וכמ"ש במדרש משלי על פסוק לא ירעיב ה' נפש צדיק וז"ל אמר ר' ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' היה ר' ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואינו בידו משנה וכו' בא מי שיש בידו ב' סדרים וכו', בא מי שיש בידו הלכות וכו' בא מי שיש בידו תורת כהנים וכו' בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה וכו' בא מי שיש בידו אגדה [וכו'] בא מי שיש בידו תלמוד וכו' והקב"ה אומר לו בני הואיל ולא נתעסקת בתלמוד צפית במרכבה צפית בגאות שלי שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שת"ח יושבים ועוסקים ומביטים ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה. כסא כבודי היאך עומד וכו' חשמל היאך עומד וכו' ברק היאך עומד וכו' כרוב וכו' וגדולה מכלם מצפרני ועד קדקדי וכו' וכי לא זה הוא הדרי זה הוא גדולתי זהו הדר יפיי שבני מכירין את כבודי וכו' הרי מבואר בפירוש אף בדברי התנאים שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד אלא הוא מחוייב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו כי בפשטי התורה ובספוריה ובדיניה ובמצותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם יתברך אדרבה יש בהם מצות וחקים שאין הדעת סובלם וכל אומות העולם מונין את ישראל ואומרים להם וכי מה התורה הזאת אשר צוה אלקיכם אתכם דברים שנראין כחידות ומשלים ליקח קרן ולתקוע בו ביום ר"ה ואתם אומרים שעי"כ שטן הרוחני המקטרג העליון מתערב וכיוצא מדברים אלו כמעט רוב מצות התורה ובפרט פרטי דיניהם אין השכל סובלם וא"כ היכן הוא הדר התורה ויופיה וגדולתה ועל כיוצא בזה נאמר אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו כי השכר והעונש אשר עליהם הוא לך לבדך אמנם בסודות התורה ובעסק כוונת המצות ע"ז נאמר בהפך אם בטובה נאמר תנו עוז לאלהים ואם ברעה נאמר צור ילדך תשי ונאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי בי דיקא ולא לי בי ממש כביכול ודברי אלו מבוארים לאשר נגע אלהים בלבו וז"ס מ"ש לעיל כי הקורא במשנה ובתלמוד נקרא עבד המשמש את רבו ע"מ לקבל פרס משא"כ בחכמת האמת כי הוא מתקן כביכול ונותן כוח למעלה וזהו נקרא עוסק בתורה לשמה בלי ספק ולא עוד אלא שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה אלא שצריך שיהיה גופו נקי בתחלה ע"י המצות המעשיות שכל תכליתן לדבר זה והם מוכרחים עכ"פ ואח"כ תוכל הנשמה הנקראת נר ה' נשמת אדם להאיר בגוף הזה כנר הנתונה תוך עששית זכוכית ומאירה ונותנת לו כח להבין סתרי התורה ומגלה עמוקות מני חשך וז"ס מש"ה מצות ה' ברה מאירת עינים ר"ל להבין סתרי תורה על ידה שהם תכלית הכל כנזכר בזהר שיר השירים ע"פ הגידה לי שאהבה נפשי וכו' זכאין אינון כל דמשתדלין למנדע בחכמתא דמאריהין ואינון ידעין ומסתכלים ברזין עילאין בגין דב"נ כד נפיק מהאי עלמא בהאי איסתלקו מיניה כל דינים דעלמא ולא עוד אלא דמתפתחאן ליה תריסר תרעי דאפרסמונא דכיא דכל חכמתא עילאה תליא בהו ולא עוד אלא שהקב"ה חקיק ליה בהוא פורפירא דכל דיוקנין גליפן תמן בהאי עלמא ובעלמא דאתי והקב"ה אישתעשע ביה בג"ע ואחסין תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי חכמתא דאיצטריך ליה לב"נ למנדע ולאסתכלא ברזין דמריה חד למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא מאן איהו והיך איהו ותקונא דגופא היך אתתקן והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא וחד למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין מאן איהי ההיא נפש דביה ומאן אתייא ועל מה אתייא להאי גופא סרוחה דיומא כאן ומחר בביה קברי וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתתקן ולבתר ברזין עלאין לאשתמודע למארי וכל דא יסתכל בר נש מגו נהירו דאורייתא ת"ח כל מאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעה אע"ג דאית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' ת"ח מה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים אם אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמה עד דלא אתית להכא ולא ידעת רזין דעלמא עילאה אע"ג דאנת היפה בנשים במצות ובמעשים טובים לית אנת כדאי למעיל הכא צאי לך וכו' גם בפ' פקודי ד' רמ"ז ע"א וז"ל האי חיותא קדישא קימא כד נשמתה סלקה ומטאת לגבה כדין שאיל לה ברזא דחכמתא דמארה וכפוס האי חכמתא דרדיף אבתרא ואדבק הכי יהביה ליה אגריה ואי יכיל לאדבקא ולא אידבק דחי ליה לבר ולא עיילא וקיימה תחות ההוא היכלא בטמירו בכסיפו וכד נטלי גדפייהו אינון שרפים דתחותא כדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה וכו' וארי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת ואע"ג דעובדין טבין אית ליה בגין דלית אגרא בההוא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון ולית שיעורא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון עכ"ל. ואין ספק כי לכאורה ישתומם האדם בראותו מ"ש לעיל בשני המאמרים דאע"ג דאית ליה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעא דההוא עלמא ואתדנת בכל יומא אמנם המשכיל בדברי ריב"ז רבן של תנאים מארי משנה שראוהו בעת פטירתו שהיה בוכה והשיב שיש לפניו ב' דרכים ולא היה יודע באיזה דרך מוליכים אותו ובמס' סוכה ספרו עליו גדולות ונפלאות ואמרו עליו שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד וכו' ומעשה מרכבה שיחת דקלים וכו' ועכ"ז היה מתיירא גם מצינו בר' אבהו אשר שופריה מעין שופריה דיעקב אע"ה כפי קשר נשמתו בו ואמרו בגמרא כי עליו נאמר זקן ונשוא פנים הוא הראש דא ר' אבהו שהיו נושאים פנים לדורו בעבורו בשמים והיה אומר בשעת פטירתו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי וכל בעל שכר יתמה מדברים אלה ולא יובנו זולתי במ"ש למעלה ענין הפרש עסק התורה בפשטיה שהם תורת העוה"ז אשר היא הבל לפני תורתו של משיח ותורת העוה"ב וז"ס לתהו והבל כחי כליתי. ואלו באתי להאריך בביאור כל המאמרים האלו יכלה הזמן והמה לא יכלו אכן נוכל להבין בדרך קצרה כפי הנז"ל כי שכר מצות ותורה הפשטיית היא בעוה"ז ובג"ע הארץ האמנם למיעל לעלמא עילאה אי אפשר עד שיעסוק האדם כפי יכלתו כפי אשר תשיג ידו בחכמת הזוהר ואי לא כדין מפקי ליה מכל תרעין דעלמא עילאה אע"ג דאיהי יפה במצות ובמע"ט ולכן חלק הנפש והרוח נשארים למטה בג"ע הארציי אמנם הנשמה שהיא חלקה בסודות התורה נענשת ואתוקדת לבר מהיכלין עילאין דג"ע העליון כנ"ל וז"ש האי חיותא קדישא קיימא כד נשמתא סלקה ולא אמר כד נפשה או רוחא והבן זה ולא תתבהל בראותך כמה מאמרי רז"ל חלוקים בענין זה והנה היה צריך המאמר של שיר השירים ביאור רחב אבל מי שיעסוק בחבורינו זה ובפרט בש"ח בשער הגלגולים יוכל להבין את דבריו וכבר נרמז כ"ז גם בדברי רז"ל במדרשים וכמ"ש בשמות רבה פ' כי תשא וכן במדרש תנחומא בפ' כי תשא ע"פ איפה היית ביסדי ארץ וגם ע"פ ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' כי כל הצדיקים וכל באי עולם מזרע ישראל תלוים בגופו של אדה"ר זה בגופו וזה בראשו וזה באזנו וזה בצוארו וכו' וכן עד"ז כל הנפשות תלויות בנפשו וכל הרוחות ברוחו וכל הנשמות בנשמתו וכמו שגופו של אדה"ר כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גודים כן נפשו רוחו ונשמתו גם כלם תלויים בתורה שיש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה אשר ז"ס מ"ש רז"ל א"ל ר' פלוני אבוך במאי הוה זהיר וכו' ואל זה רמזו ז"ל המאמר הזה בשיר השירים במ"ש ועל מה אתיא להאי גופה סרוחה וכו' גם כל העולמות כלם הם בחי' אדם אחד כלול מתרי"ג אברים וגידים וכמו שמצינו כנפי הארץ טבור הארץ עין הארץ לב השמים וכיוצא באלו וכנזכר בפרשת הזהר בריש פרשת תולדות דף קל"ד ע"א וז"ל לית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בב"נ דלא הוי לקבליה בריה בעלמא דהא כמה דב"נ איהו מתפליג שייפין וכו' הכי נמי עלמא כל אינן בריין כלהו שייפין שייפין קיימין על אילין וכו' ואל זה רמז מ"ש למעלה למינדע ליה לגופא ולאשתמודע מן איהו וכו' ואמר עוד וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתתקן באופן כי האדם צריך להשיג ע"י טרחו בחכמה הזאת עד שידע שורשו ואחיזתו בגוף האדם העליון היכן וכן ברוחו ונפשו ונשמתו וכן אחיזתו במצות התורה בפרטות היכן עיקר אחיזתו ובזה תבין ותשכיל מ"ש חז"ל כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ וכל מי שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו וכו' במשנה הזאת נתחבטו בה המפרשים ודי עתה בביאור מאמר זה שאין עתה מקומו. והנה הנביא ירמיה ע"ה אחר שניבא כל הפסוקים הנזכר סיים בנחמה ואמר כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה ואמר כי בלשון נתינת טעם והוא כדי לתרץ ענין קושיא אחת הנולדת מעתה עם האמור כי הנה למעלה אמר ראיתי והנה אין אדם ר"ל אין מי שיודע בחכמה וא"כ מעתה האדם פטור ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת אחר שאין לו מי שילמדנה ויקבלנה ואם קבלה נקבל ואם לאו איך נוכל לקבלה לכן אמר בלשון נתינת טעם כי אין כך הוא הענין כמו שתחשוב כי הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ ירצה כי אע"פ אשר עתידה הארץ להיות שממה באין מי שעוסק בחכמה הזאת עכ"ז וכלה לא אעשה כי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט איש רשום בכל דורו דור הן רב הן מעט ואף גם זאת בדור הזה האחרון לא מאסנו ולא געלנו להפר בריתו אתנו ח"ו וכמ"ש בתקונים כנ"ל דבדרא בתראה בסוף יומיא יתפרנסון מהאי חבורא ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו' כנ"ל גם בס"ה פ' וירא דף קי"ח ע"א וז"ל וכד יהא קריב ליומי משיחא אפי' הני רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא וכו' הרי מבואר כי עד עתה היו דברי חכמת הזוהר נעלמת ובדרא בתראה תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת ויבינו וישכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמים אלינו ובזה נסתלקה השגת (הפסאים) [הפתאים] המקשים ואומרים איכשור דרי ואם דורות שלפנינו לא השיגוה איך נדענה אנחנו ובזה יסכר פיהם ואמנם עם היות זה פשוט ומבואר כי באלו הדורות האחרונים יתפרנסון מהאי חבורא ותתגלה אליהם החכמה הזאת הנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול כי רזי התורה וסתריה לא יתגלה לבני אדם בכח עיונם החומריי לולי ע"י שפע אלהי המושפע ממרום קדשו ע"י שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא ז"ל כמו שנבאר בסוף הקדמה זו ונביא ראיה מדברי רשב"י ע"ה בס' התיקונים וע"ש עוד ראיה לזה כי רוב דברי הרשב"י ע"ה בס"ה ובתיקונים ובמדרש שיר השירים הכל נגלה אליו ע"י אליהו הנביא ז"ל וכו' וע"י נשמת הצדיקים המתגלים אליו בכל דור ודור אשר זה ענין ספרא דרע"מ שכלם ויכוח הרשב"י ע"ה עם נשמת מרע"ה וכנזכר בהקדמת ספר התיקונים ע"ש באורך בהקדמת הב' דף י"ג ע"א וז"ל בההוא זמנא דאתחבר האי חיבורא רשותא אתייהב לאליהו הנביא ז"ל לאסכמא עמהון ביה ולכל מארי מתיבתן דלעילא ותתא וכל חיילין דמלאכין עילאין ותתאין ונשמתין עילאין דצדיקים למהוי עמהון באסכמותא וריעותא וכו' ובזה יסכר פי הדוברי עתק בגאוה ובוז על הקדוש מלאך ה' צבאות רשב"י ע"ה וכל ספרו ספר הזוהר אשר אף בתלמודא דידן במס' סוכה בפרק לולב וערבה דמ"ה ע"ב אמרו שם עליו א"ר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כלו מיום הדין כו' ראיתי בני עליה והם מעטים אם אלף הם אני ובני מהם אם מאה הם אני ובני מהם אם ב' הם אני ובני מהם עם היות שהיו בדורו כל התנאים ר"מ שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה ור"י ור' יוסי ע"ה וכיוצא בהם ראשי תנאים וחלילה וחס מלהאמין שהיה משבח את עצמו אף אם אינו כן כי לא היה נכתב בתוך התלמוד ובלי ס' לא יסבור זה אלא איזה מין או אפיקורוס. גם בבראשית רבה פ' ל"ה וז"ל ויאמר אלהים זאת אות הברית וגו' לדורות עולם א"ר יודן לדרת כתיב וכו' ר' חזקיה מוציא דורן של אנשי כנה"ג ומביא דורו של רשב"י ר' חזקיה אמר כן אמר רשב"י אי בעי אברהם למקרביה עד גבאי ואנא מקרבנא מגבאי עד מלכא משיחא והרוצה לידע זכות דור אנשי כנה"ג ותכלית מעלתם יסתכל בפרקי היכלות בפ"ל ועכ"ז אמר ר' חזקיה מוציא דורם של אכה"ג ומביא תחתיהן דורו של רשב"י ז"ל ושם ביאר הטעם כי בזכותו הוא עצמו לא נראתה הקשת כנזכר שם משמיה דאליהו ז"ל דריב"ל ז"ל גם איתא בתלמוד ירושלמי וז"ל א"ר עקיבא לר' שמעון דייך שאני ובוראך מכירין ערכך עכ"ל והנה יש מוציאי דבה על ספר הזוהר באומרם כי הנה בריש הקדמת התקונים בדף ב' ע"ב כתב שם ההוא מאמר של אותו אמורא שהיה נקרא רבה בר בר חנה דהוה קאזל בחדא ספינתא וחזא חד צפור וכו' וכן בפרשת פנחס בר"מ ד' רפ"ג ע"ב וז"ל והא אתמר דאיהו צפרא דבר בר חנה וכו' עוד שם בפרשה פנחס דף רי"ו ע"ב ענין ר' אלעזר בן פדת האמורא וכאלה רבות ומי פתי יסור הנה ישגיח ויראה כי כל דברי הרשב"י ע"ה הם ברוח הקודש והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים אף אותם העתידים להבראות וכמעשה שאירע גם לר' ישמעאל בברייתות דפרקי היכלות ע"ש וזה ג"כ ענין ריב"ז ע"ה שאמרו עליו שלא הניח מקרא ומשנה וכו' והויות דאביי ורבא עם שהיו אמוראים ושים לבך והבן בדברים אלו. וזכור נא מאמר רשב"י עצמו ובאדרא רבא בפ' נשא דף קל"ב ע"ב וז"ל ארשב"י כלהו בוצינין חברייא דאתיין בהאי עזקא קדישא אסהדנא עלי שמיא עילאה דעילאין וארעא קדישא עילאה דעילאין דאנא תמי השתא מה דלא חמא ב"נ מיומא דסליק משה זמנא תניניא לטורא דסיני וכו' ועוד דאנא ידע דאנפי נהירין ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וכו' ואל יפלא האדם מזה כי עם היות שרשב"י אחרון שבתנאים זכה למעלה כזו כי דברים אלו כבשונו של עולם אין רשות בפה לפרש עניינם הכמוס והחתום אצלינו ועד"ז אל תתפלא ממה שנספר בסוף הקדמה זאת מענין החכם הקדוש הנגלה אלינו בזמננו ובדורינו זה ולא אוכל לפרש ואם תרצה תבין מ"ש בס' התקונין על דור הולך ודור בא דא משה ר"מ וכנזכר בתיקו' ס"ט דק"י ע"א אר"ש חברייא בודאי קב"ה אסתכם עמנא עילאין ותתאין למהוי בהאי חבורא זכאה דרא דהאי אתגלייא ביה דעתיד כוליה האי לאתחדשא ע"י דמשה בדרא בתראה לקיימא קרא מ"ה שהי"ה הוא שיהיה ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד מניינא דס' רבוא וכו' והדברים סתומים וחתומין: ונחזור לענין הראשון כי אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומריים אלא בקבלה מפה אל פה או מפי אליהו ז"ל או מפי הנשמות המתגלים בכל דור ודור אל הראוים להם והרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים קרוב לדורינו כתב בסוף הקדמת ספרו על ביאור התורה בלשון הזה וז"ל ואני הנני מביא בברית נאמנה נותנת עצה הגונה לכל מסתכל בס' הזה לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבה בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה כי אני מודיע נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין והסברא בהם אולת ומחשבה רבת הנזקין ומונעת התועלת אל יאמין בשוא נתעה כי לא תבואהו בסברותיו רק דעה כי ידברו אל ה' סרה לא יכלו כפרה אל יהרסו אל ה' לראות וכו' ואם הרמב"ן ז"ל אחרון כל המקובלים הפליג לדבר בזה באומרו שלא יושגו דבריו בענייני הרמזים ובסודות התורה כלל ועיקר איך יעלה בדעת אנושי להבין בעיוני ובשכלו דברי אלהים חיים דברי הרשב"י ע"ה אשר דברותיו כלהבי אש אוכלה וחתומים וסתומים באלף חותמות הלא תראה כי בעת פטירתו בריש אדרת האזינו לא ניתן רשות לשום אחד מאותם שבעה עיני ה' העומדים אז אצלו לכתוב סתרי הזוהר אלא לר' אבא כנזכר שם וכך אסתדרנא לכו ר' אבא יכתוב ור' אלעזר ברי ילעי ושאר חברייא ירחשון בלבהון ועם שניתן לו רשות לכתוב מצאנו ראינו בפ' משפטים דף קכ"ג ע"ב וז"ל שאל ר"א לר' אבא כל הני תיקונים אבא גלי לון בגין דלא ליעול בכסופא לעלמא דאתי השתא אמאי צריכי לגלאה א"ל ר' אבא ההוא דכתבנא אנא מבוצינא קדישא אמינא כתבוהו לגבי חברייא דהא אינון ידעין מילין דהא אתיישבן מילין בלבן ומכאן ולהלאה סתימין מילין ע"כ. והנה עם שכבר נתן לו רשות רשב"י לכתוב וגם כי לא למד רק לאותם הז' חברים דעלו ונפקו באדרא קדישא ועכ"ז הקפיד ר' אלעזר בנו ונתכעס על זה וגם הוא עצמו עשיב לו דמכאן ולהלאה להוו מילין סתימין בגוונא אבל לשאר חכמי דורם עם היותם תנאים לבם רחב כפתחו של אולם עם היותם כתובים הם אצלם מילין סתימים ולא אתגליין אלא לחברייא האילין בלחוד ואף גם הם בתוך מחשבות לבם ולא מן הפה ולחוץ וכמ"ש סתימים מילים בגוונא ולא אמר ביננא וכן בפרשת ויחי דרי"ז ע"א אמר שם בכה ר' אבא ר' שמעון דטחנין מיניה מנא טבא וכו' ולא אשתאר בעלמא מיניה בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' למשמרת לאצנעותא ואלו בהתגלייא לא כתיב והשתא מאן יכיל לגלאה רזין ומאן ינדע לון גם בפ' אחרי מות דף ע"ט ע"א וז"ל בתר דשכיב ר"ש הוו חברייא אמרי אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין ספר כי לולי שרשב"י הכיר וידע ברוח קדשו כי ר' אבא היה חכם גדול ויודע להלביש ולהעלים הדברים דרך חידה ורמז שלא יבינו אפי' חכמי הדור ההוא לא היה מצוהו שיכתוב כי הנה שם באדרת האזינו עצמה דף רצ"ד ע"ב אמר כל מאן דמגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהי מגופא דמלכא קדישא ובג"ד כד תפיק נשמתיה וכו' ווי לי' ווי לנשמתיה זכאה חולקהון דצדיקים דמכסיין רזין עילאין דקב"ה וכו' וכן בפ' פנחס דף רמ"ד ע"א ברעיא מהימנא ע"פ ועשירית האפה סולת וגו' וז"ל אמר רעייא מהמנא מאן דמזלזל בפרורין דנהמא וכו' וכ"ש מאן דמסר רזין דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית אי סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים דלאו אינון הגונים וכו' עליה אתמר נודד הוא ללחם איה ללחמה של תורה ולית מאן דישגח עליה וכו' והנה נודע מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמת ספר המורה על משנת ולא במרכבה ביחיד וז"ל ואלו ביאור האדם העניינים אלו בספר יהיה כאלו דורשם לאלפים מבני אדם וכו' והטעם לפי שהכתיבה קיימת לדורי דורים להגונים ובלתי הגונים ורשב"י נאה דורש ונאה מקיים והגם שציוה לר' אבא שיכתוב ובהיות שיכתבם בהעלם גדול כאלו לא נכתבו כלל דמי ומעתה יוכל האדם להקשות על דברינו אלה ולומר א"כ ר' אבא טרח על חנם ללא צורך לכתוב דברים סתומים וחתומים אמנם תשובתך בצדך ממ"א תיקונים הנ"ל דבדרא בתראה יתפרנסון מהאי חבורא ועתיד לאתגליא וכו' וכן ממאמרו בתיקון ס"ט דף ק"י ע"א דעתיד כוליה האי לאתחדשא ע"י דמשה נביאה בדרא בתראה וכו' וממאמר פ' וירא דף קי"ז ע"א וכד יהא קריב ליומי משיחא אפי' רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא וכו' ולכן בראות רשב"י ז"ל ברוח קדשו ענין זה צוה לר' אבא לכתוב ספר הזוהר בדרך העלם להיותו מוצנא למשמרת עד דרא בתראה קריב ליומיה מלכא משיחא כדי שבזכות המתעסקים בו תצמח הגאולה בימינו בע"ה כנ"ל בפ' ויחי דף רי"ז ע"א על דא כתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' למשמרת לאצנעותא והבן זה מאד: והנה אין בכל דור ודור שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה ששרתה עליהם רוה"ק והיה אליהו הנביא ז"ל נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת וכמו שנמצא כתוב בספרי המקובלים גם בעל ספר הרקנטי כתב בפרשת נשא בפ' ברכת כהנים וז"ל והפי' הא' הוא דעת החסיד רבינו יצחק ן' הרב ז"ל שהיה ג' לאליהו ז"ל כי נגלה להראב"ד ולמד לו חכמת הקבלה והוא מסרה להראב"ד בנו וגם נגלה לו והוא מסרה לבנו הר' יצחק סגי נהור שלא ראה מעולם וגם לו נגלה והוא מסרה לב' תלמידיו הא' ר' עזרא שפי' שיר השירים והב' ר' עזריאל ואחריהם נמשכה להרמב"ן ז"ל והראב"ד עצמו בספר השגותיו להרמב"ם ז"ל על הלכות לולב פ"ח גבי דין ההדס שנקטם ראשו כשר השיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב ז"ל א"א כבר הופיע רוה"ק בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול וכו' גם בה' בית הבחירה בפ' ששי במ"ש הרמב"ם שהנכנס למקדש בזמן הזה חייב כרת השיג עליו וכתב א"א וכך נגלה לי מסוד ה' ליראיו עכ"ל: והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר וגם בדורינו זה אלוהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות. במעשה בראשית במעשה מרכבה בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות בשיחת מלאכים מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר כרשב"י בפרשה ואתה תחזה יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות יודע במחשבות ב"א טרם יוציאום מן הכח אל הפועל יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ ולמה שנגזר תמיד בשמים יודע בחכמת הגלגול מי חדש ומי ישן ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאה"ר התחתון יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עמהם בחכמת האמת מכיר בריח האדם כל מעשיו ע"ד ההו' ינוקא בפ' בלק וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה. וכל זה השיג שלא ע"י שמוש קבלת מעשיות ח"ו כי איסור גדול יש בשמושם אמנם כ"ז היה מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה וכמו שאירע להראב"ד ז"ל כנ"ל בשם הרקאנטי ואף אם פסקה נבואה רוח הקדש ע"י אליהו ז"ל לא פסק וכמו שהובא בפסוק נביאים ע"פ ודבורה אשה נביאה תנא דבי אליהו מעיד אני עלי שמים וארץ הן איש או אשה וכו' אפי' עבד אפילו שפחה הכל לפי מעשיו מיד רוח הקדש שורה עליו ועד"ז הזכירו ג"כ שם ע"פ ואלה דברי דוד האחרונים ע"ש. גם נזכר בהקדמת התקונין בכתיבת יד וז"ל ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומיא ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין. ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו' והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנזכר זלה"ה הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחבורי זה יעידון יגידון וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברא אם לא בכח השפעת רוה"ק ע"י אליהו ז"ל. ולמען אל ישט לבך אל אשר תמצא בקצת ספרי המקובלים המחברים ע"פ עיון שכלם האנושי אכין לך הדרך ואשכילך בדרך זו תלך באורח מישור: הנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת הרשב"י ע"ה ומאז ואילך נסתם חזון כנ"ל מאותו המאמר דפ' ויחי דף רי"ז ע"א כאשר ראה בחזיון חלומו ר' יהודה לרשב"י דהוה סליק על ד' גדפין מתתקנן וס"ת עמיה ולא שבק כל ספרי רזין עילאין ואגדתא דלא סליק לון בהדיה וכו' ואמר ודאי מדשכיב רשב"י חכמתה אסתלקת מארעא וכו' ולא אשתאר בעלמא בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת וגו' למשמרת לאצנעותא וכו' וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקים בה בהסתר גדול ולא באתגלייא ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו ואף זה בראשי פרקים מפה אל פה מגלה טפח ומכסה אלף טפחים והיתה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת מדור לדור עד הרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים האמתיים והנה כל ספרי הגאונים כמו רבינו האי גאון ז"ל וחביריו כלם נכוחים למבין אין בהם נפתל ועקש אבל דבריהם בתכלית ההעלם וכן כל דברי אותם החכמים שזכרנו לעיל בשם הרקאנטי שהיה נגלה עליהם אליהו הנביא ז"ל כלם דברי אמת וגם הם סתומים בחזקת היד גם פי' ספר יצירה שמכונה בשם הראב"ד ז"ל עם היות שחברו חכם אחד אשכנזי ואינם דברי הראב"ד עכ"ז דבריו אמיתיים וגם הם סתומים ונעלמים גם ספר הנקראת ברית המנוחה היא נעשה ע"ד הנז"ל כענין מורי ורבי ז"ל כי נגלה אליו נשמת צדיק אחד והיה מלמדו וכל דבריו סתומים וחתומים כי נאמן רוח מכסה דבר היה ועמוק עמוק מי ימצאנו גם החיבור שעשה הרמב"ן ז"ל אמת ויציב ונכון וקיים למי שיבינהו כאשר הוא עצמו כתב שם בהקדמת חבורו וזכרנוה אנחנו למעלה והנה כל ספרי המקובלים האחרונים שהיו אחר הרמב"ן ז"ל אל תקרב אליהם כי מן הרמב"ן ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת מעיני כל החכמים ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות בלתי שרשיהם ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז"ל דבריהם בשכל אנושי ומעצמך תוכל לדעת לעמוד על המבחן כי המעיין החריף יוכל לכלול ולידע רוב הקדמותיהם וכלליהם בד' או ה' ימים וכל דבריהם כפל הענין במילות שונות וכל פרי הקדמתם היא היות י' ספי' נמצאות וחברו תלי תלים של ספר' בענין אשר כללות דבריהם יכתבו בב' או בג' קונטריסים ולא כן מצינו בראשונים וכמ"ש ז"ל ע"פ קווצותיו תלתלים שהיה ר' עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות גם ריב"ז ור' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא היו אומרים אם יהיו כל השמים גוילים וכל הימים דיו וכל הקנים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין לא יספיקו לכתוב מה שקבלתי מרבותי ולא חסרתי בהם ככלב המלקק בים וכמכחול בשפופרת וכמריח באתרוג כנזכר במדרש שיר השירים רבה כי הנה התורה שמותיו של הקב"ה ונקרא תורה ע"ש הוראה שהיא להורות על בוראה יתברך מה הוא ומה ענינו וכמו שהוא יתברך אין לו רשות וסוף כן אין לתורתו קצבה ושיעור וכמש"ה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואנשי לבב שמעו לי אל יהרסו אל ה' לראות בספרי האחרונים הבנוים ע"פ השכל האנושי ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ולכן אני הכותב הצעיר חיים וויטאל רציתי לזכות את הרבים בהעלם נמרץ והמשכילים יבינו. וקראתי שם החבור הזה על שמי ספר עץ חיים וגם ע"ש החכמה הזאת העצומה חכמת הזוהר הנקרא עץ חיים ולא עץ הדעת כנ"ל בעבור כי בחכמה הזאת טועמיה חיים זכו ויזכו לארצות החיים הנצחיים ומעץ החיים הזה ממנו תאכל ואכל וחי לעולם ואשכילך ואורך דרך זו תלך דע מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו ואם יש בהם איזה תוס' שאינו חולק עם ספרינו זה אל תשית לבך בקבע אליו כי שום א' מהשומעים את דברי קדשו לא ירדו לעומק דבריו וכוונתו ולא הבינום בלי שום ספק ואם יעלה בדעתך לחשוב שתוכל לברור הטוב ולהניח הרע אל בינתך אל תשען כי אין הדברים האלו מסורים אל לב האדם כפי שכל אנושי והסברא בהם סכנה עצומה ויחשב בכלל קוצץ בנטיעות חס ושלום לכן הזהרתיך ואל תסתכל בשום קונטרסים הנכתבים בשם מורי זלה"ה זולתי במה שכתבנו לך בס' הזה ודי לך בהתראה זאת: וראיתי לחלק הס' לב' חלקים וכל חלק מהם יתחלק לד' שערים. החלק הא' יתחלק לד' שערים ואלו הם. השער האחד במה שהעתקתי מכתיבת יד מורי זלה"ה עצמו שביאר כמה מאמרים וכמה דרושים. השער הב' בהקדמות ששמעתי מפי מורי זלה"ה. הג' בביאור כמה מאמרים מן ס' הזוהר וס' התיקונים ושאר מאמרי רז"ל בתלמוד ובאגדות. השער הד' בביאור פסוקים נפרדים בכל הכ"ד ספרים. והחלק הב' גם הוא נחלק לד' שערים. השער הא' בביאור כונת התפילות של החול ושל השבתות וימים טובים ור"ח וחנוכה ופורים וכל המעשים והמצות הנהוגות בכל זמנים אלו. השער הב' בביאור טעמי קצת מצות וסידרתים כפי מקומם בכל פרשה מס' פרשיות. השער הג' שער רוח הקודש ביחודים והנהגות לקבל ולהשיג רוה"ק ובקצת כונות ותיקונין על קצת עבירות ודברים אחרים ולהודיע ענין חכמת הפרצוף מה ענינה וכיוצא בה. השער הד' דרוש הגלגול ובה יודיע ג"כ שרשי נשמות פרטיים של הנביאים ותנאים ואמוראים ודע כי אע"פ שחלקתי החבור הזה לח' שערים זהו ע"ד כללות אמנם אין לך אות ואות שאין בו הקדמות ואין לך שער ושער שלא נכלל מכל הח' שערים וכמו שתראה בעיניך בע"ה בהקדמ' מבוא שערים והם הקדמה כוללות כל הספרים ויהיה נחלקים ע"ד א"ב ג"ד ואח"כ יהיה ז' היכלות והן היכל א"ק היכל נקודים היכל כתר היכל או"א היכל ז"א היכל נוקבא ולאה ודור המדבר מטה וסלע ומן היכל כללות אבי"ע אח"כ כל היכל נחלק לשערי' היכל א"ק שער עצמות שער אח"ף שער העקודים כו'. סליק ההקדמה. גם צריך שתדע כי בסוף כל שער ושער כתבתי כמה דרושים שקבלתי ושמעתי מפי קצת תלמידי מורי זלה"ה ששמעו מפיו באיזה זמן שאני לא הייתי יושב שם וראיתי לכותבם בכל סוף כל שער ושער כפי עניינו ע"כ הקדמת הרב המחבר זלה"ה:

עוד הקדמה למהרח"ו: הקדמה שקבלתי אני הצעיר חיים ויטאל ממורי ורבי בוצינא קדישא הרב האלהי החסיד העניו כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי שלמד עם אליהו ז"ל. גם חברו אליהם קצת כונות התפילות וכוונות היחודים וכוונות ע"ד אמת אשר קראתיו פרי עץ חיים ליחד מאורות עליונים כאשר יבוא לפנים בע"ה וקצת ביאורי מאמרי הזוהר וביאור פסוקים ע"ד האמת ועפ"י הפשט מדרושי נשמות וגלגולים אשר קראנו בשם נוף עץ חיים: ובענין ספרי הקבלה האמיתים הנמצאים אמר לנו מורי זלה"ה כי שלשלת קבלת הראב"ד ובנו הר"י סגי נהור ותלמידיו עד הרמב"ן ז"ל תלמידו תלמידו כולם קבלה אמיתי' מפי אליהו ז"ל שנגלה אליהם. וביאור הרמב"ן שעשה על התורה הוא עמוק מאוד ואין מי שיוכל להבינו שדבריו סתומים עד מאד והוא ספר יקר ונחמד מאד למבינים אותו וביאור ס' יצירה להראב"ד איננו להראב"ד ז"ל הנ"ל אלא חכם גדול א' והיה גדול בחכמת הקבלה וס' הנקרא ברית מנוחה הוא אמיתי וחברו חכם גדול בתורה ובחכמה ונאמן רוח וכיסה את דבריו בעומק ונעשה עפ"י נשמת צדיק א' קדמון שנגלה אליו אליהו ז"ל ולמדו. ושאר ספרי הקבלה שלאחר הרמב"ן ז"ל אל תשלח ידך אליהם כי הם בנוים בשכל אנושי ולא מקובלים לא מפני אחרונים ולא מפי ראשונים [בע"ח כת"י של החסיד בעל יוש"ה איתא בזה"ל לא מפי ראשונים ולא מפי עליונים]: אלו הן הדברים ששמעתי ממורי הק' כמהר"י לוריא וכל דרוש ודרוש יש בו הקדמות וכללים שונים זה מזה מפרטי י"ס דאבי"ע ועלה בדעתי שלא לפרוד ולחלק הדרושי' ולסדר הקדמות וכללות אשר בכל דרוש ודרוש מהם כל הקדמה והקדמה בפ"ע ע"ס י"ס דאבי"ע כי בזה יהיה נקל בעיני המעיין בהם למצוא דברי חפץ תאות מבוקשו. אכן זחלתי ואירא לפי שיש בדרושים הללו דברים רבים אשר הרואה יחשוב שהם דברים המנגדים זה את זה. ולאפס הפנאי לא היה לי זמן אחרי שומעם לשאול את פי מורי זלה"ה. ינחני במעגלי צדק הדרושים האלו ולסלק ולהרים מכשול אשר בהם למאן דעאל ולא נפק. ואם ירצה האדם להעמיק את עמק מחשבתו בהם ולהעמיד על נכון מי הוא אשר ערב לבו להוסיף ולגרוע כמלא אות אחת קטנה כאשר לא שמע ולא קבל מרבו כי עונו גדול מנשוא כנז' בהקדמת הזוהר ובפ' יתרו בפ' לא תעשה לך פסל ובמקום זולתם אשר הרואה דברי זוהר ההמה תסמר שערות בשרו כנ"ז במדרש ע"פ תאלמנה שפתי שקר וכו' יתפרכון ישתתקון כו'. ע"כ עלתה הסכמתי שלא להוסיף ושלא לגרוע כמלא נימא אפי' בענין הסדר בעצמו כאשר שמעתי מפי מורי זלה"ה ואח"כ אחבר מראה מקום כל א' הקדמה בפ"ע בחיבור זה. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי ע"כ מכת"י הרח"ו זלה"ה: זאת לוקחת ומועתקת מס' פע"ח שבדמשק מכת"י הרח"ו ז"ל בעצמו וז"ל: אמר הצעיר והזעיר הרח"ו בראותי תשוקת החרדים אל דבר ה' ראיתי לחבר הס' הזה ולהאיר עיניה' בקצת הקדמות שקבלתי ממורי זלה"ה כאשר אבאר ומהם תוכל לאחוז ולקחת מעץ חיים כאשר תראה בעז"ה דברי בנוים על הקדמו' נעלמות שנתגלו למורי זלה"ה ברוה"ק עפ"י אליהו ז"ל. והיום אביע חידות ונסים ונפלאות תמים דעים כי כמו שבכל דור ודור אלהי הראשונים ואחרונים הפליא חסדו עמנו כן היום הזה חשף את זרוע קדשו ושלח לנו עיר וקדיש מן השמים נחית הרב החסיד המקובל האלהי [כרשב"י] בדורו כמהר"י לוריא זלה"ה וממצר מצרים קראנו י"ה ועננו במרחב י"ה בארץ קדושה ורחבת ידים עיר גדולה לאלהים של חכמים ושל סופרים צפ"ת תובב"א גליל העליון כי שני שנים קודם פטירת הרב זלה"ה בא אנוס ממצרים עפ"י הדבור כי כן הוגד לו ברוה"ק כי הגיע עת פקודת רוחו להשיבה אל מקומה לאלהים אשר נתנה לו וגם זה במצרי' נצטוה עפ"י הדבור והפקיד מזער מקצת חכמתו הגדולה והנפלאה כי כן ציווהו במתיבתא דרקיע לחיות שארית בארץ והדברים עתיקים כבשים ללבושך ואז בעלותו מארץ מצרים סמך ידיו עלי והאיר עיני בקצת הקדמות אמיתיות שורשיות שמסרו לו ממתיבתא דרקיע וקוב"ה להחיות שארית בארץ ומפי אליהו ז"ל שנתגלה אליו תמיד ורשותא יהבי ליה לגלות תמיד רזין סתימין על התיקונים והזוהר שלא נתגלו מימות רשב"י ואילך ולולא כי יגורתי מפני אף וחמה קנאה המתגבר עלי ימצאו באנשי דורנו חכמים בדעתם ויקשו ערפם לבלתי האמן כי יש אלהים בארץ ויראתי פן מקנאתם בשומעם גדולתו ונפלאותיו ח"ו יטילו פגם בקדשים ויאמרו מאן גבר בגוברין הלא גם בנו דבר ה' ולולא זאת הייתי מספר מקצת דרכיו ונפלאותיו אשר עיני ראו ולא זר דברים מבוהלים לא נראו בכל הארץ מימות תנאים כרשב"י וחביריו ומרשב"י עד הראב"ד ז"ל היתה החכמה הזאת הולכת מפה אל פה ואליהו ז"ל נגלה אליהן לקצת מהחכמים עד הרמב"ן והרמב"ן ז"ל עד מורי זלה"ה לא היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות ע"כ דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס ומעשה בראשית ומעשה מרכבה בשיחות עופו' ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים והיה מדבר ברוחות מהגלגולים רוח טוב ורוח רע והיה מכיר בריח הבגדים כמו אותו ינוקא דפ' דברים ובעופו' אלמים ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו ואח"כ מסירהו [נ"א מחזרים להם] והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף ובבתי הקברות ובעלותן בכל ע"ש לג"ע והיה מדבר עם נשמת הצדיקי' שהם בעה"ב והיו מגלין לו רזי תורה וגם היה יודע חכמת הפרצוף ושרטוטי הידים ופתרון חלומות על אמיתתם ובגלגולים ישנים וגם חדשים והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לג"ע בלילה והיה מלמד פי' שורש נשמתו והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב והיה נותן לכל א' ואחד תיקון [עונם ולחברים נתן להם יחודים לכל אחד] כפי הבחי' המיוחדת או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדה"ר והיה יודע כמה טעיות נפלו בספרים והיה יודע להכות בסנורים והיה יודע כל מה ששנו החברים והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה ויראת ה' ואהבת ה' ויראת חטאו וכל מדות טובות ומע"ט היה בו וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו ועיני ראו ולא זר וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה וזהו הביאו לידי רוה"ק והיה אליהו ז"ל נגלה לו תמיד וזה ידעתי מפיו באמונה ואף אם אין גילוי בדורינו זה לנביא וחוזה אפ"ה לא נמנע רוה"ק מלהיות מרחפת על פניו המאירות הראוין לו כמ"ש מענין הראב"ד ז"ל והנה הדברים עצומים והם יתנו עידיהן אשר יצדקו ויעידון ויגידון בחיבור זה כל רואיהם יכירום כי דברים כזה אי אפשר לשום אדם נברא להשיג בשום שכל ומדע לולי עפ"י הופעת רוה"ק ממרום וע"י אליהו ז"ל כנזכר בתיקונים דאת עתיד לאתגלייא בסוף יומייא וכו'. ואלו באתי לכתוב כל אשר קבלתי ממורי זלה"ה לא יספיקו כל עורות אילי נביות כמפורס' לקצת ולשומעי' לקולי בחברתי. אמנם רצוני להעלות על הספר קצת מהקדמות הכרחי מאוד מה שהורשיתי לכתוב ואף גם בקיצור נמרץ כמציץ מן החרכים וקראתיו שם הספר עץ חיים על שמי וע"ש החכמה אשר טועמיה חיים זכו ואכל ממנו וחי לעולם שכולו ארוך עכ"ל: עוד הקדמה למוהרח"ו זלה"ה אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שיפלו הקונרטסים אלו לידו שיקרא הקדמה זאת ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה זאת יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב והבא לטהר ולקרב ראשית הכל יראת ה' להשיג יראת העונש כי יראת הרוממו' שהוא יראה הפנימית לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי' לבער קוצים מן הכרם כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שייכות בו לכן צריך ליזהר מהקלות כי הקב"ה מדרדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום בקש שלום צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכ"ש שלא יכעוס ח"ו: וצריך להתרחק בתכלית הריחוק סור מרע: א ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפי' בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור: ב לתקן המעוות קודם שיבא לעוה"ב: ג יזהר מהכעס אפי' בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר: ד גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה כי גדול כחה והגאוה בזה עון פלילי: ה בכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה': ו גם יטבול בעת הצורך לו: ז גם יקדש א"ע בתשמיש המטה שלא יהנה: ח שלא יעבור כל לילה ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה: ט גם ימעט בעסקיו ואם אין לו פרנסה כי אם ע"י משא ומתן יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ואילך ובכונה שהוא לעבודת קונו: י כל דבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו ואפי' דבר מצוה ימנע בשעת התפלה: ועשה טוב: א לקום בחצי הלילה ולעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול ובכונה כל אשר יוציא בשפתיו. ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה: ב ילך לבה"כ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין להזהר שיהיה מי' ראשונים: ג קודם שיכנס ישים אל לבו מ"ע ואהבת לרעך כמוך ואח"כ יכנס: ד להשלים רמז צדיק בכל יום שהוא צ' אמנים ד' קדושות י' קדשים ק' ברכות: ה שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה זולת בעת העמידה ועסק התורה: ו צריך שיהי' עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין: ז לכוין בתפלה הכונות כמ"ש בע"ה: ח שישים תמיד נגד עניו שם בן ד' אותיות הוי"ה ויזדעזע ממנו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד: ט שיכוין בכל הברכות בפרט בברכת הנהנין: י צריך שיהיה עמל בתורה פרד"ס שנאמר או יחזיק במעוזי ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק כדכתיב יהב חכמתא לחכימין וצריך ליזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו וכאזהרת רשב"י וחבריו השגת החכמה תנאי הראשון צריך למעט דבורו ולשתוך כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה כמאמר רז"ל סייג לחכמה שתיקה גם תנאי אחר ע"כ ד"ת שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל. גם עלית הנשמה בלילה לעולם העליון שלא תשוט בהבלי העולם תלוי שתישן בבכיה ומרת עצבות מגונה עד מאוד ובפרט להשיג חכמה והשגה אין לך דבר מונע השגה יותר מזה. גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל עת ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו עכ"ז לא היה מונע מלטבול בכל עת: העתק ממהרח"ו זלה"ה לבל יפול לב האדם בהתעסקו בחכמה זאת כמ"ש כל מאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא אברי פשטי הדברים שהנכנס בחכמה זאת צריך שידע לכנוס ולצאת. אמנם מי שרוצה לכנוס ולא ידע לצאת וכמעשה דד' שנכנסו לפרדס שר"ע א' מהם שידע ליכנס וידע לצאת כי הכיר והשיג הדבר על בוריו אמנם אחרים נכנסו ולא השיגו ולא ידעו לצאת מתוך החקירה הזאת בשלום ולזה כפר אלישע אחר והנה בסבא פ' משפטים אמר בר יוחאי לעייל וליפוק וכו' לכן אסור לעסוק בחכמה הזאת אם לא שכבר נכנס בחקירות ויצא בשלום ולא נשאר בתוכו מבוכות וספקות ונלע"ד שאין הכונה כפשוטו שא"כ לא ימצא בדור הזה כמו רשב"י שיבאר לו ספיקותיו. לכן לעד"נ שגם אם האדם מובטח שאעפ"י שיראה לו כמה ספיקות ודברים תמוהים יאמר בלבו רק מחסרון שכלי אני לא משיג ולא שח"ו בדבר עצמו יש פקפוק לזה האיש מצוה ללמוד עמו שמתוך כך מתוך שלא לשמה בא לשמה ואין אסור אלא למי שאין לו כח לעמוד בהיכל המלך ויבא לידי כפירה ח"ו וזה בחשבו כי הוא חכם גדול ואין העדר מצדו עכ"ל: הקדמה קטנה מצאתי בע"ח של ר' נחמיא השייך להקדמה וז"ל הס' הזה הוא מכת"י מהרח"ו ז"ל דהיינו מכמה אופנים ותחלה נמצא ס' א' שלם התחי' בזה"ל ליקוטי הקדמות והס' שמנוהו באמצע הס' ונק' מהדורא תניינא ושמנוהו בפנים אח"כ נמצא דפים קטנים קרועי' מתולעים וטרח טרחא גדולה מאד החכם מוהר"ר יעקב צמח נר"ו מירושלים תוב"ב עד שסדרם על נכון כאשר תחזנה עיניכם ונק' מהדור' בתרא ושמנהו סביב הס' הראשון אח"כ נמצא אצלינו מכת"י החכם הגדול מוהרח"ו ז"ל במהדורי קמא דרושים שלא הזכירם הרב ז"ל בחיבור זה ושמנוהו ג"כ איש על מקומו ונק' מהדורא קמא ולמען ידע כל המעיין שורש כל דבר מהיכן בא כתבנו זה אע"פ שנלע"ד שיפה דרכו זה מהדורא קמא איש על דגלו עכ"ז כתבנו שרשים אלו שאם ירצה המעיין לשנות יוכל לשנות אבל בב' המדורו' ב' וג' אין כח בידינו לשנות כי כן נמצא מכת"י הרב זלה"ה: לשון החכם הגאון מהר"ר יעקב צמח נר"ו בהקדמה ספרו רנו ליעקב וז"ל: עוד נ"ל כי גלוי חכמה זאת עתה בדורות גרועות הוא כדי שיהיה לו מגן עתה לאחוז בלבב שלם באבינו שבשמים כי באותן הדורות הרוב היו אנשי מעשה וחסידים והמעשים טובים היו מצילין אותן מפני המקטרגים ועתה רחוקים משורש העליון כמו השמרים בתוך החביות מי יגן עלינו אם לא קריאתינו בחכמה זאת הנפלאה והעמוקה ובפרט ע"ד שכתב הרב ז"ל שהנסתרות נעשו עתה כמו נגלות כי בדור הזה מושל הזנות ומלשינות ולה"ר ושנאה שבלב ונתפשטו הקליפות באופן שמתבייש האדם לנהוג דברי חסידות וה' יגן עלינו וימחול לעונינו אכי"ר עכ"ל. עוד העתק מל' מהרי"ץ בהקדמת ספרו וז"ל דברים הבאים בתוך הקדמות מפי דרושים אלו ודברים אלו אמת ויציב עכ"ל: להרח"ו דע כי קצת מחברינו כתבו להם ספרים מה ששמעו ממורי זלה"ה וזולתו על שמו וכולם כתבו הדברים בתוספת וגרעון כפי בחינת הכותבים וידיעתן ובהבנתן הניחו מקום למה קושיות לכן אין לסמוך על אותן הספרים וצריך להרחיק מהם. ודע כי כל מה שכתבתי כאן הכל שמעתי ממורי זלה"ה לכן כתבתי הכל בחיבור אחד לבד ומה ששמעתי מהחברים משם מורי זלה"ה מה שדרש וגילה להם קודם שלמדתי עמו הכל כתבתי ג"כ לבדו וע"ש אמרו מפי מורי זלה"ה: השמטות להגהות וביאורים מה"ר שב"ח: בדרושי נקודות פ"ד בדף ל"ח ע"ב בהגהות וביאורים סוף אות ו' בענין יציאת המלכים בעולם התוהו אם שיצא החסד קודם כמ"ש בע"ח או הגבורה קודם כמ"ש בספר הליקוטים. הנה האמת הוא כי אלו ואלו דברי א"ח והוא ע"פ מה שהכריע הרח"ו זללה"ה בשער הקדמות דף י"ט ע"ד והובא דבריו בע"ח שער התיקון פ"ד כי היה ב' מיני מלאכים א' מה שיצאו מהעינים והם העגולים וא' מה שיצאו מהטבור והיסוד וצפ"ר והם היושר. וידוע הוא כי היושר והעגולים הם בחי' חו"ג. והנה בהמלכים דיושר יצא מלך החסד מקודם כמ"ש בהע"ח. ובהמלכים דהעינים שהם העגולים והם בחי' הגבורות יצא מלך הגבורות מקודם וכמ"ש בספר הליקוטים והגר"א בס"ד כי בהגבורות יצא הגבורה מקודם. ויש בזה עוד דברים עתיקים הרבה אלא שאין כאן המקום לזה: בדף מ"ו ע"ג שורה ה' בהגהת מהר"צ ולא ירדו הכלים לבריאה כו' הנוסחא הזאת נדפס מע"ח כת"י אמנם בכל ספרי הדפוס כתיב ולא אמר ירד הכלי כו' ועיין בספר קול ברמה דפוס קארעץ דף ע"ב ע"א: מ"ש הרב בשער א"א פ"ט בהתיקון י"א מהי"ג ת"ד שהוא תי' ופשע אמר שם הרב ז"ל י"א ופשע הוא היות אלו השערות קטנות שוין בארכם ולא נפקי דא מן דא עכ"ל הרי לנו דעת הרב זלה"ה שהתיקון י"א אינן שערות מיוחדים בפנ"ע אלא רק אותן השערות קטנות עצמן שבתיקון י' מה שהם שווים בארכם בהשוואה א'. הנה אותה ההשאווה הלא נחשב לתיקון בפנ"ע והוא תיקון י"א וכן אמר ג"כ בפע"ח שער הסליחות פ"ד וכן הוא יותר מפורש בשעה"כ דרושי ויעבור דרוש ג' עיי"ש והנה הגם שכן משמע לכאורה באד"ר דף קל"א ע"א ודף קל"ד ע"א. אמנם פליאה נשגבה מאד מאד כי בספרא דצניעותא פ"ב מפורש בביאור גמור שהם שני מיני שערות ממש כי תיקון י' הם זעירין. אבל תיקון י"א הם רברבין יעו"ש ותמצא. ועיין שם בביאור הגר"א סוף תיקון י"א שאמר שם כי תיקון י' הם זעירין ומתערבין ותיקון י"א הוא רברבין ובשיעורא שלים עכ"ל והוא פליאה נשגבה להבין דעת האר"י זלה"ה ומצוה גדולה לישב. אח"כ האיר השי"ת את עיני וראיתי כי האר"י זלה"ה היו לו קצת נוסחא אחרת בס"ד וכן היה בנוסחא שלו עשיראה חפיין זעירין על גרונא דיקירא רברבא חד סרי מתשערין בשיעורא שלים עיין בעמק המלך בשער דיקנא קדישא (בדף ס"ו ע"א וע"ב) פי"א ופי"ט ותמצא שם שגם נוסחא שלו היה כמו כן וא"כ ברור הדבר שכן היה ג"כ בנוסחת האר"י זלה"ה ברוך ד' שהאיר את עיני: בשער הולדת או"א פ"ד דף פ' ע"ג שורה כ"ד כי בתחלה המעוררת כו' בס' קול ברמה הנוסח כי מתחלה מתעורר שם וז"ס כו': שם פ"ה סמוך לסופו חצי היסוד דרישא עילאה שנשאר כו' צ"ל דרדל"א שנשאר כו': בשער מ"ן ומ"ד דרוש ח' (בדף ע"ג ע"א) בהשמ"ש אות א' צ"ע מהיכן נמשך כו' בספר שעת רצון (מהחבר יפה שעה) כת"י בדף צ"ו ע"א ע"ז תירוץ נכון וז"ל שם סוד הדברים הוא במה שידוע שבצאת הנשמות מלמעלה לבוא בעוה"ז בתחלה יוצאים בסוד זו"ן הזכר מן חסדים והנוקבא מן הגבורות. והם מתייחדים בבריאה כנודע ואז הזכר משפיע בנוקבא סוד ההוא בחי' רוחא וזה נשאר תמיד בה ולכן בבואה בעוה"ז האורח נמשך לה מזה וכל חיותה ממנו ובזה יבוא הכל על נכון עכ"ל: שער מ"ן ומ"ד דרוש י"א בסוף סימן מ"ז שם שהם עצמן מזדווגים עם המלכות כו' עיין ביאור הדברים בספר מקדש מלך על פ' בראשית דף ו' ע"א בדברי המתחיל לרחוק דא יעקב ע"ש: בשער השמות פ"ד ד"ה הכתב איתא שם נ"א עיין בשעה"מ וכן בטעמי מצות וכן בספר הליקוטים בפ' נח בפסוק שופך דם האדם ותראה שם שהעיקר הוא כנ"א: בשער השמות פ"ה. בציור הק"כ צרופי אלהי"ם. והנה כל האותיות דהק"כ צירופים הם ת"ר אותיות והם כנגד הפ"ר דינין והש"ך דינין שהם דינין דדבורין ודינין דנקודין (כמ"ש בשער הכוונות דף צ' ע"ב). והם בס"ה ת"ר כמספר האותיות דהק"כ צירופים. והוא דבר נפלא. והערתי לזה הסידור הקדוש קול יעקב להמקובל בעל שעגה"ע: