שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין השולחן-
ענין השלחן ראיתי למוז"ל שהיה חושש ומקפיד מאד וזהיר לאכול בשלחן של ד' רגלים כדוגמת שלחן שבבית המקדש גם בענין הלחם המסודר עליו צריך ליזהר לשים בכל סעודה י"ב לחמים על השלחן כנגד י"ב חלות לחם הפנים ותסדרם כסדר זה ו' לחמים מצד ימין השלחן וו' מצד שמאל השלחן והו' הימני' יהיו ג' ע"ג ג' וכן בצד שמאל והג' שבצד ימין יהיו מונחים כעין סגול וג' העליונות מונחים עליהם וכן בצד שמאל וזה סדרן נמצא כי בצד ימין השלחן יש ד' לחמים ב' ע"ג ב' כזה ציור וכן בצד שמאל ובאמצען יש ד' לחמים אחרים ב' ע"ג ב' כזה אלא שהשנים מופסקים מן השנים האחרים וריוח ואויר ביניהם כי הב' האמצעיים שהם זו ע"ג זו הם קרובים לשני חלות הימנים והב' האמצעים האחרים קרובים אל ב' חלות השמאלים.
וענין זה נמצא מפורש בביאור בס"ה במאמרים דכ"י.
והיותם י"ב לחמים הטעם הוא כי הנה עתה בסעודה זו מקבלים הארה מן הי"ג נימין דשערי דברישא דא"א וכבר נתבאר אצלנו כי אותם הי"ג נימין הם בחינת ג' הויות ובהם י"ב אותיות והיתירה היא הנימא הכוללת לכל הי"ג נימין אבל שרשם אינם אלא י"ב ולכן כנגדם הם י"ב לחמים ובבחי' היותם ג' הויות שמספרם ע"ח לכן הם נקראו בחי' לחם שגם הוא בגי' ע"ח.
באופן שתכוין להוריד הארה מן ג' הויות שהם בגי' לחם ומכל אות ואות שבהם נעש' לחם אחד והויה אחת כנודע.
ומשם נמשכת סעודה זו דליל שבת אל המל' והיא האוכלת סעודה זו כנ"ל אבל אינה מקבלת הארה זו אלא באמצעות ז"א כי הוא הוא המקבלם תחלה והוא נותנם אח"כ אליה.
ודע כי בכל מקום לא יש סעודה רק כשיש בחי' פה ולכן עתה בלילה שהיא מקבלת מן הפה דז"א לכן יש סעוד' ממש ואינו על ידי תפלה כשאר ההמשכות והעליות וכן הוא ג"כ בכל סעודות דשבת כמ"ש בכל סעודה במקום הראוי לה.
ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל בענין מספר י"ב לחמים כי הנה הם י"ב כנגד י"ב נימין או כנגד י"ב חוורתי דרישא דאריך או כנגד י"ב תיקוני דיקנא דא"א וכולם יורדים עד היסוד ומה שהיו תחילה מספר י"ב שהם ג' הויות שבהם י"ב אותיות ונעשו שם כמנין לחם שהם ג' הויות הנה עתה ברדתם אל היסוד נעשים אותיות מל"ח כאותיות לח"ם.
והענין הוא שהם בחי' ג' הגבורות הנמתקות אשר ביסוד שהם ג"כ בחי' ג' הויות כמנין מל"ח ואז מתמתקים יחד ג' הגבורות ע"י ג' החסדים וע"י המיתוק הזה הרויחו הגבו' כי בתחלה היו מרים בסוד הדינים הקשים ועתה נהפכו לטעם המלח.
אשר נתבטל מהם קצת מרירותם.
וא"ל מורי הרב משה אלשיך נר"ו כי שמע ממוז"ל כי ביום שבת כונה זו תהיה בעולם האצילות ובימי החול ג"כ תהיה כונה זו אלא שתהיה בעולם היצירה ואני לא שמעתי זה וממה שנבאר בי"ב לחמים דסעודת שחרית נרא' כי ליל שבת הם י"ב נימין ויום שבת הם י"ב חוורתי ובמנחת שבת הם י"ב תיקוני דיקנא כנלע"ד:
ונחזור לענין א' בענין סדר י"ב לחמים כי תכוין שד' לחמי' שמצד ימין שהם ב' ע"ג ב' הנה הם ארבעה אותיו' הויה אחת אבל ב' הלחמים התחתונים הם שני הההין שהם הנקבות וב' לחמים העליונים הם ב' אותיות י"ו שהם הזכרים כי הזכרים הם למעל' והנקבות תחתיהם וכעד"ז ד' לחמים השמאלים הם הויה אחרת ב' ע"ד הנז' ממש ותכוין כי ב' לחמים האמצעים הסמוכים לצד ימין הם סוד ב' אותיות י"ה י' על ה' והב' אמצעי' הסמוכים לצד שמאל הם ב' אותיות ו"ה ו' על ה' וברצותך לומר ברכת המוציא אז תקח ב' לחמים העליונים שבד' אמצעים ותחבר שניהם בב' ידיך וב' שולי הלחמים יהיו דבוקים זה בזה וב' פנים מב' צדדיו שלהם יהיו פן זה מצד ימין ופן זה מצד שמאל ואז יתראו כאלו הב' לחמים נעשו לחם אחד ובו ב' פנים מב' צדדיו ויהיה כדמיון לחם הפנים שבמקדש ותכוין כי הלחם שביד ימינך הוא אות י' של הויה והלחם שביד שמאלך אות ו' ותברך אז ברכת המוציא ובה' של המוציא תכוין אל אי' עילא' ובה' של הארץ תכוין במלכות ובמלת לחם תכוין בת"ת.
גם במלת לחם תכוין אל הלחם הנז' שהוא בחי' י"ג נימין הנ"ל ואח"כ תבצע מן הלחם הימני שהוא כנגד אות י' של הוי"ה כנז' והוא כנגד החכמה אשר משם נמשך המזון המעולה מכל השאר ותבצע ממנו תחלה שיעור כזית ותאכלנו אתה ותכוין שהכזית הזה הוא כנגד אות י' של הוי"ה שהוא הז"א ואח"כ תבצע בציעה ב' כשיעור כביצה ותתן לאשתך ותכוין שהיא כנגד אות י' אחרונה של אדנ"י שהיא בנוק' דז"א ותכוין שיתחברו ויעשו שם יאהדונהי ואח"כ תבצע ותתן לשאר בני הסעוד' היושבים שם ובס' סעודת ימי החול יתבאר יותר באורך כל עניני ברכת המוציא וכונת האכילה ושאר פרטים האחרים אבל בענין אכילת סעודה זו כבר נתבאר לעיל קצת כונות שבה ואמנם דרך קצר' תכוין כי הנה עתה אתה אוכל מן הארה הנמשכת מן פה דז"א וממו' שבו ומן ל"ב נתי' חכמה שבו אשר עתה הם מאירים בל"ב שינים אשר בפיך וע"י אתה טוחן ולועס המאכל וכבר נתבאר ענין כונת טחינת השינים באכילה בסעודת החול וע"ש היטב פרטים רבים וכונות רבות:
ואחר האכילה היה נוהג מורי ז"ל לומר פזמון אחד בקול נעים והוא ז"ל תיתן ג' פזמונים מיוסדים ע"ד חכמת האמת בכל פרטי הכונות של שבת פזמון אחד לסעודת הלילה ופזמון אחד לסעודת שחרית ופזמון אחד לסעודת מנח' וזה נוסח פזמון סעודת הלילה ובראשי פרקים של הפזמון הנז' נרמז אני יצחק לוריא בן שלמה לחן מתי יבושר עם:
אסדר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין דאינון קדישין:
נזמין לה השתא בפתורא חדתא ובמנרת' טבת' דנהרא על רישין:
ימינא ושמאלא ובינייהו כלה בקישוטין אזלא במאנין ולבושין:
יחבק לה בעלה וביסודא דילה דעביד נייחא לה יהא כתיש כתישין:
צוחין אף עקתין בטלין ושביתין ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין:
חדו סגי ייתי ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי וברכאן דנפישין:
קריבו שושבינין עבידו תיקונין לאפשא זינין ונונין עם רחשין:
למעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין ותלתא שבשין:
ועיטורין שבעין לה ומלכא דלעיל' דיתעטר כולה בקדיש קדישין:
רשימין וסתימין בגו כל עלמין ברם עתיק יומין הלא בטיש בטישין:
יהא רעוא קמיה דתשרי על עמי' דיתענג לשמי' במתיקין ודובשין:
אשוי לדרומא מנרתא דסתימא ושלחן עם נהמא בצפונא ארשין:
בחמרא גו כסא ובמדאני אסא לארוס וארוסה לאתקפא חלשין:
נעטר לון כתרין במילין יקירין בשבעין עטורין דעל גבי חמשין:
שביתין ושביקין מסאבין דרחיקין חבילין דמעיקין וכל זיני חרשין:
שכינתא תתעטר בשית נהמי לסטר בווין תתקטר וזינין דכנישין:
למבצע על רפתא כזיתא וכביעת' תרין יודין נקטא סתימין ופרישין:
משח זיתא דכיא דטחנין ריחיא דנגדין נחליא בגוה בלחישין:
הלא נימא רזין ומילין דגניזין דליתיהון מתחזין טמירין וכבישין:
אעטר ית כלה ברזין דלעילא בגו האי הלולא דעירין קדישין:
אחר הפזמון יקרא כמה פרקי משנה ממסכת שבת ואם תרצה תקרא ח"פ הא' בליל שבת וח' אמצעיים בסעודת שחרית וח' אחרונים בסעודת מנחה ותכוין כי הם כ"ד פ' כנגד כ"ד קישוטי כלה כנודע אצלינו אבל רוב פעמים מה שהיה נוהג מורי ז"ל הוא לומר ד' פ' הראשו' ממס' שבת בלילה וד' הב' בשחרית וד' פ' הג' במנחה ויכוין אל ד' אותיות הויה או אל ד' אותיות אדנ"י ואיני זוכר איך שמעתי בזה ממוז"ל או אם הם בהוי"ה או באדנ"י ולפעמים כשהיה מוז"ל טרוד בעסק התורה על השולחן עם בני אדם לא היה קורא רק פ"א בכל סעודה:
ואח"כ תטול ידיך במים אחרונים ואח"כ תאמר הסדר הנהוג אצלך בימי החול אחר נטילת מים אחרונים קודם בהמ"ז והם כמה פסוקים נכתבו גבי סעודת החול וע"ש.
ואח"כ קודם בהמ"ז דשבת יכוין קודם שיאמר הברכה להויה דע"ב דיודין ולמספר כ"ו שלה הפשוט ושניהם בגי' צ"ח וז"ס דודי צח ואדום.
ואח"כ תברך ברה"מ וכבר נתבאר בכונתה בסעודת החול וע"ש.
אמנם החילוק שיש עתה בברכת המזון דשבת הוא שתכוין ממש ע"ד הכוונה שביארנו בבהמ"ז דחול אבל צריך שתכוין עתה כי כללות ד' ברכות של בהמ"ז הם הויה דע"ב דיודין.
ברכה ראשו' בכללות' היא אות יוד במילוי מילויה יוד ויו דלת והם ט' אותיו' כנגד ט' אורות אלו ובחתימת ברכה זו באמרך בא"י הזן את הכל תכוין כי זאת ההויה היא דע"ב דיודין.
ברכה ב' בכללותה היא אות ה"י במילוי מילויה ה"י יו"ד ה' אותיות ובבא"י יכוין אל ס"ג.
ובברכה ג' אל אות ו' כזה ויו יוד ויו והם ט' אורות.
ובהויה דחתימת הברכה תכוין בהויה דמ"ה דמילוי אלפין.
ובברכה ד' ובכללותה היא אות ה' אחרונ' במילוי מילויה כזה ה"י יו"ד והם האורות ובהויה דחתימת הברכה תכוין בהויה דב"ן ובתוספת ברכת רצה והחליצנו כו' תכוין ענין חליצת הנע"ל דנער מטטרון שהוא היצירה כדי לעלות למע' אל הבריאה שהם בחי' לבושי מלכא ביומא דשבתא וביו"ט כי ברכה זו היא הג' והיא כנגד יצירה הנק' מטטרון ואנו מתפללים שביום שבת לא יתנהג העולם ע"י שליטת מטטרון כמו בחול אבל יהיה חלוץ הנעל כנודע בסוד פ' שלף איש כו' ולא ישלוט עתה בשבת אלא ז"א דאצילות הנקרא איש ע"י הבריאה השולטת בשבת כנודע.
ואחר בהמ"ז תחזור לקחת ב' אגודות של הדס בב' ידיך ותחברם יחד בכונה הנ"ל ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואח"כ תברך ברכת עצי בשמים ותריח:
ונבאר כוונת הריח אשר ייעדנו לעיל לכתוב ביאורו בכאן וכוונה זו איננה פרטית לזמן הזה אבל בכל פעם שתריח איזה ריח טוב בכל זמן מהזמנים תכוין כונה זו ואף אם הוא מיני בשמים אחרים שאינם מין הדס וזה עניינה.
והנה היסוד של כוונה זו מיוסד על ד' תיבות אשה ריח ניחוח לה' אבל סדרן כפי הכוונה זו הוא באופן זה ריח ניחח אשה לה':
דע כי ענין הריח הוא בחי' הגבו' המתפשטות למטה שחוזר' להתמתק בשרשם בסוד הריח כי הנה מקום ה' גבו' הוא בה' מקומות כנז' באדרת נשא והם חוטמא פומא דרועין ידין אצבען וחוטמא הוא העליון שבכולם וכשהגבו' מתקבצו' ועולות ונכנסות בסוד הריח דרך נקבי החוטם הנה הם עולו' עד המוח הנקרא דעת אשר שם עטרא דגבו' שהיא שורש כל הה' גבורות כנודע ואז הם מתמתקים שם כנודע כי אין הדינין מתמתקים אלא בשרשם וכמבואר אצלינו בסוד פרה אדומה:
ועתה נבאר פרטי המדריגות שיש בענין הריח כי הלא הריח עצמו קודם הכנסו תוך החוטם אז הוא בבחי' א' ואז נקרא ריח בלבד והוא ענין הדינין שהוא בחי' האחורים הפשוטי' משם אלקים כזה א' אל אלה אלקי אלקים שהם בגי' ר' ועם ה' אותיו' פשוטות של אלקים ועם י"ג אותיות במילואו הרי הכל בגי' ריח וזו מדריגה א'.
ואחר כניסתם אל תוך החוטם נק' ניחח מלשון נחת רוח כי אז מתחילים להתמתק כנודע ענין חרון אף שענינו הוא יציאת הדינין מן החוטם ולחוץ בסוד כי אז יעשן אף ה' כו' ובסוד ויחר אף ה' בם וילך כנז' באדרא וההיפך בכניסתם אל תוך החוטם כי אז מתקמטים הגבורות ומתקבצים שם ואינם מתפשטות לחוץ לעשות דין בעולם.
והנה החוטם יש בו ב' נקבי האף ובהכנם הריח זה אל תוך החוטם מתחלק לב' הבלים דרך ב' נקבים והנה ב"פ הבל הוא בגי' ניחח עם ב' הכוללים שלהם ואח"כ עולה הריח מדריגה ג' דרך האמצעיו' המצח כי החוטם הוא קו מישור כנגד אמצע המצח והנה מוח הדעת הוא ממש עומד כנגד המצח וכמבואר אצלינו בענין נתינת אפר מקלה במצח במקום הנחת תפילין כי שם עומדים הגבורו' אבל המצח עצמו הוא למטה ממקום זה.
וזהו טעם היות המצח מקום גילוי הדינין כנז' בב' האידרות כי יש שם כ"ד בתי דינין במצחא בסוד ומצח אשה זונה כו' ולכן ריח הגבו' עולה עד המצח כי שם ג"כ הוא שרשם כנז' ובהיותו עולה שם נק' בחי' אש"ה שהוא שם אלקים במילוי יודין שהוא בגי' שין ועם ה' אותיותיו הפשוטות ועם השם עצמו הרי הוא בגי' אש"ה.
אח"כ עולה הריח מדריגה ד' והוא עד המוחין עצמם ואותם ב' ההבלים הנכנסים דרך שני נקבי החוטם שהם בגי' ניחח כנ"ל הנה הם עולים עד המוחין שהם בחי' ד' הויות עסמ"ב הנכללים בד' אותיות הויה א' והם סוד חו"ב וב' עטרין דדעת חו"ג.
והנה אותיות ניחח הם כמספר אות למד במילואה של ליהו' והויה עצמה הם ד' מוחין הנז':
עוד מצאתי כתוב בשינוי ובאופן אחר וז"ל ניחח הוא חילוף אלקים באותיות הקודמות והוא אכדט"ם והם בגי' ע"ד ועם ב' נקבי האף הרי הם ע"ו כמנין ניחח.
לידוד הנה הלמד מנין ניחח כאמור למעלה וההויה תמורתה מצפ"ץ והוא בגי' ש' והה' אותיו' ע"ה הם הא' והה' של אשה וכונת הריח הוא לעלות הקדושה מן העשיה ליצירה כל החלקים שנשארו בעשיה.
גם מנהג טוב הוא לקרות בכל ליל שבת אחר ברה"מ כל מס' עירובין ויכוין אל סוד ע"ב (דיודי"ן) רי"ו שהם אותיות עירוב וענין אותם הפסוקים שנכתבו בס"ה בפרשת בלק בכ"י שיאמר אותם האדם בקומו בחצות ליל שבת קודם שישמש מיטתו והם ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כו' אודך על כי נוראו' נפלאתי.
כו' לא הניחני מוז"ל לנהוג לאומרם וכמעט שהוא מגמגם שאינם מדברי הזוהר עצמו.
גם מנהג מוז"ל להניח השולחן במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על השולחן וכוס של הקידוש ושל הבהמ"ז מונח עליו והיה מניח כל שהוא טיפות יין בכוס ההוא כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת בסוד אסוך שמן הנז' באלישע כנז' בזוהר.
גם היה משייר בשולחן תחת המפה הפרושה קצת פתיתין ופרורין של פת לסיבה הנז' אבל לא לחם שלם משום העורכים לגד שולחן ולא אקרי הכי אלא בלחם שלם:
ענין הזווג והעונה של שבת כבר נת' אצלנו בשער המצות בפ' בראשי' ד' ג' ע"ב בענין העונ' שבלילי החול וע"ש כמה מדרגו' הם.
אבל הענין בקיצור הוא כי בתפלת ערבית אז הוא זווג יעקב ורחל מן החזה ולמטה דז"א ואחר תפלת ערבית כל חצות לילה הא' הוא זווג יעקב ולאה בכל אורך שיעור קומת ז"א ואחר חצות לילה אז הוא זווג יעקב ברחל מן החזה דז"א ולמטה.
הת"ח אסו' לשמש מטתו בלילי החול אפי' אחר חצות אבל בליל שבת אחר חצות מצוה וקודם חצות אסור אע"פ שהוא ליל שבת:
ענין הטביל' דשחרית דשבת הנה אם נטמ' בקרי או בתשמיש המטה אין צורך להזכיר כי הטבילה אז מוכרחת אבל אף אם לא הוצרך לטבול לסבה הנז' צריך לטבול בבוקר ביום שבת והוא כי כדמיון מה שביארנו לעיל שצריך לטבול בכל ע"ש להפריש מן החול לשבת כן צריך עתה טבילה אחרת כי הפרש גדול יש בין קדושת ליל שבת לקדושת יום שבת שהוא קדושה יתירה אבל החילוק הוא כי בע"ש הוצרך לב' טבילות הא' להפשיט בגדי החול מעל נפשו והב' להתדבק ולהמשיך בו קדושת שבת אבל עתה בבוקר יום שבת די לו בטבילה אחת להמשיך עליו קדושה עליונה של יום השבת ואיננו מפשיט מעליו ח"ו קדושת יום שבת והנה שם בע"ש ביארנו כונת ב' טבילות אבל עתה שאין שם רק טבילה אחת אל תכוין רק אל הכונה הנז' שם שהוא שתכוין אל ד' הויות עסמ"ב ולג' שמות אהיה הא' ביודין והב' באלפין והג' בההין וז' שמות אלו הם בגי' תרפ"ז ותוסיף עליהם שם י"ה ויהיה הכל בגי' כמנין שבת והטעם לתוס' שם י"ה הוא זה כי סוד שבת הוא ענין עלית זו"ן במקום או"א ואז הם בבחי' שם י"ה ואע"פ שכונה זו צריך לכוין אותה בטבי' ע"ש בעלייתך מן הטבי' אבל עתה בטבי' זו תכוין כונה זו קודם שתטבול ותכוף ראשך במים: