבל מתוך שמחה, והוא התפלל קבלת שבת וערבית גם כן במרירות לב, וקידש על היין בבכי, ונטל ידיו וישב אל השולחן, והלך לחדר לישון שם, והשתטח לארץ ושכב עד בוש. ובני ביתו והאורחים המתינו עד שהתחיל הנרות להיכבות.
הלכה אשתו ואמרה לו: הנרות יכבו מהרה, והאורחים ממתינים.
אמר לה: יאכלו ויברכו ברכת המזון וילכו.
ואשתו הלכה גם כן לחדר שהבעל שם טוב שם ושכבה על מיטתה.
והבעל שם טוב עדיין שוכב על הארץ בפשוט ידיים ורגלים, ועמד רבי דוד הנ"ל אצל הפתח לראות מה יהיה הסוף. ונתיגע לעמוד, ולקח ספסל וישב אצל הפתח. וכמו חצי לילה שמע שאמר לאשתו: תכסי פנייך. וכרגע האיר החדר, והיה מאיר דרך סדקים. ואמר: ברוך הבא, רבי עקיבא! ורבי דוד הכיר את רבי עקיבא בקולו.
אמר הבעל שם טוב לקדושים: אני גוזר עליכם שתלכו להתנקם מן הצורר המקטרג שקורין שטריגאטאר.
ענו הקדושים ואמרו: אל יצא דבר זה מפיו עוד, ומה שדיברת יבוטל, כי אינו יודע רום מעלתו מכוחכם. כי כאשר רום מעלתו בלבל שבת, נעשה רעש גדול בגן עדן, והיו בורחים מכל היכלות כמפני חרב. וכשבאנו אל היכל עליון מזה, גם שם ברחו, ולא ידעו מפני מה, עד שבאנו למקום גבוה שהם יודעים. צעקו עלינו: מהרו ולכו להשקיט דמעות הבעל שם טוב.
ונספר לרום מעלתו שכל הייסורים שיש לאדם בחיים אינו כקליפת השום נגד הייסורים שסבלנו על קידוש שמו יתברך ויתרומם. והיצר הרע עושה את שלו, ובלבל את מחשבותינו כחוט השערה, אף על פי שדחינו אותו בשתי ידיים, אף על פי כן הוכרחנו לסבול חצי שעה גיהנום, ואחר כך נכנסנו לגן עדן. והתחלנו לטעון שרוצים אנחנו לנקום משונאינו.
והשיב לנו: עדין שעתו קיימת, ואם תרצו לנקום צריכים אתם לקבל על עצמכם גלגול.
ואמרנו: תהילה לאל שמסרנו עצמנו על קידוש השם, והוכרחנו לסבול צער גיהנום, שכל הייסורין הם כקליפת השום נגד אותה חצי שעה גיהנום, ומה יהיה אם נתגלגל שוב בזה העולם, ושמא נתקלקל חס ושלום ולא יהיה לנו תקנה.
על כן טוב לנו שלא לעשות נקמה ולא להתגלגל, על כן בקשתנו מרום מעלתו שיבטל הדבר שאמר.
ושאל הבעל שם טוב אותם: מפני מה הטעו אותי מן השמים ולא גילו לי שמוכרחים אתם להיות קדושים?
והשיבו אליו: אם היו אתם יודעים מזה אזי היה מרבה בתפילה ותבטלו הגזרה, והייתה חס ושלום צרה גדולה מזו, על כן לא הודיעו לרום מעלתו.
ומהרב דקהילתנו שמעתי, שהבעל שם טוב אמר שהבטיחו לו מן השמים שיבטלו הגזירה, אך שדרשן אחד דרש בקהילת קודש ברוד, ועשה לו פרנסה מהשבויים, ועורר מדנים, וגרם שנהרגו השבויים בעוונותינו הרבים.