אם בגפו יבוא בגפו יצא: (מזולתו) הנה ר"ת 'אם 'בגפו 'יבוא 'בגפו, הוא אביב, לרמוז, כי בחדש האביב יצאו ישראל מבית עבדים. וזהו בגפו יצא: אם אחרת יקח לו: הנה ר"ת 'שארה 'כסותה 'ועונתה 'לא, הוא שכול, ירצה, כי האדם השכול מבנים, צריך לקחת אשה אחרת. גם בזה אני מסופק אם הוא ממורי זלה"ה: מכה איש ומת מות יומת: ירמוז, על קין שהרג את הבל, הנקרא איש, שהוא מרע"ה. כמש"ה, כי זה משה האיש. ולכן מות יומת ב"פ, ע"י משה פעם אחת, כשנתגלגל במצרי. ופעם שנית כשנתגלגל בקרח. (ע"כ מזולתו). ואשר לא צדה והאלהים אינה לידו ושמתי לך וגו': הנה ר"ת 'אנה 'לידו 'ושמתי 'לך הוא אלול, לרמוז כי הב"ה בחסדו אנה וזמן חדש אלול, לכל מי שחטא בתוך השנה, שישוב אז בתשובה, ויקבלוהו. ובחדש הזה נאמר קרוב ה' לכל קוראיו: (מזולתו) עוד ירצה יותר בפרטות, עם האמור למעלה בפסוק הקודם, וירצה בזה, בהיותינו מדקדקים באמרו לנוכח, ושמתי לך מקום, והיל"ל קרא ושמתי לו מקום. אבל ירמוז בזה, למ"ש בזוהר בר"ם פרשת משפטים כי הקב"ה ציוה למשה שיפריש ג' ערי מקלט בעבר הירדן, להיות לו לעצמו למקלט, מן סמא"ל, גואל הדם של המצרי, שהרגו משה. ועם זה ההקדמה, יתבארו אלו הפסוקים, באמרם מכה איש ומת, שהוא משה שהרג את המצרי, הנקרא איש מצרי, אם היה במזיד דינו מות יומת. האמנם כיון שתכלית כונת משה היתה, להועיל ולתקן נשמתו ע"י שיהרגהו בשם המפורש, א"כ בשוגג הרג. וזהו ואשר לא צדה, זה משה, אז ושמתי לך מקום לך לעצמך, וזה משה, מקום אשר ינוס שמה הם ערי מקלט שהכנתה: הגהה אמר שמואל, ולא תקשי שהיל"ל אשר תנוס שמה, כמ"ש ושמתי לך. בעבור כי חוזר אל תחלת הפסוק, מ"ש שלא לנוכח, ואשר לא צדה, להיות כי דין זה נוהג למשה ולאחרים. ובאולי כי גם במקום הזה, נרמז מרע"ה, בר"ת 'אשר 'ינוס 'שמה הוא איש, הנקרא כי זה משה האיש וכו', כי הוא עצמו ינוס שמה בערי מקלט כנזכר. גם תיבת שמ"ה, הוא אותיות משה. גם המצרי בגימטריא משה, לרמוז, כי עתיד היה משה להרוג את המצרי. עוד נלע"ד שמואל, כי המצרי בגימטריא משה, הוא אחיו, קין אחיו של משה, ומספרו כמספרו: עוד ירצה, עמ"ש בפירוש הא', כי ר"ת 'אנה 'לידו 'ושמתי 'לך הוא אלול, לרמוז, כי חדש אלול מוכן לתשובה, והכל צריכים לשוב בתשובה בחדש הזה, אף מי שחטא שלא במתכוין. ואם נרצה לקשר הפירוש הזה, גם על משה כאמור, יהיה ביאור הענין כך, כי הנה נודע שמשה נולד לז' חדשים, ונודע כי בשבעה באדר נולד משה, נמצא, כי הורתו ועיבורו היה באלול, וזש"ה אנה לידו ושמתי לך, שהוא ר"ת אלול, כלומר הקב"ה אנה לך כל זה. עוד ירצה, אנ"ה, ר"ת 'את 'נפש 'הגר, והוא יתרו שנתגייר ע"י משה, והאלהים אנה לידו, שהוא קין אחיו ודאי שגיירהו: א"ש, עם האמור ר"ת אנה 'את 'נפש 'הגר, והוא יתרו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה שהוא משה, שנס מפני פרעה, בשעה שהרג את המצרי, כמש"ה ויברח מפני פרעה. (ע"כ מזולתו):

וישכון כבוד ה' על הר סיני: (מזולתו) הנה שם ההוי"ה, בגימטריא עולה כ"ו, ועם ד' אותיותיו הרי ל'. ואם תחלק שם ההוי"ה לשני חלקים, כזה, י"ה, ו"ה, יהיה הכל ל"ב כנגד ל"ב נתיבות חכמה, והם בגימטריא כבוד, הרי איך שם ההוי"ה נעשה כבוד, וזהו וישכון כבוד ה': א"ש, לכן נקרא 'מלך 'הכבוד, ור"ת מ"ה, רומז לז"א, המקבל הכבוד הזה מל"ב נתיבות חכמה העליונה. (ע"כ מזולתו): ועשו ארון עצי שטים: הנה בכל האצילות, אמתים הוא נו"ה. וחצי, הוא חצי הת"ת, כי יסוד הוא מובלע בין נו"ה דא"א, ואינו נזכר, ונעשה נשמה לז"א. ודזעיר, לנוקביה, ע"ד הנזכר. וכעד"ז כלם הם בבחי' אמתים וחצי, שהוא חצי הת"ת ונו"ה של פרצוף הקודם, נעשים נשמה אל כל פרצוף שלאחריו, וכן כלם. ודע, כי הגבורה של עתיק יומין, נעשת נשמה לחכמה דאריך:

ויהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים וגו': דע, כי תרין נוקבין הם, לאה באחורי זעיר, למעלה מן החזה. ורחל, למטה מן החזה. וכל אחת משתיהם נקראת ת"ם. והענין הוא, כי נודע שתרין עטרין הם, ה"ח, וה"ג. והם מלובשים תוך היסוד דאימא, הכלול מעשרה בחי' ג"כ. והם עשר שמות אהי"ה, בבחי' אחוריים הפשוטים, שכל אחד מהם בגימטריא ד"ם, אשר מהם סוד עשרה דמים שבאשה, ה' דמי טוהר, וה' דם נדות. כמבואר אצלינו בדרוש ליל פסח ויציאת מצרים. והנה עשרה דמים אלו, הם בגימטריא ת"ם. ונודע, כי הגבורות הם נתנות אל הנקבה, וגם לוקחות תרומה הארה מן ה' חסדים, וכל זה למעלה הוא בלאה. ועד"ז ג"כ למטה ברחל, הרי הם ב' תמים. וז"ס יחדיו יהיו תמים, כי בהתחברות רחל ולאה יחד, נקרא תמים: עוד דרך ב', הנה לאה עומדת למעלה מן החזה דזעיר באחוריו, ויש לה ב' בחי' אחוריים, שהם, אחוריים דזעיר עצמו, שהם ע"ב ק"ל, אחוריים פשוטים ומלאים דהוי"ה דאלפי"ן שבו. ואחוריים דיסוד דאימא, שיש בתוך זעיר מן החזה ולמעלה, והיא הוי"ה דס"ג, אשר האחוריים הפשוטים ומליאים שלה, הם ע"ב קס"ו. וכשתחבר ע"ב ק"ל, עם ע"ב קס"ו, יהיו בגי' ת"ם. והוא ענין לקיחתה ד' אלפי"ן מליאות, כל אל"ף בגימטריא קי"א, מד' שמות אהי"ה דאימא, שהם לבושי ארבעה המוחין, כנודע אצלינו בכונת שמע ישראל, בתיבת אחד דשמע ישראל, והם בגימטריא מדת, וכשתסיר ד' אותיות הפשוטות, ישארו ת"ם. וכנגדה נאמר, ויחדיו יהיו תמים על ראשו, כי בהתחבר לאה הנקרא תם, עם זעיר לצד ראשו למעלה, יהיו יחדיו שניהם תמים. ועד"ז ברחל הנקראת תם, לסיבה הנז', בהתחברה יחדיו עם זעיר למטה מן החזה, יהיו תואמים שם למטה. וזש"ה ויהיו תואמים מלמטה, ויחדיו יהיו תמים על ראשו. כי לאה ורחל הם שתי תאומות ז"א, זו למעלה, וזו למטה. ואמנם רחל בעצמה נקראת כך, ע"ש האחוריים דיסוד דאימא, המאירים בה כנז"ל, והם ע"ב קס"ו, ששניהם בגימטריא רחל, כי משם עיקר הארתם: והבריח התכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה וגו': (מזולתו) הנה הבריח הזה, הוא ז"א, בחי' יעקב, המבריח מן הקצה אל הקצה, והם תרין ההי"ן, ה' עילאה, ה' תתאה. שנאמר עליהם, (תהלים מ"א) ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, תרין עלמין. והם סוד ה' שמות אדנ"י, שהם בגימטריא קצ"ה למעלה. וה' שמות אדני, שהם קצ"ה למטה, וכמו שנתבאר זה למעלה באורך, בפסוק (בראשית כ"ז כ"ח) ויתן לך האלהים מטל השמים, וע"ש: א"ש, מוכרח הוא לומר, שהלשון הזה הוא מוטעה בכל פרטיו, באמרו והם סוד ה' שמות אדנ"י שהם בגימטריא קצ"ה. והנה ה' שמות אדנ"י, הם בגימטריא שכ"ה ולא קצ"ה. אלא אי אתמר הכי אתמר, ששה פעמים אדנ"י הם בגימטריא שמים. וב' פעמים קצ"ה, הם כמספר שמים. או יאמר, כי ה"פ יה"ו דאלפי"ן העולה ט"ל, הם כמנין קצ"ה. וזש"ה, מט"ל השמים. והמ"ם של מטל, מתחלפת בא"ת ב"ש ביו"ד, ויהיה שעור הפסוק כך, הוא י' ט"ל, עולה בגימטריא שמים. או יאמר, כי שם אדנ"י הוא בגימטריא ס"ה, עם האחורים המליאים של הוי"ה דמ"ה, העולים ק"ל, והנה ס"ה וק"ל, הרי קצה השמים לתתא, כנלע"ד: