ברכה שמינית ''רפאנו''. ומה ראו לומר רפואה בשמינית? מתוך שמילה בשמיני וצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית (מגילה יז ב). ויש בה עשרים ושבע תיבות כנגד עשרים ושבע פסוקים שבפרשת מילה, וכנגד עשרים ושבע תיבות שבפסוק ''ויאמר אם שמוע תשמע'' עד ''כי אני ה' רפאך'' (טור). ויש עשרים ושבע אותיות בפסוק ''כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא'' (שם).

הרי''ף ז''ל בסוף פרק רביעי דמגילה הביא תוספתא, שאין לשנות מלשון הכתוב. ולפי זה הקשו: דאיך אנו אומרים ''רפאנו ה' ונרפא'' בלשון רבים? הא בירמיה כתיב לשון יחיד: ''רפאני ה' וארפא''. ותרצו דזהו בקורא הפסוק או מתרגמו, ולא האומרים דרך תפילה. ואין כוונת הציבור לאמר הפסוק – יכולין לשנותן כפי הצורך (טור בשם הרמ''ה). ועוד: דזהו דווקא באומר כל המזמור, אבל באומר פסוקים מלוקטים בתוך התפילות, אף שכיון לזה הפסוק מכל מקום כיון שאינו אומר המזמור בשלימות – רשאי לשנות (שם בשם רבינו יונה). ולזה הסכים הרא''ש ז''ל. ולכן בפסוקים שבהבדלה לתירוץ הראשון אסור לשנותן, ולתירוץ השני מותר (ט''ז). וכן בשארי ענינים כיוצא בזה. וצריך לומר ''רופא חולֵי עמו ישראל'' הלמ''ד של חולֵי בציר''י (עיין ט''ז).