נועם אלימלך הוספות אגרת הקודש
קדוש יאמר לו כל הכתוב בו ובהם נזכה לחיים בירושלים
הנה בהיותי פה ק"ק לזענסק מצאתי ראיתי ראי' אחת שהיא כשתים והם הכתב והמכתב שנאמרו ונשנו על האגרתיי' הצד השוה שבהם שאלו ואלו דברי אלקים חיים, המכתב הראשון תשובה כהלכה על גוף הכתב מה ששאל כענין איש אחד להרבני החסיד מוהר"ר אלעזר והוא בן איש אלקי הנזכר מטה על דבר קטטות ומריבות שנתעורר על הרב האי הגאון איש האלקי קדוש יאמר לו אב"ד דק"ק זעלחוב נ"י להשיב לו מה ששמע מאביו נ"י על דברי קטטות הנ"ל והשיב לו על פי ציווי אביו: והמכתב השני על דברי תוכחת מגולה שנכתב להרבני החריף החסיד שלשת היוחסין מוהר"ר זכריה מענדיל נ"י ותוכן הדברים הנאמרים במכתב השני היו להוכיח את מורינו זכריה מענדיל הנ"ל על דבר שהיה מתנהג בחסידות וסיגוף וענה את עצמו בעינוים וסיגופים ועל ידי זה נפל על ערש דוי והשיב לו הרבני מוהר"ר זכריה מענדיל הנ"ל על פי ציווית הרב החסיד איש אלקי מוהר"ר אלימלך נ"י אשר איתן מושבו בק"ק לזענסק ומצודתו ואור תורתו זורח מסוף העולם ועד סופו ואין אני כמסהיד עליו כי מה אני להיות משנה למלך ושם האיש אלימלך כבר יצא בעולם ואין אני יכול להבין מעשיו וקדושתו ופעולתו אפילו כטיפה מן הים אך אהבה מגלגלת השורה ובקראי במכתבים ההם ואשתומם כשעה חדא ואמרתי מתלא הדין אם לא חזית האר' אנא חזא מרבעתיה (עי' תרגו"ש למגילת אסתר), אז אמרתי אם לא באתי כדי אם לשמוע את דבר ד' מהמכתבים הנ"ל דיים וקריתי ושניתי בה' פעמים וכל כך חביבין עלי דברי הרב הנ"ל שטעמתי בהם טעם מן שהוריד ד' לנו מן השמים ומתוך כותלי מכתבן ניכר שרוח אלקים דיבר בו שדבריו חיים וראיתי תועלת המכתבים הנ"ל עד אין קץ למי שיש בו נשמת רוח חיים ולקח גם הוא מעץ החיים וחי לעולם חיים הנצחיים שכתב בהם מידת טובת שיקנה אדם לבוא בהם למדריגות גדולות וגם הם שוים לכל נפש שיש בהם מוסרים רבים והנהגות טובים להכנע לבבו ליראת ד' ולהיות לנו בגלות המר הזה בין העמים קיום עד שירחם ד' עלינו ויקבץ נדחנו מבין העמים ואזרתי כגבור חלצי וחגרתי מתנים להוציא לאור הדברים הנ"ל שהם מעט הכמות ורב האיכות וחשתי ולא התמהמהתי וזה שמו אשר יקראו לו בשם אגרת הקודש קדוש יאמר לו כל הכתוב ובהם נזכה לחיים בירושלים
גי"ק הגיעני ושם נאמר לשאול את פי הקודש אדוני אבי ומורי נ"י ויזרח לנצח
נידון המחלוקת שנתעורר בעוונותינו הרבים על הרב האי גאון החסיד המפורסם האב"ד דק"ק זעלחאב נ"י שאלתי את אאמ"ו נ"י והשיב לי בזה הלשון מה זה חידוש אצליכם כבר היה לעולמים דברים כאלו: מצינו אברהם אבינו ע"ה שהפיל אותו נמרוד לכבשן אש ויצא בשלום וכשבא לארץ ישראל נתהווה רעב בארץ ואמרו יושבי מקום ההוא מחמת שזה המין בא אצלינו אירע לנו מקרה זה והלך למצרים כדי להשקיט הדבר לבל יתפשט ביניהם ואלולי זאת לא היה הולך למצרים שלא אמר לו השם יתברך כי אם לך אל ארץ כנען וזה היה מעשרה ניסיונות שנתנסה והנה לכאורה מה זה נסיון שהלך למצרים שהוא כמעט נגד ציווי השם יתברך אלא צריך לומר כנ"ל והנה תמוה מאד וכי אפשר שלא שמעו יושבי ארץ כנען מגודל הנס שנתרחש לו באור כשדים הלא בבל קרוב הוא לארץ ישראל: שנית בבואו למצרים לקח פרעה את אשתו וינגע ד' את בית פרעה ופירש נמצא שנעשה לו גם כן נס גדול, ואחר כך לקח אבימלך את אשתו והנה תרי תמיהות מדכר דכירא אינשא ובוודאי נשמע בית אבימלך מזה הנס כי קרוב זה אל זה היה כדכתיב (שמות יג, יז) ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, ובפרט כי דרך המלכים להודיע זה אל זה דברי חידושים ובפרט ניסים גדולים כזה אשר לא היה מיום הוסדה הארץ וזה מצאנו ראינו שנמרוד לא נענש כי אם אחר כמה שנים אחר המעשה של מצרים, גם פרעה לא נענש מיד ועיקר עונשו היה בצאת ישראל ממצרים בעשר מכות כאשר מצינו בספרים, ומה שלקה פרעה מיד בקחתו את שרה זה לא היה כי אם למען מנוע אותו בל יגע חס וחלילה, וגם אבימלך לא נענש מיד רק בעצר עצר ד' בעד כל רחם זה היה גם כן כדי שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה כי היו עצורים הזכרים והנקבות למען דעת כל עמי הארץ כי לא יצא מהם זרע כי עצר היו מכל צד, והרשעים אלו מהם נתחרטו אחר המעשה ומהם עמדו במרדם כמו נמרוד אף שראה גודל הנס ואף אחר כך כשנשבה לוט כונתו היה על אברהם אבינו ע"ה כמבואר, ומה לכם להשיב על כל הקושיות והתמיהות הללו הנ"ל:
אמנם אמינא לכם אנא וכך הוא האמת כשהצדיק עובד ה' מיראה ומאהבה, ואהבה מביאה אותו כמעט לשגעון כמו שנאמר (משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד, כמו שמצינו בדהע"ה (שמואל ב' ו, יד) ודוד מפזז ומכרכר בכל עוז, והצדיק הוא הולך תמיד ממדריגה למדריגה בכל יום ויום, וקב"ה מחדש עליו חסדים בכל יום ויום בין למעלה בין למטה לפי מדרגתו, ואין הקב"ה מחדש עליו חסדים כי אם על ידי נסיון והטעם בדבר הוא מחמת הקיטרוג כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו' (קהלת ז, כ) ומוצא המקטרג איזה עילה בהצדיק הנ"ל ועולה ומקטרג הגם שהשם יתברך ברוך הוא מוחל לו כי דרך הצדיק שמהרהר בתשובה תיכוף ומתחרט ומדקדק על עצמו כחוט השערה ובוודאי עשה תשובה והיאך יכול המקטרג להשטין עליו, אך מחמת שהמקטרג עומד למעלה ואומר שאין עושה אלא כדי להשתבח ולהתפאר בעיני בני אדם ואולם אם יעמדו עליו בני אדם לבלבל אותו לא יהיה יוכל לעמוד בנסיון והא ראיה שחטא, ומחמת זה הקב"ה מנסה אותו להראות שעומד בנסיון ועל ידי זה השם יתברך מביא להצדיק למדריגה גדולה יותר בכל פעם וזה דאמרינן בגמרא (ברכות לד ב) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים כו', וזה כמו זר נחשב שהצדיק מתחילה שלא חטא לא יוכל לעמוד במחיצת הבעל תשובה שעבר ושנה ועשה תשובה באחרונה ויהיה מחיצתו לפנים מהצדיק הזה הנ"ל אלא כן הוא כוונת הגמרא על הצדיק אשר עובד ד' באהבה ומדקדק על עצמו ועושה תשובה בכל רגע והקב"ה מושך עליו חסדים על ידי נסיונות למען הביא אותו למדריגה גדולה, ובמקום הצדיק הזה שהוא בעל תשובה כנ"ל אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, היינו הצדיקים שאינם מרגישין בחטא קל לעשות תשובה בכל רגע אין יכולים לעמוד שם מחמת שאין עושה תשובה על עבירות קלות אין ראוי לבא לידי נסיון מחמת הקטרוג שיש לו בו אחיזה והנסיון הזה שמנסה אותו השם יתברך רובא דרובא הוא על ידי בני אדם רעים כי מגלגלין חוב על ידי חייב כמאמר חז"ל (שבת לב א), וכמאמר הכתוב (הושע יד, י) וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, והפירוש הוא כך כמו דאמרינן בגמרא (מכות י ב) כאשר יאמר משל הקדמוני והאלקים אנה לידו, זה הרג שוגג וזה הרג מזיד והקב"ה מזמן אותם לפונדק אחד כו', וזה הצדיק עשה איזה עבירה ושגג ועשה תשובה ואף על פי כן צריך כפרה על ידי נסיון כנ"ל וזה עשה עבירה במזיד ולא עשה תשובה הקב"ה מביאם לפונדק אחד, דהיינו שמביא נסיון לצדיק הזה על ידי זה שלא עשה תשובה ועשה עבירה במזיד. זה נהרג, שהרגו את עצמו. וזה הצדיק גולה, דהיינו יסורים וצערו נחשב לו גלות, ומה שאין הקב"ה מענש את החייב מיד למען צדיקים ילכו בם כו', ולמען סמות עיני רשעים, ומה שנענשים אחר כך כמו שנענשו נמרוד וחביריו הוא מחמת שהעונש בא מאיליו ששקר אין לו רגלים והרע הורג את עצמו וכל זמן שהקב"ה יכול להצילו באיזה זכות מציל אותו, ואחר כל הנסיונות נסה השם יתברך לאברהם אבינו עליו השלום לעקוד את בנו כדי לעמוד זכותו ואפרו צבור על גבי המזבח לדורי דורות, כן יזכו כל עובדי השם אשר יש להם מתנגדים ועומדים עליהם בשקרים ודברי ריבות ועינינו רואות צדקתם אשר נענים בתפילתם כמו בדורות ראשונים נזכה שאנחנו נאכל פירותיהם וזכותם יעמד לנו ואפשר שנמצא איזה גדול הדור גדול בתורה וגדול ביחוס והוא גם כן מתקוטט ואפשר מחמת שעשה איזה חטא ושכח לעשות תשובה או חטאת נעורים שצריך לזה תשובה גדולה והכנעה גדולה ומי לנו גדול מדוד המלך עליו השלום היה מתפלל תמיד על חטאת נעורים כאמור חטאת נעורי כו' (תהלים כה, ז), ומה לי לעשות שההכרח מביא אותי לידי דברים אלו כדי להצדיק את הצדיק דמעיקרא על ידי תשובות אדוני אמ"ו נ"י: ושאלתי אאומ"ו נ"י שיאמר לי מפני מה משנים הנוסחאות שבתפילה והשיב לי כך הלא הבית יוסף ז"ל שהוא ראש לכל הפוסקים הוא ז"ל מביא אלו הנוסחאות ואחר כך בא הרמ"א ז"ל שהוא גם כן ראש לכל הפוסקים איזן וחיקר כל התיקונים על מכונם בפני כללות ישראל וראה בנוסחא זו שהוא אור גדול ואין העולם כדאי להשתמש בו והעמיד לנו נוסחא אשכנזית שהוא דבר השוה לכל נפש כערכנו אבל לפני הצדיקים אלו אשר רחצו מצואתם ומדקדקים על עצם כחוט השערה וודאי לא היה כוונתו ז"ל עליהם לבטל אותם מלהתפלל נוסחא זו שכתב הבית יוסף ואלו ואלו דברי אלקים חיים: ואם תקשה לך הלא יש כמה אנשים שאינם במדריגה זו כאשר כתבתי ואף על פי כן מתפללים נוסחא זו ומתחברים לחסידים עליונים וגם הם נקראים בשם חסידים הנני אומר לך הנה מצינו בשירת הים שכתוב (שמות יד, לא) ויאמינו בד' ובמשה עבדו, ומה לנו מזה שישראל האמינו במשה, הגם שהשם יתברך הבטיח למשה וגם בך יאמינו לעולם, מה לו למשה רבינו מזה וכי רצונו היה שיאמינו ישראל בו הלא לא היה חפץ רק שיאמינו בד': אמנם התורה הקדושה השמיענו בזה דבר גדול והוכרחו על כרחם להאמין במשה: דהנה כוונת המקום הי' שהוציאנו ממצרים שנקבל התורה והוכרחו לצרוף כצרוף הכסף מזוקק שבעתים ולכך הי' כל אלו המאורעות קריעת ים סוף ושאר כל הניסים, ומשה רבינו עליו השלום היה מקדש עצמו עד שבא למדריגת הנבואה ועלה למרום והוריד התורה לישראל: והנה כל ישראל לא הי' יכולים: בוודאי שיהיו כולם במדריגה זו של משה ושיקבלו התורה על פי מדריגת הנבואה: אך מחמת שהאמינו במשה והתקשרו בו והוא היה משפיע עליהם רוח קדושה והיה כאלו הם גם כן במדריגה זו ועל ידי זה יכלו כולם לקבל התורה על ידי אחדותם והתקשרתם במשה והנמשל מובן מאליו: ומי שאינו מאמין לדברי אני אומר לו כך מתחלה ישוב על חטאת נעוריו ויתבודד בעצמו וישים אל לבו כמה פעמים הלבין איזה אדם אף אחד מבני ביתו וכמה פעמים אמר שקר אף בדברי הבאי ושאר דברים אשר הם מבוארים בספרי היראה ולעשות עליהם תשובה גדולה וחרטה גדולה: והגאוה עולה על כולם: ושמעתי פעם אחד פירוש על פסוק מפי אאמ"ו נ"י ולא ידעתי אם מדיליה אמר זאת או בשם איזה ספר דכתיב (תהלים מה, יב) ויתאו המלך יפייך, ומקודם כתיב (שם, יא) ושכחי עמך ובית אביך: והפירוש הוא כך כשתשכח עמך ובית אביך ויחוסך וגאותך מי את אז ויתאו המלך מלכו של עולם את יפייך: וידקדק על עצמו כחוט השערה לקיים הכל כמבואר בפוסקים ובפרט בשולחן ערוך אורח חיים ובספרי מוסר אשר עודנה חיים בגן עדן: אחר כך יתפלל נוסחא זו של הבית יוסף ז"ל ובוודאי יטעום בה טעם ולא יהיה יכול להתאפק מלהתפלל נוסחא זו אף שיהיו מתקוטטים עמו לא יחוש ויסבול הכל: וכך אמר אאמ"ו נ"י אם תרצו להשגיח בדברי אלו תראו שדברי כנים ואמיתים: ומי שיש לו עוד ספיקות וקושיות על עובדי השם יתברך אני נותן לו עצה שישב בבדידות ויפשפש במעשיו כמבואר לעיל אף שלא ביארתי אפס קצהו מחמת שקצרה היריעה מהכיל אתן לו עוד עצה שיתחיל ללמוד תורה לשמה בכל אופנים בלי פניה ויקום בחצות לילה תמיד לבכות על עונותיו אשר עשה מנעוריו עד היום במר נפש וילמוד תורה לשמה והתורה יזכיר לו כל עונותיו ותסמר שערות בשרו והתורה תלמדנו לעשות תשובה: ועבירה שהיה כמצחק בעיניו יעמוד גדולה בעיניו ותסמר מפחד בשרו ואז יתרצו לו כל הספיקות ושב ורפא לו ויראה מעלות הצדיקים העובדים את ד' באמת: אהובי אחי אל תשגיח על דברים קרים האלו מקראום אשר בין לילה היה ובין לילה אבד ועיני ראו אשר כמה יצאו מהעולם שלא בזמנם בעוונותינו הרבים מחמת המחלוקת כאלו וחבי כמעט רגע ותראה נפלאות מחמת שהשקר אין לו רגלים וצדיק באמונתו יחיה ורק שתשגיח היטיב בדברי למען לא תהיה מכת שמסמים עיניהם חס וחלילה אהובי אחי אלו הייתי רוצה לכתוב הכל מה שאאמ"ו נ"י אומר על הצדיקים אלו קצרה היריעה מהכל, שכך אמר מה שאתה רואה אותם הצדיקים עובדות שלהם בנגלה הוא כטיפה מן הים נגד הפנימיות שלהם קיצר הדבר שמשמרים את עצמם שלא לצאת חוץ שלא יעמדו במקום הטינופת מחמת גודל מחשבות קדושות שלהם, וכתבי האר"י זלה"ה הם אצלם כמפתח ופותחים בהם מעיינות החכמה ויחודים גדולים ואף שמדברים עם בני אדם מחשבתם תמיד ברוממות אל ובשאר יחודים, וכשלומדים הגמרא הקדושה ממש אש אוכלת אותם מגודל אהבה וקדושה ונפתח להם מעיינות החכמה הן בנגלה והן בנסתר, וכך אמר אאמ"ו נ"י ששמע מרבו ז"ל ואמר האיש כזה המזכיר התנא ואין רואה אותו הוא תמיה גדולה עליו, וגם הצדיקים אין עוברים חצות לילה בשינה כי אם מעט בשנה איזה לילות קצרים, ותמיד הם מתאוננים על גלות וצרות ישראל עם כללות השכינה ומתפללים עליהם תמיד במסירות נפשם באמת ובתמים, ומי יוכל להעלות על הכתב שאר הדברים אשר שמעתי מאאמ"ו נ"י, אהה על המבוכה זאת ראה עם מי מתקוטטים אהה על נפשינו בודאי אלולי זאת אין כל אומה ולשון הי' יכולים לשלוט בנו מחמת גודל התפילות שלהם במחשבות קדושות איעצך ברח אל מקומך ועשה תשובה שלימה אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר ואל תבלבל מחשבתך בדברים אלו כי זה קיצור נפש, וכך אמר אאמ"ו נ"י היחודים אשר הם עושים קודם אכילתם ותשובות שקודם אכילתם הלוואי שנהיו אנחנו עושים זאת בעת התפלה, ותוכל להתבונן בשכלך הזך תכליתן האיך מגעת וזו בחול ובשבת אף פשוטי בני אדם כערכי יכולים להבין הקדושה שבהם, וסיפר לי אא"מ נ"י שיש ביניהם צדיקים שאין יכולים לנגן ואף על פי כן קולם ערב ומתוק, יותר מצוף ודבש בעת תפלתם ובודאי אין זה פשוט גודל חידוש הזה: והייתי רוצה לגלה לך כמה חידושים שסיפר אאמ"ו נ"י מהצדיקים רק ששמעתי פירוש על פסוק אחד מכבוד אאמו"ו נ"י ובשביל זה מנעתי את עצמי וכך אמר אאמ"ו נ"י פירוש על פסוק (תהלים קמה, ד) דור לדור ישבח מעשיך, כי איתא בגמרא (עי' קידושין עב ב) עד שלא שקעה שמשה של עלי זרחה שמשה של שמואל עד שלא שקעה שמשה של רבי כו', כי אין הדור ריק מן הצדיקים בכל דור ודור רק שאין מאמינים רק מי שיש לו נשמה קדושה ולא טנפה בעבירות הגם שמביאין להם ראיה מן הצדיקים ומדורות הקדמונים אומרים בזה הלשון אנו מאמינים בחכמים קדמונים שהיה להם מדריגת רוח הקדוש אבל עתה בדור הזה בלתי אפשר להיות זאת, וכן בכל דור ודור אומרים כך כמו שמצינו בשאול המלך עליו השלום כידוע אהובי אחי יהי לבך בטוח כי גם בימי הקדוש האר"י ז"ל היו גם כן מתקוטטין עמו וזהו פירוש הפסוק דור לדור ישבח מעשיך, רצה לומר דור שהוא עתה מודים בעצמם שהדורות שהיו לפניה' הי' להם מדריגת וזהו ישבח מעשיך, שמשבחים ומודים שגדולים מעשה ד' שנותן לצדיקים אבל לא בדור הזה, וזהו פירוש הגמרא (חולין ז ב) גדולים הצדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כי בחייהם היו מתקוטטים עמהם ואחר מיתתם כולם מודים ומשבחים אותו שהיה לו מדריגות הנ"ל, ובשביל זה מנעתי את עצמי מלהודיע כל הנ"ל כתבתי מה ששמעתי מפי אאמ"ו נ"י ותמכתי יתדותי עליו שבודאי אם היו נותנים לו כל חללי דעלמא לא היה מוציא דבר שקר מפיו ואין דבר אחד מדבריו יוצאין לבטלה, וכך אמר לי אבי שבקל כל אדם יכול לבא למדריגה זאת רק שיהא למדן בגמרא עם פירוש רש"י על כל פנים אף אם אין מפולפל כל כך ואם הוא מפולפל יותר טוב ורבים שתו ולא ישתו מחמת שאוחזין החבל בשני ראשין שפורשין עצמם מהעולם בשביל אהבת עולם ורודפין אחר הכבוד והממון חביב עליהן יותר מגופן ונשמתן וזה מבלבל אותן מכל מחשבות טהורות ואין מועילין בזה כלום כי בודאי למי שהשם יתברך רוצה בעשרו ממילא בא לו העשירות בלי עמל וגם הכבוד אף שמראים בעצמם ענוה גדולה זה הכל בשביל הכבוד שהוא במקום מרה ובמקום חיותם ממש, ואי אפשר להעלות הכל על הכתב רק החכם ומי שרוצה ד' לקרב אותו יבין בשכלו. ושמעתי מגדול אחד שאמר זה היצר הרע של עבודה זרה אנשי כנסת הגדולה הרגו אותו (יומא סט ב), זהו תמיה גדולה האיך אפשר להרוג המלאך שהוא גוף נקי זך ורוחני אלא רק שהעבירו מאומנתו ראשונה אם כן מה הוא אומנתו עתה הלא כל מלאך נברא לאיזה שליחות אלא שנותנין לו אומנות הממון לבלבל בני אדם ברדיפת ממון ועושר שזהו קרוב לעבודה זרה בעוונותינו הרבים רק צריך להיות וותרן בממון כמו שמצינו ביעקב אבינו עליו השלום שהיה וותרן בממונו ונתן חומש מכל כמו שנאמר (בראשית כח, כב) וכל אשר כו' עשר אעשרנו לך, ואף על פי כן הקפיד על פכים קטנים ששכח (חולין צא א), וזהו חכמה גדולה אף שהדברים אינן כפשוטן אבל הפשוט גם כן אמת וזהו צריך סיוע גדולה והוא עיקר בעבודת השם יתברך העובדים באמת ואם תרצה לשאול מה זאת אהבה ביניהם שממש מניחין ממון על זה כדי לראות זה את זה ויש להם געגועין גדולים זה על זה וששים ושמחים בהם יותר מבאביהם, אני אומר לך מה ששמעתי פירוש על פסוק מאאמ"ו נ"י ואף שאינני זוכר כל כך על בוריו אף על פי כן כמדומה לי שתנוח נפשך בזה וזהו (ישעי' נו, ג) אל יאמר בן הנכר הבדל יבדילני ה' מעל עמו, ודקדק על הלשון שכפל הבדל כו' ואמר חקירה אחת להבין מפני מה יש שני צדיקין השוין במעשיהם הקדושים ומחבבין זה את זה עד מאד ולעומת זה יש ב' רשעים שעושין מעשים רעים רעה של זה כרעה של זה זה מוסר ממון כו' וזה גם כן וזה מוסר את זה וזה את זה למה אין אוהבין זה את זה, והשיב על הצדיקים לא קשה מידי ואמשול לך משל כשיש שני עבדים אצל מלך וכל זמן שהעבדים עובדים את המלך באמת ובתמים ובאהבה גדולה ושלימה מצפה תמיד שיהא המלך בשמחה ובתענוגים גדולים ולא יהיה לו צער משום אדם וכאשר רואה שאיזה אדם משמח המלך ומביאו לתענוג אוהב מאד לאיש הזה ואם היה יכול ליתן לאיש ההוא כל חללי דעלמא היה נותן לו עבור שמשמח את המלך וזהו בלתי אפשר שיהא אהבת העבד במלך שלימה כי אם בהפריד והפריש עצמו מכל וכל מן העולם הזה ועניו בעיניו וכלא נחשב יהיה כמו שאמר משה רבינו ע"ה (שמות טז, ז) ואנחנו מה, ואילולי זאת שהוא במדריגה זאת לא היה לו שמחה כל כך מתענוגי המלך משמחתו ומחמת שמחשב במחשבתו להיות לו לעצמו גם כן תענוגים ושמחה ועושה בשביל תענוג שלו אין אהבה שלימה למלך וכשהוא במדריגה זאת להיות כל מחשבתו על המלך לבדו הוא נחשב בעיניו לכלום כנ"ל וכשרואה איש אחד משמח את המלך אוהב אותו וחביב עליו יותר מגופו מחמת שהוא בעיניו כלא נחשב וכל מה שעושה למלך קטן בעיניו כאלו אינו עושה כלום וחבירו גם כן סובר כך ומחמת זה אוהבים זה לזה עד אין קץ ותכלית: ושני הרשעים השונאים זה את זה הוא מחמת שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן יצר הרע בוער בו וכל אדם יצרו תקפו לחטוא ויצר הרע מסמא את עיניו וסובר לפעמים שעושה מצוה אבל כשרואה חבירו עובר עבירה זו בעצמה שעשה הוא נבזה בעיניו כי על עצמו ניסמית עיניו ולא על חבירו וכשחבירו עושה עבירה רואה את שפלותו: וזהו פירוש הפסוק ואל יאמר בן הנכר, שנתנכרו מעשיו לאבינו שבשמים הבדל יבדילני מעל עמו הן מצדיקים והן מרשעים אני נבדל והיינו כפלי הבדלות, כי מהצדיק בודאי הוא נבדל שאין לו שמחה מזה שהצדיק משמח אלקים ומהרשע אני נבדל גם כן ושונא אותו בראותו שעובר עבירה כי רואה בשפלותו כנ"ל ובמעשיו הרעים: אל יאמר כן כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה והקב"ה מקבלו: ואם תרצה לומר אם הצדיקים שונאי בצע מדוע לוקחים ממון מבני אדם אף אם היה נותנים להם כל היום: אהובי אחי יש לי בזה כמה טעמים כמוסים אשר אי אפשר להעלותם על הכתב: אך הפשוט הוא גם כן אמת שמעולם אין מניחים ממון בקופסא ולא לן אצלם אף לינה אחת הממון רק מוציאים אותם לצורך עניי ישראל ולצורך בתולת ישראל להשיאם כי אין מצוה גדולה מזאת כעת אשר בעוונותינו הרבים נגזר גזירה בגבולינו כידוע ואאמ"ו נ"י אמר שהגזירה הזאת בודאי לא היה כח בידם לגזור כי אם מחמת הקטטות שהיה על הצדיקים והדפיסו אגרת מכוערים ואף בעת ששולחים אגרת ההם אהובי אחי מנע עצמך מלהסתכל בו כי כך אמר אאמ"ו נ"י מי שמסתכל בו ומשמח בו לא יזכה לראות בנחמות ציון ושמחת לויתן ובחופת הצדיקים או שנותנין ממון לפדיון שבוים ומחזיקים לומדי תורה שאין משגיחין עליהם אחרים להחזיקם כמבואר בספר חסידים שנכון לעשות כך, וזה פירוש הפסוק (משלי יא, כא) יד ליד לא ינקה רע, רצה לומר כשלוקח מיד ונותן ליד אחר עושה טובה לזה שלוקח ממנו שהרע המקטרג עליו למעלה לא ינקה אותו מנכסיו מלשון (פסחים כב ב) פלוני יצא נקי מנכסיו, כל זה כתבתי בקצור נמרץ, ותקח אזני שמץ מדברי אאמ"ו נ"י ואין פי יכול לדבר את כל ונוכחת דברי אאמ"ו נ"י בפרט להעלות על הכתב, ואם יחפוץ וישתוקק לבו הטהור דברי פי קדשו פי חכם חן ישיב פעמי מרכבותיו לכאן ויערב נא שיחו ואמריו הנעימים מנופת צוף וכל טעם
ה"ק אלעזר במהור"ר אלימלך נרו יאיר כאור הבהיר בשחקים
גי"ק הגיעני והנה מה שמחשב אהובי דודי שמרוב הסיגופים נחליתי, האמת יורה דרכו וסהדי בשחק שאינו כך שמעולם לא עשיתי סיגופים כאלו כלל ומקוואות לפעמים היה לי בעת הצורך כשהייתי בריא וחזק היטב אבל כשהרגשתי בעצמי שום רפיון כח לא הייתי הולך במקוה כלל: ומ"ש אהובי דודי שאני פורש עצמי מדרכי אבותי הקדושים, לא ידענא פירוש הדברים אדרבה אני הולך בעקבי החסידים הקדושים אנשי השם מופתי הדור אשר בזכותם אנו קיימין בגלות המר והנמהר הזה: והנה אהובי דודי אם ארצה לבאר היטב פרטי מעשיהם הטובים והנהגותיהם הקדושים תקצר היריעה מהכיל. והנה אספר לאדוני דודי קצת מעלת הנהגותיהם הקדושים בדרך כלל וזה אינו אלא כטיפה מן הים בראש כל מחשבותיהם תמיד להשלים רצון הבורא יתברך שמו בלבב שלם ולעבדו באמת בלי שום תערובת הנאת עצמם כלל ובלי שום גיאות והתרוממות אדם כלל ברצון השם יתברך ברוך הוא והם תמיד עוסקים בתורת השם לשמה ללמוד על מנת לקיים גם כוונתם בלמודם לזכך ולטהר עצמם ומחשבותם כדי שיוכלו להתפלל בלי שום מחשבה זרה כלל ועל ידי זה תפלתם עולה בכוונה גדולה מאד גם כוונתם בלמודם למען טהר עצמם ומחשבותם שלא יבא להם שום הרהור ביום כדי שלא יבואו ליד טומאת קרי בלילה חלילה: כשלומדין הגמרא הם מלבישין עצמם פחד ורעדה ואימה ויראה גדולה מהשם יתברך ברוך הוא ותורתם מאירה בפניהם: כשמזכירין שם התנא או שאר בעלי השמועה מציירים בשכלם כאלו התנא ההוא עומד בפניהם חי אם שורש אורו ממרכבה העליונה כדרך שמבואר בירושלמי (שבת פ"א ה"ב) שצריך לצייר לעצמו הבעל השמועה כשמזכירין אותו, ועל ידי זה נופל עליהם פחד ויראה גדולה מהשם יתברך עד אין קץ ותכלית ואהבת התורה ואורה בוער בם בלי הפסק כשהולכין מלימודם כזה נעשים להם ניסים ונפלאות כמו בדורות הראשונים ומרפאים חלואים וממשיכים השפעות על כל ישראל: והם הנקראים עיני העדה המשגיחים תמיד הצטרכות העדה ומתחננים להם כל צרכם הן לנפש והן לגוף בקיצור הם מקדשים עצמם כל כך עד שנתבטל מהם כח התאוה הגשמי ואין להם שום תאוה וחמדה לשום תענוג עולם הזה ומידי דברי במדה הזאת זכור אזכרנו לטובה לפני אהובי דודי מה ששמעתי פעם אחת מגדול אחד שבהם פירש על פסוק אחד (ויקרא כו, ג) אם בחוקותי תלכו, וכתיב (שם, ד) ונתתי גשמיכם בעתם, פירש רש"י ז"ל בלילי שבתות, פירוש כי אדם צריך לקשר עצמו כל כך במחשבותיו הטהורים תמיד בעבודת השם יתברך ברוך הוא עד שמגיע למדריגה זו שיתבטל החמדה מגופו כל עיקר ולא יהיה לו שום תאוה לתענוגי העולם הזה הן אל אכילה ושתיה ומשגל והן שאר תענוגי האדם כמו הכבוד וכדומה לו אך כשהוא במדריגה זו אין יכול לקיים מצות עונה האמורה בתורה המוטלת על אדם בחיוב ותירץ לזה שהשם הטוב ברחמיו הגדולים מרחם על האדם כזה שהוא במדריגה זו ויתן לו בעת הצורך הגמור כח גשמי ותאוה לזמן ההוא בלבד כדי שיהיה יכול לקיים המצוה ואחר כך חוזר למדריגתו הראשונה אשר היה בו מקדם ונשאר בביטול כל חמדת ותאוה הגשמי כאשר פעל בעצמו על ידי מעשיו הטהורים ומחשבותיו הקדושים ולפי זה פירוש הפסוק מובן מעצמו אם בחוקותי תלכו, והיינו כמו שכתבתי לעיל שהצדיק הולך במחשבות והשם יתברך תמיד בלי הפסק עד שבא למדריגה זו שיתבטל ממנו כח התאוה כנ"ל ונתתי גשמיכם בעתם, הבטיח השם יתברך שיתן לו גשמיות חדש לעת הצורך לקיים עונה דאורייתא ועל זה כתב רש"י היינו בלילי שבתות, שהוא עונת תלמיד חכם, היש חיך מתוק מזה האמת יורה דרכו שאין אתי השגה כל כך להשיג עד היכן מגיעין במחשבותיהן הטהורים אך זאת ידעתי בבירור בעזרת השם יתברך ודרשתי וחקרתי היטב על כל זה ולא ראיתי מהם שום התרוממות וגיאות או דבר שקר וחנופה לאדם או חימוד ממון או שידברו חס וחלילה איזה דיבור קל שיגיע להם הנאה גופניות מכח הדיבור ההוא, וזה כמה שנים שאני שרוי אצלם ולא ראיתי מהם שום דבר שיפלות, ומעולם לא לן אצלם ממון בקופסא אפילו לילה אחד, ותמיד כל ימיהם עוסקים בתורה ומצות ומעשים טובים להשיא יתומים ויתומות ואלמנות ולהתיר אסורים ולפדות השבוים ולרפא החולים ולנחם אבלים ולגמול חסדים עם כל אנשים ולהכניס אורחים ולקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ולרחם על אביונים ומצטערים תמיד בצרות ישראל ועוסקים בתורת ד' לילה ויום ומחדשין חדושין דאורייתא ומגלין רזי תורה וסודותיה וכל דבריהם מתוקין מדבש ונופת צופים כשאומרים איזה דבר תורה או יראה או דבר חידוש אז נופל על אדם השומעה מהם יראה ופחד מאימת השם יתברך ברוך הוא, בלילה איני יכול להשיג מה שפועלים ועד היכן הם פועלים בגודל היחודים והעובדות שעושים מחצות לילה ואילך אך זאת הנראה לכל גודל קדושתי' ניכרים מתוך מעשיהם ומפעלם, בראש מים סמוכים למטתם כל הלילה תיכף כשיגיע חצות לילה הם נעורים משנתם באימה וחרדת הגוף מאוד ורוחצים ידיהם ומטהרים ומנקים עצמם ומפנין עצמם היטב כדרך שכתוב בשולחן ערוך (או"ח סי' ב, ו), והכל באימה ויראה ופחד: אחר כך יושבין על הארץ ואפר מקלה על ראשיהם ובוכים בלב נשבר ונקרע על שנים עשר קרעים על גלות השכינה וצרות ישראל ועול הגלות וגזירות המלך ומתפללים עליהם שירחם השם הטוב על עמו הקודש מהרה ויטה לב המלך ויועציו ושריו עליהם לטובה להצילם מכל צרה ומיני חלאים ויסורים ומשעות רעות ושלא יצטרכו עם הקודש זה לזה ולא לעם אחר ושיהיה פרנסתם מזומן להם קודם שיצטרכו להם בריוח בלי טרדה ולהפך את לבבם ליראה ולאהבת השם ולהסיר לב אבן מקרבם וליתן להם לב בשר למען ידעו כולם ויכירו גדולת הבורא ורוממותו הגדולה ויעבדוהו בשמחה, ואחר כך לומדים גמרא ותוספות עם מפרשי ש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ורמב"ם ז"ל ואחר כך עוסקים בספרים הנסתרים כמו הזוהר הקדוש ודומה לו כתבי האר"י ז"ל וגם כן לומדים ארבע שולחן ערוך מכל אחד שיעור, ותנ"ך ואחר כך הם מתחילין התבודד עצמם בינם ובין קונם ולהכין עצמם אל התפילה כי ראו כי יבא יום והם מפרישין עצמם מכל מחשבות צורך הבלי הזמן כלל: רק דבקים עצמם ומחשבותם ונר"נ באהבה גדולה ורוממות אל ומחשבין שפלת אדם וסופו ונותנים לפני עיניהם יום המיתה בלי ידיעה מקודמת, ומדבקים עצמם עד שמגיעים קרוב להתפשטות הגשמיות כדרך שכתוב בשולחן ערוך (או"ח סי' צח, א) מעלות התפלה איך צריכה להיות, ובוער בלבם אהבה גדולה עד שנראה האור בפניהם ואימתם מוטלת על הבריות ובעלי עבירות בורחים מפניהם מגודל הפחד המגיע מהם מרוב קדושתם ויראת שמים, יאמין לי אהובי דודי דברים הללו כי במדינתינו כבר ידוע לבני אדם למאות ולאלפים מפורסמים ובמופתים ניגלים הם מתפללים ופועלים בתפלתם כמו בדורות הראשונים ולפעמים אפילו בדיבורם לבד פועלים כמו בהתפלה כדרך שנאמר (איוב כב, כח) ויגזור אומר ויקם לך, אם היה רוצה אהובי דודי להיות בכאן הייתי מראה לו הכל במופת ובחוש הראות וכעת יאמין לי על נאמנות כי עדיין אין אני מוחזק בשקר חלילה וראוי להאמין לי שיש ביניהם צדיקים כאלו שיכולים כמעט להחיות מתים בתפלתם אשר עיני ראו ולא זר שהביאו להם כמה פעמים חולאים אשר היו ביאוש כולם ועל ידי תפלתן הזכה חזרו לבריאתם כבראשונה כדרך כל הארץ בקיצר כמעט שאינם בזה העולם כלל רק תמיד הולכים במחשבתם בעולמות העליונים וזה נראה מהם שמרוב דביקותם אינם שומעין לפעמים מה שבני אדם מדברים אליהם והולכים על הארץ בגופם ונשמתם דבוקה למעלה וכשרואים איזה בן אדם שאינו הגון מרגישים תיכף בו איך ומה הוא ולפעמים יודעים בבירור איזה עבירה שעשה ומחזירין רבים בתשובה שלימה בלי שום תערובת גיאות והנאות צורך אדם כלל רק מחמת אהבה ויראה גדולה ורוממות הבורא ברוך הוא וברוך שמו, מה אכתוב לאדוני דודי יש ביניהם צדיקים כאלו שיודעים אם יבא איזה כאב או חולה חס וחלילה לאדם הם נודרין בעדן לצדקה ומקדימין תפלה לצרה ולפעמים ניצול האדם ההוא מן הכאב ולפעמים בא הכאב ההוא לזמן שקבע הצדיק הנ"ל בלי שום איחור וקידום כלל, וזה נסיתי בעצמי ובדידי הוה עובדא כמה פעמים שיש צדיק אחד במדינתינו שהוא יודע ומרגיש בי תמיד קודם היסורים ואמר בפירוש למחר בשעה זו יהיה לי כך ונודר צדקה בעדי ועל פי רוב פעל בתפלתו וצדקותיו עד שנצלתי מהם ואם לא היה בי כולה נשאר מקצתו למען דעת צדקו דברי אמת ואפילו כשהייתי כמה פרסאות ממנו מה לי לספר גודל מעלותיהם מי יוכל לספר כי דבר שאין סוף הוא, הם תמיד מפרסמין גנותיהם ומביישין עצמן ברבים אם יש להם איזה מחשבות פסול או אם דיברו איזה דיבור קל בלא קדושה או אם הלכו איזה פסיעה אחת בלא קדושה הם מפרסמין ומגלין תיכף הדבר ההוא כדי לבייש עצמן וחוזרין תיכף בתשובה שלימה כאלו עשו עבירה חמורה חס וחלילה מעבירות שבתורה ואין חילוק ביניהם כלל, ותמיד רואין חוב לעצמם וזכות לחבירו וחבורתן נאה מאד לשמים ולבריות שיש ביניהם אהבה גדולה כל כך יותר מאהבת אב על בנו ובעל עם אשתו ויש להם אחדות גמור זה עם זה כמעט כיס אחד לכולם ואין חילוק ביניהם לבניהם אל בני חבריהם כמעט שאין ניכר מי הם אביהם של הבנים מגודל האהבה ואחדות זה עם זה וזה הכל מרוב השתוקקותם ואהבתם להשלים רצון הבורא ברוך הוא בלב שלם אשר בלבם תמיד, כשבאים ב' בני אדם לדבר זה עם זה אזי אין שומעין מהם רק אהבה ויראה ורוממות אל וגדולתו ותורתו הקדושה, ומסייעין זה לזה בעבודת השם יתברך ברוך הוא באמת וכל אחד מהם שפל בדעתו וחבירו גדול ממנו אצלו ולומדים זה לזה בעבודת הבורא ברוך הוא ותורתו הקדושה ואינם מתפארים בעצמם בשום מדה טובה שיש בהם ותמיד הם חוזרים בתשובה כל ימיהם כמעט שאפילו רגע אחד אינן הולכין בלא הרהור תשובה בלבבם ויש להם מוכיח היושב בלבם תמיד ומוכיחין זה לזה בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת, והם מקיימין השולחן ערוך מה שכתב בהתחלתו (או"ח סי' א, א) שויתי ד' לנגדי תמיד, וממש השם הויה ברוך הוא אינו זז מנגד עיניהם כלל של אש מאיר להם והם תמיד רואים אותו וכדרך שנאמר (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם כנ"ל ואם לפעמים השם הויה חס וחלילה אינו מנגד עיניהם או שרוא' שם אחר כמו שם אלקים או אדנ"י יודעים בבירור שיש התגברות הדינים חס וחלילה בעולם העליון ומנדרין תיכף צדקות ומרבים בתפלתן ובקשות ויחודים גדולים מאוד עד שחוזרים ורואים השם הוי"ה ברוך הוא ויודעים בבירור שנתהפך לרחמים וזה שאמרו בגמרא (סוכה יד א) צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים: ובכן אהובי דודי יכתוב לי פירוש הדברים שכתב אלי שאני פורש עצמי מדרכי אבותי הקדושים, הכי ראוי לפרוש חלילה מדרכי הצדיקים כאלו ואיך היו באמת אבותי כי נתגדלתי ונתרבתי אצל כבוד דודי הרב הגאון החסיד הגדול איש אלקים מופת הדור רבן של כל בני הגולה ה"ה אב"ד דק"ק ניקלשפורג הבירה והמדינה יצ"ו, ידעתיו שכל הנהגותיו היה כך ומוטל עלי לילך בעקבותיו הטהורים כדרך שאמרו בגמרא (ב"ב קי א) רוב בנים הולכין אחר אחי האם, ובכן אהובי דודי יפרוש לי במכתבו כדרך שאמרו (יומא נט א) ילמוד סתום מן המפורש, כ"ד אהובו ב"א דורש שלומו ומצפה לטובתו וחפץ בהצדקו. הק' זכריה מענדיל