שם ספרא דצניעותא גם זה הועתק מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה בדקע"ו ע"ב וז"ל פרקא קדמאה תאנא ספרא דצניעותא ספרא דשקיל במתקלא דעד לא הוה מתקלא כו' ספרא דצניעותא משום דכתיב כבוד אלהים הסתר דבר וכתיב ואת צנועים חכמה ספרא דשקיל במתקלא מתקלא קרי דכר ונוקבא וכדאמרינן בפ' פקודי בדף רנ"ה ע"א וז"ל דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דכורין ונוקבין דא עם דא ואלין אקרון מאזנים וכ' ותאנא באדרת האזינו בדף ר"ץ ע"א וז"ל ת"ח בשעתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתתקנא אתקין כולא כעין דכר ונוקבא באתר דאתכלילו דכר ונוקבא לא אתקיימו אלא בקיומא אחרא דדכר ונוקבא והאי חכמה כללא דכולא כו'. ופירוש' דמלתא הכי הוא דעתיקא קדישא תלת רישין ביה רישא חד' חכמת' סתימאה דלא מתפתחא ומשו' דאיכ' אחריתי דהיא מתפתחא לל"ב שבילין האי אקריא סתימאה רישא תנינא לעילא מן דא עתיקא קדישא הוא כתר' עלאה רישא תליתאה רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא דלא אתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו והוא אין סוף אתקרי אבל כתר' עלא' דאיהו עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין אתתקן בחכמה סתימאה דביה כעין דכר ונוקב' דהאי חכמתא סתימאה ביה מתפרשא תלת זמנין לארבע ארבע. דאינון י"ב ואינון יהו"ה יהו"ה יהו"ה והוא עתיקא כליל לון הרי י"ג מכילן דרחמי והם כעין זכר ונקבה ששה זכרים ששה נקבות כדאיתא בס' הבהיר ואינון שרש ת"ת ומלכות והיינו דקאמר ר' נחוניא בן הקנה ע"ה ומתהפכין לת"ת ומלכות דמתמן אשתרשו שית סטרין דדוכרא ושית סטרין דנוקבא והיינו דקאמר אתקין כולא כעין דכר ונוקבא דאפילו חכמה סתימא' די ביה כעין דכר ונוקבא אתתקנו ומ"ש באתר דאתכלילו דכר ונוקבא דהיינו חסד עלאה דאתרשים במצחא. ואתפשט לתתא בדיקנא והוא כליל לאבא ואימא. לא אתקיימו בקיומא אחרא כד נפקי ומתנהרי מיניה אלא בדכר ונוקבא דהיינו אב חכמה אם בינה כדקאמר בתר הכי והאי חכמה דמתפשט' לל"ב שבילין כד נפקא ואתנהרא מעתיקא קדישא לא אתנהיר אלא בדכר ונוקב' דביה הות בינה בגויה סתימא וכד אתפשט אשתכח ואתגלי דהוה סתים. ואשתכח דדכר ונוקבא הוא והיינו יוד דאתפשט להאי גיסא ולהאי גיסא ונעשה דלי"ת זה חכמ' ובינ' בחד מתקל' אתקלו דכר ונוקבא כי שניהם שקולים ואינו כמו נוקבא דז"א שלא יצאה ממנו ביחד וגם אינה גדולה כמוהו כי ראשה מתחיל מאחריו דז"א והיינו דקאמר לקמן באדרא זוטא בדף ר"ץ ע"ב וז"ל אבל האי אימא לא אפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין. בחד (ע"ב) נפקין בחד שריין לא פסיק דא מן דא כו'. דכד נפקת חכמתא נפקת בינה כלולה בגוה והיינו בחד נפקין ובתר הכי תרוייהו שקילי כחדא והיינו כחד שרי' ובגיניהו כולא אתקיים בדכר ונוקבא דהיינו תפארת ומלכו' בדכר ונוקבא דאלמלא (ד"ש ע"ב) האי דאית להו שרש' וגזעא לעילא לא מתקיימי לתתא והיינו דקאמר ספרא דשקיל כמתקלא דהיינו דכר ונוקבא כדפרישית כי הוצרך המאציל העליון להתתקן בדכר ונוקבא כדי שישתלשל כדרך זה כל האצילות ויתבסמו הדינין ברחמים. דהיינו דכר רחמים נוקבא דין כנודע. ולפיכך כל המלכים שמלכו באדום אתר דכל דינין מתקיימים תמן נתבטלו עד שבא המלך האחרון עם אשתו דכר ונוקבא דין ורחמים ונתבסמו יחד. וכדבעינן למימר קמן בס"ד דעד לא הוה מתקלא: דע דבזווג העליון דהיינו אבא ואימא קודם דאתתקן עתיקא קדישא הוה מהדר אנפוי אבא מאימא כי היכי דאהדר אנפין ז"א מן נוקביה וזמ"ש בפ' בראשית בדף ע"ב וז"ל אמר לה צדי צדי אנת וצדיק אנת אבל אנת צריך למהוי טמירא כו' ובגין כך אנפוי דיוד מהדר לאחורא כגוונא דא כו' ע"כ והיינו שהצד' היא נ' והיוד רוכב עליה ינעשית צדי ויוד זו הפוכה וחוזרת פניה מן הנ' דלא הוו משגיחין אפין באפין ויוד היינו אבא והנ' היינו אימא חמשים שערי בינה והיינו דקאמר הכא אנת צריך למהוי טמירא לית אנת צריך לאתגלייא כי אינה מעולם הנגלה כי אם מהעולם הנעלם עלמא דאתכסייא. ואדם הראשון היינו אדס קדמאה חכמה והיינו דקאמר דעד לא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין דכי היכי דז"א נוקביה נפקא מאחוריו ולא משגיחין אפין באפין אע"ג דנפקא מתדבקא בסטרוי כחדא הכי נמי לעילא מקמי דאתתקן עתיקא קדישא כעין דכר ונוקב' ולא הוה מתקלא. לא הוו אבא ואימא משגיחין אפין באפין כי אבא רחמים גמורים ואימא דינין גמורים ונמצא זה הופך פניו לכאן וזה הופך פניו לכאן ומכל מקום עיקר השגחת אפין באפין היינו עתיקא בז"א כדבעי' למימר קמן וכל השבעה בנים העליונים היוצאים ממנה והם המלכים שמלכו בארץ אדום שהיא הבינה אם הבנים אמללה יולדת השבע' כי כולם היו דינים גמורים ולא היה להם אחיזה ושרש בעתיקא קדישא ומתו והם הם הניצוצות שאין בהם ממש וניצוצות אלו נזרקו על ידי בוצינא דקדרינותא שהוח שרש הדינין שהיה גנוז במעי האם שהיא הבינה. דמינה דינין מתערין כדאיתא באדרא זוטא בדף רצ"ב ע"ב. וגם בפ' פקודי בדף רנ"ד ע"ב וז"ל ות"ח רישא שירותא דמהמנותא גו מחשבה בטש בוצינ' דקרדינותא וסליק גו מחשבה ניצוצין נציצין זריק לתלת מאה ועשרין עיבר כו'. והענין הוא שהוכרח ע"ק לעכב תיקונו עד שיצאו ניצוצות אלו לפי שהיו דינין תקיפין ובהם מעורבין קליפות וניברר הפסולת מהם ומה שהיה יכול להתבסם נתבסם והקלי' נשארה למטה להבדיל בין הקדש ובין החול. והנה גם אח"כ בעא עתיקא למנדע אי אתבסמו דינין ונפק קין והבל כדבעינן למימר קמן בס"ד. וזמ"ש (ע"ג) ובריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר. וטעם מנין ניצוצות אלו ש"ך אפשר לומר שהם כנגד י"ש עולמות הנמשכין מחכמה ועשרה מבינה היינו ש"ך וכנגדם יצאו דינין כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים ובפ' תזריע דף מ"ח ע"ב וז"ל תאנא מן בוצינא דקרדינותא נפקין תלת מאה ועשרין וחמש ניצוצי מתגלפין ומתאחדן כחדא מסטרא דגבורא דאקרון גבורות כו' והנה ניצוצות אלי הם הראשונות שנתבטלו וחזרו ונתקיימו כד אתתקן ע"ק וז"א והם מתחברין בז"א ואז נקרא איש מלחמה כדקאמר התם וחמשה ניצוצות היתרים הם ה' גבורות שהם שרש להם ומהם יצאו. וזהו סוד מנצפ"ך כנגד ה' גבורות אלו. ודע כי חמשה פעמים דין עולה ש"ך וה' פעמים אדנ"י שהיא דינא רפייא עולה שכ"ה והבן זה. והנה מלכים אלו עד לא הוה מתקלא ולא הוה מתתקן ע"ק כעין דכר ונוקבא לא היה להם אחיזה למעלה ומתו. וסיבת מיתתם היה כי לא היה להם שרש בעתיקא וגם החכמה שיצאה מעתיקא לא היה להם שרש ואחיזה בה כי כולה רחמים פשוטים והם דינים ולא הוו משגיחין אפין באפין לא אבא באימא שממנה יצאו הדינין ולא א"א בהם שהם ז"א כי השגחת אפין הוא להאיר בהם ולהשפיע בהם וכאשר לא היה שרשם נמצא בו לא השגיח בהם אפין באפין וזמ"ש וזיוניהון לא אשתכחו כי זיוניהם ועדייהם. והוא שרשיהם וגזעיהם העליונים לא נמצאו עדין בע"ק. ואפשר עוד לומר דמלכין היינו הז' מלכים וזיונין הם הנצוצו' אי נמי זיוניהון היינו העטרות ועדי שיש לכל אחד משבעה ספירות שם בן ע"ב לחסד ושם בן מ"ב לגבו' ושם בן כ"ב לת"ת וכאלה רבות ואלו לא אשתכחו כלל מרוב (ד"ש ע"ג) הדינים שהיו אז כנ"ל. וארעא אתבטלת היא מלכות שהיתה תוהו כי אם אין נחלים אין ים דהא ליה לה מדילה כלום ולפיכך אמר אתבטלת כי לא היה לה מציאות להכלל מהם וכמאן דלית' דמיא גם כי הנה פעולתה היא לקבל מהזכר רחמים והיא דין ולבסם זה בזה ולהוציא פריה וחיילותיה העליו' ותחתונים כי לשבת יצרה וכאשר גברו הדינין ישבה בטיל' לא יכלה לפעול פעולת' עד דריש' דכסופא דכל כסופין הוא רישא דלא אתידע ולא אתדבק והוא א"ס דכתבינן לעיל והוא חמדת כל החמודות אשר הכל נכספין להשיגו. ואף עתיקא שהכל נכספין להשיגו היה כוסף ומשוקק האי רישא דלאו רישא לבושין דיקר אתקין ואחסין. הנה לבושים אלו התקינן להתלבש בהם וההעלם הוא סיבת הגילוי כי לא ישיגוהו ולא יהנו מאורו כי אם על ידי לבושים אלו משל לאור השמש אשר לא יוכל איש להביט בו מרוב בהיקותו אם לא יתרחק ממנו וישים מסך מבדיל בינו לבינו ואז יוכל ליהנות מאורו ואם יהיה האור גדול ומבהיק מאד יצטרך כמה וכמה מסכים לשיוכל ליהנות מאור ההוא. וזהו ענין לבושין דיקר אתקין וכמ"ש בזוהר שבכמה מקומות אתלבש דא בדא. ומלבושים אלו הם גלגלת' וטלא דבדולחא בתוך הגלגלת וקרומא דאוירא דאזדכך וסתים ושער רישיה כעמר נקי דתליין בשיקולא ורעוא דרעוין שהוא המצח ואשגחא פקיחא שהוא העין ותרין נוקבין דפרדשקא שהוא החוטם. הרי (ע"ד) שבע' דגלגלתא והם כנגד שבעה תיבות שבבראשית. וכדקתני בתר הכי. ואלו השבעה הם למטה ותליין בשבעה דא"א וזהו שאמר ואחסין כי מאלו תלוין שבעה דז"א ונוקביה והוריש להם שבעה תיקונין אלו. ועוד נבאר ענין זה לקמן ב"ה האי מתקלא תלי באתר דלא היה חכמה סתימאה שבעתיקא שנעשית כעין דכר ונוקבא כדכתבינן לעיל תלויה בעתיקא שהוא אין דלא הוה דהא עתיקא כליל לון וביה תליין לאו דהוא אינון אלא דביה תליין וכמה דאמר רשב"י באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א שורה י"ג וז"ל בצניעות' דספרא אוליפנא דהא י' עלאה י' תתאה ה' עלאה ה' תתאה ו' עלאה ו' תתאה כל אינון עלאין בעתיקא תליין כו' והענין הוא כי שם ה' בהעלם גדול ובתליה כל דהו אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו זיווגי המלכים הראשונים דאמרן לעי' דלא אשתכחו אתקלו בהאי מתקלא דחכמתא סתימאה כד אתתקן בדכר ונוקבא דין ורחמים ונתקיימו ונעשה להם שרש למעלה וכמ"ש באדרא זוטא בדף רצ"ב ע"ב וז"ל לבתר נפיק אומנא באומנותיה ואתתקן בדכר ונוקבא כו' וביה אתגניז האי אוירא ואכליל לניצוצא דנפיק מבוצינא דקרדינותא דגניז במיעוי דאימ' כו' כך כולא אזדמן בתלת רישין כמה דאמינא. אפשר לפרש כי זה שמתו העולמות הראשונים משום דאתעבידו בלא תיקונא כדקתני התם לעיל נפיק אומנא הוא כתר עליון עתיקא קדישא אמון מופלא לאומנותיה דהיינו מוחא סתימאה שהיתה אצלו אמון ואתתקן בדכר ונוקבא והשתא אתקיימו כל אותם הניצוצות שמתו כי נשרשו למעלה ולא נהירא והענין דהאי לבתר אחרי שנתתקן ע"ק כעין דכר ונקבא קאמר דנפיק אומנא לאומנותיה דהיינו בוצינא דקרדינותא להוציא דיניו והיינו דקאמר נפיק ואתתקן בדכר ונוק' דהיינו או"א ואלו הן הזיקין שנדעכו ומתו שיצאו מבוצינ' דקרדינו' קודם התיקון והשתא אתקיים כולא כיון שנתתקן. והשתא אתי לפרושי היכי אתעביד גלגלתא שניה דז"א ואמר דנפק מבוצינא דקרדינותא שהיא שרש הדינין כדפרישית ניצוצא תקיפא כפטיש חזק ובטש והוציא ניצוצות לעולמות הראשוני' ונתערבו באוירא דכיא ונתבסמו הניצוצות אלו עם אלו. וזה הביסום היה כשנתחברו או"א להוציא ז"א ואב זה הוא רוח דגניז בעתיק יומין והיה גנוז בו זה אוירא דכיא וכלל זה הניצוץ היוצא מבוצינא דקרדינו' הגנוז במעי האם ונכנס בתוך אוירא דכיא. וכאשר נתחברו או"א ונכללו הניצוץ ואוירא דכיא זה בזה יצאה גלגלתא תקיפא דז"א. ואמנם הענין רוחא דגניז ואוירא דכיא וניצוצא הוא כי חכמה שבכתר נעלמה מעיני כל חי ואינה מתפשטת כלל האמנם דרך קרומא ואוירא דאזדכך ונעשה זך יוצא אור וממנו נאצלה חכמה זו ושם בין גולגתא לקרום גנוז אותו הרוח ובתוך אותו הרוח אוירא דכיא. ולפיכך נקרא קרומא דאוירא שהאצילות חכמה זו משרשה הגנוז בעתיק יומין הוא על ידי המזל והוא נקרא חסד עלאה וכמ"ש שם כד אתנהיר נהיר ממזל' יקיר' ולפיכך נהיר לבד כי דרך זה הקרומא דאזדכך יוצא אור על ידי המזל כדקאמר התם באדרא זוטא בדף רפ"ט ע"ב וז"ל דכד אתתקן חיירא דא (ד"ש ע"ד) בנהירו דא (דף ח ע"א) בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר ותליא ממזלא יקירא מוחא אחרא דאתפשט לתרין ותלתין שבילין כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא והענין הוא כשנתקן חיורא דא דעתיקא בנהירו דא דחסד עלאה בטש מאן דבטש במוחא דא דלא ידיע ואתנהיר ומאור זה תלוי ממזלא קדישא. ולפנינו נאריך בזה בכל הצורך. עוד בפירוש האדרא זוטא נאריך בביאור זה בחזקת היד בעז"ה. עוד אמר שם באדרא זוטא דף קפ"ט ע"ב. וז"ל נפקא מההוא מוחא סתימאה מנהירו דביה כו' הנה שמהאור שבתוכו יצא המוח השני הזה ונקרא אבא והיינו דקתני בפרקא תניינא וז"ל י' עלאה דאתעטר בקוטרא דעתיקא היא קרומא עלאה דאזדכך וסתים פירוש יוד עלאה היינו אבא ואיכא יוד תתאה דז"א כדאיתא באדרא זוטא בדף רפ"ט ע"א וז"ל בצניעות' דספרא אוליפנא דהא יוד עלאה יוד תתאה וקאמר יוד עלאה דאתעטר ונשפע בקוטרא דעתיקא דהיינו הקטור היוצא מהעתיקא דרך הקרום שנזדכך ומרוב הזיכוך יוצא קוטרא דרך שם לעטר היוד עלאה ומשם תלייתה כדפרישית ואמרינן באדרא זוטא דף רפ"ט פ"ב וז"ל בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתידע ולא אשתמודע ולא ידעין עלאין ותתאין בגין כך כולא בהאי מזלא תליא ע"ב ויוד עלאה תליא ממזלא קדישא וכדאיתא התם באדרא זוטא דף ר"ץ ע"ב וז"ל ת"ח שירותא דא דאתקרי אב אתכליל ביוד דתליא ממזלא קדישא עכ"ל והנה אבא הוא רחמים והוא מזריע לובן שבו וזה נקרא אוירא דכיא ולהכי קרי באדרא רבא ליסוד אמא דכיא מפני טיפת חסד עלאה היוצא דרך שם וחסד עלאה היוצא דרך נתיב לא ידעו עיט נקרא אוירא דכיא ואפשר שלפי כך נקרא קרומא דאוירא מפני שעל ידי חסד עלאה הנקראאויר מזדכך קרום זה ונהיר להאי מוחא אחרא וכדאמרן לעיל דבטש מאן דבטש במוחא סתימא ואתנהיר כנ"ל ואימא היא דינין ולפיכך גניז בא בוצינא דקרדינותא שרש הדינין ומזרעת אודם שבה והיא ניצוצא תקיפא וכאשר מתחברים או"א יחד נכלל חסד עלאה שבאבא שרש הרחמים עם ניצוצא שרש הדינין ונכללים זה בזה ויוצאה הגלגלת' של ז"א וסיבת היות זרע טיפת האב נקראת אויר ולא נקראת אור כנודע. כי ביסוד כבר יצאה יוד של ז"א וכן בחסד שבז"א ומה שנשאר הוא אור אבל כאן עדין נשארה יוד דרישא דז"א. ולפיכך נקראת אויר ודי בזה. והנה בוצינא דקרדינותא אפיק ניצוצא ובטש ואפיק זיקין לעלמין קדמאין לבסמם ולהחזיקם ולתת להם חיות מהשרש עליון אחרי שכבר נתקנו עתיקא קדישא ואו"א. ונשרשו בהם הדינין והנה התיקו' הם הם שגרמו יחס ודבקות לעתיקא עם הדינין כי עתיקא רחוק מהם מהדינין בתכלית הריחוק. וכאשר נתקן כל תיקון ותיקון ירד מאת פניו מדרגה אחר מדרגה עד שנתקרבו אל הדינין באופן שהיה אפשר להם להתבסם הנה אם כן המתקלא הוצרך לשיהיה שרשם למעלה באופן שיוכלו הם להתקיים ולהתבסם ולבושין דיקר הוצרכו לשיהיה להם דביקות עמו ויחיו ולא ימותו והנה בשיעור המדרגות שירדו התיקונין מאת פניו. שהם שבעה כן מתו שבעה מלכים טרם בא התיקונין (ע"ב) וזה יורה על מה שכתבנו מתקלא קאים בגופיה לא אתאחד ולא אתחזי היינו מוחא סתימאה דשקול כמתקלא בדכר ונוקבא וקאים בגופיה דע"ק בגו גלגלת' לא אתאחד דליכא מאן דהוה אחיד ביה דאע"ג דאמרינן באדרא זוטא דאב ואם בהאי מוחא אחידן וביה תליין היינו על ידי מזלא יקירא דמיניה אתנהרו כדאמרן לעיל ולא אתחזי דהא קרומא קשיש' חפייא על מוחא ולא אתפתח ביה סליקו וביה סלקין דלא הוו והוו ויהויין. ירצה כי כל הדברים סליקו בהאי מתקלא ונעשה להם שרש שם וביה סלקין כל עת לקבל השפע וחיות ממקורם וכדכתיב ואתה מחיה את כולם דלא הוו שעדין לא באו אל מציאות שרשם שם לעת מצא. וזם אותם שכבר היו ולא יהיו עוד לא נפסק שרשם משם וגם אותם שהיו ויהיו יש להם לשעבר ולעתיד כי שם שרש כל הנבראים: או יאמר דלא הוו שלא תאמר שאותם העולמו' שנתבטלו ולא הוו נתהוו לפי שעה זולתו מבלי היות להם תליה בו ח"ו כי אין להם מציאות אפילו ברגע זולתו והיינו דקאמר בפ' פקודי בדף רנ"ד ע"ב וז"ל ות"ח רישא שירותא דמהמנותא. גו מחשבה בטש בוצינא דקרדינותא וסליק גו מחשבה ניצוצין כו' הרי דאותם ניצוצות לא יצאו אפילו לפי שעה אלא משום דסליק גו מחשבה אלא שלא היתה אותה תלייה מספקת לקיימה אלא (ד"ש דכ"ג ע"א) לפי שעה. ודהוו גם אותם שהוו מעיקרא קודם המתקלא דהיינו או"א הוצרכו להיות נשרשים בו עתה באופן שיצא הכל כמתקלא דכר ונוקבא ודע כי שרש הדינין בע"ק אלא ששם הם בדקו' והעלם גדו' ויתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון ועוד נבאר זה לפנינו בע"ה ואל תדמה בלבבך שאחרי שמוחא סתימאה נתקן כעין דכר ונוקבא וגם עתיקא קדישא נמי דכוותיה דהא מוחא סתימאה מתפרש ביה ג' זמנין לארבע ארבע ואילן אינון יהו"ה יהו"ה יהו"ה כדאיתא בתפילת ר' נחוניא בן הקנה שהם כעין זכר ונקבה ודא הוא חוורא דאנהיר לי"ג עיבר דאמרינן באדרא רבא דהא עתיקא כליל לון ודא הוא חד לעילא בגלגלת' שמא תאמר אף בההוא רישא דלא אתידע כן ח"ו שבו לא יצדק לא זכר ולא נקבה ולא שם ולא אות ולא כינוי. ואף בעתיקא כעין זכר ונקבה קאמרינן ואף אותיות יה"ו ביה תליין לחוד ובז"א אינון כדקאמר באדרא זוטא ואפשר דהיינו דקאמר מתקלא קאים בגופיה שהוא עומד בעצמו לא אתאחד לעילא שאין שם מתקלא ח"ו ודי בזה סתרא גו סתרא היינו רישא דלא אתידע דהוי סתרא גו סתרא ע"ק. אי נמי סתרא מוחא סתימאה גו סתרא גלגלתא. אם כן על ידי הסתר תוך הסתר שנעשו לעתיקא על ידי כך אתתקן ואזדמן לז"א להחיותו כי לא היה אפשר להיות לו יחס ודביקות עם התחתונים כי אם על ידי הסתרות אלו כי ההעלם הוא הגלוי וכדכתבינן לעיל. אי נמי אזדמן לתקוני ז"א כי מתקוניו יצאו. ובאדרא רבא בדף קכ"ח ע"א וז"ל תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין אתתקן ואזדמן כלו' אשתכח ולא אשתכח לא אשתכח ממש אבל אתתקן ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין. אבל בתיקונוי ידיע כי הוא אינו נמצא מרוב העלמו ועל (ע"ג) ידי תיקוניו אזדמן להשפיע לתחתונים והנה התיקונים הם הנז' בחד גלגלתא כו': אמר שמואל לבלי יהיה החיבור הזה חסר מכל המטעמים אכתוב כאן מה שמצאתי בנוסחא אחרינא גם להרב הגדול זלה"ה בביאור התיקונים האלו ואח"כ אחזור אל מקומי הראשון. בחד גלגלתא כו' וז"ל. סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן סתרא גו סתרא כתר הנקרא סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן ירצה לתקן להמציא בתוכו בפנים כלל כל המציאיות בדקו' רב ונזדמן ע"י כך להתפשט לחוץ בתיקוניו בחד גלגלא מלייא טלא דבדולח' ירצה טלא דבדולחא חכמה קדומה וגלגלא בינה שבכתר קרומא דאוירא אזדכך וסתים ירצה בחינה אחרונה שבבינה והיא בינה שבבינה שבכתר. אזדכך להוציא קצת אור מתוך זכותו לחוץ לתקונים החיצונים שהם בשיער. וסתים להעלים האור הרב כדי שיתגלה קצת ממנו כי ההעלם הוא הגילוי והגילוי הוא ההעלם אינון עמר נקי ירצה כי תקוניו הפנימיים הם השיער שבראש שהם כעמר נקי כמש"ה ושער רישיה כעמר נקי והם בפנים בתכלית הדקות וההסתר וזמ"ש סתרא גו סתרא אתתקן רמז על תקונין הפנימתם הנסתרים ונגלו לחוץ על ידי השיער ואפשר עוד כי תקוניו הוא הסתר תוך הסתר הראשון היות טלא דבדולחא בתוך הגלגלת שהוא מסתירו וההסתר השני קרומא דאוירא ואח"ך יצאו לחוץ ונגלו על ידי השיער וזהו סתרא גו סתרא. ואפשר עוד לומר שמ"ש אינון עמר נקי חוזר על תקוניו הפנימיים שהם עמר נקי ממש. ותיקוניו הנגלים לחוץ על ידי השיער הם כעמר נקי כמו אותו העמר נקי שבפני' וזמ"ש ושער רישיה כעמר נקי תליין בשיקולא ירצה כי שלשה עשר תיקוני דיקנ' אינן דומים זה לזה כמבואר באדרא אבל תיקונין אלו שבראש הם שוים ושקולים זה בזה באופן עד כאן מצאתי ולא יותר בס"א (א"ש עוד בפ' הזה בשו' כ"א וז"ל. רישא אחורי כתפין אעבר וזעים נטיר וגניז חד לאלף יומין כו' זה תבין ממה שיתבאר לקמן בפ' נשא דף קל"ב ע"א עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה שליט ונחית וסליק לאלף אלפים ורבא רבבן מארי תריסין ומיניה מתאחדין בקסטא בעזקא. רבה ותקונא קדמאה הוא דיקנא דעתיקא שהיא אלף אלפין מארי תריסין כו' ושם ביארנו מה ענין חשבון האלף ההם ואיך הם נמשכין עד רישי כתפין ובזה תבין מ"ש כאן אחורי כתפין כו' וגניז חד לאלף יומין כו' (א"ש עוד בס"א בפ' הזה בסופו בדקע"ז ע"א שורה א' וז"ל אתא מפתחא דכליל בשית ומכסייא פתחהא ואחיד לתת (ועי' בדף ל"ו ע"א) להאי ולהאי ווי למאן דגלי פתחהא (ד"ש ע"ב) תעיין במה שנתבא' אצלו בברכ' המפיל חבלי שינה על עיני כו' כי שם ביארנו הקדמה חשובה בענין ז"א איך הגדיל ואיך נעשה מכח נה"י דאימא המתלבשין בתוך הז"א כו' ומשם תבין כל מה שנבאר כאן וזה ענינו אמר אתא מפתחא דכליל בשית כו' פירוש כי הנה ז"א שרשו אינו רק שש קצוות והוא הנקרא מפתחא דכליל בשית והנה הנה"י דאימא מתלבשין גו גלגלתיה. ונודע כי היסוד שלה היא בית הרחם שלה. והיא פתח שלה ובהיותו גו (ע"ד) גלגלתא דז"א מכסייא פתחאה דאימא ופתח היסוד שלה סתום וסגור. אמר עוד ואחיד להאי ולהאי פירוש כי כמו שנה"י דאימא מתלבשין תוך רישיה דז"א כך הנה"י דז"א נמשכין ונכנסין בנקודת ציון של היסוד דמלכות נוקבא דיליה ומתחברין בסוד הזווג חמשה חסדים שלו וחמשה גבורו' שלה ואז גם פתח רחמה של נוקבא דז"א שהיא לתתא היא גם כן סתומה ומכוסית ונמצא כי ראשית האי מפתחא אחיד וסגור לאימא וסיומו סגיר ואחיד לתתא לנוקביה וזמ"ש ואחיד להאי ולהאי ונמצאו סתימין תרתי עריין דאימא ודברתא ואז אין הדינין גמורין וכאשר ח"ו ישראל חוטאין גורמין לסלקא אימא מעל בנין ואז אימא מסלקת נה"י דילה מגולגלתא דז"א ונמצא יסוד שלה מגולה גם אז נמשך שגם הז"א אסתליק לעילא ואינו עם נוקביה. ואז גם יסוד דנוקביה מגולה והרי זה ענין גלוי עריות ואז גורמין שהדינין של אימא וברתא יוצאין משם ונמשכין למטה וזמש"ה ווי למאן דגלי פתחהא. וזה גם כן הוא סוד מ"ש בזוהר בכמה מקומות ובפ' אחרי מות ווי למאן דגלי ערין גם זהו סוד הסתלקות אימא מעל בנין גם זהו סוד הסתלקות אות ו' מן ה' תתאה אבל צריך שתדע כי כאשר פתיחת רחמיהם הוא בסוד פטר רחם בשעת הלידה אז אדרבא הוא בחינת רחמים ולא בחינת דין וזכור החילוק הזה. ועיין באדרת נשא דף קל"ה ע"ב בענין אוירא דכייא ואשא דכייא עד כאן נמצא בס"א. נחזור למקומינו הראשון בתיקונין בחד גלגלתא א' מלייה טלא דבדולחא ב' הנה זהו התיקון הראשון והשני גלגלתא וטלא דבדולחא וענין טלא דבדולחא נתבאר באדרא רבא בדף קכ"ח ע"ב וז"ל וחיזו דההוא טלא חוזר כהיא גוונא דאבנא דבדולחא דאתחזיא כל גוונין בגווה הה"ד ועינו כעין הבדולח והענין הוא כי כל הגוונים נשרשו למעלה בדקות גדול והכל חוור כי הרחמים גוברים וכופין הדין ואינו ניכר והיינו דקא' באדרא יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון וכאשר יורד משם לז"א על זה מתגלה אדמימותו. וכמ"ש שם והא טלא אתכליל בתרי גווני מסטרא דרישא חיורא חיוור בגויה דכליל כולהו חיוורי וכלהו חיוורי אבל כד אתשיבן ברישא דז"א אתחזי ביה סומק' כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואחזי גוונא סומק' כגוונא חיוורא כו' כי טל אורות טלך אורות תרי עכ"ל: הנה אמר דמסטרא דרישא חיוורא חיוור בגויה דכליל כולהו חיוורי. וגם הדינין כולהו חיוורי וזהו שחזר ואמר וכולהו חיוורי וכאשר ירד הטל מאת פניו לז"א דרך או"א ונתישב הטל בראשו אתחזי ביה סומקא כבדולח זה שהוא לבן ונראה בו גוון אדום כן טל זה במקומו לבן. וכאשר מגיע למקום הראיה שהיא בז"א ששם גילויו נראה בו גוון אודם וכלא כליל בההוא טלא ולא נתגלה אדמימותו עד שנתישב בז"א קרומא דאוירא אזדכך וסתים ג' זהו התיקון השלישי וכבר פרישנא ליה לעיל. ותנינן באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב וז"ל בחלל' דגלגלתא קרומ' דאויר' דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח כו' דביה תליא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושכיך ושקיט כחמר (דף ט' ע"א) טב על דורדייה עכ"ל הכונה היא כי מוח ז"א מתחלק לשלש חלקים והם חכמה בינה ודעת וחכמה מתפשטת לל"ב שבילין ובינה לחמשים שערים. ודעת מיניה נפקי אלף אלפין אדרין כו' ואח"כ כל השלש' מתפשטי' בגופא כדאיתא באדרא רבא. ועוד נבאר ענין דעת זה לפנינו בע"ה. האמנם במוח א"א כולם כאחד ולפיכך נחלק מוח זה לג"פ ד' כנגד ג' אלו ומ"מ כולם הם בחלל אחד ואחר שלשה אלו שהם כנגד חב"ד שבכתר הוא חסד שבכתר והוא הנקרא חסד עלא' וקרום זה מפסיק בין ג' אלו לחסד שבכתר הוא הנקר' אוירא דכיא כדכתיב' כי לא יוכלו התחתו' לקבל מג' עליונים אלו אבל אזדכך לבא האור דרך שם לחסד עלא' ומחסד עלאה לאמא וזהו ענין התיקון שנתקן ע"ק לסתום ג' עליונות אלו על ידי קרום זה דאזדכך וסתים ושיבא השפע על ידי חסד (ד"ש ע"ג) עלאה ונתגלה חסד זה במצח ונתפשט בתיקון השער דדיקנא השמיני והשלשה עשר כדלקמן והיינו דאמרינן באדרא זוטא בדף רפ"ט ע"ב וז"ל האי ע"ק סתימא דכל סתימין לא אדכר ולא אשתכח. ובגין דאיהו רישא עלאה לכל עלאין לא אדכר בר רישא חדא בלא גופא לקיימא כולא כו' ואי תימא מאן עתיקא קדישא כו' על דא אתמר אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני כו' עכ"ל ביאור הדברים דע"ק סתימא דכל סתימין דהיינו ההוא כתר' עלאה דלעיל כדלקמן לא אדכר באורייתא כלל. כדאמר באדרא רבא דלא מתפרש באורייתא בר מן אתר חד כו'. ולא אשתכח דאפילו או"א לא מתנהרי מיניה אלא על ידי מוחא ומזלא כדלעיל ובגין דאיהו רישא עלאה על כל שאר רישין עלאין דהיינו כתרא עלאה לעילא לעילא לא אדכר בר רישא חדא בלא גופא לקיימא כולא כי אי אפשר להנהיג עולם זה על ידו כי הוא רחוק ממנו תכלית הריחוק ואין לנאצלים ולא לנבראים יחס ודביקות עמו שיתהנו על ידיו אחר שהוא רישא עלאה על כל עלאין ולפיכך לא נזכר כי אם הראש בלבד להחיותם כי זולתו אין להם חיות ואתתקן לקיימא כולא להיותם נשרשים בו אבל הנהגת העולם ובריאתו על ידי או"א וז"א בהתלבשו בהם כי כאשר נשתלשלו המדרגות מדרגה אחר מדרג' נתעבו יותר ונתרחק האור העליון. באופן שנברא ונוצר ונעשה העולם מה שלא היה אפשר להעשות כן על ידי העתיקא. ודע דגופא דעתיקא נעשה נשמה לאו"א וז"א והיינו דקאמר לא אדכר ולא קאמר צא היה והראש העליון לא היה אפשר להתלבש בהם כי גבה מהם מאד. וזמ"ש והאי טמיר וסתים וגניז מכולא. והשתא ניחא האי דאמרי באדרא דהאי מזלא תלי בשיקולא עד טיבורא. והא ליכא גופא אלא ודאי כדאמרן. ואפשר דהיינו דקאמר לעיל מתקלא קאים בגופיה דמתקלא היינו דכר ונוק' דאתקלו קאים בגופיה דהאי עתיקא. דהא או"א דאינון דכר ונוקבא בגופא דעתיקא קיימי והוא נשמה להם ולא אתאחד ולא אתחזי דהא נתלבש בהאי מתקלא וכדאמרן. תיקונוי דעתיקא אתתקן היינו בההוא מוחא סתימאה דכוצ' דאתפשט בההוא מוחא בחכמה ובתבונה ובדעת דכולהו כלילן ביה ואתקין על ידי מוחא וקרומ' דאויר' דאזדכך כדקאמרן. ונפיק חסד עלאה בתר הני תצת וקרי ליה אתפשט אע"ג דשכיך וסתים משום דמתפרש לתלת זמני בארבע ארבע כדלעיל. אי נמי דאתפשט (ע"ב) בדיקנא וכדאמר' התם בדיקנא דא תלת רישין דקאמינא מתפשטן ואתקין על ידי תיקוני דיקנא ונפיק חסד עלאה היינו מזלא דכולהו רישין מתחברן בהאי מזלא ומשתכחין וראשון עיקר וחסד עלאה אתפשט במצחא ובמזלא ובאבא ואימא אתקין ואתכליל כלא במוחא סתימאה כי גם אבא ואימא נכללין במוחא ולפי שנרא' זה זר דהא מוחא סתימא' סתים ושכיך להכי יתיב טעמא דכד אתתקן חוורא דא דמוחא בנהירו דא דחסד עלאה בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר מוחא אחרא והאי לחודי' תלי ממזלא יקיר' דמיניה אתנהיר מוחא אחרא דאתפשט לל"ב שבילין כד אתנהיר נהיר ממזלא ונמצאו כולם כלולים במוחא כי כאשר נתקן המוח בגלגלתא וקרומ' דאויר' נפיק חסד עלאה כדאמרן. וכד נפיק חסד עלאה בטש מאן דבטש במוחא ואתנהיר מוחא אחרא על ידי חסד עלאה דהיינו מזלא הרי הכל אחד שתיקון המוח כדי שיצא חסד עלאה ומחסד עלאה נהיר מוחא אחרא כד בטש מאן דבטש במוחא ונראה שלשון זה נמשך עד למטה. לומר תדע איך הכליל כולא במוחא סתימאה דא שהרי כשנתקן חוורא דא דעתיקא בנהירו דא דחסד עלאה בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר ההוא חסד עלאה דבמוחא ותלייא נהורא דא ממזלא יקירא לענין דמוחא אחרא דאתפשט לל"ב שבילין כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא מההוא נהורא דתלי ביה דנחית ליה מההוא מוחא סתימאה על ידי חסד עלאה ונמצא דכולא כליל במוחא סתימא' אחר שממנו יוצא האור אלא שנמשך לחסד עלאה ומחסד עי' למזלא וממזלא למוחא אחרא ומקורו הוא מוחא סתימאה. והראשון יותר נכון אתנהירו תלת רישין עלאין דהיינו או"א וחד דכליל לון דהיינו דעת והנכון דהיינו מזלא וכדאמר בתר הכי ובמזלא תליין שממנו אתנהרו ונכללו בו ומכאן תחילת עלוי יקירו דדיקנא שהוא מזלא סתימאה שנמשך מהעתיק' בשערי דתליין עד טיבורא ומתגלה באו"א ואינון או"א מתתקנן כמו שהוא ע"ק שהוא תלת רישין הכי כולא (ד"ש ע"ד) בג' רישין וכד אתנהרן תליין כולהו דא בדא אבא בכתרא עי' אימא במוחא מזלא בההוא דלא אתידע וזמ"ש בג' רישין תרין מתרין סטרין כנגד או"א וחד דכליל לון כנגד מזלא ומשום דמאן דאתכליל מתרויהו בכל דוכתא הוי למטה מהם וכלול משניהם שהוא מקבל מהם והכא לאו הכי משו"ה קאמר כמא דע"ק דהתם למעלה מהם ומשפיע להם והיינו דקאמר מאן עתיקא קדישא דהוה משמע לן דמזלא קדישא עתיקא אקרי והוו תלת רישין כתרא עלאה ומוחא סתימאה ומזלא דמקבל מתרויהו וכליל לון והוי כשאר מכריע דעלמא אבל השתא דמנית למזלא בכלל הני תלת רישין. אם כן מאן עתיקא קדישא דקאמרת דאית ביה תלת רישין. ומשום הכי משני דלעילא אית דלא אתידע כו' והוא כליל כולא ותרין רישין ביה אתכלילו וכדין כולא אחרא הכי מתתקן שהכולל את שניהם הוא גבוה מהם והם מקבלים ממנו ולא הוא משניהן כשאר מכריעין וההוא דהיינו רישא דלא אתידע לאו במנינא שימנה ספיר' בפני עצמה ולאו בכללא אעפ"י שלא ימנה ביחוד. אפשר שימנה בכללא כי נכניסהו בכלל כתר עלאה להימנות בכלל הנאצלי' ולפיכך אמר ולאו בכללא ולאו בחושבן היינו מחשבה אלא ברעותא דלבא דהיינו רצון (עי' לק' דקי"ב ע"א פ' פקודי לד' רס"ב ע"ב (ע"ג) מהזוה"ק) והוא יותר דק מהמחשבה ודע דבהאי כתרא ליכא תיקונין וכולהו במוחא סתימאה נינהו וזה עיקר הפירוש למ"ש לעיל והאי טמיר וגניז וסתים מכולא שאין בו שום תיקון כי תיקונוי דאתתקן כולם. הוא בההוא מוחא סתימאה דכולא דאתפשט ההוא כתרא עלאה לעילא ואתקין ההוא מוחא סתימאה ונפיק חסד עלאה שהוא התפשטות ההוא רישא כדכתבינן לעיל וחסד עלאה אתפשט במצחא ובדיקנא. ואתקין לאבא ואימא ואתכליל כולא במוחא סתימאה דא. והיכי אתכליל כולא במוחא סתימאה דא משום דכד אתתקן חוורא דא בנהירו דא: (המשך במסמך הבא):