פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת מטות איש כי ידור נדר ליי' או השבע שבועה
וגו'. כבר ידעת כי האדם נבנה בצורה העליונה וכל אחד מאבריו הוא ענף אחד
מהאילן העליון והפה שברא הקדוש ברוך הוא באדם לא בראו רק לספר שבחו וגדלו
והוא כלי מוכן להשתמש בו למלך הכבוד והוא שנאמר תהלת יי' ידבר פי (תהלים
קמה' כא') ולפיכך כל היוצא מפיו יעשה והנה המקיים נדריו פותח הפה העליון
לדבר טובה על ישראל וההפך הפך. אף כי על דרך הקבלה כבר ביארנו סוד הנדרים
והשבועות בסוף וירא. ודע כי העובר על השבועה אין לו שורש וקיום במרכבה
העליונה כי נעקר מכל השביעיות שהרי כלם נסתלקו ממנו בכפרו בהם ונטלו חייו
מן העולם ולפיכך נקראת מדה זו חי העולמים. וכתב הרב הגדול ז"ל וטעם כי
ידור נדר ליי' אינו כמו אשר נשבע לי"י (תהלים קלב) כי הוא כמו וישבע לו
שנשבע אליו לצרכו. אבל בשבועות נאמר ובשמו תשבע (דברים ו' יג') ואשביעך
ביי (בראשית כד' ג') השבעה לי באלהים (בראשית כא' כג'). אבל בנדרים לא
נאמר ידור ביי' אלא ליי' וכבר זכרו חכמים טעם הדבר בספרי אמרו מה הפרש בין
נדרים לשבועות בנדרים כנודר בחיי המלך בשבועות כנשבע במלך עצמו ואע"פ שאין
ראיה לדבר זכר לדבר חי יי' וחי נפשך (מלכים ב' ל' ד') והסוד כי השבועה
מלשון שבעה כי בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה (משלי ט' א'). והנדר בתבונה
ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח' כב') נמצא שהנדרים על גבי תורה עולים
ולפיכך חלים על דבר מצוה כדבר הרשות והנה כל נדר ליי' וכל נשבע ביי' עכ"ל
ז"ל. ולשון נדר יש מפרשים נ' דרים כלומר שהם מכוונים לנ' שערי בינה. כוונת
הרב ז"ל כי חיי המלך רומז לבינה והמלך לתפארת. ועוד נמצא בנימוקי הרב
הנזכר בלשון הזה ופירוש מה בין נדרים לשבועות יש לו סוד שהנדר לבנין יסוד
והשבועה בו' והה"א אחרונה בשם ברורה וידועה בהיותה מששה גרועה. נמצא
שהנדרים על גבי תורה עולים לכן לבטל את המצוה חלים ואין כן השבועות יען כי
פריהן מאותן נטיעות. ואני אומר באולי כי זה הטעם בנדרי הבאי ולנדרים שאין
בהם ממש וזירוזין שאין הנדר חל עד יחקור ויאזין כי מאשר בינה ממנו נעלמה
נדר ולא ידע מה ואדון הכל אשר בידו הכל יודיענו בסתום החכמה. עכ"ל ז"ל.
והבן אמרו חי יי' וחי נפשך כי אין דרך הנשבע להקדים המרובה למועט. ומכאן
תבין לשון הרי עלי האמור בנדר ונדריה עליה. והנה החוטא בנדר ועובר בבל
תאחר הוא חוטא בחיי המלך היא אם הבנים שמחה שנאמר כי אם לבינה תקרא (משלי
ב' ג') זהו מאמרם בעון נדרים בנים מתים. אמנם החוטא בשבועה הוא מפריד בין
המדות ויותר באחרונה הנקראת שבע שנאמר ויקרא אותה שבעה והרי הנשבע לשקר
כאילו מפרידה מן הבנין כמה דאת אמר ובפשעכם שולחה אמכם (ישעיה נ' א') ויש
מפרשים כי המלך היא הבינה הנקראת מלך וחיי המלך החכמה סימן לדבר והחכמה
תחיה בעליה (קהלת ז' יב'). והעובר על מצוה זו במזיד ולא עשה תשובה אמרו
קצת המקובלים האחרונים כי סופו להתגלגל באשה נדרנית זהו שכתוב איש כי ידור
נדר ליי' וגו' וסמיך ליה ואשה כי תדור נדר ליי' וגו' ויצטרכו אביה ובעלה
להפר נדריה מדה כנגד מדה ולזה נתכוונו רבותינו זכרונם לברכה שאמרו אי אפשי
באשה נדרנית כי כבר היתה זכר ונחלף לנקבה. ועוד אמרו בעון נדרים אשתו של
אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך (משלי כב' כז'). ואם
הוא חטא אשתו מה חטאה אלא ודאי רמז לשני דברים כי הוא לקח האם מעל הבנים
ולפיכך אשתו ובניו מתים.
ועוד שאשתו אפשר שהיה זכר נדרן ולא קיים ועכשיו נזדווג עם נדרן ואינו דין
שיתקיימו שניהם כאחד ידחה הראשון מפני השני ואם קבלה נקבל. והבן מאמר
רבותינו ז"ל שאמרו היתר נדרים פורחין באויר כי באמת הן פורחין באויר של
מעלה עד הגעתן למקום הנקרא נדרים ושם מתבטלין הגזרות. דוגמא לדבר תפלתן של
צדיקים שמבטלין הגזרות. ואמרו רבותינו ז"ל בויעתר יצחק מה עתר זה מהפך את
הגורן אף תפלתן של צדיקים מהפכין מדת הדין למדת רחמים וכבר רמזתי זה וזהו
מאמרם הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו שאם לא היה היתר לנדרים לא היה
נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט:
והרמות
מכם ליי' מאת אנשי המלחמה וגו'. הנך רואה כי אנשי המלחמה נותנין
המכס לכהנים וישראל ללוים כל אחד פונה לאשר למעלה ממנו וידעת סוד כהנים
לוים וישראל שהרמז בהם לשלשה אבות העליונים. וקרבן אנשי הצבא היה מזהב
ומתכשיטי נשים שנאמר אצעדה וצמיד וגו'. ונרמז סודו באמרו לכפר על נפשותינו
לפני יי' והבן זה: