פירוש הרקאנאטי על התורה-פרשת חיי שרה ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו
אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה יי בתוככם לאחוזת קבר. בהיות אברהם אבינו
יודע מעלת המקום ההוא שהוא בית שער לעדן כאשר כתבנו למעלה. על כן בחר בו
כי דרך שם יכנסו לגן עדן. וזהו סוד עובר לסוחר. כי הגן נקרא סוחרת לבעלי
הקבלה:
ואברהם זקן בא בימים וגו'.
אמרו רז"ל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. בספר
הבהיר ומהיכן היתה בת לאברהם הן דכתיב ויי' וברך את אברהם בכל וכתיב כל
הנקרא בשמי לכבודי וגו' (ישעיה מג' ז') ההיא ברכה היתה בתו או לא היתה אלא
אמו. בתו היתה. משל למלך שהיה לו עבד שלם תמים לפניו ונסהו בכמה נסיונות
ועמד בכולן. אמר המלך מה אתן לעבד זה או מה אעשה לו אלא אצונו לאחי הגדול
ליעצו לשומרו ו??כבדו. חזר העבד עם אחיו הגדול למד מדותיו אהבו האח וקראו
אוהב דכתיב זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא' ח') אמר מה אתן לו ומה אעשה לו הנה
כלי נאה עשיתי ובו מרגליות נאות ואין כמותן והם סגולת מלכים אתננה לו
ויזכה במקומי. הה"ד ויי' ברך את אברהם בכל. הנראה מזה המאמר כי התפארת הוא
המלך והאח הגדול הוא החסד. כתב הרמב"ן ז"ל כי המדה הנזכרת היא השמינית
מי"ג מדות וכתיב אני יי' עושה כל (ישעיה מה' ז'). כוונת הרב ז"ל כי הרמז
בא ליסוד הכל ובאמרו אני יי' עושה כל רמז שהמכריע הראשון ישפיע לשני ונקרא
אמת לפי כוונתו ז"ל ולשונו מוכיח על הברית. אמנם מה שנראה כוונתם זכרונם
לברכה כי מלת אמת רומז לתפארת ישראל. וכבר רמזתי זה. והבת הנזכרת היא כנסת
ישראל שהיתה לו כבת. וכן אמרו בספר הבהיר
ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג' ב'). בעת שיחטאו לך בניך ותכעוס עליהם רחם
תזכור. ומאי רחם תזכור. אותו שאמר ארחמך יי' חזקי (תהלים יח' ב'). ונתת לו
המדה הזאת שהיא שכינתו של ישראל וזכור בנו שירשה ונתתה לו שנאמר ויי' נתן
חכמה לשלמה (מלכים א' ה' כו'). וזכור אביה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי.
ויש מרבותינו ז"ל שאמרו שלא היתה לו בת. ולפי הפשט מפני שלא היה יכול
להשיאה רק לעובדי עבודה זרה. אמנם יש מחכמי הקבלה מפרשים כי מחלוקתם היתה
אם הבת הנרמזת היא בימין או בשמאל. ובזה צריך עיון גדול כי יש ראיות לכאן
ולכאן. אמנם הדעת נוטה שהיא בשמאל ועל כן הלב נוטה קצת לצד שמאל. גם סוד
התפילין של יד מוכיח כן. וצריך להתבונן בפסוק נצבה שגל לימינך (תהלים מה'
י'). ובפסוק שב לימיני (תהלים קי' א') הנאמר לדוד לדעת רז"ל ובפסוק לקץ
הימין (דניאל יב' יג'). השיב אחור ימינו. וטעם ואשביעך ביי' אלהי השמים
ואלהי הארץ ידוע מדברינו כי אלהי השמים היא התשובה כטעם השמים כסאי (ישעיה
סו' א'). ואלהי הארץ תבין מפסוק וזנה אחרי אלהי נכר הארץ כמו שאני עתיד
לבאר בגזירת האל. ועוד יש לפרש כי רמז למכריע ראשון ולכן הוסיף בו וי"ו:
ויען לבן ובתואל וגו'. דע
כי רבותינו ז"ל גם בעלי הקבלה האחרונים דברו
הרבה בענין זיווג האדם באשתו. כי מיי' אשה לאיש והבדילו בין זיווג ראשון
לזיווג שני. ולפי מה שנראה לי לפי האמת בפירוש זיווג ראשון וזיווג שני הוא
כי זיווג ראשון רמז לנשמות חדשות. וזיווג שני רמז לסוד העיבור. ועל כן
זיווג שני הוא לפי מעשיו והבן זה. ומכאן יש ללמוד כי גם עתה יש חדשות.
ועדיין ארמוז המחלוקת שיש לבעלי הקבלה בענין זה:
ובספר הזוהר [לך
לך צ"א ב'] אמר רבי יצחק אמר רבי יהודה קב"ה
מזווג זיווגין ואומר בת פלוני לפלוני. <אמר רבי יצחק בשם
ר' יהודה
הקב"ה מזווג זיווגין ומכריז בת פלוני לפלוני>. אמר ר'
יוסי מאי קא
מיירי. והכתיב אין כל חדש תחת השמש. <אמר ר' יוסי למה
צריך הקב"ה
להכריז בת פלוני לפלוני והרי כתוב "אין כל חדש תחת השמש" שהנשמות עומדות
לפניו זוגות זוגות משעת יצירתן>. אמר ר' יהודה תחת השמש
כתיב שאני
לעילא. <אמר ר' יהודה זה שכתוב אין כל חדש זהו תחת השמש
כשבאות לעולם
הזה שהוא תחת השמש לא יתחדש בהזיווגים שום חידוש אבל למעלה מהשמש שם צריך
הכרזה שזו מזומנת לזה שלא ישלוט אחר בבת זוגו של זה>.
אמר רבי יוסי
מאי כרוזא הכא. והאמר רבי חזקיה אמר רבי אבא דההוא שעתא ממש דנפיק בר נש
לעלמא בת זוגו אזדמנת לו. <שואל ר' יוסי עם כל זה מדוע
צריך להכריז
שהרי אמר רבי חזקיה בשם רבי חייא באותה שעה ממש כיוצא האדם לעולם בת זוגתו
מזדמנת לו משמע אפילו בלא הכרזה>. אמר רבי אבא זכאין
אינון צדיקייא
דנשמתהון מיטמרין קדם מלכא קדישא עד לא ייתון לעלמא. <מתרץ
רבי אבא
אשריהם הצדיקים שנשמותיהם מעוטרות לפני המלך הקדוש עד שלא יבואו
לעולם>. דהכי תנינן בההיא שעתא דאפיק קב"ה נשמתהון בעלמא
כל אינון
רוחין ונשמתין כולהו כלילן דכר ונוקבא ומתחברן כחדא בידא דההוא ממנא שליחא
דאתפקד על עדואיהון דבני נשא. <שכך למדנו באותה שעה
שהקב"ה מוציא
הנשמות לעולם כל הרוחות והנשמות כולם כלולות זכר ונקבה ומחוברות יחד ואחר
צאתם נמסרות בידי אותו הממונה הוא השליח שמופקד על עיבוריהם של בני
אדם>. ובשעתא דנחתין ואתמסרן בידוי מתפרשן ולזמנין דא
קדים מן דא אחית
להו לבני נשא. <ובשעה שיורדות מלמעלה ונמסרות בידיו
ונבדלות זו מזו
ולפעמים זה מקדים לרדת לעולם לפני זה והוא מורידן ומלבישן בטפות בני אדם
לפי הראוי להן>. וכד מטא עידן זיווגא דילהון מתחברן
קודשא בריך הוא
דידע אינון רוחין ונשמתין מחבר לון כקדמיתא. <וכשמגיע
זמן הזיווג שלהם
להתחבר הקב"ה היודע אותם הרוחות והנשמות וזיווגם הוא מחבר אותם יחד
כבתחילה>. ומכרזי להו עלייהו וכד מתחברן אתעבדו חד גופא
חד נשמתא
ימינא ושמאלא כדחזי. <ואלו שזכו לזיווגם האמיתי הקב"ה
מכריז עליהם
וכאשר מתחברים כבתחילה נעשים גוף אחד ונשמה אחת ימין ושמאל שהזכר בחי'
ימין והנקבה שמאל>. ובגין כך אין כל חדש תחת השמש. <ולכן
באמת אין
כל חדש תחת השמש שהכרוז רק מודיע על הזיווג כבתחילה>.
ואי תימא הא
תנינן לית זיווגא אלא לפום אורחוי דבר נש. <ואם תאמר הרי
למדנו שאין
מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי דרכיו ואיך אמרת שהם עומדים זוגות
זוגות>. הכי הוא דאי זכי ועוברוהי אתכשרן זכי לההוא
דיליה לאתחברא ביה
כמה דנפיק. <אלא כך הוא ודאי שהכל לפי הזכות שאם זוכה
ומעשיו ישרים
זוכה לבת זוגו להתחבר בה כמו שיצאו יחד ממקור הנשמות>.
אמר ר' חייא
מאן דאתכשרן עובדוי באן אתר יתבע ההוא זיווגא דיליה. <שאל
רבי חייא מי
שמעשיו ישרים באיזה מקום ישתדל למצוא את הזיווג שלו>.
אמר ליה תנינן
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם דתלמיד חכם פקדוניה דמריה
אתפקדן בידיה. <אמר לו רבי אבא
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וזו ההשתדלות, כי התלמיד
חכם הפקדון של הקב"ה נמצא בידו (הפקדון היא נשמת הבת)>.
תנא ברזא
דמתניתא כל אינון דאתיין בגלגולא דנשמתין יכולין לאקדמא ברחמי זיווגא
דלהון. <למדנו בסוד המשנה כל אותם בני אדם שיש להם נשמה
הבאה בגלגול
ובת זווגם לא באה בגלגול לכן אין להם בת זוג הם יכולים להקדים בתפילה לקחת
להם אשה אע"פ שאינה בת זוגם>. ועל דא איתערו חברייא שמא
יקדמנו אחר
ברחמים. <ועל זה נתעוררו החברים שמא יקדמנו אחר
ברחמים>. ושפיר
קאמרו אחר דייקא. <ועל כן מותר לקדש אפילו במועד. ויפה
אמרו הלשון,
אחר, דהינו זר שאינו בן זוגה>. ובגין כך קשיא זיווגין
קמיה קב"ה ועל
כל פנים כי ישרים דרכי יי'. <ועל כן קשים הזיווגים לפני
הקב"ה כקריעת
ים סוף ועל כל זה נאמר "ישרים דרכי יי">. ר' יהודה שלח
לר' אלעזר אמר
הא רזא דמלה עוד לא ידענא אינון דאתו בגילגולא דנשמתין מאן אתר להו
זיווגא. <ר' יהודה שאל לר' אלעזר את סוד הדבר איני יודע
שאלו הנשמות
הבאות בגלגול מאיזה מקום ימצאו את בת זיווגם>. שלח ליה
מה נעשה להם
לנותרים לנשים וכו' וכתיב וחטפתם בכרמים פרשתא דבני בנימין מוכיח.
<ענה לו ר' אלעזר כתוב במעשה פילגש בגבעה "מה נעשה להם
לנותרים
לנשים". שנהרגו כל שבט בנימין ונותרו כשש מאות איש, ומאין ימצאו להם נשים
שהרי אסורים היו לקחת משבט אחר. וכתוב "ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם".
שנתנו להם עצה לחטוף. ופרשה זו של בני בנימין מוכיח על זו הדרך>.
ועל
האי שמא יקדמנו אחר ברחמים. <ועל זה למדנו שמא יקדמנו
אחר ברחמים שאם
אין לו בת זוג יכול להקדים תפילה ברחמים שהקב"ה יתן לו את בת זוגו של איש
אחר>. תנינן אמר ר' יהודה השתא הוא ודאי דקשיין זיווגין
קמי קב"ה.
<למדנו אמר ר' יהודה בודאי על זה נאמר שקשין הזיווגים
לפני הקב"ה
שצריך הקב"ה להמית איש המגולגל בשביל בן הזוג שחזר בתשובה>.
זכאה
חולקהון דישראל דאורייתא אוליף להו אורחוי דקודשא בריך הוא וכל טמירין
וגנזייא דגניזין קמיה דכתיב תורת יי' תמימה משיבת נפש. <אשרי
חלקם של
ישראל שהתורה מלמדת להם דרכי הקב"ה וכל הסודות וגנזי הנסתרות לפניו ומגלה
אותם לישראל שכתוב "תורת יי' תמימה משיבת נפש">:
ויצא יצחק ישוח בשדה וגו'.
כבר פירשנו הפסוק למעלה בסוד תפלת המנחה ולכן
צריך לקבל התענית בתפלת המנחה כענין שאמרו ייסר בצלו ובשעת המנחה נענה
אליהו באש וגבריאל נראה לדניאל בעת מנחת ערב וידעת עניינו כי שמו נגזר
מגבורה. לפנות ערב פירשתיו. וכן אמרו בספר הזוהר (בראשית כ"א א') פנות ערב
רזא דצלותא דיצחק לאתתקנא ההוא דרגא דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לההוא.
<תרגום - לפנות ערב הוא סוד תפלת יצחק כדי לתקן מדרגה הזו
כמו שכתוב
"ויצא יצחק לשוח בשדה" דהיינו לתקן המלכות הנקראת שדה ולהרחיק ממנה אחיזת
הקליפות הנקראות פנות ערב>. פנות ערב אסתכלותא דערב
וחשכן כולהו
לגביה. <פנות גם לשון פניה והסתכלות הקליפות הנקראות ערב
וחשך>.
בהאי פנות ערב אסתכן יעקב בההוא ממנא דעשו. <וגם יעקב
נסתכן באותם
הקליפות על ידי הממונה של עשו שהוא הס"מ>:
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו
ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו רמז להתייחדות מדת
הפחד והגבורה ליצחק וזה רמוז במלת ויביאה והבן זה מספר הזוהר:
ולבני הפילגשים אשר לאברהם
נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי
קדמה אל ארץ קדם. אמרו רבותינו זכרונם מלמד שמסר להם שם הטומאה והם כשפים
ומעשה שדים. וסוד הענין הוא כי אברהם אבינו ע"ה היו בידו כחות הטהרה וכחות
הטומאה. הטהרה בפנים ביניקת האילן מקור מים חיים והטומאה מבחוץ הם כחות
הערלה הנקראים קליפות אילן העליון והנה במותו נתן כחות הטהרה ליצחק. את כל
אשר לו ליצחק. בסוד בת היתה לו ובכל שמה כחות הטומאה מסר לבני הפלגשים
הראויין להם וישלחם מעל יצחק בנו. שלא יכנסו טמאים בהיכל. קדמה אל ארץ
קדם. הרמז לכח בני קדם שנאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם: