שלים והוא זווג דג"ר שהוא פרצוף הפנימי והוא נק' זווג דאו"א כי או"א נקרא ג"ר בערך ישסו"ת וזווג דחצוניות נק' דלא שלים והוא זווג דו"ק שהוא פרצוף החיצון והוא זווג דישסו"ת כי ישסו"ת נק' ו"ק בערך או"א הנקראים ג"ר וכל זווג כלול משניהם שלים ולא שלים כי או"א עילאין הנקראים בכללות שלים כלולים משניהם כי זווג דג"ר שלהם נקרא שלים וזווג דו"ק שלהם נקרא דלא שלים ושניהם נקרא שלים דפנימיות. וכן הוא בישסו"ת הנק' בכללות דלא שלים כלולים משניהם זווג דג"ר שלהם נקרא שלים וזווג דו"ק שלהם נקרא דלא שלים ושניהם נקראים בכללות דלא שלי'. והנה מזווג שלים דג"ר דאו"א נמשכי' מוחין דגדלות לג"ר דזו"ן ומזדווגים זווג שלים להוציא נשמות חדשות דצדיקים ומזווג דלא שלים דו"ק דאו"א נמשכים מוחין דגדלות לו"ק דזו"ן ומזדווגים לחדש הנשמות הישנות. והנה זווג שלים דאו"א נפסק מהחרבן ומזווג דלא שלים דאו"א נמשכים מוחין דגדלות לזו"ן ומשני מיני הזווגים דישסו"ת נמשכים מוחין דעיבור ויניקה לזו"ן וכל אלו הזיווגים הם באבי"ע דחיצוניות ובאבי"ע דפנימיות. גם כל זווג מארבעה זווגים הנז"ל נחלק לב' זווגים זווג דג"ר וזווג דו"ק שלים ודלא שלים והרי הם ח' זווגים: והנה הזווג העליון דג"ר דג"ר דאו"א הוא שנפסק מהחרבן ומזווג דו"ק דג"ר נמשך מוחין דגדלות לו"ק דג"ר דדזו"ן להוציאא נשמות חדשות אותם אשר כבר נבראו ועדיין לא יצאו לעולם ומזווג דג"ר דו"ק דאו"א נמשך מוחין דגדלות לג"ר דו"ק דג"ר (דנ"ר) דזו"ן לחדש הנשמות הישנות ומזווג דו"ק דו"ק דאו"א נמשך מוחין דגדלו' לו"ק דו"ק דג"ר (דנ"ר) דזו"ן ומזווגם נמשך הארה ושפע וחיות ומזון והם בחי' אר וכסות לאו"א דיצירה להזדוג לתת מוחין דיניקה לזו"ן דיצירה והם מוחין שלימים אלא שנק' דיניקה יען מוחין דיצירה נקראים כן. ומשני זווגים דג"ר דישסו"ת נמשך מוחין דעיבור ויניקה לג"ר וו"ק דג"ר דו"ק דזו"ן ומזווג זה דו"ק דזו"ן נמשך הארה ושפע וחיות והוא בחי' כסות לאו"א דעשיה להזדווג להמשיך מוחין דעיבור לזו"ן דעשיה והם מוחין שלמים אלא שמוחין דעשיה נק' כן ומשני זווגים דו"ק דישסו"ת והוא בהתלבשם בזו"ן נמשך מוחין לג"ר וו"ק דו"ק דזו"ן והוא נק' זווג דמקרה ומהם עצמם ולא ע"י זו"ן נמשכים מוחין והם שאר כסות ועונה לאו"א דבריאה לזדווג לתת מוחין לזו"ן דבריאה להזדווג להוליד נשמות מלאכים ליצירה כי עד מקום שמגיע התפשטות עצמות אור המוחין דג"ר דאצילות שהם או"א וישסו"ת עד שם יש יכולת להוציא נשמות ולפיכך היה יכולת בזו"ן דבריאה להוציא נשמות אלא שהם דמלאכים לבד לפי שהמוחין שקבלו הם מישסו"ת עצמם הנק' ו"ק דג"ר ולא ע"י או"א הנקרא ו"ק גמורים דאצילות: אבל מזווג היצירה ועשיה אינו יוצא נשמות לפי שכל קבלתם הוא מהזו"ן שהם הו"ק גמורים דאצילות ועד היצירה יש זווג דפב"פ אבל בעשיה אין זווגם אלא אב"א כי העשיה נשאר כך. וידוע משער היחודים ומכמה מקומות מדברי הרב ז"ל כי הזווג העליון דג"ר דג"ר דאו"א שנפסק מהחרבן כנז"ל שנשבע הקב"ה ולא אבא בעיר שהוא זווג דנקודות חכמה עם חכמה היינו באצילות דאבי"ע דאצילות דפנימיות אבל בבי"ע שבו ובכל אבי"ע דחיצוניות ובבי"ע התחתון מותר כי לא עליהם היתה השבועה כנודע וכל אלו הזווגים הם באבי"ע דחיצוניות ובאבי"ע דפנימיות: וכתב בשער כ"ח שער העיבורים כי הנשמות יוצאת מזווג החיצוניות ופנימיות דאבי"ע דפנימיות ולא מחיצוניות ופנימיות דאבי"ע דחיצוניות: (מ"ח ע"א) דרוש זה סובב והולך בפרטי ד' תיקוני התפלה אחת לאחת בסדר המדריגות: בכללות מאה ברכות יכוין להמשיך מוחין מהבריכה העליונה אימא עילאה לז"א דהיינו שיכוין להמשיך המוחין המתלבשים בנה"י דאימא ומתפשטים בו' ספירות דז"א כחב"ד ח"ג ועוד מתפשט עטרת היסוד דאימא בשליש עליון דת"ת דז"א וכל ספירה כלולה מי' שעולה גימ' ס"ג ועד כאן הם האורות סתמים ועוד יכוין להמשיך המוחין בילוי ומתפשטים בב' שלישי ת"ת ובנה"י דז"א שמספרם ל"ז כמספר מילוי ס"ג וס"ג ול"ז גימ' מה. אח"ך יכוין להמשיך כללות המאה ברכות מז"א לנוק' שבה שם אדנ"י והאל"ף בציור יו"י וי' שעל הנו"ן הרי ל"ו וס"ד מספרם מאה כמספר אדני וד"ל אותיות דמילוי מילואו ע"ה כמספר מאה אדנים: בכללות ד' מעשים שהם יפנה יטול וב' טליתות ותפילין של יד ותש"ר יכוין לתקן כלים פנימיים ומקיפים דחיצוניות ופנימיות דחיצוניות דד' עולמות אבי"ע ויכוין להפריד מהם הקלי' ע"י שיכוין להמשיך להם מוחין פנימים ומקיפים עם נרנח"י דעולמות ונשמות ע"ס שנבאר ונתקנים במקומם. ואח"ך ע"י ד' חלקי הדיבור של התפלה כידוע יכוין לתקן כלים פנימיים ומקיפים דחיצוניות ופנימיות דפנימיות דד' עולמות אבי"ע ולהמשיך להם מוחין פנימים ומקיפים עם נרנח"י פנימי' ומקיפים ולכלול ולהעלות עולם בעולם וגם לכלול ולהעלות עמהם חיצוניות ופנימיות דחיצוניות דד' עולמות אבי"ע הנז' כאשר נבאר בסדר התפלה: עשיה לחבר ה' אחרונה דהוי"ה עם י' דאדנ"י ע"י ה' אחרונה דאהי"ה באופן זה הי"ה ויכוין ה' אחרונה דהוי"ה ושם ב"ן יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה וא"ל אדנ"י להמשיך הארה גדולה לעשיה כדי לזכך חיצוניות חב"ד דעשיה ויחזרו למדריגת פנימיות: ע"י יפנה ויטול וברכותיהם יכוין לתקן בכללות עולם העשי' כנז' וגם יכוין בפרטות לתקן כלים פנימים ומקיפים בי דפנימיות בין דחיצוניות דחיצוניות נה"י דעשיה ולהפריד מהם הקליפות וזה ע"י שיכוין להמשיך להם מוחין פנימים ומקיפים עם נרנח"י דנפש דעולמות ודנשמות לכלים פנימים ומקיפים דפנימיות וחיצוניות דנה"י דעשיה ויפנה לתקן הפנימיות ויטול לתקן החיצוניות והנרנח"י פנימי' הם ג' הויו"ת בניקוד נה"י שהוא חיריק קבוץ שורק בין ביפנה בין ביטול והוא לתקן או"פ והנרנח"י המקיפים הם אהי"ה ג' אהי"ה בנקוד הנזכר והוא לקתן או"מ בברכה בנטילת ידים או"מ דחיצוניות ובברכת אשר יצר או"מ דפנימיות: בכללות ג' ברכות ראשונות יכוין לתקן אריך ואו"א וישסו"ת דעשיה בי"ג תיבות דנט"י הם כנגד י"ג ת"ד דאריך דעשיה, ויכוין לתקן אריך דעשיה ולהמשיך ממנו הארה גדולה לתקן את א"מ דחיצוניות נה"י דעשיה ובמ"ה תיבות דאשר יצר הם כנגד שם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא בחכמה דעשיה שהם או"א עילאין דעשיה ויכוין לתקן או"א עילאין ולהמשיך מהם הארה לתקן א"מ דפנימיות נה"י דעשיה ויסמוך אליו מיד ברכת אלהי נשמה שהיא באימא שהיא (ע"ב) ישסו"ת לחבר או"א ויכוין בשילוב הוי"ה ואהי"ה שהם או"א דלא מתפרשן לעלמין מספרם מ"ז כמספר תיבות שבברכת אלהי נשמה. וע"י הח"י ברכות שמתחילין מברכת הנותן לשכוי יכוין לתקן זו"ן דעשיה והם כנגד ח"י אותיות דששה צירופי אל"י שהם אל"י אי"ל לי"א לא"י יא"ל יל"א שבכלים אמצעי' דז"א דעשיה ט"ס דאור ישר וט"ס דאור חוזר אות אחת בכל ספירה, וכנגד ג' כלים, נה"י כלי חיצון חג"ת כלי אמצעי, חב"ד כלי פנימי, ג' מוחי', מוחין דעיבור, מוחין דיניקה, מוחין דגדלות, ג' נשמות, שהם נר"ן דנפש, נר"ן דרוח, נר"ן דנשמה, וכנגדם ט' בחינת מקיפים שהם ג' כלים כנז', מקיפים ג' מוחין כנז', ג' נשמות מקיפים כנזכר, והח"י בחינות הנזכר שבזו"ן דעשיה הם נתקנים ע"י ח"י ברכות הנזכר, ובתחילה יכוין לתקן כלי החיצון ואחר כך המוח שלו ואח"ך נר"ן שלו ואח"ך כלי אמצעי כנזכר ואחר כך כלי הפנימי ואחך ט' בחינות מקיפים ע"ס הנזכר. וגם יכוין לתקן בח"י ברכות ט' ספירות דאור ישר ט' ספירות דאור חוזר דזו"ן הנזכר דעשיה שהם כח"ב חג"ת נה"י באורך והם כנגד ב' ט"ט דשם מט"ט וכנגד ח"י בחי' אלו אשר ביארנו הכלולים ביסוד דעשיה: