והנה בהיות הבריאה לפי מקור החכמה, שהוא מקור הבחירה, נמצא לס"א מקום. אך שני זמנים הם לפי המקור הזה, ושתי מקומות לס"א, וסוד זה הענין הוא מיעוט הירח. דע כי בתחילתנה] נבראת הס"א, והיא היוצאת לפי בחינת השבירה לבד, פירוש - מהשרש שגורם לה השבירה, ואז אינה אלא תולדת המדריגה האחרונה של הקדושה, דהיינו סוף מלכות דעשיה. ובבחינה זו היה היצר באדה"ר. והנה אז לא היה צריך לאדה"ר כל כך תיקון; אלא לתקן בחינה זו של השבירה עצמה - ניתן לו ז' מצוות, בסוד ז' מלכים שמתו, והיה די בזה, כי בתקנו זה כבר היה עולה אל המקור האחר, הוא מקור הכתר כנ"ל, והיו העולמות עולים בעליה כקודם השבירה. אך כבר הכנה הוכנה בסוד מיעוט הירח, שאם יחטא אדם הנה תהיה הס"א גוברת ועוברת תחומה, ומה שבתחלה לא היתה אלא בסוד סוף מלכות דעשיה, ורק משם יונקת, תוכל להתפשט כנגד סוד כל התרי"ג אברים, שהם כללות דמות אדם, לינק מכלם: ובאמת, כאשר חטא אדם, מיד ניתן רשות לס"א להתפשט, ומכל ספירה תובעת יניקה. וסוד הענין, כי נשמת אדה"ר היתה כללות כל הנשמות (שמ"ר מ, ג), וכל הנשמות היו כלולות באדם הראשון, ועל כן בחטאו ניתן רשות לס"א להתפשט ולשרות על כלו, ואז כל הנשמות שהיו גם כן כלולות בו כנ"ל, ניתנו תחת רשות הס"א, ואז על כולם נגזר מיתה, שהיא להפריד רע זה הנדבק בהן מפני הס"א השולטת עליהן, והוא סוד (שבת נה.) "אין מיתה בלא חטא", כי חטא רצה לומר - פגם, וזהו בחינת הפגם שנפגמו כולם בחטאו זה. ואז ניתן רשות לס"א לתבוע יניקה מכל מדריגות הקדושה, שהם שרש לנשמות ההן, כי כן הוחק לה לינק מן המקומות הנפגמים על ידי מעשה תולדותיהם הרעים. והנה מפני זה הוצרך אחר כך התורה בתרי"ג מצוותיה, לתקן כל המדריגות של פרצוף אדם, מה שלא היה צריך אלא ז' מצוות לבד. וגם שאפילו התיקון הצריך לא יכול להיגלות מידן כמו שאפרש לך. והנה בהיות הס"א מתחזקת ומתפשטת, כך נתפשטה על כל העולם כלו, ונטמא העולם, חוץ מארץ ישראל שלא שלטה עליה. וענין זה הוא אכילת עץ הדעת טוב ורע, כי הוא המקום שיש כח לרע להתגבר על הטוב, בסוד מיעוט הירח כנ"ל, וזהו הפגם שפגם אדה"ר: