הכהן הוא איש החסד, וצריך להקדימו לכל דבר שבקדושה, כמ"ש, "וקדשתו", וזהו כדי להמשיך לו הארה מן החכמה שהיא קדש - מקור החסד. ובקריאת התורה קורין כהן לוי וישראל בסוד חג"ת. וקורין בתורה ביום ב' וביום ה', לפי שבהם שולטים גבורה והוד, וכדי שלא ישלוט הדין לבדו אלא במיתוק החסד, קורין בתורה, שהיא הבחינה הואת של שמאל הממותק בימין, שנאמר בה, "מימינו אש דת למו". ובשבת במנחה קורין במנחה משום יושבי קרנות. והסוד, המלכות נקראת קרן, והקליפות הם יושבי קרנות, שאוחזים באלו הקרנות שהם המדריגות התחתונות של המלכות. ובשבת יש גילוי בכל העולמות בשעת מנחה, ולהחזיק זה המאור שלא יהנו שום חלק קטן ממנו, החיצונים, בירידת המדריגות, לכך קורין בתורה, שהתורה ממשכת האור לקדושה לבדה: והכהן קודם בקריאת התורה ובכל דבר שבקדושה, ועכ"ז אמרו, ממזר תלמיד חכם חשוב מכהן גדול עם הארץ. העם הארץ הוא במלכות, אבל כשהוא כהן גדול מקבל מן החכמה. והתלמיד חכם הוא במדריגה יותר עליונה - בז"א, המקבל מן החכמה, שהז"א הוא תלמיד חכם בבחינה הזאת שאמרנו. ואע"פ שבממזר, הס"א אוחזת בו, שהוא מום זר, (עכ"פ) [עכ"ז] כשהוא תלמיד חכם, בכח תורתו, הס"א מסתלקת ממנו, ועולה במדריגה עליונה יותר מכהן גדול עם הארץ, ולכך הוא יותר חשוב. [ג]: