עוד נתעסקנו בפסוק "ודברתי על הנביאים" והיינו שכיון הכתוב להפליג במעלת הנביא, בזמן הושע. והוא כי "דברתי" שהיא המל' שהיא נקראת "דבר" כבר היתה מתיחדת עם ו' שהוא בעלה, והיינו "ודברתי". ואז היא למעלה מהנביאים שהם נצח והוד. והענין יובן במ"ש ר"ש בתיקון כי נצח הוא אספקלריא דנהרא, והוד אספקלריא דלא נהרא, וזהו הפך המפורסם אלינו. וביאורו הוא גם כן במקומות רבים כי ת"ת אספקלרייא המאירה. ומלכות אספקלריא שאינה מאירה. ועוד ענין מנגד ג"כ שבו יובן ענין זה כי מקום הנבואה הוא מת"ת ומל'. לפיכך בין המתנבאים יש חילוקים בין משה רבנו ע"ה ושאר הנביאים. והנה הנביאים הם נצח והוד. והענין הזה כלו יובן עם מה שפירש בתקון במקום אחר כי אדנ"י בהוד, ויהו"ה בנצח. וביסוד תרוייהו חד דהיינו יאהדונה"י. והכונה כי ת"ת שוכן על הנצח כדרך הזכר הנוטה אל הרחמים. והמל' שוכנת על ההוד כדרך הנקבה (הנוחה) [הנוטה] אל הדין. ונמצא לפי זה כי נצח אספקלרייא המאירה על ידי הת"ת שבו. ואספקלריא שאינה מאירה הוד ע"י המלכות שבו, והיינו נביאים וכו'. והנה בהעלות המל' עם בעלה למעלה בסוד תרווייהו כחד בת"ת, אז ודאי אספקלריא שאינה מאירה היא מאירה. וז"ש "ודברתי" שהוא יחוד ת"ת ומל', הם "על הנביאים", שהוא הת"ת שהוא על הנביאים. ואז "ואנכי חזון הרביתי". דע ש"אנכי" היא הבינה כנודע. ומלת "ואנכי" [בתוספת וא"ו] מורה ת"ת מיוחד עם הבינה. ו"חזון" הוא יחוד ת"ת ומל', שהיא נקראת "חזן", ועם הת"ת,"חזון". ונמצא לפי זה ת"ת יונק מהבינה ומשפיע במל', ונמצא המל' שהיא מתרבית. והיינו "ואנכי חזון הרביתי", הרביתי וגדלתי לחזון שהיא המל' ע"י הוא"ו שבתוכה. וא"כ נמצא מעלת הנבואה בזמן ההוא משובחת מנבואת זמנים אחרים. ומה שנאמר "וביד הנביאים אדמה", ע"י הנביאים נקראת המלכות במקומה למטה כמו "היתה עלי יד ה"'. וקראה "יד" הנביאים, פי' כי מקבלת מן הנביאים שהם נצח והוד, ואז הדברים באין בדמיון. וזה הוא "אדמה". ופי' הרשב"י כי השכינה נקראת "דמיון" מצד סתימו דעיינין, פי' מצד היות אספקלריא שאינה מאירה שאין העינים העליונים משפיעים בה, ולכן הדברים באים בדמיון (וצור') [וצורה], מפני שאין הדברים מאירים באור כראוי. ולכן אמר "וביד הנביאים" למטה "אדמה". ובאים הדברים בדמיון, לא בעצם בבהירות כראוי: