שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש דדרוש ד':
הנה בענין הק"ש היתה הכוונה לזווג את או"א לצורך ז"א כנזכר במקומו.
והענין הוא כי שלשה בחי' היו אל ז"א ולנוקביה הא' היא בהיותה בסוד העיבור תוך אימא עלאה.
הב' כשנולדו ויצאו לחוץ שאז שיעור ז"א היה בחי' ו"ק לבד והמלכות נקו' קטנה היתה בסוד פסיע' שבסוף אות ו' שבהויה והג' אחר שגדלו וחזרו פב"פ.
והד' אחר שנתמעטה המלכו' בסוד מיעוט הירח שאז אינה רק בחי' נקודה קטנה בסוד פסיע' לבר תחת אות הו'.
אמנם הנקו' ההיא מתחלקת לבחי' י"ס וירדה.
והיתה בעולם הבריאה כנ"ל בסוד הקדישים וגם בסוף דרוש זה ית' באמיתות ענין זה וע"ש איך נשארת שרשה במקומה.
ואמנם בעת יחוד הק"ש אז ניתנו בז"א בחי' המוחין בבחי' אוה"פ שלו וניתנו לו מצד זווג הבחי' החיצונה של אוה"פ דנה"י דאו"א גם ניתנו אז בבשכמל"ו מוחין לנוקבא בבחי' אור פנימי שלה והיו מצד הבחי' חיצונה של אור פנימי דנה"י דז"א כי היא נקראת אספקלרייא דלית לה מגרמה כלום אלא מה שנותן לה ז"א בעלה ולהיות כי כל זה לא נמשך להם אלא ע"י זיווג או"א מצד בחי' החיצונה של אוה"פ שלהם כנזכר ומזה נעשה להם אלו המוחין הנז' לכן לסיבה זו אין יכולת עדיין ולא הספיק ענין זה רק לשיקבלו כל שית היכלין בעולם הבריאה אור גדול בהיותם כלולים תוך היכל הרצון דבריאה שהוא היכל הו' מתתא לעילא אשר בו לבדו יש פרטות שית היכלין אחרים כמבואר אצלינו.
ואז אח"כ הם עולים ונכללים עד היכל הז' היכל קה"ק דבריאה ונכללים יחד כל היכלי הבריאה אבל עתה ע"י ברכת אבות אנו חוזרים שנית לזווג ולחבר את או"א בבחינ' אמצעיות של אור פנימי שלהם כמבואר אצלינו בשער שמות הספיר' כי כל ספי' וספי' יש בה ג' כלים חיצון ואמצעי פנימי ושלשת' יש בתוכם בחי' אור פנימי וע"ש ואז מן הזווג הזה הנעשה בבחינת האמצעיות שלהם נמשך אור גדול למטה בז"א ונעשים בו מוחין אחרים בבחי' אוה"מ אל המוחין דאור פנימי הראשונים שנעשו לו מזווג בחי' חיצונה דאו"א כנז' וזו כונתינו עתה בברכת אבות בימי החול ואמנם יש עוד בחי' אחרת שלישית והוא כי לפעמים מזדווגים או"א גם בבחי' פנימי' שלהם ואז נעש' לז"א מוחין בבחי' אור מקיף ע"ג אור מקיף הנז' אבל אין בחי' זו הג' נעשית כלל בימי החול גם צריך שתדע כי אין כח בז"א כלל בשום אופן להעשות לו מוחין אפילו בבחי' אור מקיף שלו מבחי' אור מקיף דאו"א.
אמנם בימי החול נעשים לו אור מקיף של מוחין הפנימי' של ז"א מבחי' אמצעיות של אוה"פ דאו"א אשר מזדווגים בזו הבחי' האמצעית ומשם נעשים מקיפים למוחין פנימים לז"א וכל זה הוא בימי החול כי בשבת נעשה לו מקיף למקיף מצד בחינ' פנימיות דאורות פנימיים דאו"א כנז' וזכור הקדמה זו היטב כי היא רבת התועלת ולקמן בע"ה נסיים ההקדמה זו והנה הקדמה זו צריכה לכותבה ג"כ למעלה בביאור כוונת הק"ש.
גם דרושי התפילין תמצאם מקושרים עם זו ההקדמה:
ונחזור לענינינו כי הנה עתה בברכת אבות כוונתינו היא להמשיך אור מקיף אל המוחין דז"א מצד בחי' אמצעיות דאור פנימי דאו"א כנז' וכמו שנבאר בתיבות אלקינו ואלקי אבותינו כו' אבל עתה בתחלת ברכת אבות עדיין אין בז"א רק מוחין פנימיים מצד בחי' חיצונה דנה"י דאימא אשר בכח אור הזה נכללו כל היכלי הבריאה כנז'.
ועתה אנו מעלים את הנוק' במלת ברוך והוא באופן זה כי כיון שנכללו כל היכלי הבריאה יחד.
והנה המלכות היתה עד עתה בסוד מיעוט הירח כנ"ל בבחי' נקו' קטנה נחלקת לי"ס וירדה להיכל קה"ק דבריאה.
ועתה בתיבת ברוך עולה המלכות למעלה באצילות כיון שנכללו ועלו כל היכלי הבריאה יחד ואז עולה ומתדבקת וחוזרת אל מקומ' הראשון בסוף אות הו' שהוא בסוד פסיעה לבר כנ"ל ועומדים שם אחור באחור כמו שהיתה בתחלת האצילות ואע"פ שכיון שעשינו יחוד ק"ש נעשו לז"א מוחין פנימיים כנז'.
וא"כ מוכרח הוא כי ג"כ נעשו לו בחינת נה"י חדשים עכ"ז עדיין אינם מתלבשים אלו הנה"י דז"א בנקבה לפי שאיננה רק אב"א בבחי' נקודה קטנה פסיעה בסוף הו' אלא שהיא נחלקת לי"ס אמנם עתה עולה היא ומתדבקת בסוף היסוד האחרון דז"א וז"ס ברוך כי היכל קה"ק דבריאה אשר נכללו בו כל שאר היכלי הבריאה כנז' וגם נקודת מלכות הנחלקת לי"ס כנז' ג"כ הוא בהיכל ק"ק הנז' וכל אלו עולים למעלה באצילות עד מקום סיום היסוד האחרון דז"א כנז' וז"ס ברוך ויען כי כל בנין הנקבה הוא ע"י החסד הנקרא אתה בסוד אתה כהן לעולם ולכן אנו אומרים אתה כי הוא משפיע בה בחי' הכ"ב אותיות האלפא ביתא מאלף עד תיו וזהו אתה את ה' כי אלפא ביתא הנק' א"ת ניתנת בנוק' הנק' ה' תתאה וע"י הארה זו מעלה אותה עד הת"ת דז"א הנקרא ידוד אשר זה הת"ת היה מתחיל' בחי' יסוד דז"א כנודע ועתה הרי היא ממש במקום שהיתה בו בעת האצילות שהיתה בסוד פסיעת אות ו' כנז' כי הת"ת הזה הוא היסוד הראשון והנה היא עתה בסוד פסיעת אב"א ובסוד נקו' א' מתפשטת אל י"ס כנז' ואחר כל זה אנו עושים עתה זווג או"א פעם שנית בבחינת אמצעיות באור פנימי שלהם כנז' כדי להמשיך אור מקיף למוחין דז"א וזמ"ש אלקינו ואלקי אבותינו אלקינו אימא ואלקי אבותינו אבא אלקי האבות אב לאבהן ועתה צריכין לכוין למסור עתה ג"כ עצמינו למיתה על קדוש ה' ע"ד מ"ש ביחוד ק"ש וזה נרמז באומרו אלקינו ואלקי אבותינו כי אנו מוסרים נפשינו עליו לסיבת היותינו מאמינים כי הוא אלקינו מיוחד אלינו ואנחנו עבדיו וברואיו מוסרים נפשותינו על יחוד קדוש שמו ית' וצריך לכוין שנפשותינו ורוחינו ונשמותינו עולים יחד ומצטרפי' עם זו"ן בני או"א הנז' בברוך אתה ה' כנז'.
וכולנו יחד אנו מעלים אליהם בחי' מ"ן תוך אימא עלאה וזה הטעם שאנו מקדי' אלקינו שהיא אימא אל אלקי אבותינו שהוא אבא עוד תכוין כוונ' ב' באלקינו ואלקי אבותינו כי אחר שנעשה זווג הנז' בג' תיבות האלו אז מתחילין האורות לבוא בז"א ובתחל' נעשה בו בחי' הכתר שבו מבחי' הת"ת דבחי' אמצעיות דאימא כנודע וכבר ידעת כי הת"ת נק' אלקינו והענין הוא כי מת"ת דאימא הנק' אלקינו נעשה כתר דבחינ' אור מקיף אל ז"א אמנם עדיין בזה לא נעשה רק בחינת הכלי המקבל בתוכו אוה"מ של כתר דז"א כי כלי זה נעשה בו מבחי' הת"ת דאימא הנק' אלקינו ודע כי מבחי' הכתר הזה הנמשך אל ז"א מצד אימא עליו רמזו בס' התיקונים וז"ל אימא עלאה איהי כתר בראש כל צדיק וצדיק ומצד זה נקרא הכתר נוקבא לפעמים כנודע ואח"כ במלת ואלקי אבותינו תכוין באות ו' של ואלקי שעתה נמשך בז"א הנקרא ו' בחינ' הנשמה עצמה דבחי' אור מקיף בכלי הכתר דז"א וזה נמשך לו מן אלקי אבותינו שהוא אבא הכלי מצד אימא והאוה"מ שבתוכו מצד אבא אלקי אברהם כו' עתה נעשית נה"י דבחי' אמצעיות דאור פנימי דאו"א בבחי' שלשה מוחין בסוד אוה"מ אל שלשה מוחין פנימיים דז"א וזהו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב הם חב"ד אלקי שלשה אבות שהם חג"ת הנאצלי' מהם האל כו' הנה לבאר זה צריכים אנו לבאר סיום ההקדמה הנ"ל וזה ענינה דע כי מש"ל כי ביחוד ק"ש נעשו בז"א בחינת אור פנימי.
ועתה בברכת אבות אנו עושים לו אור מקיף דע כי אין זה רק בענין שלשת המוחין שלו לבד וכן בענין המוחין דנוקבא כי מוחין דז"א הפנימיים נעשו לו בפסוק דשמע ישראל ומוחין פנימי' דנוקבא נעשו בברוך שכמל"ו ואמנם שאר איברי גוף ז"א ונוקבא לא נעש' אז בהם שום דבר כלל ואע"פ שזכרנו ענין רמ"ח איברים שלו בענין רמ"ח תיבות שבק"ש לא היתה הכונה אז רק שזכרנו ענין התפשטות והמשכת הארתם למטה בהיכל הרצון דבריאה וא"כ נמצא כי עתה בברכ' אבות מה שאנו עושין הוא זה כי בחי' המוחין דזו"ן אשר בתחילה ביחוד ק"ש היה בבחי' אור פנימי הנה עתה הם בבחי' אור המקיף בין בז"א בין בנוקב'.
אבל בחי' שאר אברים של הגוף שלהם אשר ביחוד ק"ש לא עשינו בהם שום דבר כלל הנה עתה בברכת אבות אנו עושים אותם בבחי' אור פנימי בלבד בין בז"א בין בנוק' והרי נתבארה סיום ההקדמה הנז"ל ונמצא עתה כי כל מה שנתבאר בברכת אבות עד עתה בבחי' המוחין בין של ז"א או דנוק' הכל הוא בבחי' אוה"מ אבל כל השאר בין בז"א בין בנוק' אינו רק בבחי' אור פנימי וזכור ואל תשכח שלא נצטרך להזכירו בכל פעם:
ונחזור לענין ראשון כי הנה עתה בתיבת האל הנה הוא בסוד אור פנימי לבד כנז' כי כל מקום זולת הג' מוחין שלו ושלה הם בסוד אור פנימי בלבד וענינו הוא כי עתה אנו עושים לז"א בחי' דיקנא דיליה בט' תיקונים כנודע והוא בסוד אור פנימי לבד כנז' וזה נרמז במילת האל כי הנה אלו הההין הנ"ז בר"ת האל הגדול הגבור והנורא.
כולם הם בחינ' אימא הנק' הי עלאה אשר מצדה אנו ממשיכים כל אלו ההארות בז"א וההארה הראשונה שבהם הוא הדיקנא הנק' אל וזהו האל ה' אל והענין הוא במ"ש אצלינו בביאור י"ג מידות דויעבור כי תיקון הראשון של הדיקנא הוא אל בסוד אל רחום וחנון כו' לפי שיש בו כמנין א"ל קוצין תקיפין כו' כנז' באד"ר ומאחר שהזכיר התקון הראשון הנק' אל לא חשש להזכיר האחרים כי בו נכללים כולם גם תכוין באופן אחר כי הנה האל עולה בגי' ל"ו וה"ס ט' תיקוני דיקנא דז"א וכל א' מהם יש בו הויה א' והנה ט' הויות יש בהם ל"ו אותיות כמנין האל והרי נרמזה כל הדיקנא בזו הכוונה הב'.
והנה נודע כי הי"ג תקוני דיקנא עלאה דאריך ה"ס ג' הויות במלוי יודין ובהם י"ב אותיו' בפשוטן וכל הי"ב תיקונים אלו נכללים אח"כ בתיקון הי"ג האחרון הנקר' מזלא קדישא וה"ס מלת ונקה שה"ס שם אהיה במלוי יודין שהוא בגי' ונקה כנז"ל בי"ג מדות דויעבור.
והנה בשם זה של אהיה יש במילואו ג' יודין הרומזים אל ג' הויות אחרות שבהם י"ב אותיות וגם הם במלוי יודין והרי איך בזה התיקון הי"ג הנק' מזלא כלול' כל הי"ב תיקונים ראשונים.
גם בשם הזה של אהיה אשר בזה התיקון הי"ג יש במלואו ג' יודין ואלף וה"ס שם אל וזה נרמז במלת האל והנה גם הדיקנא דז"א יש בה ט' הויות וזהו ג"כ האל ל"ו אותיות אשר בט' הויות הגדול הגבור והנורא הם חג"ת דז"א ונודע כי הת"ת הזה של עתה היה בתחי' בחי' יסוד אשר שם הוא מקום אחיזת הנוק' ולכן בהגיענו עתה אל מלת והנורא שהוא הת"ת דז"א והנה שם הוא מקום הנקב' מחצי הת"ת הזה ולמטה שהוא מתחת החזה כנודע וזה החצי תחתון של הת"ת הזה נעשה אל הנוק' בחי' כתר בבחי' אור מקיף כנ"ל וזהו אל עליון כנודע כי הכתר נק' אל עליון כנ"ל וגם אימא עלאה אשר ע"י נעשה כל זה גם היא נק' אל עליון גומל חסדים טובים ה"ס נ"ה בלבד המחודשים הנעשים עתה בז"א ובאים לו בסוד תוספת כי הוא אין לו מחלקו רק בחי' ו"ק בלבד וכבר נתעלו ונעשו בחי' חב"ד וחג"ת שלו כנודע ובבחי' ז"א נאמר חסדים בסוד חסדי דוד ובבחי' נוק' נק' טובים לפי שהם נעשים לה בבחי' מוחין דחו"ב שבה כנודע.
כי ז"א יש לו ד' מוחין שהם כחב"ד ונמשכו בו מחצי תחתון של הת"ת ומנה"י דאימא אבל נוק' אין בה רק בחי' כתר ותרין מוחין חו"ב נמשכו אליה מחצי תחתון דת"ת ומנ"ה דז"א אבל מן היסוד דז"א לא נעשה דעת בנוק' בסוד נשים דעתן קלה אבל לפעמים מכח ההארה הגדולה של הכתר שבה נעשה בה בחי' דעת אמנם איננה כז"א שיש לו ד' ספי' שלימות כחב"ד:
קונה הכל כבר ידעת כי בינה עד הוד אתפשטת.
ונמצא שעדיין חסר בחי' היסוד החדש אל ז"א וענין המשכתו הוא באופן זה כי נודע דאו"א אתכלילו במזלא שהוא מדת ונקה שהוא שם אהיה במלוי יודין כנז' ובכח ההארה הגדולה אשר להם כד אתכללו בההוא מזלא אשר נת' עניינו במ"א כי האי מזל' מתלבש בתוכם בסוד מוחין שלהם ואין זה מקום ביאורו ועי"כ יש כח באו"א לעשות בחי' היסוד החדש בז"א לפי שההוא מזלא נקר' דעת כנודע כי או"א הם חו"ב והמזלא הוא הדעת שלמעלה מהן ולכן נמשך ממנו אור גדול אל הדעת אשר בין או"א ומשם נמשך להעשות יסוד בז"א וזה נרמז במלת קונה הכל כי ע"י המזל הנקר' ונקה שהם אותיות קונה נתקן ונעשה היסוד דז"א הנק' הכל ונמצא כי היסוד דז"א נעשה לסיבת הארת או"א דאתכלילו במזלא כנ"ל אבל אח"כ כאשר בא לעשות תיקון הנוק' מתחלקת ההארה זו באופן זה כי מבחי' ההארה שקבל היסוד דז"א מן אבא הנה משם נעשו חג"ת דנוק' וזהו וזוכר חסדי אבות שהם חג"ת דנוק' ולהיותם נמשכים מההארת אבא לכן נאמר בהן וזוכר מצד זכור שבאבא אבל מבחי' ההארה שקבל יסוד דז"א מן אימא נעשו נה"י של הנוק' וזהו ומביא גואל לבני בניהם כי בחי' הגואל מצד אימא הוא ובני בניהם הם נצח הוד שבנוק' וביאר כי אלו החג"ת והנה"י הם בנוק' הנקר' שמו וזהו למען שמו וכל זה נעשה ע"י החסד הנקר' אהבה וזהו מ"ש באהבה והנה כבר הודעתיך כי אותה נקו' של המלכות הנקר' פסיעה לבר תחות אות ואו כנ"ל תמיד היא עומדת שם לעולם וזו היא בחי' המלכו' ספי' עשירית שבז"א אשר ע"י נגמר ז"א להיות בן י"ס ואע"פ שאמרנו לעיל בתחלת הדרוש הזה שבעת שנתמעט' הנוק' ירדה אותה נקו' הנק' פסיע' לבר למטה בעולם הבריאה עכ"ז ודאי הוא שנשאר רשימו למעלה בסיום אות הואו וז"ס מ"ש בתיקוני' ובזו' שהיסוד ומלכו' אינם נפרדים לעולם והענין הוא בבחינת זו שאמרנו גם ז"ס קוצה של דלת דאחד שנת' בס' התיקונים תיקון מ"ב ד' פ"ד ע"ב ואין אנו צריכים עתה להזכירו כי בחינ' זו לעולם עומדת היא שם תדיר כנ"ל וכנודע וזכור ההקדמה זו ואל תטעה בה במה שכתבתי לעיל בתחילת הדרוש הזה: