עוד נתגרשנו ביום א' י"ט לחדש שבט ונתעסקנו בפסוק "תפלה לעני כי יעטוף" וגו' ופי' בו כי המלכות נקראת "תפלה", והיסוד נקרא "עני" כנודע. והנה אחר שתפלה סמוך למל' עני, ודאי כי אין מלת תפלה לשבח שהוא מלשון יחוד, אלא מלשון "היאכל תפל מבלי מלח" , והכוונה כי היא מרורה ואינה עקרת הבית כדרכה, כי יעטוף: כאן חדשתי ענין "נקבה תסובב גבר" . והענין הוא מובן בענין ממטה למעלה, וממעלה למטה שפי' בספ"ר בשער ממטה למעלה. ושם הארכנו בענין כי האור מצד הזכר המשפיע יורד ומכה, והניצוץ חוזר אל מקורו מצד הנקבה המקבלת. והנה האור החוזר בהיותו עולה לקבל הוא הנקבה, וכענין בהיות האור היורד שהוא הזכר יורד במעט ובצמצום, ונמצא מתלבש ומתעטף באור החוזר. ונמצא הנקבה שהוא האור העולה מכתיר ומעטר וסובב לזכר שהוא האור המושפע. וסיבה לזה מפני העונות שאין השפע היורד והאור המתפשט בשופע, עד שיגביר על האור העולה. ולכן זהו "ענין רע" "ורעה חולה", "נקבה תסובב גבר." אבל לזמן הגאולה יגבר האור היורד והשופע עד שימלא ויגבר על האור החוזר. ונמצא האור העולה מתעטף בתוך אור היורד, ואור היורד כח הזכר סובב לנקבה שהוא אור העולה החוזר. וזהו ענין חילוק בין הוי"ה דשלטא ה"א על (ו"ה) [ויו] שפי' הרשב"י דהיא נוקבא, וזה ענין "אשה כי תזריע וילדה זכר". פירש בהיות אור החוזר העולה מן הנקבה ממטה למעלה גובר, אז מאן דאלים גבר והוא נקבה. והיינו יחוד אידהנוי"ה שזהו "נקבה תסובב גבר" וגוברת עליו ויולדת נקבה, והשפע מועט כמו יחוד [בעת] הגלות. ובהיות כח הזכר גובר אז היחוד אור היורד מן הזכר גובר על אור הנקבה, ומאן דאלים גבר והוא זכר. וזהו סוד יאהדונה"י וזהו זכר יסובב נקבה וגובר עליה ויולדת זכר. כי עיקר האור זכר. ובהקדמה הזאת בארנו ענין "כי יעטוף", הוא עני, היסוד והמלכות, תפלה וענוה. כאשר יעטוף את הזכר ונמצא "נקבה תסובב גבר". "ולפני ה' ישפוך שיחו" פי' היא מתלוננת (ומתקבלת) [קובלת] וצועקת על בניה ועל יחודה. "ולפני ה"' היא הבינה, ושם צועקת. ונקראת בינה "לפני ה"'. הנה מפני שהיא (מתקבלת) [וקובלת] על בניה מהת"ת, כי היא במדרגת הת"ת, וצועקת אל הבינה כי בה תלוי ענין הגאולה, כענין "וגאלתיך אנכי" . כן נדרש בתיקונים. וענין "שיחו" צעקתו של המלכות. והנה [כינו] אותו בלשון זכר, מפני שהוא נקבה תסובב גבר והיא במקום הזכר גוברת,