אצילות הוא שיעורי המחשבה העליונה, שהם שרשי הבריות והנהגתן. כי מיני הבריות הם עצמם כמו מיני החוקים אשר בהנהגה - כל בריה מורה על מלק אחד מחוקות ההנהגה. ונמצא החוק ההוא שורש לבריה ההיא. על כן נקרא לאצילות שורש כל הנמצאים. אך הנמצאים עצמם הם מבריאה ולמטה, והיינו כי בבריאה יש האלקות ב"ה, והיינו עשר ספירות עצמם שמזהירים זוהר שלהם, ומן הזוהר ההוא מקבלים המשרתים העומדים להוציא גזירת המחשבה עליונה לפועל, שכך רצה הרצון העליון שתהיינה הפעולות נפעלות ע"י משרתים, שלוחיו של מלך, שהמלך העליון רוכב עליהם, והיינו זוהר הספירות שזכרנו רוכב על המלאך, ומוציא הדבר לפועל. ועל כל שליחות אחת נמצא מלאך אחד לעשותו. והנה בריאה יצירה ועשייה הם ג' עולמות, זה תתת זה, שיושבים שם הנבראים בהדרגה, העליונים למעלה, והתחתונים למטה מהם, והתחתונים יותר - יותר למטה. ובכולם יש זוהר הספירות עצמם, מתגלה שם בכל מקום לפי מה שהוא, פירוש - למעלה הזוהר מזהיר ומקבלים משם המשרתים, והפחותים מן העליונים. עד שנמצא האדם וכל הגשמיות בעולם - התחתון מכולם: