שער הכוונות - דרושי תוספת שבת דרוש גדרוש ג':
בענין השבת הרגלים הנז' מה ענינם.
אבל רצוני להגיד לך בביאור יותר ענין השבת הרגלי' האלו מה ענינם ובו יתבאר לך הקדמה אחת בענין התכללות והתעלות אלו באלו הנה אין ראוי לך לחשוב כי כאשר אנו אומרים באיזה מקום שז"א עולה למקום אבא או הנוק' עולה למקום ז"א או ג"ר דבריאה בג' אחרונות דאצילות וכן כיוצא בזה אל תטעה לומר כי העליון נשאר במקומו והתחתו' עולה שם ועומד עמו כי דבר זה א"א שהרי אמרו ז"ל שהקב"ה נקרא מקומו של עולם ואין העולם מקומו.
וענין זה הוא ממה שאנו צריכין להודיעך הקדמה אחת עיקרית בענין החכמה הזאת והוא כי הנה בחי' פר' א"א הנה רחבו הוא מתפשט עד תכלית המרחב שיש ע"ס מרחב העו' והוא ממלא כל המרחב ההוא ואין מקום פנוי ממנו בכל המרחב ההוא ועד"ז בשאר הפר' דאו"א וזו"ן כו' וא"כ נמצא כי בעלות ז"א למקום אבא וכיוצא בזה א"כ נמנע הוא שיעלה שם אם לא שכבר אבא נסתלק ועלה למע' יותר מן המקום ההוא ואז ז"א הנק' בן יורש מקום אביו וממלא אותו אבל להיות ב' יחד במקום א' הוא נמנע ועד"ז בשאר העליות כנ"ל.
וגם להיות הדבר כן ממש הוא נמנע לפי שא"כ נמצא כי עלייה זו איננה שום מעלה כלל כי הרי כתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא ר"ל כי בעלות ז"א ביום השבת למקום אבא חוזר להיות קדש כמוהו ואם כבר נסתלק אבא מן המקום ההוא א"כ אין בזה יתרון כלל רק מעלת מקום בלבד ולא תוס' קדושת עצמית ואיננו יכול להיות קדש ממש כמו אבא.
אמנם נוכל לומר שירש מקום הקדש ולא הקדש עצמו אבל הענין הוא כך הנה נתבאר אצלנו הקדמה אחת יקרת הערך בכמה מקומות והוא כי בכל העולמות העליונות יש בחי' עצמות ובחי' כלים והנה בבחי' הכלים יש בה ב' בחי' והם בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות והנה המלאכים הם מבחי' חיצוניות הכלים והנשמות הם מבחי' פנימיות הכלים והנה לעיל בדרושים הקודמים ביארנו כי בעת קב"ש בשדה אז עולין חיצוניו' העולמות שהם בסוד שדה חקל תפוחין ואח"כ ע"י תפי' ערבית דליל שבת עולים גם פנימיות העולמות שהם בחי' הנשמות כנודע.
וצריך שתדע כי אין כ"ז רק בבחי' הכלים בלבד כי בתחי' עולה חיצוניותם ואח"כ עולה פנימיותם אבל בחי' העצמות שבתוך הכלים איננו זז כלל ממקומו ובזה יתבאר לך ענין קדושת השבת על מתכונתו:
אמר חיים נלע"ד כי גם העצמות יתחלק לב' בחי' ככלים הנז' אלא שאין שום בחי' עצמות עולה למעלה [עיין שו"ת דף נ"ב ע"א] ובמ"א נתבאר כי גם חיצוניות הכלים אינו עולה רק פנימיות הכלים וצ"ע.
ולהבינך הדבר נתחיל מן או"א דאצילות.
הנה ביום שבת כתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא ואז מסתלק הגוף והכלים של א"א דאצילות למעלה ממקומו ושם הוא מלביש את עצמו' יותר מעולה ממה שהיה בתחלה כאדם הקונה לעצמו נשמה יותר יקרת הערך מן הנשמה שהיתה לו בתחלה ועלייה זו מעלת עלייה גמורה ואיננה בלבד מעלת מקום כמו שהיינו סוברים וחושבין בתחלה כנ"ל:
ואמנם עצמותו הא' של א"א נשאר במקומו הא' ואז עולי' הכלים והגופים דאו"א ומלבישים את עצמות א"א ממש ואז נמצא כי או"א חזרו להיות בחי' א"א ממש בסוד עצמותו הנז' אבל הם עצמם בסוד הכלים אינם רק או"א ועצמות או"א נשאר במקומו ועולה הגוף והכלים דזו"ן ומלבישים את עצמות או"א ממש ואז זו"ן הם ממש או"א בבחי' העצמותו אבל בבחי' הכלים אינם אלא של זו"ן ואז נאמר ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם כי הם זו"ן שחזרו להיות קדש ממש כי לקחו העצמו' של או"א הנק' קדש.
ואח"כ עולים הכלים והגוף דעו' הבריאה למעלה ומלביש את עצמות זו"ן שנשארו במקומם ואז חזרה הבריאה להיותה אצילות ממש ועצמות הבריאה נשאר במקומה כו' וכעד"ז ממדרגה למדרגה עד שנמצא כי הכלים דנה"י דעשיה הם העולים עתה בעת קב"ש בשדה למע' ולוקחים עצמות ג' אמצעיות דעשי' והעצמות של נה"י דעשיה נשאר במקומו בגילוי בלי התלבשות כלל בתוך שום כלים ובלי שום גוף כלל ואף לפי שעה האיר העצמות ההוא והאיר אור גדול ועצום בכל העוה"ז להיותו אור מגולה בלי שום כלי כלל.
וזהו אמיתות סוד נפש יתירה ותוס' שבת הנז' אצלינו תמיד כי מן האורות המגולים ההם קונים נפש יתירה כל אנשי העוה"ז התחתון וזהו אמיתות ענין תוס' שבת בעת קב"ש לבני העוה"ז.
וגם ענין תוס' שבת שיש בכל העולמות כולם הם באופן זה כי הנה בחי' הגופים והכלים שלהם כולם קנו תוס' אורות מעולים ועצמות יותר קדוש ממה שהיה בהם בתחילה ע"ד שהמשלנו משל לבני אדם שע"י מעשיהם זוכים בנפש ונשמה יותר מעולה וקדושה מן הא' והנשמה שבו היא המשתנית לתוספות עילוי הקדושה אבל הגוף אינו משתנה כי הוא הגוף הא'.
אמנם דבר זה הוא לפי שעה ואחר שכבר המשיך משם נפש יתירה ותוס' קדושת שבת לאנשי העוה"ז תיכף העצמות ההוא והאורות המגולים ההם של נה"י דעשיה חוזרים לעלות למעלה ונכללים תוך הכלים שלהם של נה"י העולים למעלה.
והטעם הוא כי בהיותם למטה הנה הם אורות מגולים לגמרי והקלי' דבוקים בסיום העשיה ויתאחזו וינקו משם שפע חזק ח"ו ולכן חוזר העצמות ההוא לעלות ולהתלבש תוך הכלים עצמם שלהם שעלו למעלה ואז נמצא כי הכלים דנה"י דעשיה יש להם ב' מיני אורו' דעצמות אם העצמות של ג' אמצעיות דעשיה ואם העצמות שלהם ממש ואמנם בכל שאר המדרגות והבחי' לא היה כך אלא כאן בכלים דנה"י דעשיה.
והטעם הוא כנ"ל כי היה הדבר מוכרח להיותם בסיום עולם העשיה אשר שם תוקף הקלי' ולזה הוכרחו לעלות ונמצאו הכלים דנה"י דעשיה בב' מיני עצמו' כנז'.
ובזה תבין היטב ענין אם תשיב משבת רגליך.
שהוא ענין אורות העצמות שבתוך הרגלים שהם נה"י דעשיה שהיו למטה מגולים והושבו עתה להתלבש בתוך הכלים דנה"י כבראשונה וז"ס השבת הרגלים על אמתתם וכל הבחי' הזאת נעשית בעת קבלת שבת בשדה כנז' ואח"כ ע"י כל ס' תפלת ערבית שכבר הוא שבת גמור אז מתחדש הדבר באופן יותר מעולה כמ"ש עתה:
ענין ליל שבת בעצמו.
ועתה נבאר ענין ליל השבת עצמה שאינו בחי' תוספות בלבד רק עקריות השבת עצמה.
הנה אחר שעשית כל הסדר הנז' תלך לב"ה ובעוד שהעם אומרים מזמור שיר ליום השבת או קודם שיאמרו הקדיש שקודם ערבית אז תכוין בתוס' שבת יותר מעולה והוא מ"ש לעיל בכונה הב' שתכוין בליל ו' והוא שתכוין לד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כל א' וא' בניקודו משונה מחבירו כנז' שם וז"ס תוס' שבת בכל ד' עולמות שהם עסמ"ב.
ונלע"ד כי זה הדבר עתה הוא לפי שהוא זמן חזרת המלכות דאצילות בסוד נקו' קטנה תחת היסוד פב"פ כנ"ל ולכן עתה ניתוסף הארה יתירה ותוס' שבת יתירה ומעולה מן תוס' הא'.
וסוד הדבר הוא לפי שבתחי' בעת קב"ש לא עלו העולמות רק כדרך עלייתם בימי החול בתפי' שחרית שהוא שעלו פנימיות ג"ר דעשיה והלבישו את חיצוניות ג"ת דיצירה וכן כיוצא בזה כל שאר המדרגות ואז איננו קדושת שבת עצמה רק תוס' שבת אבל עתה שכבר הוא שבת ממש כנ"ל לכן עתה יכול לירד הארה דקדושת שבת מעו' לעו' והוא ענין ירידת ד' הארות של ד' הויות עסמ"ב בניקודיהם הנ"ל בליל ו' ונמשכים הארתם מלמעלה למטה אבל בתחי' שהיה בחי' תוס' בעלמא לכן לא היה אז רק בחי' עליית העולמו' והכללותם ממטה למעלה:
ענין קדיש הא' שקודם תפי' ערבית יש בו כונה משונה מן כונת הקדיש אשר בימי החול והוא כי בענין הקדישים של תפי' החול ביארנו שם במקומו שיש בכל קדיש ב' מיני העלאות בב' בחי' של מ"ב וב' בחי' כ"ח.
והנה המ"ב הא' הוא נרמז בז' הווין שיש בתיבו' וישתבח ויתפאר ויתרומם כו' גם יש ב' בחי' כ"ח כנגדו והם כ"ח אותיות שיש בתי' יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא ושם בתפי' החול נתבאר כונת שם מ"ב וכ"ח האלו אבל עתה תכוין כי הנה ז' תי' יש בתי' יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא והם כנגד ז' אותיות אהי"ה יה"ו שהוא סו' שם בן מ"ב דבריאה כנודע והם כסדרן אות א' דאהי"ה במלת יהא ואות ה' דאהיה במלת שמיה כו' גם תכוין במילוי אותיותיהם וכולם בסוד מיליי ההין גם תכוין בז' השמות היוצאים מהם כנז' בענין קב"ש אבל אין סדרן עתה כסדרן בקב"ש כי סדרן של אז היה באופן זה יהו"ה.
יהו"ה בניקוד אלקים.
מצפ"ץ.
י"ה אדני.
מצפ"ץ.
אלקים.
אל.
אבל סדרם עתה הם באופן זה יהו"ה יהו"ה בניקו' אלקים מצפ"ץ י"ה אדנ"י אל אלקים מצפ"ץ והטעם הוא כי אז היו מסודרין כפי סדר הכאתם ופגיעתם זה בזה כנז' בר"מ בפ' יתרו בפ' זכור את יום השבת לקדשו.
אבל עתה סדרן הוא הסדר האמיתי שלהם כסדר הז' ספי' תחתו' וכמש"ל בענין סדר ז' ברכות שיש בכל תפלה מתפלות השבת ונמצא כי במלת יהא תכוין לאות א' דאהי"ה ולשם יהו"ה ובמלת שמיה תכוין לאות ה' ולשם הוי"ה בנקו' אלקים ובמלת רבא תכוין לאות י' ולשם מצפ"ץ ובמלת מברך תכוין לאות ה' במילוי ההין ולשם י"ה אדנ"י ובמלת לעלם תכוין לאות י' ולשם א"ל ובמלת לעלמי תכוין לאות ה' במילוי ההין ולשם אלקי"ם ובמלת עלמיא תכוין לאות ו' חסירה בלי יו"ד או אלף שבין ב' הווין ולשם מצפ"ץ ותכוין כי יש כ"ח אותיות בז' תיבות האלו של יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא כנ"ל.
ובז' שמות הנז' יש כ"ט אותיות כ"ח כנגד כ"ח אותיות הנז' ואות היתירה כנגד מלת אמן.
גם תכוין כי הם ז' אותיות באהי"ה יה"ו ובהם ז' שמות והם כנגד ז' תיבות שיש מן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא גם תכוין כי אלו האותיות של אהי"ה יה"ו בהיותם במילוי ההין כנז' והם כך אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה יו"ד ה"ה ו"ו הנה הם עולים בגי' כשם א' קדוש הנק' טפטפי"ה.
גם תכוין כי ב' שמות אהי"ה יה"ו בפשוטן הם בגי' מ"ב והוא סוד שם בן מ"ב הנרמז בר"ת של וישתבח ויתפאר כו' שהם ז' ווין שמספרם מ"ב והרי נתבאר ענין מ"ב הא' שבזה הקדיש.
וסבת כונת שם בן מ"ב הזה הוא לפי כי כל כונת השבת ומציאותו הם בסוד הבריאה וכענין שאומרים וביום הז' נתעלה וישב על כסא כבודו.
וגם הוא סוד מ"ש בס"ה בהקדמה דמלכא לבש לבושין דבריאה ביומא דשבתא והנה אלו השמות של אהי"ה יה"ו והז' שמות היוצאים מהם כולם הם בבריאה ולכן כל כונת השבת הוא באלו השמות וכן הז' ברכות שיש בכל תפלה מתפלות השבת כונתם היא בז' שמות האלו ג"כ וכמ"ש לקמן בע"ה ואמנם כונת שם בן מ"ב הב' שיש בזה הקדיש כפי הכונה הצריכה לכוין ביום שבת לא קבלתיו ממורי ז"ל:
כונת ברכו הא'.
ענין ברכו הא' שקודם תפילת ערבית הנה נתבאר בתפיל' שחרית דחול בענין ברכו כי כוונ' ברכו היא עליית היכל ק"ק דיצירה הכלול מג"ר העולה בג"ת דבריאה ונעשה ממש בחי' בריאה והיכל הזה מתברך עתה בריבוי ברכאן ונקרא ברוך כנז' בפ' פקודי במלת ברוך של העמידה ושם נתבאר והנה הסדר של ברכו' ק"ש שהוא בהיכלו' הבריאה כנודע ולכן אנו אומרים קודם הברכות ההם ענין הברכו שהוא בהיכל ק"ק דיצירה כנז' שנעשה ממש עתה בחי' בריאה והענין הזה הוא עצמו תוס' קדושת שבת בעו' היצירה ועולם היצירה הוא סוד הרוח כנודע ולכן צריך שתכוין עתה לקבל תוס' שבת בבחי' הרוח שלך שהוא מעולם היצירה.
ובזה יתיישבו לך כמה מאמרים מס"ה הנראים כסותרים זה את זה כי הנה בפ' ברא מ"א ע"א אמר ת"ח בשעתא דישראל מברכים ומזמנים להאי סוכת שלום אושפיזא קדישא ואמרי הפורש סוכת שלום כו' וכיון דשריא ופריש' גדפהא על בנהא אריקת נשמתין חדתין לכל חד וחד כו' ובפ' תרומה בדקל"ה ובדקל"ו ע"א אמר ברכו את ה' המבורך ברכא דא אצטריכו כל עמא לברכא במעלי שבתא ברעו דליבא וחדווה כו' ולא מברכי ישראל ברכא דא עד דמתעטרין בעטרין דנשמתין קדישין כו' ובפ' ויקהל בד' רי"ד ע"א משמע כי תוס' נשמה אתי' מאליה תיכף כשנכנס ליל שבת.
אבל הענין הוא זה כי כמה מיני בחי' תוס' נשמה הם כי בלילה יש לאדם ג' מיני תוס' שבת הא' תוס' נפש וזה נעשה בעת קב"ש בשדה כנ"ל.
והב' תוס' הרוח וזה נעשה בעת שאומרים ברכו והג' תוס' נשמה וזה נעשה כשאומרים ופרוס סוכת שלום עלינו וג' אלו הם כולם מצד הנקב' שזמן עלייתה הוא בל"ש ואח"כ ביום שבת יש ג' מיני תוס' נר"ן וג' מצד הזכר כי זמן עלייתו הוא ביום שבת וכל בחי' מאלו תתבא' במקומו בע"ה.
ונחזור לענין כי עיקר תוס' קדושת היצירה אינו אלא בהיכל ק"ק שלו שעולה לבריאה ונהפך לבחי' בריאה ממש ודבר זה נעשה בעת שאומרים ברכו ולכן תוס' הרוח אשר באדם הוא בעת הזו ממש והרי נתבאר תוס' קדושת הרוח מפאת בחי' עלי' העולמות.
גם נוסף לך באור בענין זה והוא בבחי' הארות ז"א עצמו שניתוסף עתה בו והוא כי הנה בענין קב"ש בשדה ביארנו כי אז הוא זמן תוס' הנפש לפי שאז נכנסו ג' פרקין תתאין של אות ל' דצלם צלם דאבא וצלם דאימא ומבחי' זו נמשך תוס' הנפש כי שלשה פרקין תתאין הם בחי' נפש כנודע ואמנם עתה בברכו מתחי' להכנס ג' פרקים אמצעים דאות ל' דצלם דאי' ולא דאבא וכניסתם נגמרת ביוצר דתפילת ערבית והנה פרקים האמצעיים הם בחי' רוח ולכן עתה הוא זמן תוס' הרוח ומה שתכוין בברכו את ה' המבורך הוא שתכוין במלת המבורך שהיא ה' מ"ב ר"ך פי' כי אות הה' תעשה בחי' מ"ב ובחי' רך והענין הוא כי הנה ג' מיני ציורים מצטיירת אות ה' והם ד"י ד"ו וו"ו וג' ציורי' אלו הם בגי' מ"ב ואמנם בבחי' המילוי שבה תעשה ר"ך כי כשתמלאנ' ביודין כזה ה"י ותרבענה באופן זה ה"י פעמים ה"י יהיה בגי' רכ"ה ואם תסיר שרשה שהיא ה' פשוטה תשאר ר"ך והרי כי הה' עצמה נעשית מ"ב ונעשית ר"ך ותעיין בברכו דקדיש בתרא דתפלת שחרית דחול ושם ביארנו ב' כוונות לב"פ ברכו שבליל שבת וע"ש כי שם נתבאר:
ענין יוצר דערבית והק"ש.
דע כי כוונת כל התפילות והק"ש דליל שבת ודיום שבת אינה כמו הכוונות של התפי' והק"ש דימי החול אמנם לא קבלתי כוונתם ממורי ז"ל.
כוונת פסוק ופרוש סוכת שלום עלינו כו' דע כי בברכו' אלו דיוצר דערבית דשבת כולם הם בהיכלות הבריאה בבחי' היכלי הנוק' כמבואר אצלינו בתפילת ערבית דימי החול ואין הפרש בין יוצר זה דערבי' דשבת לערבית דחול זולתי בענין מה שאנו מוסיפין לומר ופרוש סוכת שלו' כו' כמ"ש ענינו בע"ה אבל עכ"ז להורות כי יש תוס' קדוש' עתה בליל שבת מבליל החול לכן נהגו לומר ברכו' ק"ש בנועם ובחן טוב ובקול נעים לרמוז אל נועם הנמשך עתה מן הבינה הנק' נועם ה' כנודע.
ואמנם אין שום תוס' קדושה בכל אלו ההיכלות של ערבית רק בהיכל ק"ק דבריאה הכולל ג"ר אשר הוא רמוז בברכת השכיבנו כמבואר בתפי' ערבית דחול וע"ש היטב כי הוא נקרא מטתו שלשלמה ובה סוד השכיבה וזה ההיכל הוא העולה עתה בג"ת דאצילות ומתהפך ונעשה אצילות ממש ונמצא כי אין שום תוס' בעולם הבריאה זולתי בהיכל הז' העליון שבו והוא המקבל עתה תוס' קדושה במלת ופרוש עלינו כו'.
ונודע כי הנשמה היא מן הבריאה א"כ תכוין עתה לקבל סוד תוס' נשמה שבך כנ"ל בענין ברכו באופן כי תוס' הקדושה בכל החלקים אינו רק בבחי' היכל ק"ק שבכל עולם העולה בעו' שלמע'.
ממנו ושם הוא בחי' התוס' כנז' ונמצא כי ברכת השכיבנו היא בהיכל ק"ק דבריאה הנק' מטתו שלשלמה ובה יש תוס' קדושה כי עתה נקר' סוכת שלום כמ"ש ופרוש עלינו סוכת שלום כו'.
ואח"ך העמידה דתפילת ערבית היא בעולם האצילות והרי נתבאר תוס' הנשמות מבחינת עליית העולמות.
גם יש בחי' תוס' נשמה מבחי' הארה הנתוספת בז"א עתה והיא כי בברכו נכנסו בו ג' פרקים אמצעים דאורו' מקיפים דל' דצלם דאימא בלבד ונגמרו לכנס ביוצר דערבית אבל עתה מתחי' לכנס גם ג' פרקים אמצעיים דאורות מקיפי' דל' דצלם דאבא באומרינו ופרוש סוכת שלום ונגמרים ליכנם בויכולו של העמידה.
והנה בערך ג' פרקים אמצעיים דל' דצלם דאי' נקרא רוח כנ"ל בענין ברכו ובערך זה הג' פרקים אמצעיים דל' דצלם דאבא נק' נשמה עם שאינו אלא אמצעיים ולכן תכוין עתה לקבל תוס' נשמה כנז' והרי נשלם תוס' רוח נשמה ושלשתם מן הנוק' הנקר' מדת לילה כנ"ל:
ונבאר פי' מילות ופרוש סוכת שלום כו' מה עניינם והנה ביאורו תלוי במה שכתבנו כי עתה כבר נכנסו בראש ז"א ג"פ תתאין וג"פ אמצעיים דל' דצלם דאבא ודאימא וכבר נגדל' ראש ז"א גדלו' רב כנ"ל כי אין ז"א עולה ואין אורו' מקיפין יורדים אמנם ראשו דז"א היא שנגדלת ועולה עד מקום המקי' ומלבשת אותם ונודע כי זו הצ' דצלם זה כפי שמועה שכתב בע"ח ש' כ"ה פ"א אמנם בפ"ד שם חזר בו כמ"ש השמ"ש שם בפ"א השד"ה הם סוד נה"י דאב' או נה"י דאימ' כמבואר אצלנו.
והנה בעוד אלו האורות המקיפים נכנסים תוך רישא דז"א הנה האורות הפנימי' דמוחין דז"א שהוא צ' דצלם נדחה למטה מדרגה אחר מדרגה כפי ירידת המוחין המקי' כדי לתת מקום אל האורות המקיפין שיכנסו ואז גם הנה"י דאבא או דאי' שהם בחי' צ' דצלם המלבישים את המוחין הפנימיים גם הם נדחי' ויורדים למטה מדרגה אחר מדריג' ונודע כי בתחי' בהיות בז"א המוחין הפנימים בלבד הנה אז סיום היסוד של אימ' היה אז מסתיימת בחזה דז"א ומשם ולמטה שהיו האורות מגולים יוצאים יעקב ורחל מן החזה דז"א ולמטה אבל עתה בכניסת האורות המקיפין צריך שירד היסוד דאימא למטה מן החזה.
וכפ"ז יתמעטו קומתם של יעקב ורחל מאד למטה מן החזה ודבר זה גירעון גדול ובפרט בליל שבת וכדי לתקן דבר זה אנו אומרים ופרוש סוכ' כו' ובתחי' צריך שנבאר לך ענין היסו' דאי'.
דע כי היסוד דאימא איננו כ"כ רחב עד שימלא כל רוחב החלל של גופו דז"א כי הנה גופו דז"א הוא רחב מאד אבל היסוד דאימא הוא כעין צינור דק עומד בתוך חלל גופו דז"א באמצעו ונשאר אויר פנוי מדופני היסוד אל דופני גופא דז"א.
גם נודע כי בתוך זה היסוד דאימא הנתון בחזה דז"א בתוכו נתונין תרין עטרין דדעת הנק' חסדים וגבורות.
ואע"פ שנתבאר אצלנו כי הגבורות יורדות וניתנות בראש הנקבה עם כל זה שרשם העקרי נשאר שם תוך היסוד דאימא שאל"כ גם הזכר היה דעתו קלה כדמיון הנקבה.
והנה הגבו' הם בבחי' מדורה א' של אש בוערת וחזקה עד מאד ובפרט להיותם סתומים שם תוך היסוד דאימ' לכן הם מתבערות ונדלקות שם יחד ומתחזק חומם ונמצא כי אינם יכולות לצאת מפי היסוד דאימ' לחוץ לפי ששם עומדים החסדים המתפשטי' תוך ז"א והחסד המתפשט תוך הת"ת דז"א הנה הוא עומד שם באותו פתח פי היסוד וסוגרו וחותמו ולא די זה אלא כי גם החסדים היוצאים דרך פי היסוד דאימא כבר ביארנו כי הם מקדימים לצאת דרך שם טרם שיצאו הגבו' לפי שחסדים הם בחי' מים וצריכים הם לצאת בתחלה ומרחיבים פתח פי היסוד כסגולת המים הנובעים דרך נקבים צרים מרחיבים אותם ע"י יציאתם ומתרחב פי היסוד ואז אח"כ יוצאות אחריהם הגבו' שהם אש.
וגם טעם אחר כי הנה אע"פ ששלהוביות הגבו' יוצאות דרך פי היסוד הנה הוא דבר מועט כי אותו הפה הוא צר ודק מאד אבל מקום יציאת שלהוביו' הגבורות אינו אלא דרך מחיצות וכותלי היסוד דאי' מן הצדדין ואותו החום בוקע ויוצא משם באותו חלל שיש בין דופני יסוד דאי' אל דופני גופא דז"א כי שם הוא מקום אויר ופנוי בהתרחבות ושם מתקבצים כל אותם השלהוביות מחמת כן עובר ויוצא החום החזק ההוא דרך דופני גופא דז"א לחוץ ופוגעים ביעקב ורחל העומדים שם כנודע בבחי' פב"פ וראשם מתחיל מכנגד החזה דז"א עד למטה וכל אותם השלהוביות לוקחים אותם יעקב ורחל ואז הם בחי' דינים קשים וגבו' חזקות.
והנה עתה בתפילת ערבית דליל שבת הזווג הוא ביעקב ורחל כנודע ואין ראוי שיהיו כולם בחי' גבורות ודינין ובפרט בלילי שבת ובפרט כי כל הזווג הוא בהם.
גם יש בחי' אחרת הנ"ל כי עתה שנכנסו המקיפים ברישא דז"א נמצא כי היסוד דאימא שהיה נגמר במקום החזה ועתה צריך שירד עד למטה ועי"ז יצטרכו יעקב ורחל להתמעט מאד מאד כנ"ל.
באופן שלתקן הבחי' האלו אנו אומרים ופרוס עלינו כו' כנז' וביאורו הוא כי הנה התי' הצריך לתקן כל הנז' הוא ששיפולי מחיצות יסוד הבינה לא נניחם שיתפשטו ביושר וירדו למטה ממקום החזה דז"א כדי שלא יתמעטו שיעור קומת יעקב ורחל אמנם אלו שיפולי מחיצו' יסוד הבינה יסתלקו ויתפשטו בהתרחבות דרך הצדדין דגופא דז"א כדמיון שיפולי מחיצות האהל שמתרחבו' והולכין באופן שמה שהיו מתפשטי' דרך אורך בגובה יתפשטו ברוחב ועי"כ גם אם ירד היסוד דאימא יותר למטה לא יתפשטו דפנותיו ביושר למטה אבל יתפשטו בהתרחבות לצדדי גופא דז"א ועי"כ ישארו יעקב ורחל בקומתם והרי נתקן הבחי' הא' ועי"כ נתקנה הבחי' האחרת והיא כי בהתרחב מחיצות יסוד דאימ' אל התרחבות צדדי גופא דז"א ונמצא כי אלו המחיצות נוגעות בכותלי גופא דז"א ממש ומתדבקים שם ועי"כ נעשה שם כמין סוכה א' מונעת חום השלהוביות של הגבו' אשר באותו חלל שבין יסוד דאי' לגופא דז"א אינו יכול לירד למטה מן מקום החזה בתוך חלל גופא דז"א כי אותו הדופן דשיפולי מחיצות יסוד אימא שנתרחב אל הצדדין ונתקרב ונתדבק בדופני גופא דז"א נעשה כעין מסך וסכך אחד מפסיק שלא ירד החום משם ולמטה בתוך גופא דז"א שמן החזה ולמטה ועי"כ אין החום הזה חוזר לצאת דרך דופני גופא דז"א ולחוץ מן החזה ולמטה במקום אשר עומדים שם יעקב ורחל מבחוץ ועי"כ אינם עתה יעקב ורחל גבורו' חזקות כבראשונה והרי נתקנה הבחי' האחרת.
וא"ת והרי כמו שהיה כח בשלהוביות ההם לבקוע ולצאת דרך דופני יסוד אימא ולחוץ גם יהיה בהם כח לבקוע שנית אותו המסך הנעשה מהתפשטות והתרחבו' שיפולי מחיצות יסוד דאי' וירדו למטה מן המסך, והתשובה היא כי אין בהם כח לבקוע כמה פעמים ולבקוע המסך שתי פעמים.
עוד טענה אחרת יוחר חזקה והוא כי בתחיל' שהיו הגבורו' מתקבצות בדוחק גדול תוך יסוד דאי' בקעו המחיצו' ויצאו לחוץ אבל אחר שכבר יצאו לחון ויש להם שם מקום רחב להתפשט בצדדי היסוד דאימא בכל אותו החלל שבתוך רוחב גופא דז"א אינם בוקעות המסך לרדת למטה.
וא"ת והרי בתחלה אמרנו שעם היותם שם באותו החלל הרחב תוך גופא דז"א עכ"ז היו בוקעים דופני גופא דז"א ויוצאים לחוץ אל יעקב ורחל והתשובה היא כי אז היו החסדים המגולים ממלאים כל מקום החלל ההוא ולכן היו הגבורות בוקעות דופני גופא דז"א ויוצאות לחוץ אבל עתה שנפרס המסך הנז' במקום ההוא ואז החסדים המגולים עמדו למטה מן המסך ונשאר המקום החלל אשר למעלה מן המסך אל הגבורות והנה הם שם בהתרחבות ואינם צריכים לבקוע המסך ולירד למטה כדי לצאת במקום יעקב ורחל:
והנה יש עוד עתה בחי' תיקון אחר והוא כי הנה נודע כי כשיורדים החסדים ומתפשטים מן היסוד דאימא עד היסוד דז"א ואחר כך כשחוזרים לעלות הארתם ממטה למעלה כדי להגדיל את ז"א כנודע הנה הם בעלייתם ממטה למעלה מתחלקים לב' בחי' הבחי' הא' היא מה שחוזר ליכנס תוך היסוד עצמו דאי' מבפנים ועי"כ הם מגדילים לאותם החסדים הסתומים העומדים שם בפנים.
וא"ת וכיון שהארה זו העולה ממטה למעלה חוזרת ליכנס תוך יסוד דאימא כבראשונה א"כ גם היא חוזרת להסגר ולהסתם שם ואיך היא מגדלת לחסדים האחרים אשר שם.
אבל הענין הוא כי כיון שבירידתם למטה נתגלו בגילוי גמור קבלו הארה גדולה מהם ובהם נתגלית הארתם ונתגדלו הם מעצמם ונתפשטו ולכן גם אם אח"ך חוזרים ליכנם במקום סתום כבר קנו בעצמם כח וחוזק ההגדלה ויש יכולת בהם להגדיל את החסדים הסתומים אשר שם.
הבחי' הב' היא החלק של הארה אשר מתפשט ועולה מחוץ לצדדי יסוד דאי' באותו החלל שיש בין היסוד דאי' לגופא דז"א ועי"כ גם הם מאירים הארה גדולה בחסדים הסתומים שבתוך יסוד דאימ' באופן ששני בחי' הנז' מתחברות ובחי' זו מאירה בחסדים הסתומים מצד פנים ובחי' זו מאירה בהם מצד חיצון ועל ידי שתיהן ביחד מגדילין, ומאירין את החסדים הנז' ועי"כ נגדל ז"א.
והנה אחר שהקדמנו לך הקדמה זו נבא עתה אל כונתינו כי הנה הארת הבחי' הב' שעלת' למע' מבחוץ להאיר את החסדים הסתומים שבתוך יסוד דאימא.
והנה עתה שנפרס המסך הנז' הנרמז במ"ש ופרוס סוכת שלום כו' נמצאו שהם נעצרים ומתעכבים שם למעלה בקביעות גמור ואינם יכולים לירד עד למטה מחמת המסך הזה הנפרס במקום החזה ונמצא נותנים עיקר הארתם בקביעות שם למע' במקום סיתום החסדים שהוא מן החזה ולמע' ומאירי' בהם הארה גדולה משא"כ כשלא היה שם המסך ההוא שהיו עולים ויורדים למטה.
וטעם חזרת ירידתם למטה הוא לפי שתמיד חשק כל דבר לחזור לשרשו והנה שורש הארה זו העול' ממטה למעל' היא בחי' החסדים המגולים אשר למטה ולכן אחר אשר עולים חוזרים לרדת להתחבר בשרשם.
אבל עתה ע"י פריסת המסך הזה נתעכבו למעלה ועי"כ ניתוסף הארה גדולה בחסדים הסתומים שביסוד דאי' והרי זה תי' יתירה נוספת מחמת פריסת המסך הזה:
עוד יש תי' אחר ע"י פריסת המסך הזה והוא כי הנה אלו הניצוצות של החסדים שעלו למעלה מחמת אור החוזר ממטה למעלה כנז' הנה הם מועטים אבל המקום למעל' הוא רחב מאד אבל למטה הוא להפך כי החסדים המגולים שהם תחת המסך הזה הנה הם רבים וגדולים אבל המקום הוא קטן וצר ודחוק ולכן מכח היותם שם דחוקים בדוחק הנה הארתם בוקעת ועולה דרך המסך בכח חזק ובוקעים אותו ועולי' ניצוצו' יתירות למעלה מן המסך.
משא"כ בנצוצות העומדות למעלה מן המסך שלהיותם שם מרווחים בהתרחבות אינם בוקעים ויורדים למטה.
ונמצא עתה כי כל אלו הנצוצות וההארות נשארות למעלה מן המסך בקביעות ועי"כ יש בהם שיעור לעלות למעלה עד המוחי' דז"א ומאירים כל המקום ההוא שהם כל החסדים הסתומים שביסוד דאי' ובכל המוחי' דז"א אור גדול מה שלא היה כן בתחלה טרם פריסת המסך הזה וגם ענין הארה זו היא מכלל תוס' שבת כי עתה ע"י פריסת המסך הזה ניתוסף אור נפלא וגדול בז"א מה שלא היה כן בזמנים אחרים.
ודע כי אותם הנקבים הנפתחים שם במסך הזה ע"י עליית נצוצות החסדים המגולים למע' בכח חזק כנז' הנה אינם חוזרים להסגר ונשארי' פתוחים ועכ"ז להיותם נקבים צרים ודקים וקטנים אין הניצוצו' חוזרות לירד למטה דרך שם כי בעלייתם שהיה בכח מסבת שהיו דחוקי' למטה נכנסו בתוכם בכח אע"פ שהם צרים אבל ברדתם אינם יורדים בכח כי יש להם מקום רחב לעמוד למעל' והנה הנקבים הם צרים ולכן אינם יורדים אבל תועלת פתיחת הנקבי' ההם הוא כי יורדת הארתם למטה ומתגלים למטה מן המסך וז"ס משז"ל בענין סכך הסוכה כי לכתחלה צריך שלא יהיה מעובה כמין בית עד שאין הכוכבים נראי' מתוכה אבל צריך שיתראו ההארות ההם דרך הנקבים של המסך ההוא כעין הכוכבים והנה נתבאר ענין ופרוש סוכ' כו' כי הנה היסוד דאימא נקר' שלום כי כל בחי' יסוד נקרא שלום כנודע ואנו מתפללי' שהיסוד ההוא יתרחבו מחיצותיו ויעשו כעין פריסת סוכה ואהל המתרחב ומתפשט אל הצדדין עד שיגיע לדופני גופא דז"א כדי שע"י כן ירויחו כל התועליות והתקנות וההנאות הנ"ל מחמת פריסת המסך הזה:
פסוק ושמרו בנ"י שנוהגים לומר קודם הקדיש הוא לפי שהלילה היא בחי' שמור.
קדיש של קודם העמידה של תפילת ערבית לא קבלתי ממוז"ל רק כונת המ"ב הא' אבל לא הב' והנה כונת המ"ב הא' הוא כדוגמת המ"ב הא' שביאר' בקדיש הא' של קודם יוצר דערבית אבל יש ביניהם קצת שינוי והוא שעתה בקדיש הזה תכוין כי אותם אותיות של אהיה יה"ו אינם במילוי ההין רק במילוי אלפין אל"ף ה"א יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו ותכוין בהם שהם בגי' יעקב: