נתבאר מתוך הזוהר כי ענין "ונכרתה הנפש ההיא" הכתוב בתורה הוא נפש הנעשית דעשיה. ושם מתבאר כי אפשר לצדיק למות, ונכרת נפשו מעולם זה, ורוחו ונשמתו קיימין. וזה סוד גדול כדי שלא יאבד העני הזה כל מעשיו הטובים אשר עשה ולא תהא עליהם. ומאמר זה בא בפ' אחרי מות והעתקנוהו בספ"ר בשער נשמה פ"ב ודקדקתי כל זה מתוך לשונו שאמר "דלא אשתציאו מהאי עלמא", ודוק: