אשר אשיב . שאשיב לארצם את בני השבי מיהודה וירושלים ולא זכר שאר השבטים לפי שכל נבואתו היתה רק על יהודה וירושלים לכן לא זכר מהם אבל האמת שגם בני עשרת השבטים ישובו גם המה :

שבות . מלשון שבי :

אל עמק יהושפט . ארד עמם בעומק הדין , יהושפט משפטי יה :

וקבצתי . אז אקבץ את כל האומות ואוריד אותם אל עמק יהושפט כן שם המקום שיפלו שם האומות הצובאים על ירושלים : ונשפטתי עמם . אתוכח עמהם על מה שעשו לעמי בימים הקדמונים ר''ל שם אביא עליהם הפורעניות וזה יחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו : אשר פזרו . שהגלום שמה : חלקו . חלקו ביניהם :

ונשפטתי . ענין ויכוח :

ידו גורל . כמו וידו אבן בי ( איכה ג ) :

ידו גורל . מי מהם למי : בזונה . בשכר זונה באתננה : ביין . במחיר היין :

ואל עמי . כמו ועל עמי : ידו . ישליכו כמו ידו אליה ( שם ג ) :

הגמול אתם משלמים . זהו הגמול שנתן שלמה לחירם מלך צור עשרים עיר ( מלכים א ט ) : קל מהרה . לשון זריזות :

וגם מה אתם לי . ר''ל מה לכם עלי אתם צור וגו' : הגמול . וכי אתם משלמים לי גמול על מה שהרעותי לכם כאומר הלא לא הרעותי לכם : ואם גומלים . ר''ל ואם לא באה לתשלום גמול רק היא התחלת הרעה דעו שקל מהרה אשלם גמול על ראשיכם כי תפלו עם הנופלים :

גלילות . מחוזות : ואם גומלים . גם תחילת המעשה יקרא בלשון גמול וכן שגמלת לנו ( תהלים קלז ) : קל . ענין מהירות כי דבר קל מהר בלכתו :

אשר כספי . עתה יפרש הרעה שעשו לישראל ואמר הנה הכסף והזהב שהשפעתי אני לישראל שללתם מהם ביום בוא האויב עליהם : ומחמדי . דברים חמודים וטובים שנתתי לישראל אתם מחריבי ירושלים בזיתם מהם והבאתם להיכליכם :

מכרתם . כי הם היו שכיני ישראל וגנבו קטניהם ומכרום למען ירחקו מגבולם לבל יגולה הדבר :

הנני מעירם . אעיר לבם לחזור מן המקום שנמכרו לבוא אל ארצם ר''ל בניהם ישובו הנה ועל ידם אשיב גמוליכם על ראשיכם :

מעירם . מל' התעוררות :

לשבאים וגו' . לבני שבא : כי ה' דבר . והיכן דבר עבד עבדים יהיה לאחיו ( בראשית ט ) כן מפורש במכילתין :

ומכרתי . אמסור את בניכם ביד בני יהודה אלו שחזרו לארצם והם ימכרום לאנשי שבא היושבים ממרחק למען לא ישיבו לארצם לרב המרחק : כי ה' דבר . כאומר ומי ישוב אמריו :

ומכרתי . ענין מסירה כמו כי צורם מכרם ( דברים לב ) :

קדשו מלחמה . אם תוכלון אתם להלחם כנגדי :

קראו . את זאת האמור למטה הכריזו בין העכו''ם : קדשו מלחמה . היא מלחמת גוג על ירושלים :

קדשו . הזמינו : העירו . מל' התעוררות :

אתיכם . קלטר''ש בלע''ז : מזמרותיכם . שרפש''א בלע''ז :

כתו . שברו אחיכם לעשות מהם חרבות ומזמרותיכם לעשות רמחים : החלש . אף החלש יתחזק לבא במלחמה :

כותו . מל' כתישה וטחינה : אתיכם . שם כלי עשוי לחפור בו כמו ואת אתו ( ש''א יג ) : לחרבות . מל' חרב : ומזמרותיכם . שם הכלי שכורתים בו הזמורות וכן וחניתותיהם למזמרות ( ישעיה ב ) : לרמחים . הוא מכלי מלחמה : החלש . תש הכח :

עושו . כמו חושו כך חברו מנחם ויונתן תרגם יתכנשון ואומר אני שהוא לשון עשת ברזל המכונס יחד מש''א בלע''ז ואין תי''ו בו יסוד : שמה הנחת ה' גבוריך . שם בקבוצת עמק יהושפט ישבור גבורתכם כן תרגם יונתן ואיני יודע אם ל' ארמי הורדה או לשון חתת והנו''ן בו נופל כמו ( דניאל ב ) הנעל לדניאל קדם מלכא שאין בו אות שורש אלא על :

שמה . במקום המלחמה יוריד ה' את גבוריך בעמקי השאול :

עושו . התקבצו וכן ת''י ויתכנשון ויתכן שהוא בדרך שאלה מן ועיש על בניה תנחם ( איוב לח ) שהם קבוצת כוכבים : הנחת . ענין ירידה כמו מי יחת עלינו ( ירמיה כא ) :

יעורו . כל העכו''ם יתעוררו ויעלו אל עמק יהושפט הוא מקום המלחמה : כי שם אשב . כאומר הנה שם מקום המלחמה יורה על רעתם כי שם אשפט את כל העכו''ם מסביב על מה שהרעו :

יעורו . מל' התעוררות :

שלחו מגל וגו' . שלחו חרבות אותם ההולכים בשליחותי לחבל את אויבי ה' : כי בשל קציר . כלומר כי הגיע עתם ודמה הדבר לקציר שקוצרים אותו במגלות כשגמר בישולו : באו רדו כי מלאה גת . מן הענבים באו ודרכו אותם כלומר נתמלא סאת עוונם רדו ל' כבישה ורדוי כמו ורדו בדגת הים ( בראשית א ) : השיקו היקבים . קול קילוח היקבים היורד תוך הבור שלפני הגיתות נשמע :

שלחו מגל . המשיל העכו''ם לתבואה שנגמר בשולה ובא זמן הקציר ואמר שלחו בה המגל כי כבר נתבשלה התבואה ועומדת לקצירה ור''ל הרגו אותה כי בא העת : באו רדו . חזר והמשילם לגת שמלאוה ענבים שיורדים בו הדורכים ר''ל בא העת לכלותם והוא כפל ענין במ''ש : השיקו היקבים . היין היורד אל היקבים השמיעו הרעשת קול והוא גמר מלאכת היין ר''ל בא תכליתם : כי רבה רעתם . ונתמלאה הסאה :

מגל . הוא החרמש והוא כלי עשוי לקצור בו וכן ותופש מגל ( שם ג ) : בשל . ענין גמר הגידול : גת . הוא המקום שדורכים בו הענבים : השיקו . ענין השמעת קול :

בעמק החרוץ . ששם חרוץ שהמשפט אמת וכן תרגם יונתן מישר פילוג דינא :

המונים . כתות כתות מהמון רב יפלו בעמק החרוץ הוא עמק יהושפט ויקרא עמק החרוץ כי שם יעשו בהם משפט חרוץ ומתוך : יום ה' . יום המשפט שיהיה בעמק החרוץ :

החרוץ . ענין חתוך וגזור וכן אתה חרצת ( מ''א כ ) :

אספו נגהם . הכניסו אורם :

קדרו . בעבור גדול הצרה ידמה להם כאלו נחשכו המאורות :

קדרו . ענין חשך ושחרות : אספו . הכניסו : נגהם . ענין אורה וזריחה :

מציון ישאג . ממה שעשו לציון : ורעשו שמים וארץ . יפרע משרים של מעלה ( שרי הכשדים ) ואח''כ מן ( הכשדים ) : מחסה . לשון כסוי ובלע''ז אבריאיי''ל :

מציון ישאג . כי יחזיר שכינתו לציון ומשם ישאג לאיים ולהחריד : ומירושלים יתן קולו . כפל הדבר במ''ש : ורעשו שמים וארץ . ר''ל יחרדו שרי מעלה של העכו''ם אשר בשמים ממעל והעכו''ם אשר בארץ מתחת : מחסה לעמו . לבל יהיו נלקים עמהם : ומעוז לבני ישראל . כפל הדבר במ''ש :

מחסה . מל' חסיון : ומעוז . ענין חוזק :

וידעתם . אז תדעו אשר אני ה' שוכן בציון כי כבר החזרתי שכינתי לתוכה :

אפיקי . מקום מוצא מים : והשקה את נחל השטים . כמשמעו ומשקי ית מישר שטים ומדרשו יכפר על עון פעור ( עיין זכריה יד ) :

יטפו ההרים עסיס . ר''ל הרבה ענבים יגדלו בהרים והיין יהיה נוטף מהם והוא ענין גוזמא : תלכנה חלב . שם יהיה מרעה שמן ותתרבה חלב הצאן וכאלו הגבעות מוליכות ומזילות את החלב : וכל אפיקי יהודה . המקומות שביהודה שהיו מדרכם למשוך את המים יחזרו להמשיך כמאז : ומעיין . הוא הנחל האמור בנבואת יחזקאל והוא המקור האמור בנבואת זכריה : והשקה . מי המעיין הזה ישקה את עמק השיטים להיות נמשך כנהר :

יטפו . מל' הטפה והזלה : עסיס . כן נקרא היין וכן על עסיס כי נכרת ( לעיל א ) : אפיקי . כן יקראו המקומות שנגרים שם המים בחוזק : נחל . עמק : השטים . שם מקום :

מצרים וגו' . סמכן זה לזה לפורעניות אתה מוצא שאילולי מצרים לא היתה אדום שנא' ( מלכי' א א ) כי ששה חדשים ישב יואב עד הכרית כל זר באדום וכתיב ( שם א ) ויברח הדד הוא ואנשים אדומיים וימצא הדד חן בעיני פרעה וגומר והדד שמע כי שכב דוד עם אבותיו וגומר ובאחרונה ויהי לשטן לשלמה אמר הקב''ה אני אכלה זו וזו . מחמס בני יהודה . בשביל חמס שעשו עכו''ם לבני יהודה אשר שפכו את דמם :

מחמס . ענין עושק וגזל :

לעולם תשב . תתקיים לעולם ולא תחרב עוד : וירושלים . כפל הדבר במ''ש :

תשב . ענין עכבה וקיים :

ונקיתי דמם לא נקיתי . ואף אם אנקה אותם משאר עבירות שבידם ומרעות שעשו לי דמם של בני יהודה לא אנקה מהם אימתי תהיה זאת בזמן שהקב''ה שוכן בציון :

ונקיתי . ר''ל אף שאנקה את העכו''ם מעון החמס במה שישראל ישובו לקחת מהם כספם וזהבם הנה עון שפיכת דמם לא אנקה בכופר ממון כ''א בדם שופכו : וה' שוכן בציון . כאומר אל יפחדו ישראל פן כשידעו העכו''ם שנחרץ משפטם להרג יתחזקו לנקום נקם מישראל בחשבם כאשר יאבדו יאבדו כי ה' שוכן בציון ויגן על עמו ולא יהיה לאל ידם :

ונקיתי . מל' נקי וברור :