מ"ד שלש אמות אמ"ש בשנה קור נברא ממים וחום מאש ורויה מרוח מכריע בינתים. קור וחום רויה מכריע בינתים קיץ וחורף ורויה מכריע ביניהם כי יש שני זמנים של רויה והם ימי ניסן וימי תשרי. והנה עיניך רואות שכשם שסבת קור וחום ורויה ר"ל אלו ג' זמנים הם סבה להויה כן סבתם להפסד, וביאור זה כי תקופת טבת שהיא קרה ולחה בו יתלחלחו הזרעים. וכאשר יגיע תקופת ניסן ר"ל זמן רויה אזי יצמחו הצמחים ויתמעט הקור מעט מעט עד זמן הרויה ומשם יתרבה החום מעט מעט וכח החום מושך לצמיחת הזרעים מן הנסתר אל הנגלה. ולפיכך בתקופת ניסן תדשא הארץ דשא עשב ויתמלאו האילנות אמנם לא יתבשלו תכלית בישולם עד הגיעם אל תכלית החום והוא זמן תקופת תמוז ואזי יתבשלו הפירות בתכלית הבישול עד שיהיו ראוים להאכל ולהתחלף באדם ואזי מתוך שעבר החום הגדול על הצמחים ישתנה מראיהם ויתיבשו ויחזרו להיות כגוון גחלת שנשרפה עד שחזר לאפר כירה ר"ל קרה ויבשה והיא תקופת תשרי עד שתחזור אל תקופת טבת ויתלחלחו הזרעים וישובו עוד בגלגול חמשים שבועות ר"ל כל השנה כן ג"כ קור וח:ם ורויה, קור בגי' שא"ה חום בגי' מי"ד רויה בגי' ריי"א הם ג"כ סבה לכל הויה והפסד אשר מגיעים בעולמי השמיטות והיובל: