והוא דרוש ד' על הנז' ובענין ספי' העומר דע כי הנה עתה בגאולת מצרים נתפשטו הה' חסדים וה"ג שנעלמו למעלה בשרשם בדעת בזמן הגלות ועתה נתפשטו בגופ' דז"א והנה בעת יציאת מצרים נעתקו ויצאו משם ואח"כ בשבע' שבועות של ספי' העומר יורדין ומתפשטין למטה בגופא דז"א וטעם היותם ז' שבועות הוא עם הנ"ל כי החסדים מתפשטין מחסד ועד הוד ואח"כ כללותם ביסוד הנק' כל שהוא כללות ה' תסדים וכל חסד כלול מי' הם כ"ל בגי'. ואח"כ כללותם במלכות הנק' כלה לב' סבות הא' הוא לפי שהיא ה' אחרונ' שבשם ההויה ולוקחת כללות החסדים הנק' כ"ל הרי כל"ה והסיבה הב' היא כי כל הם כללות החס' והה' היא ה' גבו' הרי כל"ה. עוד סיב' ג' כי כל הוא הה"ג כל א' כלולה מי' והה' היא המלכו' עצמ' כנ"ל. ונחזור לענינינו כי ז' בחי' יש בהתפשטות החס' וכנגדם הם ז' שבועות ואמנם היותם ז' שבועו' ולא ז' ימים הענין הוא כי כל בחי' מהם כלולה מן הז' עצמם ר"ל כי החסד הא' המתפשט בזרוע ימין הנק' חסד צריך שיהיו בו ז' בחי' א' כנגד החסד וא' כנגד הגבו' כו' וא' כנגד מה שצריך לתת ממנו חלק אל היסוד הכולל כולם כנז' ואחד כנגד מה שצריך לתת ממנו חלק אל המלכו' הכוללת את כולם כנז' כי אם אין בחסד הזה כל אלו הז' בחי' של שרשים איך היסוד ומלכו' יוכלו לקבל הארה ממנו וגם הה' חסדים עצמם איך יתקשרו זה בזה אם לא ע"י כך. ונמצא כי בכל חסד וחסד מן בחי' החסדים המתפשטים בז"ת דז"א יש בו בכל א' מהם שורש לכל הז' בחי' הנז' ורצוני להרחיב הביאור בזה. דע כי בספי' החסד דז"א מתפשט בו החסד הא' מן הה"ח המתפשטים ויש בו בחי' חסד גבו' ת"ת נה"י ומלכות ומתחלקות בז"ס תחתונות באופן זה. חסד שבחסד וחסד שבגבו' וחסד שבת"ת וחסד שבנצח וחסד שבהוד וחסד שביסוד וחסד שבמל'. וכל ז' בחי' אלו הם כללות החסד הא' שבחסד המתפשטי' בז"א. אח"כ החסד הב' הנקרא גבו' שבחסד הנה יש בו ז' חסדי' מתחלקות בז' הספי' וכולם בחי' הגבורה שבהם. וכעד"ז בכל הז' חסדים המתפשטים בגופא דז"א. ונבאר הקדמה זו בסדר ז' שבועות העומר: שבוע הא' כולה בחסד הא'. יום א' נכנסת בחינ' מלכות שבחסד הא' בתוך החסד הנק' זרוע ימין יום שני נדחית המלכות בגבורת ז"א ונכנס בחינ' היסוד שבחסד הא' בחסד דז"א. יום שלישי נדחית המלכו' בת"ת והיסוד בגבורה ובחי' ההוד דחסד הא' נכנסת בחסד דז"א. יום ד' נדחית המל' בנצח והיסוד בת"ת וההוד בגבורה והנצח בחסד דז"א. יום ה' נדחית המל' בהוד והיסוד בנצח וההוד בת"ת והנצח בגבו' והת"ת בחסד דז"א. יום ו' נדחית המלכות ביסוד והיסוד בהוד וההוד בנצח והנצח בת"ת והת"ת בגבור' והגבו' נכנס בחסד דז"א. יום ז' כל אחד יורד במקומו מלכות במלכות יסוד ביסוד הוד בהוד נצח בנצח ת"ת בת"ת גבו' בגבור' חסד בחסד. והרי כי בשבעה ימי השבוע הא' לא נתפשט רק החסד הא' בלבד ונתפשט בשבע' הספי' כולם כנז': שבוע השני היא ממש ע"ד השבוע הא' אלא שכל בחינ' הם בחסד השני מן החסדים המתפשטים וכן כיוצא בזה בשאר הז' שבועות עד שנמצא כי בשבוע הז' נכנס החסד הז' הנק' מלכות הנעש' מכללות כל הז' ספי'. והנה אע"פ שנתבאר כי בדעת דז"א יש ה"ח וה"ג צריך שתדע כי הנה הדעת הוא הנשמ' המתפשטת בכל הגו' וא"כ מוכרח הוא שבדעת יהיו ז' בחי' החסדים המתפשטים בז"ת הנקר' גוף וכנגדם הם ז' גבור' ודע כי אלו הם סוד י"ב שבטים י"ב בני יעקב ושני בני יוסף מנשה ואפרים שנאמר בהם כראובן ושמעון יהיו לי וכבר נתבאר דרוש זה בענין י' הרוגי מלוכ' והרוגי לוד. ובזה יתבאר טעם למה השבוע הא' אינ' חול גמור אבל נקרא חול המועד והטעם הוא כי כל הה"ח נכללים בחסד הא' כנודע כי שבעה ענני כבוד הם וענן הא' מכולם הוא הנקרא ענן של אהרן והוא כנגד חסד הא' והוא כולל את כולם כנז' בס"ה בפרשת אמור. וז"ס מ"ש יומם יצוה ה' חסדו כי החסד א' נק' יומם לפי שבו נכללים שאר החסדים הנקר' ימים והגבורות נקראים לילות אלו זכרים ואלו נקבות וכל א' משבעה בחי' החסדים כנ"ל הם שבעה ימי השבוע וכ"א נק' יום אחד אבל החסד הא' נקרא יומם ולא יום ופירושו יום הכולל ימים רבים כי כל שאר החסדים אין להם שורש ומעבר אלא בו. וז"ס ויסע עמוד הענן יומם כי שבעה עננים היו אבל הא' שבכולם נק' יומם ולכן הוא לבדו נזכר והשאר נכללין בו ובזה תבין פ' הנז' של יומם יצוה ה' חסדו כי ע"י יומם והוא החסד הא' שבכולם ע"י הוא מפקיד שאר החסדים בידו שיהיה הוא פקיד עליהם והרשות בידו להוציאם ולהוריד ולפשט אותם למטה כפי רצונו. ואולי נוכל לומר כי חסדו ר"ל חסד ו' ר"ל ששת החס' האחרים כולם מצויים תחת ידו של החסד הא' הנק' יומם כנז' אבל בלילה אז שירה עמי ר"ל שיר ה' שהם ה"ג הנק' שיר והשיר הזה הנה הוא עמי ואלו הם דברי דוד המשורר ע"ה האומר דברים אלו ברוח הקדש כאלו השכינה שהיא המלכות העליונ' אומרת אותם והוא כי הגבו' הם ממש עמה אבל החסדי' אינה רק בבחי' פקדון (וצווי) בלבד להורידה בה ביום בעת הזווג. ונחזור לענין לפי שבשבוע א' מתחי' לכנס ולהתפשט החסד הא' לכן הוא חול המועד מכלל חג המצות אבל לפי שעדיין לא נשלם לכנם עד יום הז' לכן אינו יו"ט גמור רק חוה"מ: אבל בז' של פסח שאז נשלם להתפשט נק' יו"ט גמור ולכן יש זווג תחתון למטה כבשאר הי"ט כי הנה כל הזווג אינו נמשך אלא מבחי' החסד כי היא טיפת הזווג של מ"ד ועתה שנשלם החסד הא' כבר יש זווג אבל לפי שלא נכנס רק החסד הא' שלא נשלמו כל החסדים להתפשט לכן אין אומרים הלל גמור וגם אינו זווג גמור כמש"ל בע"ה. ואע"פ שאינו נגמר להתפשט אלא ביום אסרו חג עכ"ז כיון שעיקר טפת החסד אינה אלא לצורך היסוד טפה דדכורא ולכן בהכנם בחי' היסוד של החסד הא' מספיק לזווג אבל ביום שלאחריו שנכנס אף בחי' המלכות של החסד הא' לכן יש בו קצת קדוש' ונק' יום אסרו חג והוא ע"ד מש"ל בדרוש הח' כי בהכנס רשימו דמוח החכמ' הוא יו"ט גמור וביום שלאחריו אע"פ שנכנס עצמותו אינו נק' אלא אסרו חג. עוד יש ענין אחר בענין ספירת העומר והוא נקשר עם הדרוש הנז' ושניהם הם בחי' אחת: