ידוד הנה עתה צריך לזקוף ב' זקיפות חילוף ב' כריעות הנז' וז"ס שאומרים ז"ל כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם רמזו בדברים אלו אל ב' הכריעות ושני הזקיפו' כי לא אמרו צריך לכרוע בברוך ולזקוף בשם. והשני זקיפות הם הראשונ' זקיפת הגוף הב' זקיפת הראש וכבר נת' שע"י ב' הכריעות עלתה המלכות עד נ"ה דז"א אחור באחור ועתה בשתי זקיפות אלו עולה עד הת"ת דז"א מאחוריו וכבר נתבאר שלהיות כאן מקומ' האמיתי לכך אלו הם נק' זקיפות ולא כריעות ואמנם היותה צריכה ב' זקיפות לעלות אל אחורי הת"ת הוא במה שנודע כי ז"א היה בתחיל' בזמן העיבור בבחי' ג' כלילן בג' ואח"כ בזמן היניקה הוא בבחי' ו"ק ואחר כך בזמן הגדלות הנק' עיבור ב' של המוחין היה בבחי' י"ס גמורות ולעיל בענין הק"ש נת' קצת מזה איך נגדלים הו"ק ונעשים י"ס גמורות ע"י התחלקו' השלישים שבו ע"י כניסת נה"י דאימא עלאה לתוכן ואז נגדלים וכבר נת' איך מוכרח הוא שהקטן מיום שנגמר' צורתו במעי אמו כבר נגמרו כל הרמ"ח איברים שבו. אמנם אח"כ בזמן היניקה נגדלים אבריו בהגדלה אבל לא שנתוספו בו מנין אבריו. וכן בזמן הגדלות ועיבור ב' נגדלים איבריו יותר ויותר והנה בחינת הת"ת דז"א אשר היא אות ו' של ההויה הכולל ז"א כנ"ל ושם נתבאר שבתחי' היתה ו' זו קטנה בלתי ראש ואח"כ נעשית ו' זו גדולה עם ראש. והנה לעולם בחי' אות ו' רומזת בז"א בערך שאר האצילות ורומזות בת"ת דז"א בערך שאר גופו וי"ס שבו והנה בזמן קטנותו היה גופו קצר וקטן כדמיון ו' זעירא בלתי ראש וכאשר הגדיל נגדל גופו יותר ונעשה כדמיון צורת ו' גדולה עם ראש. והנה ראש הו' היא בחינת יוד קטנה כי צורת אות ו' היא יוד קטנה על ו' והענין הוא כי בהיותו בעיבור היה ו' בלא ראש ועתה ביניקה ובפרט אחר שנכנסו בו ו"ק המוחין דגדלות בעת ק"ש כבר הגדיל ונעשה לו ראש באות ו' שבו וא"כ נמצא כי שני בחינות יש אל הת"ת דז"א אחד בזמן קטנות ואחד בזמן הגדלות וכנגדם הם ב' זקיפות הנ"ל האחד להעלותה עד מקום התחלת ראש הת"ת הא' דזמן הקטנות. והשני להעלות' עד ראשית הת"ת שנגדל אח"כ יותר בעת הגדלות. והנה הת"ת הא' הוא בחי' ו' בלי ראש והת"ת השני הוא בחי' ו' עם ראש שהוא זמן ההגדלה: ונבאר עתה סדר שני זקיפות אלו הנה בתחילה תתחיל לזקוף גופך בלבד ותכוין לזקוף המל' הנקרא ה' לגבי ו' שהוא מקום הת"ת הראשון שהם שני שלישי הת"ת של ההגדלה ואח"כ תזקוף ראשך ותכוין לזקוף ולהעלות את המלכות הנק' ה' לגבי י' שהוא הי' שבראש הו' זו היא שליש העליון של הגדלת הת"ת. ובזה תבין ג"כ טעם אל מש"ל שאעפ"י שבמלת ברוך אתה עלת' המלכו' אל נה"י דז"א עכ"ז עדיין הראש והגוף דז"א הם כפופים בכריעה. אבל עתה במלת ידוד שהם ב' זקיפות הנה הת"ת דז"א שהוא בחי' אות ו' הכורע לגבי ה' הנה הוא עולה ונזקף במקומו אבל בהיותו בנה"י עדיין היה כורע כל זמן שלא עלה אל מקומו והרי עתה עלתה המלכו' אל שרשה הראשון וכבר יש לה שיעור מדה ספי' א' בלבד שהוא מדת הת"ת דז"א באחוריי' שלו וכל כוונה זו תהיה להעלותה ע"י שם ההויה במלוי יודין וה"ס וכל הזוקף זוקף בשם כי הכריעה היתה ע"י אהיה דמלוי יודין כנ"ל וצריך שנבאר עתה איך המלכו' עלתה עד ראש הת"ת דז"א כי שם הוא מקום לאה לפי שרחל מתחלת מן החזה ולמטה ולהבין זה נלע"ד לומר שהוא סוד עליית לאה ורחל שהם ב' הההין של ההויה שעל זה אמרו כל הזוקף זוקף בשם. וה' תתאה העולה לגבי ו' הוא הת"ת דקטנות שהוא עתה עד כנגד החזה. וה' עלאה לאה עולה כנגד שליש העליון הנק' י' ראש הו' כי שם מקומ' כי כל אלו היו למטה בסוד תהלות לאל עליון גואלם כנז"ל ועתה עולים שתיה' אבל לא קבלתי זה מפי מורי ז"ל. אבל מה שאני מסופק ששמעתי ממנו ז"ל הוא בשני פנים או אם נאמר כי הוא בסוד ותגנוב רחל את התרפים כמבואר אצלינו בשער הפסוקי' בפ' ויצא שפעמים רחל גונבתו אותו ועולה באותו השליש העליון כנגד אחורי הת"ת דז"א או אם נאמר שאע"פ שאנו אומרים שעולים ד' עליות אלו הכונה היא שעולה תחת אלו המקומות ולא בהם עצמם כנגדם והוא כי בתחילה היא עולה תחת היסוד כי שם הוא שורש א' של המלכות כנזכר אצלינו בפירו' ברכת אבות של ר"ה וע"ש ואחר כך עולה תחת נ"ה ואחר כך עולה תחת הת"ת כי שם יש לה שרש אחר כנז' שם ג"כ. ואח"כ עולה תחת הי' ממש כנגד החזה ואני מסופק אם שמעתי א' משני דרכי' אלו ואל תתמה איך בתחלה היתה עולה מדה אחת שלימה בכל פעם ועתה בב' הזקיפות לא עלתה רק מדת הת"ת בלבד. והטעם הוא כי אור הת"ת גדול ומעולה מכל מה שלמטה ממנו כנודע. ועוד כי גם בשיעור מדה הנה מדת הת"ת גדול מאד מהם והרי עד עתה נתקנה מדרגה אחד אל המלכו' והוא כי בהיותה בבריאה הית' נקו' קטנה ועתה העלינו אותה אל מקומה האמיתי שהיתה בעת שנאצל' והוא באחורי החזה דז"א. גם יש לה עתה תוס' אחר והוא כי עתה יש לה שיעור קומה של מדת ספי' א' וזה נר' הפך ממה שהקדמנו בתחי' הברכה שכל הט"ס שבה ירדו בבריאה וצ"ע גדול והנה עתה אנו צריכין לעשות' שיעור פרצו' גמור כנגד אחורי ז"א מן החזה שבו עד סיום רגליו ואח"כ תוכל לחזור עמו פב"פ ונמצא כי הגדלת ז"א בסוד ו"ק של המוחין דק"ש נגדלה המלכו' כנגדו להיותה מדת ספי' א' ועמדה כנגד החזה שלו וכאשר יבואו מוחין דג"ר של ז"א וגם כל המוחין דאבא כולם אז גם המלכו' תשתלם ליגדל ולהעשות פרצוף גמור שלם ונמצא שעתה אנו צריכים להכניס ג"ר דמוחין דז"א מצד אימא וגם כל המוחין מצד אבא וענין זה א"א לעשותו עד שנעש' זווג אחר מחדש של או"א כמבואר אצלינו לעיל בתחילת הברכה הזו. וענין הזווג השני נרמז במלות אלהינו ואלהי אבותינו כמ"ש בע"ה: