בסדר כתיבת התפילין הנה תחילה צריך שיכתוב התפילין של ראש ויתקנם לגמרי ויתפרם וישחירם ואחר כך יכתוב תפילין של יד ויתקנם וישחירם. גם צריך ליזהר לכתוב כל הד' פרשיות של ראש או של יד רצופים יחד ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ועיקר ומכ"ש באמצעים ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד יכתוב שלשה פרשיות הראשונות ביחד ואח"כ יכתוב הד' לבדה ואם גם זה קשה עליו יכתוב עכ"פ ב' פרשיות הראשונות בלבד בלתי הפסק בנתיים בשום אופן ואח"כ יכתוב ב' הפרשיות האחרות יחד והנה אם כתב ב' הפרשיו' הראשונות והפסי' אח"כ כשיבוא לכתוב פ' שמע צריך שבתחיל' יעביר הקולמוס בדיו ויכתוב על תיבת וידבר של פרשת קדש ועל תיבת והיה של פרשה שניה ואח"כ יכתוב משמע ואילך ועי"כ נקר' קצת חיבור. ואם כבר כתב שלשה פרשיות והפסיק אז יעבור הקולמוס גם על תיבת שמע שבפרשה ג' ואח"כ יכתוב פ' רביעית כולה ביחד. גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר ירמי"א ו"א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתיבתי זאת שאני כותב תפילין אלו לשם קדושת מצות תפילין שציונו ה' אלקינו ותצילינו מטעות הכתיבה ומטעות הכונה אכי"ר ויהי נועם ה' אלקינו כו' ואח"כ יתחיל לכתוב תכף עם הכונות הנ"ל גם יכוין כי בפרשה הראשונה יש בה עשרה פסוקים כנגד י"ס וכנגד יו"ד של ההויה פשוטה כנ"ל ובפ' שניה יש בה ששה פסוקים כנגד אות הא במילוי אלפין ובפ' הג' יש ששה פסוקים כנגד אות ו' שבפ' הזאת כנ"ל ובפרשה הרביעית יש ט' פסוקים לרמוז שהיא במלכות המקבל מן ט"ס שעליה שהם כח"ב חג"ת נה"י. גם יכוין כי כל הפסוקים של ארבע פרשיות הנז' הם בגי' שם א"ל היוצא משם ס"ג כנז' בזוהר פרשה פנחס בר"מ שהוא שלשה יודין וא' גם הוא כנגד שם א"ל היוצא משם אהיה במילוי יודין שיש שם ג"כ ג' יודין וא' והכונה זאת היא בארבע פ' תפילין ש"ר. אבל בארבע פרשיות דתפילין של יד יכוין בשם א"ל היוצא משם אהיה במילוי יודין כנ"ל וגם אל שם א"ל שהוא בחסד כמש"ה חסד אל כל היום כנז' בזוהר פרשה ויקרא גם תכוין כי כל ההויות שיש בארבע פ' התפילין הם כ"א אזכרו' כמנין אהיה ולכן כשכותב ההויה הא' יכוין לאות א' של אהיה ובה' הויות אחרות יכוין בה' של אהיה ובי' הויות האחרות יכוין ליוד של אהיה ובה' הויות האחרונות הנשארות יכוין בה' אחרונה של אהיה: אמנם סדר פרטן הם ז' הויות בפרשה א' וז' הויות בפ' שניה וג' הויות בפ' ג' וד' הויות בפ' ד' ויכוין להמשיך ז' הויות שבפ' א' בג' הויות שבפ' ג' וז' הויות שבפ' ב' בד' הויות שבפ' הד' בסוד חכמה וחסדים בינה וגבו' כמשי"ת לך בע"ה ממה שית' למטה והנני כותב הטעם לפניך. הנה בתפילין של ראש יש כ"א אזכרות כמספר שם אהיה כנ"ל ובהם ד' בתים כנגד ד' אותיות של שם אהיה ובהם ד' פרשיות כנגד ד' אותיות של שם הויה כנז' בתיקונ' בהקד' ד"ט ע"א ונבאר טעם לזה איך האזכרות שהם פנימיים מכולם והבתים שהם חיצונים מכולם נרמזים בשם אהיה והפרשיות שהם בחי' אמצעית נרמזים בשם הויה גם נבאר טעם אל ארבע שיטות שיש בכל פ' ופ' מהד' פרשיות תפלה ש"ר: והענין הוא במה שנודע שהתפילין ה"ס אימא על ברא כנזכר בתיקונים וכבר הודעתיך כי ד' בתים של התפילין הם נגד ארבע אותיות אהיה וד' פ' כנגד ארבע אותיות הויה וכ"א אזכרות שבהם כנגד שם אהיה שהוא בגי' כ"א והרי הם ג' שמות אהיה הויה אהיה בתפילין ש"ר שהם גי' חיים ונקרא חיי המלך לפי שהם מצד אימא הנעשים תפילין ש"ר דז"א וע"כ ארז"ל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו כי המלך הוא ז"א וחיי המלך הנז' נמשכים לו מאו"א הנקר' חיים כנודע וכבר הודעתיך כי ג' בחינות היו בז"א ושני' מהם הראשונה והשלישית נקר' עיבור והאמצעי נקרא זמן היניקה ולכן הראשו' והג' נרמזים בשם אהיה ששם אהיה מורה על בחי' העיבור וכמ"ש פ' ויקרא דאהיה ר"ל אנא זמין לאולדא. והענין הוא כי בתחילה בהיותו במעי אמו לא היה כ"א ג' כלילן בג' דהיינו ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה ונקבה שלו היתה רמוזה בו בסוד פסיעה לבר בסוד רגל הו' כמבוא' אצלינו פ' בלק דר"ג ע"ב. והנה בהיות הנוק' שם הנה כל אחד כלולה מן הז"ת שהם הו"ק והמלכות היא ז' בסופם כנז' אבל לפי שאינם רק ג' לכן הם ג"פ ז' והם גי' כ"א אזכרות ולפי ששם היו במעי אימא והיו מעולי' שם יותר והיו בתכלית הדקות בבחי' מוחין להיותם תוך אימא ולכן נרמזו בבחי' אזכרות והויות. וענין היותם ד' פ' הוא אחר שנולדו ויצאו לחוץ ונתפשטו אל ו"ק שלימים ואז המלכות היתה ז' להם ואז נוק' אין בה רק ב' מוחין בלבד כנודע ולוקחת אותם מן הו"ק והד' הנשארים מן הו' הם נשארים אל ז"א עצמו וכנגדם הם ד' פרשיות כנגד שם הויה כי שם אהיה אינו נרמז אלא בבחי' העיבור כנז'. וענין היותם ד' בתים הוא כנגד העיבור הב' למוחין דגדלות כי אז חזרה עוד אימא והיתה בסוד עיבור ונתנה ד' מוחין לז"א שהם כחב"ד אז יהיו חו"ב ודע' כלול מב' או חו"ב וב' עטרין דדעת שהם חו"ג והם כנגד ד' אותיו' אהיה המורה על זמן העיבור כנז' ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל טעם אל היות העיבו' השני הזה נקרא בשם אהיה לפי שכיון שהוא בחי' עיבור לכן נתקשרו שם כל הז' קצוות מחסד עד מלכות ונכללו כל הז' בסוד ג' זימנין ז' כמו שביארנו בעיבור ראשון ולכן נקרא גם הוא אהיה שהוא כ"א שהם ג"פ שבעה כנז' וטעם היותו נרמז בד' בתים ולא בד' פ' שהן מוחין עצמן הוא כי בתחילה לא היתה אימא בסוד בית אלא בבחי' מוחין ועתה נעשית בית ממש אליהם כמו שנת' אצלינו זאת ההקדמה גם הענין הוא כי כבר הודעתיך כי מוחין אלו אינם מאימא לבדה אלא שהם כלולים מאו"א משום דתרוייהו כחדא שריין לעולם וא"כ נמצא כי ארבע מוחין דאימא נעשים ארבע בחי' בתים אל ארבע מוחין דאבא כי אימא בית לאבא והבן זה. ולכן נרמזו ארבע בתים בשם אהיה שהוא באימא כנודע. וענין היות בתפלה ש"ר ארבע שיטין הוא מפני שהמוחין הם ארבע וכל אחד כלול מכולם ולכן כל פרשה כלולה מארבע שיטין: וענין תפילה של יד הנה כ"א אזכרות שבהם הם ממש על דרך שביארתי בתפילין ש"ר כי גם הנוק' כלולה מכל הז' ג' זמנין והרי הם כ"א אזכרות. וענין ד' פרשיותיה הוא במה שנודע כי תרין מוחין דילה הם נ"ה דדכורא וכל אחד מהם כלול משנים לפי שהנקבה נעשית מאחורי נ"ה דז"א הנקרא תרי פלגי גופא והנקבה עצמה נחלקה גם היא באחוריה לב' פלגי גופא הרי הם ארבע כנגד ארבע פרשיותיה והיותם כולם בבית אחת לבדו הטעם הוא לפי שכיון שהם בסוד פלגין כנ"ל נמצא שארבעתן אינם רק אחד בלבד ולכן הם בית אחד לבד והוא כנגד שם אדני. וענין היות ז' שיטין בתפלה של יד הוא כי הנה תרין מוחין דנוקב' הם נ"ה כנז' והנה היא צריכה לקבל הארה גם מתחילת ראשית המוחין דז"א בעלה דידה. והנה ד' מוחין דיליה ועוד חג"ת דיליה הרי הם ז' כנודע שמשם נמשך הארה בנ"ה וכנגד זה היו ז' שיטין: וענין המעברת' של התפילין ה"ס ג' שמות הנז' שהם אהיה הויה אדני והם בגי' יב"ק וז"ס ויעבר את מעבר יב"ק כי דרך ג' שמות אלו עובר ונמשך השפע מתחילת האצילות עד סופו וענין ד' קלפים לבנים שכורכים בהם הפרשיות נת' בברכת אבות דר"ה ע"ש. גם דע כי לעולם יש בחי' מוחין בין בז"א בין בנוקבא אמנם הענין הוא כי קודם הנחת תפילין אז יש לז"א מוחין בבחינת רוח כי כן ז"א הוא רוח ואז יש לנוקבא בחי' נפש כי כן נוקבא היא נפש. אבל אחר הנחת תפילין אז יש לז"א מוחין בבחי' נשמה ולנוקב' בבחי' רוח. ונלע"ד כי אלו הנק' רוח הם מוחים דיניקה שהם כלים האמצעים כנודע: גם כשכותב שם ההויה אז קודם שיכתוב אותה יקדש את השם כבראשונה כדת וכהלכה ואח"כ כשכותב אות יו"ד יכוין שנחלק' לשלשה קוים והם כח"ב ובהם נכללין כל הי"ס בעבור שהכתר כולל כל קו האמצעי שהם כתר ת"ת יסוד. והחכמה כולל כל קו ימין שהם חכמה חסד נצח ובינה כוללת כל קו שמאל שהם בינה גבורה הוד והמלכות כוללת את כולם וכשכותב אות ה' יכוין אל החכמה ביחוד עם הבינה ובחמשי' שעריה מחולקים בחג"ת נ"ה והיסוד כוללם ונותנם אל המלכות וכשכותב אות ו' יכוין לחג"ת נ"הי והמלכות כוללתם בשית' סדרי משנה שלה כנודע ותכוין אל ראש אות ו' אל הדעת העליון הנמשך מכח"ב וכשכותב אות ה' אחרונ' יכוין אל י"ס הנכללין בה כי היא אות ה"א וציורה היא ד"ו שהם עשר גם תכוין ביוד אל שם ע"ב ובה' אל שם ס"ג ובו' אל שם מ"ה ובה' אחרונ' אל שם ב"ן גם בצורת האותיות של כתיבת התפילין יש קצת שנויים ואלו הם באות אלף יכוין כי כל האלפין יהיו בציור יו"ד מלמעלה כנז' בתיקונים סוף תיקון י"ט ומלמטה תהיה בצורת ד' כנז' בתקו' שם שצורת א' היא יו"ד וטעם הדבר הוא לפי שהתפילין ש"ר הם אימא על ברא כנז' בתיקונים ולכן כל צורת האלפין שבתפילין הם כצורת הנז' א' משא"כ בשאר כל האותיות כמו השינין והעיינין והצדי וכיוצא בהם כי כולם הם בחינת יודין לא צורת זיינין. באות ה' ראשונה של שם ההויה כולם יהיה להם כעין קוץ אחד קטן מאד למטה בסיום רגל ו' זעירא שבתוך אות ה' והוא הנז' בזוהר בשם פסיעה לבר בזוהר בלק דר"ג ע"ב כמבואר שם אצלי וזה צורתה ה' באות ו' כולם יהיו להם גוף וראש וקוץ קטן על הראש וזה צורתה ו' באות י' כולם יהיו להם ג' קוצין א' למעלה וא' למטה וא' באמציעתה וזו צורתה י'. באות ט' כולם יהיו קו שמאלי שבהם כעין ז' וזה צורתה ט'. באות ע' כולם יהיו הקוין שבהם כעין ווין ולא כעין זיינין וזה צורתה ע'. באות צ' כולם יהיו שני ראשים כעין שני יודין והימיני יהיה כעין י' הפוכה לאחריה, ושמאלי כעין נון כפופה למטה, ויוד ישרה על ראש הנון כפופה וזה צורתה צ'. באות ש' כולם יהיו הג' קוים שבהם כעין ג' ווין ולא כעין ג' זיינין וזה צורתה ש' ושאלתי את פי מורי ז"ל בענין צורת האותיות אשר כמה שינוים וחילוקים יש בין כתיבת הספרדי' לכתיב' האשכנזים וא"ל כי לכולם יש רמז וסוד נרמז למעלה כי לכמה ציורי' ושנוים וצרופים משתנים צורת האותיות וא"ל כי בפרט בענין צורת הא' שכותבים האשכנזים שעושים י' ראשונה שבאלף כעין זיין שיש בזה רמז בס' התיקונים גם תעיין במ"ש בזהר פ' ויקרא בענין כתיבת ההויה הנז' שם היטב ואיך צריך הסופר ליזהר בכתיב' שלה: