דע כי מורי ז"ל התחיל לבאר לי אדרא זו של האזינו והיה בדעתו לכלול בביאורה רוב הקדמות של החכמה הזו הנקראת חכמת האמת ואגב גררה היו מתבארים לשונות רבים מן האדרא הזאת וגם מאדרת נשא ולא זכיתי לשמוע רק מעט (ד"ש דמ"ח ע"א) מזעיר כאשר עיניך תחזנה ותראנה והנני מעתיקם פה כפי הסדר אשר הייתי שומע ממנו הדרושים וזה החילי בע"ה: (ע"ג) בראשונה צריך אני להודיעך ענין השם הזה הנקרא בשתי האדרות האלו והוא עתיקא דכל עתיקין כו' כבר ידעת כי האין סוף האציל את העשר ספירות ואמנם הוא גניז וטמיר בספירת הכתר כנז' בתיקונין. והטעם הוא כי בהיותו טמיר וגניז בכתר אפשר שיתגלה אצלנו קצת הארה ממנו. מש"כ בהיותו מסתלק ח"ו מתוכו והנה בחי' הכתר הזה הנה הוא מתחלק ונכלל בתלת רישין הנז' למטה וז"ל ג' רישין אתגלפן דא לגו מן דא כו' והאי"ן סוף מתעלם ונמצא בתוכם ובהיות האין סוף נמצא ומתעלם בתוכם אז הוא האין סוף נקרא בשם עתיק' דכל עתיקין. וזמ"ש לקמן האי עתיק' קדיש' טמיר וגניז וחכמתא עלאה כו' וכן בעמוד שני של דף זו אמר האי עתיקא קדישא אשתכח בג' רישין כו'. ונמצא כי עיקר שם הזה דעתיקא קדישא הוא הא"ס אלא שגם התלתא רישין הנז' נקראים גם הם בשם עתיקא דכל עתיקין בחינת התעלמות הא"ס בתוכם והבן זה היטב. ונתחיל עתה לבאר ענין העשר ספירות שהאציל הא"ס. דע כי תחילת וראשי' כל מה שהאציל הא"ס הם עשרה ספירות השרשיות ומקוריות אשר הם שרש ומקור וחיות אל כל האצילות כולו והם עשרה חלקי הכתר של האצילות ונקרא א"א ואלו העשר ספירות הם נרמזים כאן באומרו כד אתתקן אפיק תשעה נהורין דלהטין מיניה מתקונוי כו' והם הם אותם הנז' בפ' נח דס"ה ע"א ובפרשת פקודי דרכ"ז ע"א ודרס"ט ע"א וז"ל וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואעתבידו תשעה היכלין והיכלין לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא בהו כו'. ואלה שמותם כתר חכמה בינה גדולה גבורה ת"ת נצח הוד יסוד הרי הם תשעה ספירות הנז' כאן. ועוד יש בחינה עליונה מכולן. והיא הנקראת רישא עלאה דלא אתידע כלל כנז' לקמן והיא רישא הראשונה שבחינת רישין הנז' לקמן דאתגלפן דא לגו מן דא כו' והרי עמה נשלמו לעשר ספירות שהם השרשיות ומקוריות והם חיות לכל העולמות ולכל האצילות כולו ואם כן צריך שתדע כי התרין רישין תתאין מאלו התלת רישין הנז' הנה הם סוד כתר וחכמה הנז' באלו התשעה ספירו' והראש העליונה על שתיהן שהיא הנקראת רישא עלאה דלא אתידע היא למעלה מן התשעה ספי' הנז' ועמה נשלמין לעשר ספירות גמורות והנה בחינת המלכות לא נזכרה ולא נתגלית באלו התשעה ספי' השרשיות אמנם אח"ך נגלית המלכות מסוד האי רישא עלאה דלא אתידע העומדת למעלה מן התשעה ספירו' שרשיות הנז'. ובזה תבין מעלת וגדולת המלכות כי היא עטרה בראש צדיק היתה לראש פינה אשר לעתיד תהיה גדולה מן השמש והבן זה. ודע כי אלו התשעה נהורין הנז' אינן יכולין להתגלות למטה מחמת רוב הארתם כלל העולה צריך שתדע שרש כל הדברים האלו כי האי"ן סוף למעלה מן הכל ותחתיו הוא ההיא רישא דלא אתידע שהיא נקראת אצלנו תמיד בשם עתיק יומין ותחתיו הוא אלו התשעה ספירות השרשיות אשר כולם הם בא"א המתפשט ומתלבש תוך עולם האצילות כולו עד סוף נוק' דז"א דאצילות בכל ענין התפשטותם עד למטה עד הנוק' ונמצא כי בהתחבר עתיק יומין שהוא נקרא כללות אחד דרישא עלאה דלא אתידע עם התשעה ספירות השרשיות שהם בא"א יהיו עשר ספירות גמורות שרשיות אבל העליונה מכולן אינה נכנסת בשם ספירה כי אין ספירת הכתר רק בא"א כנז' ונמצא אם כן כי עיקר התלבשות הא"ס בתלת רישין הם עת"י רישא עלאה דלא אתידע ושתי ספירות השרשיות הנקראין כתר וחכמה הם תרין רישין תתאין והרי הם ג' רישין וצריך שתדע כי אלו התרין רישין תתאין הנקראין כתר וחכמה הם הם כתר דאריך אפין ומוחא סתימאה דיליה הנקר' חכמה ושניהם נקראים גלגלתא ומוחא דא"א אבל הבינה דא"א ירדה למטה בגרון דא"א ולכן לא נזכרה בכלל הרישין דא"א כי אינה ראש אלא גרון כמו שנבאר לקמן בע"ה. ולכן לא הוזכר בחי' ראש רק אל רישא של עתיק יומין שהן שלשה ראשונות שבו ונקרא רישא חדא עלאה דלא אתידע וכתר וחכמה דא"א גם הם נקראין ראשין לפי שהם בראשו דא"א. והרי הם תלת רישין דאתגלפן דא לגו מן דא כו' ושאר השבעה ספירות דא"א מבינה שלו ולמטה אינם נקראים ראשים לפי שהם תחת הראש דיליה מן הגרון ולמטה. ועיין בשער ההקדמות בדרוש המתחיל וז"ל ונחזור לבאר בפרטות ענין אלו העשר נקודים איך היו קודם התיקון. ואיך היו אחר התיקון כו' כל ההקדמה הזאת היטב ושם תראה כי כל אלו התשעה ספירות שרשיות הם הנקראים א"א שהוא ספי' הכתר של כללות עולם האצילות. ולפי ששלשה ראשונות דעתיק אינן מתלבשות בא"א נקראים (דף מ"ד ע"א) רישא. אך להיותם תכלית החיבור נקראים רישא חדא וכן שתי ראשונות דאריך אינן מתלבשות באבא ואימא. לכן נקראים דיניה לכן נקראים בשם תרין רישין נפרדות ונמצא שהן תלת רישין כנז'. ולכן נבאר בתחילה ענין אלו התלת רישין וז"ל האדרא הזאת האי עתיקא קדישא טמיר וגניז כו' תלת רישין אתגלפאן דא לגו מן דא כו' וביאר סידרן ממטה למעלה וזמ"ש רישא חדא חכמתא סתימאה דאתכסיא ולאו מתפתחא כו' והיא מוחא סתימאה שבא"א הנקראת חכמה השרשית רישא עלאה עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. וזו היא גלגלתא דא"א הנקר' כתר השרשית ולפי שכתר הוא למעלה מחכמה לזה הזכיר כאן ואמר רישא עלאה כלומר שהיא עלאה על התחתונה. רישא לכל רישא רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא כו' וזו היא בחינת רישא עלאה דלא אתידע כלל והיא בחי' עת"י כנ"ל. ואמנם אם תדקדק תמצא שאומר דא לעילא מן דא ודא לגו מן דא. ולא אמר דא לעילא מן דא ודא לעילא מן דא. והטעם הוא כפי מה שאמרנו כי רישא עלאה איננה דומה לתרין הרישין תתאין דמינה לפי שבתוכה מתעלם הא"ס. אמנם אינה דומה להם לפי שהשתי רישין תתאין הם מבחינת כלי אחד ובתוכו בחינת האור העצמי הפנימי ולכן אלו השנים נתלבשו דא לגו מן דא ונעשית זו בתוך זו ממש. אבל רישא עלאה לרוב רוחניות' אינה נתפסת להתעלם תוך רישא תנינא ממש על דרך השניה שנתעלמה תוך השלישית אמנם נשארה למעלה ממנו ולא נתלבשה בתוכה לרוב מעלתה וזמ"ש דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא וסדר הזה הוא ממטה למעלה. והנה גלגלתא שפיר איקרי רישא כן נקרא בכל האדרא בשם רישא חוורא גם נק' כתר כי כתר מלשון כותרת כי היא גלגלתא דמקפת את המוח אבל מוחא סתימא חכמה דא"א שבתוך גלגת' איך נקראת בשם רישא והלא אינה ראש אלא מוח ואמנם לבאר ענין זה צריכין אנו להודיעך שאין הדברים כמשמעותן כי עם היות שאנו קוראים אותם בשם תרין רישין הנה תלתא אינון מלבד הרישא עלאה הנקר' (ד"ש ע"ג) עתיק יומין כי בזו אין לנו עסק כלל עתה וזכור ענין זה וכל אחד מאלו השלשה רישין יש בה סוד גלגלתא ומוחא כי בפחות משני בחי' אלו לא יצדק בהם שם רישא. והנה הכתר השרשי' הנה יש בתוכו בחי' מוחא והוא סוד ההוא אוירא הנז' בריש ספרא דצניעותא קרומא דאוירא חפייא על ההוא מוחא והענין הוא דהאי אוירא נק' מוחא בערך הכתר הזה אבל בערך החכמה השרשית נעשה האוירא הנז' בחי' גלגלת' אליו כי בערך רישא וגלגת' הנקר' כתר השרשי' נקראת מוחא ובערך חכמ' סתימאה חכמה השרשית נקראת גלגלתא וענין זה האוירא הוא סוד מ"ש בזוהר במקומות רבים ובפ' בראשית יהי אור יהי אויר כי יצתה יוד מאויר ואשתאר אור. והנה ההיא רישא עלאה דלא אתידע שהיא למעלה (ע"ב) מכל אלו התלת רישין אחזי נהורא בההוא אוירא שבין גלגלתא למוחא סתימאה דא"א ולכן הושמה אותה הקרומא דאוירא מפסיק ומבדיל בין האוירא אל מוחא סתימאה כדי שתוכל המוחא לסבול אור האוירא הגדול. וכבר נתבאר אצלי ענין זה האוירא שהוא אותו האויר הרוחני המתלקט ומתלבש תוך נקבי הגלגלת כנודע כי הגלגלת כולה נעשית חדרי' חדרי' קטנים ובתוכם שוכן האוירא כדמיו' המוח שבתוך הגלגלת ולמטה בע"ה נבאר ענין זה האוירא מה ענינו וביארתיו בסדר התלבשו' עת"י תוך שבעה דגלגלת' דא"א וע"ש. והרי נתבאר ענין תרין רישין תתאין שהם כתר וחכמה השרשיות איך נחלקין לתלת רישין והם גלגלתא ואוירא ומוחא זה למעלה מזה כסדרן ונמצא כי גלגלתא ומוחא הם כתר וחכמה השרשיו' שבא"א והם התרין רישין תתאין מן השלשה הנז' באדרא אבל האוירא היא המשכת רישא עלאה דלא אתידע הנקרא עת"י שנתגלה כאן להחיות להם. ונבאר עתה ענין אלו התלת רישין ששלשתן בא"א מה ענינס. דע כי בכל אחד מאלו התלת רישין יש בו בחי' הכלי ובחי' העצמות שהוא הרוחניות שבתוכו והרי השלשה רישין הם עתה ששה וכל אחד מאלו הששה מתחלק לשלשה בחי' והרי הם ח"י בסוד ח"י העולמים כי מאלו התלת רישין מתפשט החיות לכל העולמים כולם שבאצילות ואלו השלשה בחינות שיש בכל אחד מהם הוא שם יהו"ה ונמצא כי שלשה פעמים יהו"ה בכל אחד מהם הם י"ב והשם בעצמו הרי י"ג. ואלו הם שרש שלש פעמים י"ג י"ג י"ג שמצאנו באלה האדרות כי באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב אמר וז"ל האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לי"ג עיבר גליפין כו' ד' בסטרא חד וד' בסטרא חד כו' עוד הוזכרו י"ג אחרים שם דקכ"ט ע"א וז"ל י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא כו' וכאן באדרת האזינו דרפ"ח ע"ב אמר וז"ל בגין דהאי חכמתא סתימאה ביה מתפרש תלת זמנין לארבע ד' כו'. וצריך שנבאר ענין הנז'. דע כי כל דבר עליון יש בו שתי בחי' והם אור פנימי ואור מקיף לו מבחוץ שהוא גדול מן הפנימי ועוד יש אור מקיף לשניה' גדול משניהם ושלשה בחינות אלו הם סוד תלת רישין הנז' כי מוחא סתימאה הוא הפנימי ואוירא הוא המקיף על הפנימי וגלגלתא הוא המקיף הגדול על שניהם גם דע כי הגלגלתא הוא בחי' נשמה ואויר' בחינת רוח ומוחא סתימאה בחינת נפש וזה ענינם. ונתחיל מגלגלתא הנקראת נשמה המקיף הגדול הנה נתבאר לעיל כי בכל אחד משלשה אלו יש שלשה הויות ונמצא שהם ג"פ י"ג כנ"ל. והנה ג' ההויות אשר בגלגלתא הם אלו. כי כאן בגלגלתא הוא הוי"ה דמילוי יודי"ן ע"ב כי כל בחי' הוי"ה במילוי יודין היא בחי' נשמה וכלל זה יהיה בידך כי כאן בא"א כל השמות אשר בו הם ממולאין במילויין. וגם הם מנוקדים גם כן. והנה ההוי"ה הזו דמילוי יודי"ן שבגלגלתא כנז' אין ניקוד בו רק בארבע' אותיות ההויה פשוטה אשר בו כזה יו"ד בחולם ה"י בצירי וי"ו בקמץ ה"י בצירי. ועוד יש הוי"ה שניה המקיף לראשונה והיא גם כן במילוי יודין אבל היא מנוקדת בכל עשר אותיותיה באופן זה כי בשלש אותיות יו"ד כל אחד נקודה בחולם ושני אותיות ה"י שתיהן (ע"ג) מנוקדות בצירי ושלשה אותיות וי"ו שלשתן מנוקדות בקמץ ושני אותיות ה"י שתיהם מנוקדות בצירי ועוד יש הוי"ה שצישית המקיף לשתיהן והוא גם כן במילוי יודי"ן אבל ארבע אותיותיה הפשוטות הם מנוקדות ע"ד הנז' י' בחולם ה' בצירי ו' בקמץ ה' בצירי ושאר שש אותיות המילוי כולם מנוקדים בקמץ והנה שלשה הויות אלו הם ברישא קדמאה פנימי וגם היא נחלקת לשלשה הויות דמילוי אלפין דמ"ה בסו' פנימי ומקיף ומקיף לשתיהן והם מנוקדות ע"ד ג' ההויות של רישא תנינא שהם סגול במקום צירי אלא שבכאן יש שינוי אחר ג"כ. והוא כי במקום נקודת קמ"ץ הוא כאן פת"ח נמצא כי השנית משונית מן הראשונה כי הוא בסגו"ל במקום ציר"י. והשלישית משונה מן השניה שהיא בפתח במקום קמץ וגם בענין המילויין הם משונות זו מזו כי הראשונה במילוי יודין דע"ב. ורישא תנינא במילוי ס"ג ורישא תליתאה במילוי אלפין דמ"ה. והרי נתבארו שלשה הרישין בבחינת העצמות והרוחניות שבתוכם. ועוד יש בחי' שנית שהיא בחי' הכלים שלהם כנ"ל. והם ממש ע"ד ההויות הנ"ל אלא שבמקום ההויות הם כאן בחי' שמות של אהיה. ובכל רישא מהם יש שלשה שמות אהיה ומסודרים במילוייה' ובנקודיהם ממש ע"ד הנ"ל בג' ההויו"ת והרי הם בכל רישא מהם ג' הויו"ת בסוד רוחניות וג' אהי"ה בסוד כלי' שלהם ובית קיבול שלהם והם ששה שמות בכל ראש מהם ועולים לח"י העולמים כנ"ל וענין ג' ההויו"ת של הרוחניות מאלו השלשה יש בהם בחינת י"ג י"ג י"ג. הנה ברישא קדמאה הנקראת גלגלתא דא"א וגם היא נקראת רישא חוורא והיא בחינת ספי' הכתר דא"א ובה יש י"ג תיקונין דילה ואינן בבחי' שערות ונימא אית מבועא דנפיק ממוחא סתימאה ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דז"א כו' נראה כי הי"ג נימין הם צנורות ומקורות דנפקי מרישא תליתאה הנקראת מוחא סתימאה וכאן אמרנו שהם י"ג תקונין דרישא תנינא הנקראת אויר' והתשובה היא כמ"ש לעיל כי מוחא סתימאה הוא פנימי ואוירא הוא אור המקיף שעליו וכאשר יוצא אור המוחא סתימאה לחוץ הוא מוכרח שיעבור דרך אור המקיף עליו ואין האורות מתערבין זה בזה כדמיון הירדן הנמשך ועובר בתוך ים טבריה ואינו מתערב בו ונמצא כי הי"ג נימין דשערי אינן אלא תיקוני רישא תנינא אוירא המקיף ובתוכם יוצאין גם אורות של מוחא סתימאה הפנימי ויוצאין לחוץ דרך העברתם תוך צנורות נימין דשערי ולמטה ב"ה במקו' יתבאר שלשה בחי' אלו של י"ג אורחין וי"ג נימין וי"ג חלקי המוחא סתימאה ועתה צריך לבאר מ"ש באדרא זו דרפ"ח ע"ב וז"ל ובגין כך ע"ק אקרי אין דביה תליא אין כל הנהו שערי וכל אינון נימין ממוחא סתימאה תליין כו' והענין הוא כמ"ש לעיל כי עיקר שם עתיקא הוא באין סוף המתעלם תוך תלת רישין אלא שגם התלת רישין כל אחד מהם יקרא ע"ק ע"ש האי"ן סוף המתעלם בתוכן ונמצא כפי זה כי עיקר שם ע"ק הוא ברישא עלאה דלא אתידע הנקרא עת"י אלא שגם זו הרישא תנינא דהויא אוירא דרישא דא"א נקרא ע"ק ונקרא אין מפני שהנימין והשערות תליין בה כנז' ואעפ"י שאמר כאן דממוחא סתימאה תליין כבר ביארנו זה לעיל שהכונה היא שבתוכן נמשכין אורות מוחא סתימאה אבל הנימין והשיערות מרישא תניינא הנקרא אוירא הזו. והנה גם ההיא רישא עלאה (ד"ש דמ"ט ע"א) דלא אתידע הנק' עת"י נקרא אי"ן על שם ועתה נבאר כפי הבחינה הראשונה שאין כאן רק תלת רישין והם העליונה הוא עת"י ותרין תתאין הם כתר וחכמה דא"א שהם גלגלתא ומוחא סתימא' די ביה ונבאר איך הרישא עלא' הנקרא' עת"י עם היות שאמרנו לעיל דאיהי לעיל' מנייהו ולאו לגו מנייהו עכ"ז מוכרח הוא להיותו גדול מהם להתלבש בהם אך ההקדמה היא כל הגדול מחבירו מתלבש בחבירו אשר למטה ממנו כדי להאיר בו ולהחיותו אבל אי אפשר לתחתון לסבול כח אור העליון מבחינת ג' ראשונות שבו ולכן אין העליון מתלבש בתחתון אלא השבעה תחתונות שבו לבד הם המתלבשות בתחתון ונמצא כי עת"י רישא עלאה דלא אתידע הכלול מי"ם כנ"ל כי אין בחי' ראש בלתי שתהיה כלולה מי"ס הנה השבעה תחתונות שבו מתלבשין תוך א"א הכולל תרין רישין תחתו' כנז' והוא באופן זה. ובתחילה נבאר לשון פ"ק דספרא דצניעואת דקע"ו (דף מ"ה ע"א) ע"ב וז"ל סטרא דסטרין אתתקן ואזדמן בחד גלגלתא מלייא טלא דבדולחא קרומא דאוירא אזדכך וסתים כו' ואח"ך אמר ותליין משבעה דגלגלא עד יקירו דיקירותא הרי שאמר כי תיקוני רישא הוו שבעה וזה פרטן חד גלגלא א'. מלייא טלא דבדולחא ב'. והוא המוחא סתימאה הנקר' כתר רישא קדמאה דביה. וגבורה דעתיק במוחא סתימאה שהיא חכמה שבאריך הנקרא טלא דבדולחא. ובזה תבין איך הכתר דא"א הוא רחמים גמורים מפני שהחסד דעתיק מתלבש ומאיר בו. אבל חכמה מוחא סתימאה דאריך יש בה דינין אלא שהם שם נכפין וזמ"ש באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב. מוחא דעתיקא סתים ושכיך ויתיב כחמר טב על דורדייה הרי הזכיר היות שם השמרים שהם הדינים אלא שהם נכפין תחת היין הטוב וזהו מה שתמצא בס' מערכת האלהות כי ספירת החכמה הוא דין והבן זה וזה החסד וגבורה דעתיק יומין נקר' אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא כמו שנבאר בע"ה בענין אבא ואימא וע"ש. והנה בזה תבין כי בוצינא דקרדינותא גניזא בהאי מוחא סתימאה חכמה דאריך אפין ושם היא השרש העליון של בוצינא דקרדינותא שהיא שרש אל כל הדינין והגבורות שבעולם. לפי ששם היא גנוזה גבורה דעת"י כנז' אלא שהדינין אשר שם הם נכפין ונדמין כחמר טב דיתיב על דורדייה כנז' אלא שמשם נתפשטה בוצינא דקרדינותא אל אימא עלאה כמו שיתבאר לקמן בע"ה והת"ת דעת"י נתלבש בקרומא דאוירא דא"א כי ההוא קרומא הוא כדמיון רקיע המבדיל בין מים למים בין גלגלתא למוחא סתימא' אשר בתוכם חסד וגבורה דעת"י ולכן הת"ת דעת"י המכריע בין חסד וגבורה דעתיק נתלבש בההוא קרומא דאוירא ונצח והוד דעת"י נחלקין לב' בחינות כנודע כי יש נצח והוד טמירין והם תרי ביעין דדכורא שהם טמירין בגויה ויש נצח והוד אתגליין והם תרין ירכין ואמנם תרין ביעין הטמירין הם מתלבשין בתרין אודנין דא"א הנרמזין בספרא דצניעותא בתיקון הד' דגלגלא בשם עמר נקי וכמו שנבאר הטעם. ובזה תבין טעם גדול למה בכל שתי האדרות לא נזכרו בחינת האזנים העליונות דעת"ק והוא לפי דתמן טמירין וגניזין תרין ביעי דעת"י שצריך להעלי' מציאותם וגם במה שנודע כי לעולם הנצח כלול בחסד וההוד כלול בגבורה והחסד והגבורה כבר ביארנו שהם בגלגלתא ומוחא וטמירי תמן ואינן נגלין ולכן לא הוזכר מציאו' גם בזה תבין סוד נפלא ראוי להעלימו כי להיותם בחינת תרין ביעין (ד"ש ע"ב) לכן נזכרו האזנים בלשון עמר נקי כנז' והטעם הוא בסוד השערו' הנקראים עמר נקי (ע"ב) על גבי אודנין כי שם מקומם כנז' בתיקונים תיקון א' דקי"ח ע"ב וז"ל בגוונא דשערא דתלייא מעל אודנין מימינא ומשמאל' כו' ובג"ד צריך לבערא שער' מעל אודנין כו' וכנז' באדר' נשא דקכ"ח ע"א וז"ל ושער' סליק אבתרוי באודנין כו' דנפיק שערא מבתר אודנוי כוליה בשיקולא כו' והבן זה מאד והעלימהו. גם להיות כי הנצח וההוד הם לעולם בחינת כל הדינין וכנז' בפ' צו דל"ב ע"א בענין ערבי נחל שהם נצח והוד והם בחי' כל הגבורות וע"ש ולכן מהם נתפשטו השערות לחוץ כי השערות הם בחי' דינין וגבורות כנודע וזהו הטעם שאמרו בס' התקונין ובא דרת נשא כנ"ל דבעינן לבערא שערא מע"ג אודנין לפי שהם דינין ומעכבין אזנים העליונות מלקבל התפלה וכיון ששרשם הם מן האזנים כנז' אשר בתוכם מתלבשים הנצח וההוד דעת"י לכן צריך להסירם מע"ג אודנין כדי שלא יקבלו משם כח וחוזק ויתגברו על הרחמים גם בזה תבין טעם למה השערות יוצאין ממט' למעל' והוא לפי שהם יוצאין מן הנצח וההוד הנז' אשר בתוך רישא דא"א ויוצאין ועולין ממטה למעלה אל הגלגלת ושם מתגלין וצומחין. גם דע כי הנה נתב' שהת"ת דעת"י נתלבש בקרומא דאוירא דא"א והנה הת"ת הוא סוד אות ו' כנודע וכבר ידעת כי השערו' הם סוד ווי"ן כנז' בתקונין דק"ב וקכ"א וגם הנצח והוד דעת"י המתלבשין בתרין אודנין דא"א גם הם בסוד ווין כי לכן נזכרים בשם ווי העמודים כנודע לפי שהם תרין ווין דנפקי מת"ת וא"ו גדולה ונמצא בזה כי צמיחת השערות האלה הם יוצאין מן הנצח וההוד הנז' אשר נקראים ווי העמודים ועולין ממטה למעלה דרך הת"ת העומד בקרומא דאוירא אשר גם הוא נקרא וא"ו ויוצאין ממנה ממטה למעל' לחוץ ע"ג הגלגלת. וזהו סוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו' והביאור הוא כי טרם שנתקן עולם האצילות נקראים בשם המלכים דארץ אדום שמלכו ומתו ובחינת אחר התיקון הוא ענין מלכי בנ"י וזמש"ה לפני מלוך מלך לבנ"י כל מלכו' מלכי אדום דקודם התיקון קדמו אל מלכי יש' שהוא אחר התקון וכבר ביארנו בפ' נשא דקכ"ח כי בחי' התיקון הוא היות האור נמשך בהמעט' דרך צנורו' דקי' והם השערו' העליו' ועי"כ יש יכולת במלכים הנז' שמתו לקבל האור העליון ולהתקן והרי איך עמר נקי שהם השערו' הם בחינת' התיקון הד' מן ז' תקוני גלגלת' הנז' בריש ס' דצניעו' כנ"ל והם סוד בנ"י שהם בחי' נצח והו' בני הת"ת הנק' יש' וזהו לפני מלוך הוא תקון א'. מלך תיקון ב'. ישר' תיקון ג'. בנ"י תקון ד'. ונמצ' כי כשבא תיקון הד' הנק' בנ"י שהם השערו' אז היה כח לקבל האור העליון ע"י השערו' והנה בחי' אלו השערו' אשר הם בבחי' ווי העמו' ביארתי' באדרא נשא דקכ"ט ע"ב במ"ש תאנא בגלגל' דריש' תליין אלף אלפין רבוא כו' וע"ש ובזה תבין מ"ש באדר' נשא דקכ"ח ע"א י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטר' ומהאי סט' כו' כי הם אלו השערו' הנק' עמר נקי תיקון הרביעי דגלגלת' ויוצאין מנצח והו' דעת"י דרך קרו' דאויר' שהוא הת"ת דעת"י ולמט' יתב' ענינם באריכות בע"ה והנה הבחי' הב' של נצח והוד דעת"י הנגלין שהם בחי' תרין ירכין נתלבשו בתרין עיינין דא"א שהוא התקון הו' הנז' בספר' דצניעות' בשם אשגחא פקיחא כו' (ע"ג) והיסוד דעתיק יומין נתלבש במצח דא"א הוא התקון החמישי דשבע דגולגלתא הנקרא רעוא דרעוין. וטעם הדבר למה הפסיק היסוד בין שתי בחי' הנצח וההוד הוא לפי שבחינת נצח והוד הוא בסוד תרין ביעין הם עליונים למעלה מן היסוד ולכן נתלבשו בתרין אודנין שהם למעלה מן המצח אשר בו מלובש היסוד דעתיק אבל בחינת נצח והוד בסוד תרין ירכין הם למטה מן היסוד ולכן נתלבשו בתרין עינין שהם למטה מן המצח ולכן המצח הוא התקון החמשי עומד בין שתי בחינות נצח והוד שהם בתיקון הרביעי ובתקון הששי ויען נודע כי הנצח וההוד מתגלה בהם ביסוד לכן נקרא זה התיקון החמשי שבו גנוז יסוד דעת"י נקרא מצח ואמרו באדרת האזינו דרצ"ג ואוקימנא דאקרי נצח באתוון רצופין כי מצח ונצח הם שוין כי נקרא מצח ע"ש גילוי הנצח בו כנז'. ולכן במצח יש בו בחי' דינין מפני גילוי הנצח בו שהוא סוד דינין כנ"ל. אלא שמצח דז"א ניכרין בו הדינין כנז' שם דרצ"ג ע"א. וז"ל בהאי מצחא תליין כ"ד בתי דינין כו' אבל במצח דא"א אעפ"י שיש בו דינין הם נכפין תחת הרחמים. וזמ"ש (ד"ש ע"ג) בפ' נשא מהאי מצחא נהרין ארבע מאה בתי דינין כו' וזמ"ש כאן באדרת האזינו דרפ"ח ע"ב מצחא דאתגלי בעתיקא קדישא רצון אקרי דהא רישא עלאה דא סתים לעילא דלא אתידע פשיט חד טורנא יאה ובסימא כו' פירוש כי מצחא דעתיקא קדישא הוא אריך אפין נקרא מצח הרצון אעפ"י שהוא דינין וביאר הטעם שהוא לפי דההוא רישא עלאה דלא אתידע שהוא עת"י פשיט חד טורנא יאה ובסימא הוא בחי' התפשטות היסו' דעת"י בהאי מצחא דא"א והיסוד ההוא נקר' רצון וזמ"ש כאן בספרא דצניעותא כי התיקון החמשי נק' רעוא דרעוין רצון כל הרצונות ואמנם היות היסוד נקרא רצון הענין הוא במה שידעת מ"ש באדרת נשא דקמ"ב ע"א דאתגלי חסד עלאה ותלייא בפום חמה שהוא היסוד והוא מה שידעת כי טיפת החסדים הם נמשכים מספי' החסד אל ספירת היסוד והיסוד נותנן בסוד טיפת הזווג אל הנקבה. ונמצא כי בזה היסוד דעתיק יומין מתגלה בו החסד דעת"י הנק' רצון כי כל חסד הוא רצון בסוד נוצר חסד אותיות רצון חסד כי הוא נשמר ונגנז בתוך היסוד כנז' ובחי' החסד הזה דעת"י הגנוז בכתר גלגלתא דא"א מתפשט עד היסוד דעת"י הגנוז במצחא דא"א וזה ההתפשטות נקרא טורנא יאה ובסימא והמלכות דעתיק יומין נתלבשה בתיקון השביעי הנק' תרי נוקב' דפרדשקא והיא סוד החוטם דא"א וזמ"ש דרפ"ט ע"א. והכא כתיב ותהלתי אחטם לך. בסוד תהלה לדוד שהיא המלכות אשר נתלבשה בחוט כי כל תהילה היא במלכות אלא שתהלה זו היא במלכות עת"י. והרי ביארנו ענין השבעה תחתונות דעת"י איך נתלבשו בשבעה תיקוני גלגלתא דא"א. אבל שלשה ראשונות של עת"י לא יכול א"א לסובלס ולהלביש בתוכו ולמטה יתבאר בע"ה כי אין זה רק בחינת הארה בלבד אבל התלבשות שבעה תחתונות דעתיק בא"א הוא בכל שיעור קומה שלו וע"ש היטב והוא ענין התלבשות זה דעהו והבינהו ושימהו במקומות אחרים והענין הא דע כי מן העתיק ימין נמשכין נפש ורוח ונשמה אל א"א באופן זה כי מן (ע"ד) המלכות דעת"י שנתלבשה בו נמשך בחינת נפש אל א"א ומן שש ספירות העליונות שהם מהחסד עד יסוד דעת"י אשר נתלבשו גם הם תוך א"א משם נמשך בחי' רוח אל א"א אבל הנשמה שלו אינה באה אלא משצשה עליונות דעת"י והנה לרוב גודל אור שלהם אינו יכול לסבלן בבחינת אור פנימי ונשארו השלשה עליונות דעתיק בבחינת אור המקיף על ראש א"א ועכ"ז בחינת הדעת של עת"י שהוא למטה משלשה ראשונות כתר חכמה בינה דעתיק יומין נתלבש בא"א בההוא אוירא אשר לגו מן גלגלתא דא"א ושם היא בבחינת נשמה פנימית אל אריך אפין וזהו סוד ההוא אוירא המפסי' בין גלגלתא ומוחא והזכרנוהו למעלה בשם רישא תנינא מתלת רישין דא"א והוא סוד האוירא הנזכר בזוהר בפ' בראשית על יהי אור יהי אויר דאסתלק יו"ד מאויר ונשאר אור ולרוב אור זה אוירא הוצג אותו הקרום להפסיק בינו למוחא סתימאה ויוכל מוחא סתימאה לסבלו וזמ"ש בספרא דצניעותא קרומא דאוירא אזדכך וסתים. ואמנם אף גם שנתגלה הדעת דעת"י בההוא אוירא ואחזי נהוריה תמן עכ"ז לרוב העלמו הוא שם בתכלית הדקות וההעלם הגדול ובכיסוי נפלא ולכן הוצרך עוד להתגלות גילוי אחר יותר למטה בפה דא"א ואף גם שם אינו מתגנה אלא בסוד הבל נעלם נז' באדרא נשא דקל"ד ע"א וע"ב וז"ל דתאנא מהאי פומא עילאה קדש קדשים נשבא רוחא כו' ודא הוא טמירותא דכולא דלא תדבק לא לעילא ולא לתתא והוא סתים בסתמא דסתימין דלא אתידע כו' רוצה לומר כי הוא בחינת דעת עליון הנעלם דעתיק יומין הנקרא רישא עלאה דלא אתידע אשר נגלה שם בגילוי מעט ואפילו שם הוא סתום כדקאמר התם ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא כו' וביארנו שם במקומו דעתידין לאתלבשא ביה לעתיד אבל לא עתה ובזה תבין מ"ש בפ' משפטים דקכ"ג ע"א וז"ל אלא דעת גניז בפומא דמלכא כו' הרי שלעולם בחינת הדעת מתגלה בפה ובמה שנתבאר כי אין העתיק יומין מתלבש בא"א רק שבעה תחתונו' שבו תבין טעם למה נקרא עתיק יומין והענין הוא כי מה שמתגלה מנו בא"א אינו רק בחי' שבע' תחתונות שבו הנקראים בכל מקום שבעה ימי בראשית ולרמוז שאינו מתגלה למטה רק בחינת שבעה יומין דיליה לכן נקרא עתיק יומין ואעפ"י שהכתוב אומר ועת"י יתיב כו' ושער רישיה כעמר נקי והנה למעלה ביארנו (ד"ש ע"ד) כי עמר נקי הוא ברישא דא"א הענין הוא כי מכיון ששבעה יומין דעתיק מלובשין בשבעה דגלגלתא דא"א לכן כתיב ביה ושער רישיה כעמר נקי אעפ"י שאינה זו ראשו אלא רישא דא"א אבל מפני שמתגלה בהך רישא דא"א כתיב ביה ושער רישיה כעמר נקי: והנה אעפ"י שביארנו עד עתה כי עתיק יומין לא נתלבשו שבעה תחתונות שבו אלא בז' תיקוני גלגלת' דרישא דא"א שהוא בחינ' הכתר בלבד דא"א צריך שתדע כי מוכרח הוא שהם מתלבשו' בכל קומת פרצוף א"א ושם הוא עיקר התלבשותם וזה פרטן חסד בגלגלתא שהוא כתר דא"א גבורה במוחא סתימאה חכמה. ת"ת בבינה שהיא הגרון דא"א. נצח הוד יסוד דעת"י בחסד גבורה ת"ת דא"א. ואמנם אח"ך מבחי' היסוד דעת"י נתפשט בנצח הוד (דף מ"ו ע"א) יסוד דא"א. וטעם הדבר הוא במה שביארנו לך בכמה מקומות. ובפ' נשא דקמ"א ע"ב כי נעולם כל בחי' נה"י בכל מקום שהם הם נקראים לבר מגופא ותמיד הם בסוד תוספת ואינם עקריים. ולכן תמיד הם באים מחדש בסוד תוספת ואינם מושרשים שם תמיד וזהו הטעם שבכל נה"י בכל מקום באים בסוד תוספת ואינם עקריים וכן הענין כאן כי מיסוד דעת"י נתפשטו נה"י דא"א וכן הענין בכל נה"י שבכל האצי' וזכור כלל זה. הכלל העולה הוא כי עיקר התפש' שבעה תחתונות דעת"י הוא בכל שיעור קומת א"א מכתר ועד יסוד שבו אבל ברישא דא"א אין שם רק בחי' חסד וגבורה דעתיק בלבד המתלבשות בכתר וחכמה דא"א וכמו שנתב' אצלנו במקום אחר כי הבינה דא"א לא יכלה לעמו' בראשו אבל ירדה ועמדה בגרון א"א ושם נתלבש הת"ת דעתיק כנ"ל ובסוד קבלת שבת ביארנו בענין זה וע"ש. וכל שאר השבעה דגלגלא אינן רק הארות בעצמא ואינו התלבשות עיקרי ולהבין ענין ההארות האלו מה ענינם צריך שנבאר לך ענין אחר ובו נבא אל הביאור. דע כי כל אחד. ואחד מאלו הפרצופים שהם א"א ואו"א וז"א ונוקביה צריך שיהיה בו בחינ' של י"ג י"ג הענין הוא כי כיון שנתבאר לעיל כי לעולם העליון מתלבש בתחתון אבל אינו מתלבש בכולו רק השבעה תחתונו' של העליון הם אשר מתנבשו' בכל העשר של התחתון אבל השלשה ראשונות של העליון אינן מתלבשות בתחתון ולכן צריך שיהיו בתחתון בחי' שנשה ספירות אחרות כדי לקבל מן השלשה ראשונות של העליון איזו הארה אעפ"י שאינו התלבשות ממש ולכן מוכרח שהכל יהיו בסוד י"ג י"ג. ובסוד קבלת שבת ביארנו בענין זה וע"ש. והנה גם למעלה ביארנו ענין התלת רישין דא"א שהם גלגלתא ואוירא ומוחא שכלם הם בסוד י"ג י"ג ועתה אבאר לך ענין גלגלתא ומוחא דא"א שהם בחי' כתר וחכמה שבו איך כל אחד מתפשט בי"ג תיקונין וגם היות שכל אחד כלולה מעשר בלבד כנ"ל בתחלת הדרוש הזה. הנה גם כן צריך שכל אחת תהיה כלולה מי"ג. ונתחיל מי"ג דגלגלתא שהוא כתר דאריך כי הוא מלשון כותרת הסובב ומקיף על מוחא סתימאה. כתר גלגלתא חכמה ובינה תרין אודנין. דעת מצחא גדולה גבורה תרין עיינין ת"ת החוטם המכריע בין קו יושר בין תרין עיינין נצח והוד תרין שפוון. יסוד הלשון מלכות הפה. ותרין תפוחין קדישין הם שתי הלחיים. הרי כאן י"ג דגלגלתא. ואמנם בספרא דצניעותא כלל אותם בשבעה תיקוני גלגלתא בלבד כנ"ל והענין הוא כי בפרטן הם י"ג אבל כאשר נחבר תרין עיינין בבחינה אחת כנז' באדרת נשא דכק"ט ע"ב וז"ל כתיב הנה עין ה' אל יראיו. וכתיב עיני ה' המה משוטטות לא קשיא הא בז"א הא בא"א ועכ"ד תרין עיינין אינון ואתחזרו לחד עינא כו'. וכן כשנחבר שתי אזנים בתיקון אחד בלבד. וכן תרין נוקבי פרדשקא בתיקון אחד וכיוצא בזה אז יהיו ז' תיקוני גלגלתא לבד על דרך שביארנום לעיל כמו שהזכירם בספרא דצניעותא ונמצא כי הם שבעה תיקוני גלגלתא והם י"ג תיקונים והכל אחד. והנה כיון שכל אלו הם תיקוני גלגלתא דאריך אשר בה (ע"ב) נעלם ומתלבש החסד דעת"י צריך שיתפשט אורו בכלם ואז מתפשטין שבעה אורות מן החסד הזה דעתיק יומין בשבעה תיקוני גלגלתא דא"א ויובן זה בסוד מה שביארנו בפ' תרומה דקל"ט ע"א כי החסד נקרא יומם יומא דכולהו לפי שכולל כל השבעה ימים וזהו הביאור ממה שכתבנו לעיל כי שבעה תחתונו' דעתיק מתלבשות בשבעה דגלגלתא דא"א. והכונה היא על (ד"ש דף נ' ע"א) שבעה אורות של החסד דעתיק יומין הכולל שבעה ימים שנתפשטו בהם וזכור אל תשכח זה ואל תטעה במה שכתבנו לעיל. ונבאר עתה בחי' מוחא סתימאה דא"א שבו מתלבש גבורה דעתיק יומין כנ"ל והנה גם זה המוחא סתימאה מתפשטת לי"ג בחינות ותיקונין והם סוד י"ג תיקוני דיקנא קדישא דא"א כנז' באדרת נשא דקל"ב ע"ב וז"ל ותנינא כל דיקנא לא אשתכח אלא ממוחא דרישא כו' ובאלו הי"ג תיקוני דיקנ' מתפשטין גם כן כוחות אורות הגבורה דעתיק יומין ע"ד הנז' בחסד. והנה נמצא כי עתיק יומין מתגלה בכתר וחכמה דאריך אפין שהם תרין רישין דיליה וצריך לדעת שהיה מן הראוי שעת"י יתגלה בכתר והכתר יתגלה בחכמה. והתשובה היא במה שיתבאר לקמן כי אלו התרין רישין מתגלין אח"ך באבא ואימא ואבא ואימא כחדא נפקי כחדא שריין כנז' באדרת האזינו דר"ץ ע"ב. ולכן נהיה הדבר הזה כן למעלה שעת"י יתלבש בשניהם בשוה חסד בכתר וגבורה בחכמה ואז נכלל חסד בגבו' וגבורה בחסד ושניהם בהשואה אחת. ומטעם זה ג"כ תמצא כי החסד דעתיק יומיןדגניז בגלגלתא כתר דאריך אפין. הנה הוא גניז בפומא דאמה דעתיק יומין עצמו שהוא יסוד שלו כנ"ל והוח גנוז במצחא דא"א שהוא אחד מתקוני גלגלתא כנ"ל ועכ"ז מצינו כי משם נמשך ומתפשט בדיקנא דא"א שהיא תקוני מוחא סתימא דאריך כנ"ל ותפשט בתיקון הי"ג האחרון הנקרא מזלא כנז' דרפ"ט ע"א וז"ל וההוא רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתידע כד פשיט חד טורנא כו' והאי רצון אתפשט לתתא בדיקנא עד ההוא אתר דמתיישבא בדיקנא כו' וכבר לעיל ביארנו ענין זה והוא אומרו וההוא רישא סתימא פירוש כי עת"י נקרא רישא סתימא דמתלבשא ברישא דעתיקא שהוא ראש דא"א ואמר כי ההוא רישא סתימא לא אתידע שהיא סוד עת"י כנ"ל ופשיט חד טורנא במצחא הוא סוד התלבשות היסוד שלו במצחא דא"א ובתוך אותו היסוד דעת"י מתלבש חסד דעתיק יומין הנקרא רצון כנ"ל ולכן נקרא מצח הרצון. ואמר כי זה הרצון שהוא חסד דעת"י אתפשט לתתא בדיקנא והוא המזל הי"ג האחרון שהוא היסוד דבהאי דיקנא כמו שיתבאר למטה וגם תמצא כי גם בדיקנא נכלל בחי' ההוד בסוד הוד זקן הנז' באדרת נשא דק"ם ע"ב. ותניא הוד עלאה נפיק כו' ואתקרי הוד זקן כו' גם תמצא כי הדיקנא עצמה אינה אלא בבחינת יסוד כי לסיבה זו הנשים אין להם זקן כנודע והרי נתבאר איך אלו התרין רישין גלגל' ומוחא דאריך אפין כלולין זו בזו וזו בזו ולכך גם אבא ואימא המתפשטין מהם הם שוין דא לדא כחדא נפקי כחדא שריין כנ"ל: (ע"ג) ועתה נבאר בחי' א"א עצמו. הנה ביארנו לעיל מ"ש באדרת נשא דקכ"ח ע"ב וז"ל האי גלגלת' חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין כו' והביאור הוא במה שנדקדק באדרת נשא דקכ"ח ע"ב שאמר שם האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לי"ג עיבר גליפין לארבע עיבר בסטרא חד כו' ולמעלה מזה בדף זו עצמה אמר ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי כו' ואיך יצדקו שני המאמרים האלה אבל הענין הוא כי הנה נתבאר לעיל כי מן הנצח וההוד דעתיק יומין המתלבשים בתרין אודנין דא"א ובתרי עיינין דיליה משם יוצאין וצומחין השערות דרישא שהם הי"ג נימין דשערי הנז' שם דקכ"ט ע"א והנה בחי' החוורתא היא אותו הלבנונית שע"ג העור מקום חלק פנוי מבלי שיער והוא כדמיון הנייר הלבן החלק אשר עליו נרשמין האותיות השחורות בדיו והם השערות באופן כי החוורתא היא הנייר הלבן החלק והשערות הם האותיות שע"ג הנייר הלבן וענין שתי בחינות אלו הוא כמ"ש לעיל כי שתי בחינות יש לנצח והוד דעתיק יומין ולכן נתחלקו בשתי אזנים ובשתי עינים דא"א והנה בכל אלו אין בהם שערות אבל כשהם עולים ממטה למעלה ועוברין דרך קרומא דאוירא שהוא מקום הת"ת דעת"י סוד אות וא"ו אז נעשים שערות ונימין שהם בחינות ווי"ן ארוכות ולכן מכח אלו נתהוו בגלגלתא שתי בחי' החוורתא והשערות זה בסוד נייר החלק הלבן הסובל הכתיבה וזה בסוד האותיות הכתובות עצמן ולכן יש בחינת שהשערות הם יותר מעולין מן החוורתי ויש בחינה שהחוורתי מעולים מן השערות וכמו שנבאר במקומו ולכן תמצא כי מן החוורתא מנהירו דיליה ירתי צדיקיא ארבע מאה עלמין דכיסופין לעלמא דאתי כנז' דקכ"ח ע"ב ומן השערות נמשך אל (ד"ש ע"ב) ז"א עצמו כנז' דקכ"ט ע"א ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דז"א כו'. וכמו שנבאר לקמן בע"ה והנה אלו החוורתי הם נחלקין לי"ג עיבר כנ"ל וסדרן הוא אחור ופנים כי מצד האחור דגלגלתא הם ארבע ומצד הפנים הם שמנה לפי שהם שתי לחיים תרין תפוחין קדישין ושני הלחיים נחלקים לשתי חלקים עד אמצעית החוטם בארכו נמצאים ארבעה חוורתי בכל פן ופן משניהם ואלו הם שלשה בחי' הנז' שם דף קכ"ח ע"ב לארבע עיבר בסטרא חד והוא מצד האחור ולארבע עיבר מסטרא דאנפוי הוא הפן האחד ולארבע עיבר בסט' אחרא הוא הפן השני והחוורתא הי"ג היא למעלה בגלגלתא עצמה וכוללת כל הי"ב חוורתי. ונבאר סיבת התחלקותם לתלת סטרין והוא כי הנה כל מוח נחלק לשלשה חללין כנודע והם בחינת שלשה הויו"ת דע"ב ומילויין ביודין ובפשוטן יש י"ב אותיות והם סוד י"ב חוורתי הנ"ל. והנה ההוי"ה האחת נמשכת מצד האחור והיא ארבעה אותיות ארבעה חוורתי ונמשכות משתי בחינות נצח והוד דעתיק הגנוזים בשתי אזנים ושתי עינים דא"א שהם ארבעה חלקים וכל אלו הארבעה חוורתי וגם בחינת ארבעה נימין אחרו' מן הי"ג נימין דשערות אשר גם הם מתחלקין לי"ג עיבר על דרך החוורתי ומתחברין ארבעה חוורתי וארבעה נימין דשערי דרך האחור ומתפשטין מאחורי רישא (ע"ד) דאריך על גבי כתפין ונמשכין עד רישא דז"א להאיר בו זה בסוד לבנונית העור וזה בסוד שערות הנתלין עליו וכולם הם מתחברין בשיקולא ואינם מתפזרין אל הצדדין כנז' שם דקכ"ט ע"א וז"ל דשערי אתפני מעל גבי אודנין ומן התשעה חוורתי הנמשכים דרך הפנים דא"א שהם הלבנינות שבעור הפנים דאריך מתפשטין עד רישא דז"א ונמשכין עד דיקנא דז"א ונעשה לו תשעה תיקוני דיקניה כנודע וכמו שנבאר בע"ה למטה והנה מ"ש באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב דארבע מאות אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא כו' הם בחינת ארבעה חוורתי הנמשכין מצד אחורי רישא והוא כי בזאת ההויה אשר בצד אחור היא ממולאת ביודין ויש במילויה ארבעה יודין וכל יו"ד כלולה מעשר הרי הם ארבע מאות אבל בהיותם למעלה בא"א הם חשבון גדול כמבואר אצלנו בפ' נשא דקכ"ח ע"ב ולכן הם בחשבון אלפים והם ארבע מאה אלפי עלמין וכאשר יורדין ונמשכין למטה להאיר בתחתונים אז אין הצדיקים לוקחין מהם אלא בסוד חשבון קטן של ד' מאה עלמין לבד וזמ"ש ומנהירו דהאי חיוורתא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין כו'. ואומרו הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. הענין הוא עם האמור כי שקל הוא ת"ל והת' הוא סוד הארבע יודין שבהוי"ה זו שהם בגמטריא ש"ק של שקל ומספר ההוי"ה בעצמה בפשוטה היא ארבעה אותיות והם בגמטריא כ"ו הרי ל' של שקל ולהיותם בחינת חוורא דרישא נקרא כסף לבן ועוד במה שידעת כי הוי"ה דיודי"ן לעולם היא בחסד כי היא בגמטריא ע"ב כמנין חסד והחסד נקרא כסף ולהיות כי אינם ניכרים אלא מלמטה למעלה כי תחילה מתגלית השי"ן שהם השלשה יודין של המילוי ואח"ך הק' שהיא היו"ד הראשונה השרשית שממנה יצאו הג' יודין אחרות ואח"ך שרש ההוי"ה עצמה בפשוטה שהיא בגמטריא ל' כנז' וזהו סדר חיבור אותיות שק"ל. ובענין לבישת השק ביארנו זה באורך בסוד והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו וע"ש ודע כי אין שום אחד מאלו הי"ג חוורתי דרישא דא"א נמשך עד ראש דז"א אלא מן חד אורחא אחרא חוורא דאזיל בפלגותא דשערי דאריך משם נמשך ארחא אחרא אל רישא דז"א במקום פלגותא דשערי דרישא גם כן כנז' באדרת נשא דקכ"ט ע"א. אבל הארבעה נימין דשערי דאחור מגיעין ברישא דז"א ומאירין במוחין דיליה כמו שנבאר לקמן בע"ה בענין סוד התפילין דז"א וע"ש: (המשך במסמך הבא):