בית קודם א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז מאמר החרות חרות הרצון התענוג והמכאוב חק הסבתיות ארבעה גורמים סבה א': המצע, חומר ראשון סבה ב': הגורם ונמשך מצד עצמו סבה ג' גורם ונמשך הפנימיים סבה ד': גורם ונמשך מדברים זרים הקנינים התורשתים השפעת הסביבה הרגל נעשה לטבע שני גורמי חוץ בחירה חפשית הסביבה כגורם החיוב בבחירת סביבה טובה שליטת השכל על הגוף חרות היחיד הצורה הכללית של המולידים אינה נאבדת חיוב השמירה על חרות היחיד הרצון לקבל - יש מאין ב' כוחות ברצון לקבל : כח המושך, כח הדוחה חוק אחד לכל העולמות אחרי רבים להטות דרך תורה ודרך יסורים זכות הרבים להפקיע חרות היחיד לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות בחיים הרוחניים החוק אחרי היחיד להטות הבקורת כגורם הצלחה - אי הבקורת כגורם להתנוונות מורשת אבות ב' בחינות: א' ב''כח'' ב' ב''פועל''. שתי יצירות: א' האדם. ב' נפש חיה. חרות ממלאך המות מאמר ג - עת לעשות מאמר ד - תולדות חכמת הקבלה מהות הדת ומטרתה הטוב המוחלט השגחתו ית' היא השגחה מטרתית ב' דרכים: דרך יסורים ודרך תורה. מהות הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרע התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת הדת איננה לתועלת הבריות אלא לתועלת העובד. מאמר מהות חכמת הקבלה על מה סובבת החכמה ריבוי הפרצופים הספירות והעולמות ב' סדרים: מעילא לתתא, ומתתא לעילא שמות מופשטים הממשיות שבחכמת הקבלה הערכים הגשמיים והשמות הגופניים שבספרי הקבלה חוק שורש וענף ביחס העולמות שפת המקובלים היא שפה של ענפים מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין כינויים הזרים לרוח אנושי מאמר לסיום הזהר מאמר ח - מאמר השלום הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה. שיטה א' היא: הטבע. שיטה ב' היא: ב' רשויות. שיטה ג' היא: ריבוי אלהיות. שיטה ה': עזב פעולתו. חיוב הזהירות בחוקי הטבע. הוכחת עבודתו ית' מפי הנסיון ביאור המשנה: ''הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים.'' גלגל שינוי הצורה מאמר הערבות שכל ישראל ערבים זה בזה. יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט גילוי טפח וכיסוי טפחיים ג' מינים בהסתר החכמה. רשות מן השמים הבא סימניה

מתן תורה-ב' דרכים: דרך יסורים ודרך תורה.

והנה נתבאר אשר השי''ת הוא הטוב המוחלט, והוא משגיח עלינו מתוך מדת טובו השלימה בלי שום עירוב של רע, אכן בבחי' השגחה מטרתית, שפירושו שהשגחתו ית' מכרחת אותנו לקבל סדר של מצבים שונים על דרך עילה ועלול דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשה מוכשרים לקבל את הטוב הרצוי ואז נבוא אל תכליתנו, כמו הפרי היפה בגמר בישולו. ועם זה מובן, אשר תכלית זו בטוחה לנו לכולנו בהחלט, דאם לא כן אתה מטיל פגם בהשגחתו ית', לומר שאינה מספקת למטרתה, ח''ו. וזהו שאמרו חז''ל, שכינה בתחתונים צורך גבוה, כלומר, כיון שהשגחתו ית' היא מטרתית שהיא להביאנו בסופנו לדביקותו ית' שתשכון בתוכנו, הרי נחשב זה לצורך גבוה, כלומר שאם לא נגיע לזה נמצא ח''ו דופי בהשגחתו. שהדבר דומה למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנותו והיה חביב עליו מאד ולכן מיום הולדו חשב טובות בעדו והלך וקיבץ כל הספרים היקרים והחכמים המצוינים שבמדינה והכין בעדו בית מדרש לחכמה ושלח אחרי הבנאים המפורסמים ובנה לו היכלי עונג וקיבץ כל בעלי הניגון והזמרה והכין לו בתי זמרה וקרא המבשלים והאופים היותר מצוינים שימציאו לו מכל מעדני עולם, והנה גדל הבן ובא בשנים, והוא סכל ואין לו חפץ במושכלות והוא סומא אינו רואה ואינו מרגיש ביופי הבנינים והוא חרש לא ישמע בקול משוררים וכלי זמר והוא חולה ואינו רשאי לאכול אלא פת קיבר בלבד, וכדי בזיון וקצף. אולם עובדה כזאת יכולה שתארע למלך בשר ודם, מה שלא יתכן לאמר כלפי השי''ת אשר ענין אונאה אינה נוהגת בו כמובן, אשר ע''כ הכין לנו ב' דרכים של התפתחות: האחד הוא דרך יסורים, שהוא סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה אשר מוכרחת מטבעה ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול במצבים שונים זה אחר זה, אשר אנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט עד בואנו לכלל הכרה לבחור בטוב ולמאוס ברע ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית', ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורים ומכאובים, וע''כ הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהוא דרך התורה והמצוה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו בזמן קצר ובלי יסורים. היוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו היא הכשרתינו לדביקותו ית' שישכון בתוכנו, והמטרה הזאת היא חיובית מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה, כי השגחתו ית' חזקה עלינו עם ב' אופני השגחתו, שהם דרך יסורים ודרך תורה, כמבואר. אולם מבחי' המציאות המעשית, אנו מוצאים אשר השגחתו ית' מגיעה אלינו עם ב' דרכי השגחתו בבת אחת והמה נקראים בדברי חז''ל: דרך ארץ, ודרך תורה.

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור