והוא דרוש יום הו"ר ויתבאר בו ענין שבעה הקפות אשר ביום זה כבר נתבאר למעלה בענין הלילה קצת מענין היום איך עדיין הדין תלוי כל יום הו"ר עד ח' עצרת ולכן יזהר האדם ביום זה להשלים מעשיו ולשוב בתשו' כו' גם נתבאר ענין ה"ג הניתנין בנקבה ביום זה בסוד ה', בדי ערבה לכן עדיין הדין תלוי ביום זה ועתה נבאר כל הענין בע"ה. הנה נודע הוא מעלת יום הו"ר על שאר ימי חול המועד של החג וסוד הדבר הוא כי הנה ביום זה נמשכין כמה בחי' האורות בנוק' דז"א הא' היא ענין הנשיקין כנ"ל בדרוש הא' כי החיבוק בשמאל היה מר"ה עד יוה"כ והחיבוק בימין הוא בחג הסוכות בסוד החסדים המקיפים דאימא ועתה ביום הו"ר נעשין הנשיקין וביום ח' עצרת הוא הזווג ואח"כ נבאר ענין הנשיקין. והנה ג' בחי' נעשות ביום זה בחי' הארת כללות הה"ח מקיפים מצד אימא במלכות שבה וזה נעשה ע"י הסוכה כנודע ובחי' האר' כללות הה' חסדים פנימיים מצד ז"א במלכות שבה ע"י הלולב וניענועיו וגם בכלל זה נעשה הארת כללות בחי' המקיפין של החסדים מצד ז"א במ' שבה וזו נעשה ע"י הקפת הלולב. בחי' ג' היא נתינת ה' גבורות ביסוד שבה בסוד ה' בדי ערבה כמו שית' הרי הם ג' בחי'. ותחלה נבאר ב' בחי' הא' של החסדים לפי שהם קודמין לכנס בה קודם הגבו' שהם הבחי' הג' ואמנם בחי' נטילת לולב נודעת היא ככל שאר הימים גם בחי' הסוכה ע"ד שאר הימים אבל בענין ההקפות נשתנה יום זה משאר הימים בענין היותם ז' הקפות יחד ביום זה וכפי הנראה שהיה מספיק בהקפה א' כשאר הימים ולכן נבאר ענין ז' הקפות אשר ביום זה: אמר חיים הכותב מה שנלע"ד בזה הוא כי הארת ז' החסדים נכנסת ביום זה במלכות שבה ואינו חסד א' פרטי בפני עצמו כשאר הספירות שבה כי לכן נק' כלה כללות כל הז' ולכן כנגדם הם ז' הקפות ביום זה ולא כשאר הימים אעפ"י שביום ו' נכנסת האורות כללות ה"ח ביסוד הנקרא כל עכ"ז הכל הוא בחי' א' כי היסוד הוא א' מהו"ק והכללות שבו כולו לפרט אחד יחשב משא"כ במלכות שאינה מחשבון ו"ק אלא בחי' כלולה המקבלת מכולם זה הנלע"ד: אבל זהו מה ששמעתי ממורי ז"ל ואינו סותר למה שכתבתי הנה ז' החסדים הפנימיים דאימא נכנסו בנוק' מקודם חג הסוכות ונגמרו כניסתם ביום הא' עצמו של חג הסוכות וששה חסדים דא"מ דאימא נכנסו בה בו' ימי החג הא' וזה נעשה ע"י מצות הסוכה וו' חסדים פנימיים דז"א וו' מקיפים נכנסו בה ג"כ בו' ימי החג הא' וזה ע"י נטילת לולב וע"י הקפת המזבח בלולב באופן כי מה שעתיד לכנס בנוק' הוא ג' מיני חסדים חסד הז' דא"מ דאימ' וחסד הז' דא"פ דז"א וחסד הז' דא"מ דז"א ושלשתן במל' שבה כנודע אבל עתה בהו"ר אנו צריכין לכלול ולחבר כל בחי' החסדים המקיפין יחד כי החסד הז' הפנימי דז"א נכנס ע"י נטילת לולב ביום הזה נשארו ב' חס' המקיפים התחתונים דאימא ושל ז"א לכנס במלכות שבה. אמנם מצאנו ג' בחי' בענין ז' ההקפות האלו וסימנם אדם: והנה אות א' הוא בחי' האדם עצמו המקיף את המזבח ואות ד' הוא הדיבור הנאמר בעת ההקפה כנז' במשנה וז"ל וכך היו אומרים אנו ליה וליה עינינו כו' וגם בזמה"ז אנו אומרי' פזמונים ובהם מזכירין זכות ז' האבות בז' הקפות כמו שתיקנו מסדרי התפלות כל א' כפי מנהגו אות מ' היא המעשה והוא הולכת הלולב בידו בעת ההקפות וכנגדם הם שלשה בחינות חסדים מקיפים. הא' הוא בחי' המקיפי' של החסדים דאימא. הב' בחי' המקיפים של החסדים דז"א בשרש' העליון למעלה בדעת שבו ומשם אנו ממשיכים הארה אותם המקיפים שישארו במלכו' שהוא המזבח או התיבה. הג' היא המקיפים של החסדים התחתוני' ומתפשטים בו"ק בגופא דז"א כי כבר ביארנו כי עתה אנו מחברים כל בחי' החסדים המקיפים יחד. ונמצא כי צריך לכוין כי ע"י הקפת האדם בעצמו נמשכים המקיפים של החסדים התחתונים דגופא דז"א הנקרא אדם שהוא ההוי"ה דאלפין העול' מ"ה כמנין אדם והנה אלו הם סוד חיבוק הימין שבהם נאמר וימינו תחבקני שהוא זרוע ימין דז"א שהם החסדים שמחבק בהם את הכלה וע"י הדיבור הוא ממשיך המקיפים של החסדי' דאימ' כי ממנה יוצא הקול והדיבור כנודע וע"י הלולב שבו מקיפין המזבח או התיבה הוא ממשיך המקיפים של החסדים העליונים שבדעת דז"א וע"י הלולב שהם ז' החסדים התחתונים מעוררים השרשים העליונים שבדעת דז"א כנ"ל ונמצא כי בכל הקפה מז' הקפות שביום זה צריך לכלול אותם בג' בחי' אלו והנה סדר הז' הקפות הם כסדרן ממעל' למטה מחסד עד המלכות וזה פרטן: הקפה א' בחסד. וצריך לכוין בה ג' מיני מקיפים כנגד ג' בחי' הנז' אלא ששלשתן הם בחסד וכבר נתבאר אצלנו כי כל המקיפים הם בחי' שם א"ל כי במילוי אלף למד עולה בגימטר' הק"ף ועם חשבון אותיותיו הוא הקפ"ה בגי' עם הכללות והנה שם אל זה יוצא משם ייאי שבמילו הוי"ה דס"ג כנודע. והנה הוא בגי' א"ל היוצא משם הויה דס"ג שבאימא ונמצ' כי צריך לכוין ג' שמות אל אל ראשון כנגד הדיבור והוא כנגד אימא ולכן תכוין בו לשם ייאי היוצא מהויה דס"ג שבאימא כנז' הב' כנגד הלולב וכנגד הדעת ותכוין בג' שמות יה"ו שבחסד כנודע שהם בגי' ס"ג ותוציא ג"כ ממנו שם ייאי כנז' אבל תכוון במילוייהם כסדר ע"ב ס"ג מ"ה ותכוין להמשיכם אל ה' אחרונ' שהיא הנוק' הוי"ה דב"ן ובזה נשלמים ונעשים הויות גמורות או תכוין בג' היודין שבג' שמות אלו ועם כללותם הרי אל ונודע כי שם יה"ו הוא בחסד דדעת כנ"ל בסוד ששה נענועים של הלולב הג' כנגד האדם וכנגד ו"ק התחתונים ויכוין כי אדם הוא הויה דמ"ה ובה יש ג' אלפין שכל אחד מהם הוא שם אהיה הרי הם ג' שמות אהיה שהם במספר הויה דס"ג ותוציא ג"כ ממנה שם ייא"י ע"ד הנז"ל שהוא כמנין אל ותכוין בג' שמות אהי"ה הנז' כי שלשתם הם במילוי יודין גם בכונה ג"פ אהי"ה שביארנו שם צריך ג"כ שתכוין שהם בסוד מילוי ע"ב ס"ג מ"ה ועד"ז בכל ו' ההקפות חוץ מן ההקפה הז' ששלשתם הם במילוי ההין לפי שהם בסוד המלכות הנק' ה' תתאה. ואח"כ תכוין בחיבור ג"פ א"ל הנז' כי הם בגי' מגן ותמשיך זו המגן במלכות כנודע: הקפה ב' בגבורה. וע"ד ההקפה הא' אלא שתכוין כי א"ל הא' הוא כנגד הדיבור וכנגד אימא ותכוין בו בשם ייאי היוצא מהוי"ה דס"ג שהוא באימא. הב' היא כנגד הלולב וכנגד הדעת דז"א ותכוין בג' צירופי הוי הוי הוי כסדר מילוי ע"ב ס"ג מ"ה והם בגבו' שבדעת כנודע ותכוין להמשיכם אל ה' אחרונה כנ"ל. הג' כנגד האדם וכנגד ו' קצוות תחתונות והוא שם ייאי היוצא מג' שמות אהי"ה היוצאין מג' אלפין דהויה דמ"ה שהיא בגי' אדם ושלשתם הם במילוי ההין ואח"כ תכוין במגן ב': הקפה הג' בת"ת. א"ל א' בדיבור ובאי' והוא שם ייאי היוצא מהויה דס"ג. הב' בלולב ודעת ויוצא מג' ויה ויה ויה במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבת"ת שבדעת. הג' מג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ושלשתם הם במילוי אלפין ואח"כ תכוין במגן ג': הקפה ד' בנצח. א"ל א' בדבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' יוה יוה יוה במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבנצח שבדעת. הג' מן ג' אהיה דהויה דמ"ה ומילוי כל אחד מהם הוא אלף הי יוד הא הי א' ביודין והב' באלפין היודין לפי שהיא קו ימין והאלפין לפי שיונק מת"ת קו האמצעי ואחר כך תכוין במגן ד': הקפה ה' בהוד. אל א' ובדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' היו היו היו במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבהוד שבדעת. הג' מן ג' אהי"ה דהויה דמ"ה אשר מילוי ה' ראשונה היא בההין והב' היא באלפין לפי שעיקרו הוא קו שמאל ולכן הא' היא בההין והב' היא באלפין לפי שיונק מן הת"ת ותכוין במגן ה': הקפה ו' ביסוד. א"ל הא' בדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' והי והי והי במילוי ע"ב ס"ג מ"ה. הג' מן ג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ומילוי ה' ראשונה הוא באלפין לפי שהוא קו אמצעי והב' היא ביודין לפי שהיא מטה כלפי חסד שהיא יודין ותכוין במגן ו': הקפה ז' במלכות. א"ל א' בדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' יהו יהו יהו ושלשתם הם במילוי ההין דב"ן ותכוין כי שלשתם עולין בגי' קכ"ו שהוא שם אדני בריבוע כזה א אד אדנ אדני העולה קכ"ו והיא בחי' הכתר שלה כנודע ואנו ממשיכין אותו עתה אליה. הג' מן ג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ומילוי ה' ראשונה באלפין והב' היא ה"ה בההין ותכוין במגן ז' וזה ציורה בקצרה על הסדר שתכוון בהם שלא תטעה ובתחילה תכוין להמשיך החסדים המקיפים מאימא ומדעת דז"א ומגופא דז"א: הקפה א' בחסד: יוד הי ואו הי אל: יוד הי ואו יוד הי ויו: יוד הא ואו אל: יוד הא ואו הא אלף הי: יוד הי אלף הי יוד הי: אלף הי יוד הי אל: מגן: הקפה ב' בגבורה: יוד הי ואו הי אל: הי ויו יוד הי ואו יוד: הא ואו יוד אל: יוד הא ואו הא אלף: הה יוד הה: אלף הה יוד: הה אלף הה יוד הה אל: מגן: הקפה ג' בת"ת: יוד הי ואו הי אל: ויו יוד הי ואו יוד: הי ואו יוד הא אל: יוד הא ואו הא: אלף הא יוד הא: אלף הא יוד הא: אלף הא יוד הא אל: מגן: הקפה ד' בנצח: יוד הי ואו הי אל: יוד ויו הי יוד ואו הי: יוד ואו הא אל: יוד הא ואו הא אלף: הי יוד הא אלף הי: יוד הא אלף הי: יוד הא אל: מגן: הקפה ה' בהוד: יוד הי ואו הי אל: הי יוד ויו הי יוד: ואו הא יוד ואו אל: יוד הא ואו הא. אלף: הה יוד הא. אלף הה: יוד הא. אלף הה יוד: הא אל: מגן: הקפה ו' ביסוד: יוד הי ואו הי אל: ויו הי יוד ואו הי יוד: ואו הא יוד אל: יוד הא ואו הא. אלף הא: יוד הי. אלף הא יוד: הי. אלף הא יוד: הי אל: מגן: הקפה ז' במלכות: יוד הי ואו הי אל: יוד הה וו יוד הה וו: יוד הה וו אל: א אד אדנ אדני יוד: הא ואו הא. אלף הא יוד: הה. אלף הא יוד הה: אלף הא יוד הה אל: מגן: ודע כי שמעתי ממורי ז"ל כי הנה ו"פ מגן הם בו הקפות הראשונות וכולם הם ליתנם במלכות כנ"ל. ועוד יש מגן ז' במל' עצמה בהקפה הז' והנה ו' מגן הראשו' הם בגי תקנ"ח וברדתם במ' נעשה בה בהם מגן הז' שגם הוא בגי' תקנ"ח לפי שמגן הם ג"פ א"ל א"ל א"ל וכשתמלאם במילוייהם אלף למד אלף למד אלף למד יעלו בגי' תקנ"ה ועם ג' כולליהם יהיו בגי' תקנ"ח הרי כי מן ו' מגינים ראשו' העולים תקנ"ח נעשה בה מגן ז' העולה גם היא בגי' חקנ"ח: ועתה נבא' הבחי' הג' הנעשית ביום זה והוא ענין הגבור' כנ"ל וזהו ענין הנשיקין הקודמין אל הזווג כנ"ל. והנה בענין אלו החסדים והגבו' יש לי קצת דוחק לדעת כמה וכמה פעמי' נכפלו כוונתם וכמה וכמ' נכנסו וכבר ביארנו קצת בחינותיה' בכל הדרושי' שקדמו מיו' ר"ה עד עתה וצריך לעמוד ולהסתכל בחינותיה' איך שונות וכפולות ובפרט ענין הגבו' מה חילוק יש בין גבו' חמש תפילות יוה"כ אל החותם עצמו של נעילת יוה"כ ואל הגבו' שלקחה ביום ר"ה בסוד עטרא דגבו' בעת התרדמה הנקרא חבוק השמאל ואל הגבו' של יום הו"ר ואל חותם ליל הו"ר ואל גבו' יום ח' עצרת. והנה שמעתי ממורי ז"ל בענין החסדים כי כל החסדים שנתבארו לעיל בין החסדים של אימא הפנימיים שנכנסו קודם הסוכ' ובין המקיפים שלהם שנכנסו ע"י מצות הסוכה ובין החסדים הפנימיי' ומקיפים דז"א שנכנסו ע"י נטילת לולב והקפה כנ"ל באורך כולם הם לצורך תיקון פרצוף המלכות אבל אותם שהם לצורך הזווג הם נכנסים ביום הו"'ר וביום ח' חג עצרת: גם בענין הגבורות שמעתי בשם מורי ז"ל כי הנה גבו' דז"א עצמו נתנם לה בעשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ בסוד שמאלו תחת לראשי כי הגבו' האלו הם שמאלו דז"א עצמו ואח"כ ביום הו"ר ע"י ה' בדי ערב' שאנו מחבטין אותם טל הקרקע אנו מעוררי' את הגבורות האלו עצמם אשר כבר היו ביסוד שלה מתחיל' כנז' כי כיון שעתה נשלם כניסת כל החסדים כנ"ל לכן אנו מעוררים את הגבו' אשר היו בה מתחילה ונותנים בה כח שיעלו מ"ן למחר' ביום ח' עצרת בזווג הנעשה אז. אבל מ"ש בקונטריס ממה שאני שמעתי ממורי ז"ל הוא באופן זה כי הנה אחר שנכנסו כל החסדים בה ונשלם כניסת כולם ביום הזה ע"י הסוכה והלולב והקפת הלולב אז נכנסין הה"ג בה במלכות אשר בה כי גם בחי' כללות החסדים של חלק מלכות שבה נכנסו ביום זה כנזכר ואחריהם נכנסין ה' גבורות במלכות שבה כי כבר גבורת היסוד שבה נכנסין מתחילה ואלו אינם ע"י ז"א אלא נמשכו לה מאימ' עילאה עצמה כדמיון ה' גבורות היסוד שבה שנכנסו מתחילה מן אי' ביוה"כ ואלו הה"ג ניתנין בה כדי לעשות בה בחי' כלי של מ"ן אשר בה כדי שלמחרת ח' עצרת בעת הזווג תהיה מוכנת לשתוכל אז להעלות מ"ן ונמצא כי ה"ג אלו הם בחי' הכלי של מ"ן אשר במלכות שבה ולטעם הנז' נמצא כי אינם נכנסו' ה"ג אלו עד אחר שכבר נכנסה הארת כללות החסדים במלכות שבה בסוד המקיפים ג"כ והוא אחר קדיש תתקבל של ההקפות. ואמנם כניסת החסדים דאימא היה ע"י הסוכה ושל ז"א ע"י הלולב אבל אלו הגבו' הם ע"י הערבה שהיא מנהג נביאים ליקח ערבה זולת אות' של לולב ותחבוט אותה בקרקע ולא תברך כמ"ש ז"ל חביט חביט ולא בריך. ולכן אבאר ענין הערבה אשר ביום זה הנה אחר שאמרו קדיש תתקבל של אחר סדר ז' ההקפות קח ה' בדים של ערבה כשרות כמו אותם שבלולב ולא תקחם קודם עם הלולב כמנהג קצת עמי הארץ כי אין ראוי לעורר הגבורו' והדינין בזמן כניסת החסדים ותכוין שהם ה"ג מנצפ"ך וניתנות לה מאימא לעשות בהם במלכות שבה כלי להעלות בו מ"ן ביום ח' עצר' כנ"ל ואח"כ חחבוט בהם על הקרקע ותכוין כונה א' בעת החבט' שהוא בזמן הורדת הערבות עד לקרקע והוא לתת בה ה"ג הנז' לעשות בה בחי' כלי במלכות לצורך המ"ן כנז'. ותכוין כי הערבה הוא בגי' זרע שהם סוד מ"ן אשר בה גם הוא בגי' עזר ר"ל כי ע"י כן תהיה היא עזר כנגדו להעלות מ"ן כנגד המ"ד שהוא נותן לה בזמן הזווג ביום ח' עצרת ולכן צריך שתחבוט ה' חבטות כנגד ה' גבורות כי בכל חבטה יורד וניתן בה גבו' א' מהם וכוונת החבטה בעצמה הוא הכאת הדינין וירידתם במלכות שבה הנקר' קרקע עולם כנודע וגם עניינה הוא להכות ולשבר ולהחליש כח הגבו' כדי שיתמתקו ויתבסמו. גם תכוין בעת החבטה לשם יוד הא ואו שהוא בגי' ט"ל וזם נרמז במ"ש חז"ל חביט חביט ולא בריך ואיני זוכר איך נרמז. ואפשר כי מלת חביט בגי' ט"ל והם חבטות הרבה הרמוזות באומרו חביט חביט ושתיהם נקראו חביטי לשון רבים. ואמנם אין צורך לברך על הערבה הזו כי כיון שאינם הגבורות עצמם של הזווג רק לעשות מהם כלי הנז' לכן די בחבטה שהוא במעשה ואין צורך גם בדיבור. ונודע כי ערבי נחל הם נצח והוד הנקראים נביאי' ולזה אמרו בגמרא כי ערב' זו היא מנהג ויסוד של נביאים והרי נתבארו כוונת החבטה שהוא הורדת הערבות וחבטן בקרקע אבל בעת העלותן מן הקרקע כי בכל חבטה יש יריד' ועליה ולכן בעת העלי' תכוין כוונה אחרת והוא כי זה הוא בחי' הנשיקין הקודמין אל הזווג של ח' עצרת כי נודע כי ערבה דומה לשפתים והנשיקין הם בחי' השפתים והם ענין הנשיקין ממנה אליו מתתא לעילא דרך עליי'. ונלע"ד כי עתה נעשה הזווג הרוחני הנקרא נשיקה כמבואר עניינו במקומו אבל לא שמעתיו ממורי ז"ל אלא כן נלע"ד: