שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט שולח את המוכיח לדרוש בלמברג]
שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט שולח את המוכיח לדרוש בלמברג]
שמעתי בבית הרב בקהילת קודש נמרוב מפי רבי משה ששמע מן המוכיח.
מעשה שחלם המוכיח שלמדו אותו דרשה, והיה זוכר קצת דברים וסיפר לבעל שם טוב. אמר לו: אמור לי קצת דברים שזכרת. ואמר לו הבעל שם טוב לדרוש בתחילה בביתו מן הספר, ואחר כך היה יודע לדרוש היטב. וציווה אותי הבעל שם טוב ליסע לקהילת קודש למברג כאשר ציוו לי בחלום, וציווה לו הבעל שם טוב לדרוש דווקא בבית הכנסת הגדול ולהתאכסן בית פרנס החודש. ושמתי פעמי לנסוע, ודרשתי בכל המקומות.
פעם אחת דרשתי בעיר אחת והייתה נובעת תורתי כמעיין המתגבר, והיה שם נגיד אחד מקהילת קודש למברג ושמע הדרשה והוטבה בעיניו מאוד, ודרשה זו שכחתי. ונסעתי לעיר ובתוך כך בא הנגיד הנ"ל וגער עליהם, ואמר: אני שמעתי שהוא דרשן גדול, ושבקו אותי.
וכשבאתי לקהילת קודש למברג לפני בית פרנס החודש לא היה פרנס החודש בביתו, ורציתי להתאכסן שם ולא הניח לי משרת הבית, ואמר: בכאן המנהג להתאכסן בבית הקהל, ששם מתאכסנים כל הדרשנים. ובתוך כך בא פרנס החודש וראה שדחק את עצמו להתאכסן בביתו דווקא, אמר: בכאן אין נוהגים להתאכסן אצל פרנס החודש אך מחמת שאתם רוצים דווקא אתן להם מקום. ונתן לו בית קטן בחדריו, והניח שם חפציו וישב שם.
ועוד היה היום גדול, ולקח ספר תהילים. ובעל הבית היה עוסק בעסקיו בביתו, וכששמע ממנו אמירת תהילים הוטבה בעיניו מאוד ונשא חן בעיניו. ונכנס אצלו ושאל אותו באיזה בית הכנסת רוצה לדרוש. ואמר בבית הכנסת הגדול. והשיב לו: בכאן אין המנהג לדרוש כן, כי בתחילה דורשים בקלויז ואחר כך בבית המדרש הגדול, וכשהוטב בעיני אנשי העיר אז דורש בבית הכנסת הגדול. והוא אמר: לא כי אני רוצה לדרוש בבית הכנסת הגדול תחילה דיקא. ואמר פרנס החודש: מקודם צריך להשיג הרשאה מהרב דקהילתנו. ובתוך כך בא הנגיד ששמע אותו בעיר אחרת ואמר לפרנס החודש שהוא דרשן גדול. אמר פרנס החודש למוכיח: אתראה עם הרב שיניח אתכם לדרוש בבית הכנסת.
ולמוכיח לא היו מלבושי כבוד, רק קפטין אחד. ושאל פרנס החודש אותו: באיזה מלבושים אתם רוצים לילך לבית הכנסת לדרוש? ואמר: אין לי רק זה המלבוש הקפטין הלז, אם אתם רוצים להשאיל לי מלבושים אלבש אותם. ותכף הוציא פרנס החודש מן התיבה שלו זופיצע וטוזליק שלו של צמר. אמר: אני אין לובש מלבושי צמר. והוציא לו בגדי משי ולבש.
והלך פרנס החודש לרב ובקש ממנו הרשאה למוכיח. אמר הרב: ידרוש, ואני אלך גם כן לשמוע הדרשה. ובקש לשמש שיודיע לו כשילך לדרוש. ותכף כשהלך המוכיח לדרוש, הודיע השמש להרב, ורץ הרב לבית הכנסת, והוטבה הדרשה בעיניהם מאוד.
לאחר תפילת ערבית ביקש הרב מהמוכיח שיהיה אורח שלו. אמר: אין אני ברשות עצמי. הלך הרב למקומו של פרנס החודש ובקש ממנו שיהיה אורח שלו, ולא יכול להעז פני הרב והניח לו האורח.
שאל הרב אותו: האתם תלמיד של הבעל שם טוב ושמכם רבי ליב?
אמר: כן!
ושאל אותו צורת הבעל שם טוב, וצייר בדבריו צורתו. ואמר: כן!
שאל המוכיח את הרב: מהיכן אתם יודעים צורתו?
אמר הרב: אני שכבתי מעט לישון קודם המנחה, וראיתי הבעל שם טוב, ואמר: תניחו את תלמידי לדרוש בבית הכנסת הגדול.
ואמר שהיה דודו גדול הדור, וכמדומה לי ששמו רבי אברהם דעם רבי'ס, כי שכחתי שמו. ואני הייתי אצלו בשעת מיתתו ושמעתי שציווה לבנו ואמר: יעמוד איש ויקרא שמו "ישראל בן המיילדת" תדע שהוא אמת ותורתו אמת ותחזיק אותו. והחזיק הרב את המוכיח שלושה שבועות, ובקש ממנו שיגלה לו כל מה שקיבל מהבעל שם טוב. ורצה הרב לנסוע להבעל שם טוב ומת בקרב הימים. ונתנו לו שם שלושים אדומים, ואילו רצה לקבל יותר היה מקבל כשלוש מאות אדומים. ועשו לו בקהילת קודש למברג הנ"ל בגדי שבת לבנים.
ובחזרתו בא לבעל שם טוב לשבת אצלו. ובלילה כשבאו מן התפילה עמד הבעל שם טוב אצל השולחן ואמר "שלום עליכם" דרך הליכה בבית אנה ואנה, וראה המוכיח שהבעל שם טוב פנה לאחוריו אל הפתח והניע ביד, ועלה במחשבתו שהבעל שם טוב עושה לפניו כאילו רואה דבר מה, כי המוכיח נפל בגדלות. כן פנה הבעל שם טוב שתיים או שלוש פעמים, והמוכיח היה ירא לשאול אותו.
ובמוצאי שבת אחר הבדלה היה מנהגו לשכב ולנוח, ועישן לולקע והיה מספר מה שראה בשבת, וסיפר והלך.
ושאל המוכיח: מה הוא שראיתי שפנה רום מעלתו באמירת "שלום עליכם" פניכם שתים או שלוש פעמים?
אמר לו הבעל שם טוב: הסמך-מם רצה לחטוף אותך מביתי, וגערתי בו, והתפללתי בעדך באמירת שמונה עשרה, וכשבא שנית אמרתי לו: יהיה לו עונש אבל אל תיקח אותו מידי.
וכן היה, בנסיעתו לביתו חלה הוא ובני ביתו, והיה לבעל שם טוב טרחה גדולה עד שהבריא הוא ובני ביתו, ושכח כל הדרשות. ואמר המוכיח שהיה לו כמה הרפתקאות ועבודה רבה עד שיוכל שוב לדרוש.