בשלשים ושתים נתיבות. ב' בשלשים כמו ב' של בראשית, ופירושו ע"י ראשית חכמה יראת ה' נאצלו כחות המציאות, והם שלשים ושנים כחות הנקראים בשם אלהים. ואלו הם על סדר הפסוקים אשר בפרשה הראשונה שבפרשת בראשית. א בראשית ברא אלהים. ב ורוח אלהים מרחפת. ג ויאמר אלהים יהי אור. ד וירא אלהים את האור. ה ויבדל אלהים בין האור. ו ויקרא אלהים לאור יום. ז ויאמר אלהים יהי רקיע. ח ויעש אלהים את הרקיע. ט ויקרא אלהים לרקיע שמים. י ויאמר אלהים יקוו המים. יא ויקרא אלהים ליבשה ארץ. יב וירא אלהים כי טוב. יג ויאמר אלהים תדשא הארץ. יד וירא אלהים כי טוב. טו ויאמר אלהים יהי מארת. טז ויעש אלהים את שני המאורות יז ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. יח וירא אלהים כי טוב. יט ויאמר אלהים ישרצו המים. כ ויברא אלהים את התנינים. כא וירא אלהים כי טוב. כב ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו. כג ויאמר אלהים תוצא הארץ. כד ויעש אלהים את חית הארץ. כה וירא אלהים כי טוב. כו ויאמר אלהים נעשה אדם. כז ויברא אלהים את האדם. כח בצלם אלהים ברא אותו. כט ויברך אותם אלהים. ויאמר אלהים פרו ורבו. לא ויאמר אלהים הנה נתתי לכם. לב וירא אלהים את כל אשר עשה: וכבר נודע בחכמת הפילוסופים האלהיים כי יש חומר אחד מצוי והוא נושא לכח ד' יסודות והוא הנקרא בלשון יון היולי. ומציאות החומר ההוא אינו כמציאות שאר הנמצאים, כי מציאות שאר הנמצאים הם נמצאים על אחת משתי דרכים והם מצויים בכח, ע"ד משל כמציאות השבולת בחטה, או השינים לולד בן יומו, אף שהחטה עתה אינה שבולת, ולא בן יומו בעל שינים, עתידים הם לצאת מן הכח הזה אל הפועל, וכאשר יצאו מן הכח אל הפועל סר מעליהם הכח הראשון. אבל החומר הנזכר, ר"ל ההיולי לא סר מהיות לבוש בכח ד' יסודות ולא היה זמן מן הזמנים שיעדרו כח היסודות ממנו. ולכן אמרו על החומר ההוא שאינו לא בכח ולא בפועל, אך הוא ממוצע במציאותו בין מה שבכח ובין מה שבפועל, והוא התחלת וראשית כל הנמצאים, וכל הנמצאים מכתר עליון ולמטה לא נמצאו כולם אלא מאמיתת מציאותו, ואינו עובר בדין בני חלוף ולא בדין הויה והפסד כי הוא ראשית המציאות. ונקרא בלשון הנביאים גולם שנא' גלמי ראו עיניך, פי' גלם חכמה היו"ד כי הוא כעין גולם מבלי צורה אך הוא מוכן לקבל כל הצורות, ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו, פירוש ספר (חכמה) וספר (תפארת) וספור (עטרת) כי החכמה ר"ל היו"ד בה יכתב ויצוייר כל מעשה עליונים ותחתונים. ימים יוצרו ולא אחד בהם, הם ששת ימי המעשה מן הבינה ולמטה שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים, הרי ששה שמות שפעלו בששת ימי בראשית, פי' כל אחד מאלו השמות פעל מלאכה ליום אחד וכן כולם. ולא אחד בהם, פי' ולח כתוב בא' ולו בוא"ו קרינן פי' ולא כתר עליון אחד בהם כי הוא מתיחד בהם, פי' שהכל יבא מכתר עליון ועל ידו יעשה הכל לפיכך אמר בהם ולא אמר מהם. ולהיות כל היצורים אשר עלו במחשבת כתר עליון נצטיירו בחכמת היוצר ית' ע"ד משל כצורת הבנין בבנאי כי הוא הוא הפועל והוא הוא הצורה והוא הוא התכלית. לפיכך נקראות כל הכחות המצוירות בחכמתו בשם אלהים שנאמר בראשית ברא אלהים כי בו נצטיירו כל הכחות שלשים ושנים כמספר הקו הסובב לאלכסון עשרה בקרוב. וצריך אתה לדעת ע"ד סוד הצורה שאמר כי בי"ה ה' (תפארת שבתוך הבינה) ולכן נקרא צורט"ק פי' קשר הצורות כי כל הצורות שנצטיירו בעולם ממנו נצטיירו. והזהר מאד בנפשך כי אמרי הנה נצטיירו בחכמת אלהים (בינה) שלא יעלה על דעתך לומר שיש כח נפשי בעילת העילות חלילה וחס, וכל מי שיעלה בדעתו לומר דבר מכל אלה אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו, אבל הדברים האלה וסודותיהם כולם כבר רמזתים לך מפה אל פה. ולכן שמתי בדעתי להועילך להאיר עיניך במעט קט במה שקבלתי בסתרי הספר הקדוש הזה. וטרם שאתחיל לפתוח בפירוש משניות אלו אתחיל לפרש מענה אחד מספר איוב ובו יתבאר מבוקשנו ר"ל שלשים ושתים נתיבות וסוד היצירה וסוד חמשים שערי בינה כולם יתבארו כעניינם ובמניינם: אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. וצריך אתה לדעת כי כל ספר יצירה יתפרש על ג' דרכים. אחד מהם בעולם, ב' בשנה, ג' בנפש, וסימנם והר סיני עש"ן כולו עולם שנה נפש. ידוע הוא כי לא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן אע"פ ששניהם תחת סוג אחד כי לא יתהוה כמות מאיכות ולא איכות מכמות וק"ו שלא יתהוה מקרה מעצם ולא עצם ממקרה אע"פ ששניהם כלולים תחת הויות המציאות וכ"ש שלא יתהוה גשם מלא גשם. וזהו ששאל הקב"ה את איוב ואמר לו איפה היית ביסדי ארץ, פי' וכי השגת את הנתיב הראשון אשר בו כח להוציא דבר גשמי מכח פשיטותו הגמורה אשר לא תשתנה לזולתו. והסוד כי עילת העילות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עילתו דבר אלא שזה עילה וזה עלול. וזה השכל השכיל א"ע ואת עילתו וההפרש שיש בינו ובין עילתו, הרי ג' השגות וכל אחת מאלו ההשגות ג"כ השיגו את כל אחת ואחת. כיצד א' השכיל א"ע ב' השכיל את עילתו. ג' השכיל מה שבינו ובין עילתו ד' השכיל עצמו ועילתו. וההפרש שבינו לעילתו. השכיל עצמו ועילת עילתו וההפרש שבין עצמו לעילת עילתו ט' השכיל עצם עילתו ועילת עילתו וההפרש שביניהם. הרי ט' השגות ושרש העלול הכולל הרי עשר השגות, וכל אחד יש בה ראש וסוף ותוך הרי שלשים וכח עלה וכח העלול הרי ל"ב כחות לנתיבות החכמה שהיא היו"ד מופשטים מכל חומר וצורה רק מושכלים לבד. ולפיכך ראיתי לכתוב לך הל"ב נתיבות עם חמשים שערי בינה כולם סדורים זה אחר זה ואלו הן: א איפה היית ביסדי ארץ. ב מי שם ממדיה כי תדע. ג או מי נטה עליה קו. ד על מה אדניה הטבעו. ה או מי ירה אבן פנתה. ו המימיך צוית בקר. ז ידעתה שחר מקומו. ח הבאת עד נבכי ים. ט ובחקר תהום התהלכת. י הנגלו לך שערי מות. יא ושערי צלמות תראה. יב איזה הדרך ישכן אור. יג וחשך איזה מקומו. יד הבאת אל אוצרות שלג. טו ואוצרות ברד תראה. טז איזה הדרך יחלק אור. יז מי פלג לשטף תעלה. יח ודרך לחזיז קולות. יט היש למטר אב. כ או מי הוליד אגלי טל. כא מבטן מי יצא הקרח. כב וכפור שמים מי ילדו. כג התקשר מעדנות כימה. כד או מושכות כסיל תפתח. כה התוציא מזרות בעתו. כו ועיש על בניה תנחם. כז הידעת חקות שמים. כח התרים לעב קולך. כט התשלח ברקים וילכו. ל מי ל בטוחות חכמה. לא או מי נתן לשכוי בינה. לב מי יספר שחקים בחכמה. לג ונבלי שמים מי ישכיב. לד התצוד ללביא טרף. לה וחית כפירים תמלא. לו מי יכין לעורב צידו. לז הידעת עת לדת יעלי סלע. לח חולל אילות תשמור. לט מי שלח פרא חפשי. מ ומוסרות ערוד מי פתח. מא היאבה רים עבדך. מב התקשר רים בתלם עבותו. מג התבטח בו כי רב כחו. מד התאמין בו כי ישיב זרעך מה כנף רננים נעלסה. מו התתן לסוס גבורה. מז התרעישנו כארבה. מח המבינתך יאבר נץ. מט אם על פיך יגביה נשר. נ התלביש צוארו רעמה: דע כי אחר שנתבאר כי בכח איפה שהיא דרישה על מקום הענין שנאמר איפה הם רועים. ולהיות הדרישה באיוב על סיבת מציאותו וסיבת מציאות כל הנמצאים מעילת העילות וכ"ע איפה היה סיבתן כי מלת איפה היא מלה מורכבת משתי מלות אי פה אי מזה תבא שפירוש שאלה מלשון אי פה ומלת פה פירושו מלשון לינו פה הלילה. והנה איפה כתוב בה"א ואינו כתוב באל"ף לרמוז אל פי ה' ר"ל כי בכח כ"ע וחכמה הנקראים אי (חכמה) עם פה (עטרת) שם היתה סיבתך. הגד והמשך משם האצילות, אם ידעת כיצד הדעת (תפארת) נמשכת מן הבינה כי כל המחודשים משם נובעים. חזר ושאל לו מי שם ממדיה. דע כי הדברים הנמצאים צריכים אל גבול ידוע כל מין ומין, ואפי' האישים של כל מין ומין צריכים אל גבול ידוע, כי אישי המין מוחלפים בגבולם. כי הנה ראובן ושמעון אין אחד מהם שוה לחבירו באורך וברוחב ובעובי, ולא עוד אפי' כל אבר ואבר מאישי המין מוחלף מזולתו באורך ורוחב ועובי, כי עצם פרק הקטן שבאצבע קטנה אינה שוה לעצם השוק או לצלע לא באורך ולא ברוחב ולא בעובי אלא כל אחד מהם משונה מזולתו וכן בכל מין ומין וביאר ואמר כי הוא ממעשה הנקראת מ"י והיא בינה שנאמר ואת מ"י נועץ ויבינהו. ודע כי המהווה והמוליד צריכים אל דבר כח המשנה בדין בני חלוף, והציור וכח המשנה הוא הפשט צורה והפסדה הבאה מכח האין שהוא כ"ע הנקרא הפסד פירוש נקרא הפסד בשביל שהוא נעלם מלהשיגו. והציור הוא כח ההויה כי ההויה היפך ההפסד והוא המכין את החומר מאי זה מין או מאי זה אישי המין שיהיה עד שיהיה ראוי לקבל הצורה. וזהו סוד הכי"ן ופע"ל זהרי חמה. וזהו סוד מכין תבל בחכמת"ו כי הבינה מסתכלת בחכמה וממנה בא אליה הגולם. והיא הכינה אותו לקבל הצורה. וכח המגביל לכל האישים ולכל המינים ולכל הפרטים נקרא סי"ט על"ם (סיטון בלשון תלמוד מדה) פירש מדתו של עולם וצריך שיהיה בכח הבינה ההיא שיהיה בו כח הדמיון לדמות כל אישי המין למינו ונקרא דמות ומדות כל דמות ממדתו, וזה סוד ויאמר ה' אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כי במעלה ההיא צורת כל הדמיונות ולכן פועל וצורה ותכלית ולא על דרך האפיקורסין האומרים כי צורת הכל בדרך עלה ועלול. וכשם שהדמות הוא בפועל כך צריך שיהיו סדרי כחות האיברים הפשוטים והמורכבים כולם מסודרים בזה אחר זה. והמשל בזה אילו ידמה כח המצייר ציור כל איברי אדם ולא שם להם סדר ישתנה דמותם הכללית ולא דמותם הפרטית. וצריך שיהיה בכח הפועל כח החקיקה לחקוק פרטי האישים החלולים חלולים והאטומים אטומים. פירש העצמות של הירכות הם חלולים והעצמות של פרקי היד הם אטומים לפי צורך כל פרט ופרט מפרטי האישים של המינים עד שיתדמה כל מין ומין למינו העליון וע"ד זה נקרא בורא ויוצר וחוקק. וצריך שיהיה לו גבול בחקיקתו עד שיהיה כל חלול וחלול דומה למינו וכן כל עביו של החלל בין בעצמות בין בגידים. כי יש מקומות בעצמים ובגידים ובאיברים אחד רחב ואחד צר וקצתם עבים וקצתם דקים. וא"א לומר שאלו במקרה נהיו כן שאם הדבר כך לא ימצאו מתדמין על דרך הרוב. ואילו כל הנמצאים מתדמין באלו הפרטים אמנם לערך האורך והעובי והרוחב אשר בכל נושאו. והמשל בזה אילו תקח אדם בן עשרים שנה ונער בן יומו זה איבריו מסודרים בערך סדורו של זה אמנם יהיו גדולים בגדול וקטנים בקטן. וכן בננס או בארוך מאד. וכן צריך שיהיה בפועל כח התחלקות אשר בהם יוחלק כל אבר אע"פ שקצתם שוקעים וקצתם בולטים ולא יהיו עולים ויורדים. או שוערים ר"ל משוקעים. וכן הדין בכל דומם וצומח וחי ומדבר ובכל צבא השמים ובכל הים. וכל זה מכח אל שדי כשיתפשטו החלקים לגבול ידוע בכל מין ומין ובכל חלק וחלק בזמן ידוע ונקרא אל שדי כדאמרו רז"ל אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די שלא יהיו נמתחין והולכין (במסכת חגיגה) ושם בעל הגבול הוא וו"ל והליכות עולם ולו יקהת עמים יתקמטו ויתקבלו ולא יצאו מגבולם הן באורך והן ברוחב והן בעובי די"י הוא אר"ך. או מי נטה עליה קו. כי כל אחד ואחד מפרטי אישי המין יש לו גבול ומדה ולא יוסיף ולא יגרע מקו. וכן תחום וגבול שנתן לו בינה. ומי נטה עליה ר"ל על העטרה להגבילו בקו כל איש ואיש בפרטיו על גבולו וע"ז הסוד נאמר היושב על חו"ג (פירוש הצדקה היא העטרה והיא תפלה של יד והיא מלכות) הארץ בגימטריא וה"ו. על מה אדניה הטבעו ידוע הוא כי כל אשר בארץ כחו נשפע מן השמים העליונים (תפארת) א"כ י"ב עמודי הארץ וי"א ז' עמודים וי"א עמוד אחד שהארץ (עטרה) עומדת עליו. וכן התפארת עומדת על י"ב עמודים הנעלמים והם י"ב הויות של אהי"ה כי משם קבלו טבעם והם נקראות מ"ה שנאמר תולה ארץ על בלימ"ה. ואמר ה' אדונינו מ"ה אדיר שמך בכל הארץ. או מי ירה אבן פנתה. פירוש אבן תפארת ישראל שהיא אבן שתיה שממנה הושתת העולם, ר"ל כאשר הסכימו כל פמליא של מעלה לחדש השמיטה (פי' ר"ל שכל ספירה משמשת ששת אלפים שנים ואחת משמשת אלף שנים וחוזר השימוש לספירה שאחריה וכמו הששת אלפים שאנו עומדין בהן ר"ל שיש לנו מהן היום הק"ץ ליצירה משמשת ספירת גבור"ה ולכך הן המגפות והמלחמות והגליות), הן מצד החס"ד הנקראים כוכבי בקר הן מצד הגבורה הנקראים בשם אלהים וכולם שבחו ליוצר הכל לחדש עולמו שנאמר בר"ן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים. אז ירה שתים עשרה אדנים בכח תפארת ישראל והיא אבן השתיה וממנה נתיסד העולם ומלואה הארץ וכל אשר בה. וצא"ל כי הפילוסופים אומרים שלא יתהוה דבר מלא דבר אלא מין ממינו ולדעתנו ולתורתנו הקדושה שהעולם מחודש אם כן יש לאפיקורסין פה לשאול אותנו, העולם לא ימלט משני פנים או שהיה לו חומר קדמון שממנו נברא העולם ומלואו או לא היה שם חומר כלל אלא עילת העילות לבדו. א"ת שהיה שם חומר הרי האמינו שיש דבר קדמון זולת השם לבדו וזהו כפירה בתורה, ואם נאמר כי לא היה שם אלא הקב"ה ברא את העולם מעצמו אם כן הרי עצמותו נתגשם. ואל זה הסוד בתירוצו אמר איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה. פירוש בכח החכמה ובכח בינה היה מציאות העולם. וכן יוכל השואל לשאול מדוע היה העולם בזה השיעור לא פחות ולא יותר, או איך יצא בעל שיעור מכח בלתי בעל שיעור בדרך חיוב. ואל אלו שתי השאלות אמר מי שם ממדיה כי תדע, או מי נטה עליה קו. ועוד יוכל השואל לשאול וכי באפשר הוא להיות איכיות היסודות הפך מטבעם או לא, א"ת אפשר יש לנו לשאול ואלו ד' איכיות שהם חם ולח וקר ויבש הם עצמם מאין נתהוו אם מעלול ראשון והעלול הראשון מאין נתחייבו לו אלו ההפכים היש בע' הע' דברים ההפכים כאלה, אם תאמר הוא פשוט א"כ מאי זה מקור התחלקות האיכיות והתהפכם, וע"ז הסוד נאמר על מה אדניה (יסודות) של הארץ (עט') הטבעו, ופי' על מה על חכמה הנקרא מ"ה כי הוא נושא לאיכיות ההם כעין שההיולי נושא לאיכיות הפשוטות לדעת האפיקורסים והפילוסופים, ולא ע"ד הפילוסופים כי לפילוסוף נמנע היות החומר מצוי מבלי צורה ולא צורה בלתי חמר ולפי תורתנו הקדושה כי החכמה מאין תמצא (בע') והבינה צורה לה. ואחרי שידענו שטבע היסודות ואיכיותיהם הפשוטות ומקורותיהן הוא מכח חכמה הנקרא מ"ה, א"כ יש לנו עוד לשאול אם יצא מע' העי' מן הכח אל הפועל או לאו, ואם לא יצא מן הכח אל הפועל א"כ מי ירה אבן יסוד ופנה ליסודו של עולם. והשיב בזה כי לי שהוא כח הבינה הוא ירה אב"ן מכח חכמה וכ"ע אל פנתה ובאבן הזאת (עטרת) צייר המצייר כל היצורים כולם. ועל סוד גבול העולם נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים. פירוש בשעלו מלשון משעול הכרמים שפירושו נתיב ודרך והנה מדה אחת יש לפועל יתברך ושמו עש"ל עשה שמים לבדו. ושמים בזרת תכן פירוש הזמינו במדתו. וכל בשליש עפר הארץ, שליש היא מדה של תפארת שהיא אות שלישית מן השם. ולפי שהעיגול ר"ל הקו הסובב הוא הוא יותר מן הקוטר ולכן אמר וכל בשליש עפר הארץ. וכל פירוש מדד ולזה ארז"ל כל שיש בהיקפו טפח כו' במסכת עירובין בים של שלמה שנאמר בו ועשר אמות שפתו אל שפתו עגול סביב קו שלשים באמה יסוב אותו. וי"מ וכל בשליש (עטרת) מלשון ושלשים על כולו עפר הארץ כל המרכבות והנמצאות שלמטה ממנה. פל"ס ומאזנים בסוד שקלן צרפן וכו' לקמן. ועתה נחזור לפרש ענין היבשה היאך נוצרה במאמר יקוו המים מתחת השמים (תפארת) אל מקום אחד ותראה היבשה כי כאשר יצאו המים הנמשכים אל התפארת אל דרך שתי הצינורות אחד מצד נצ"ח ואחד מצד הו"ד ונתקבצו כולם אל היסוד אז סגר הקב"ה את שתי הצינורות אשר הגיעו אל היסוד בדלתים אחד של אדנ"י ואחד של שד"י נשאר י"ש מן שד"י ונשאר אנ"י מן אדנ"י וצירופן ישאני כי הוא נושא עליונים ותחתונים. בגיחו מרחם יצא, פירוש הים כי בהוציאו כמי שיצא מרחם כלומר כשיצאו המים ונקוו סך וסגר בעדו שלא יעבור החוק אשר הוא שם לו והוא תמונת החול. והנה כאשר נקוו המים אל מקום אחד בעט סגר עליהם בדלתים לבל ישובון לכסות הארץ שנאמר גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ (עטרת) כי לא היה בדעתם להדחות מעל ה' ותורתו ולהיות סובבים על התמורות כמו שפירשתי בפ' בראשית שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם. ונאמר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו. דע כי יש חול פנימי וחול חיצוני. הנה דל"ת של יסוד מונעים המים לבל ירדו על הארץ (עטרת) ודל"ת מלמטה לבל ישובו לכסות הארץ כאילו המים אשר נקוו לתחת הארץ. והנה בשני אלו הדלתות מתקיים ישוב הארץ לכן לבל יכסון רמז למה שאמרו רז"ל בענין תהו ובהו אמרו תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם כולו, בהו אלו אבנים מפולמות משוקעות בתהום ומהם מים יוצאים לעולם. הנה האבן הזאת שנאמר בה או מי ירה אבן פנתה הנקרא בהו. והנה במאמר יקוו המים נתקבצו המים לעלות לכסות הארץ הנה צוה השם להיות התהום בכסותו אשר הוא הענן שנאמר בשומי ענן לבושו ואמר תהום כלבוש כסיתו ושוב העטיף וליפף וחבר סביב התהום גם כן את הערפל. והנה שתי דלתים לבל יצף התהום את כל העולם ערפ"ל בגימטריא רקי"ע ופירוש בגיחו מרחם יצא כי כאשר ימשכו המים לצאת מן התהום לשטוף העולם כמו שיצא הולד מן הרחם להוליד כן יצא. וי"מ כעין שיצא השמש על ההויות (השפע) מן הרחם שהיא תפארת ישראל אל העטרה כן יצאו כל ההויות והמים אשר בתהום להחריב את העולם, ובא ללמדך כי ההויות אשר בתהום יש בהם ג"כ עולם שנה ונפש וכן צומח חי מדבר. ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתים, פי' כאשר הקפתי את התהום בענן וערפל שוב פסקתי עליו אורות ושמתיהו לפירורין ולרסיסים ולשברים עד שנתקשרו ונהיו קצתם חול הים וקצתם תכנתי לו וזמנתי לו נתיבות ודרכים להמשיך בהם שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, פירוש במים שהעזו ובקשו לשטוף את כל העולם. ורמז הנה בפסוק הגזרה שפסק על התהום וסוד המים הבוכים אשר נרמז סודם במעשה בראשית, ובב"ר רומז ג"כ על סודם בפסוק ויעש אלהים את הרקיע ובפסוק והארץ היתה תהו ובהו. מיללת ומקוננת על שנתרחקה מקונה. ובבבא בתרא בפרק המוכר את הספינה. ובפסוק בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב וזה לשון התרגום ופסקית עלוהי גזירתי ושויתי פרידא היך נגרין ודשין. וי"מ ואשבור עליו חקי, פי' כשם שחקי לבלי גבול כן בדין היה להם להמשך עד אין תכלית וזהו שדרשו במס' חגיגה אני אל שדי אני אמרתי לעולמי די. והנה לפי זה מפרש מהות הגזרה באמרו ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך, פירוש עד כאן תגיע ולא תוסיף וכאן תיבש בגאות והתנשאות גליך כשיגיעו עד המקום הזה יתיבשו ויחזרו להיות עפר מן האדמה ואלמלא כן היה התהום שוטף כל העולם. והנה פירש כאן סוד הפ"ה שיש לתהום אל היבשה וזהו שאמר השי"ת לאיוב איפה היית ביסדי ארץ ולכך תרגם המתרגם ואמרית עד כה תיתי ולא תוסיף וכה תשוי בגיותנותא גליך. המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו ארז"ל עתיד כל צדיק וצדיק לבראות שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש חצי מנין הכת"ר. והסוד המבואר הוא מה שנזכר בפרק היכלות רבתי בענין חט"ר ומטטרו"ן שר הפנים הנקרא אדני הקטן (עטרת) ובפרשת והיה עקב כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה מכלל שיש קטן. וע"ז נאמר בתורה השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם ולא אמר כי לא אשא לפשעכם וארז"ל זה מטטרו"ן ששמו כשם רבו, והפילוסופים הודו שיש שכל פועל הפועל בגלגלים ויש שכל פועל הפועל ביסודות. ועוד ארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, לפי שכל צדיק הכתוב לחיי עד בלתי נפסקים הוא שנתקיים ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. והוא שנאמר עליהם עם המלך במלאכתו ישבו שם עם מלך מלכי המלכים ישבו נפשותיהן של צדיקים ובהם נמלך וברא העולם. ועיין בבראשית בפי' שפירשתי, זהו בכל שמטה מאותו החיים ומאותו יום אשר הוא כל ששת ימי המעשה ר"ל מן הבינה ולמטה וממנו יברא העולם ויצוה להיות בקר בסוד ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ויקרא אלהים לאור יום. זהו סוד המימיך צוית בקר פי' להיות בקר, ידעת השחר מקומו זה שמש ומגן ה' צבאות. דע אהובי כי את כל הגלגל של המרכבה בשס"ה יום ורביע יום מקיף שי"ב הויו"ת הן למספר י"ב מזלות וכשנחלק מספר שס"ה יום ורביע לי"ב הנה יגיע לכל הוי"ה ימים ל' שעות י' חלקים תק"מ וזה המהלך הוא למהלך השוה, אמנם יש לה מהלך יומי והיא מסבבת בו בכל כ"ד שעות את הגלגל. נמצאת אומר שבמהלך היומי מהלכת בכל שתי שעות הוי"ה אחד ששה הויו"ת ביום וששה הויו"ת בלילה נמצאת אומר שעם כל מעלה ומעלה מקפת כל ש"ס מעלות וסוד השס"ה ימים נרמזו בפסוק ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה. ולפיכך חלקו רז"ל כל יום ויום לד' חלקים כנגד ד' תקופות ואמרו י"ב שעות הוי היום ג' ראשונות הקב"ה (בינה) יושב ועוסק בתורה (תפארת) שניות יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב העולם כלייה עומד מכסא הדין (גבורה) ויושב על כסא רחמים (גדולה). שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים. רביעיות יושב ושוחק עם הלויתן (יסוד), וי"א יושב ומלמד תינוקות של בית רבן (נפשות הקטנים) שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, ובלילה מאי קא עביד אי בעית אימא כעין יומא. הנה ד' חלקים אלו כנגד ד' תקופות השנים. וידוע הוא כי השחר מאור השמש הוא נובע א"כ כל שחר ושחר משס"ה יום שבשנה יודע מתפארת טיבו ובכ"ע כנגד הויית כחו וכי אתה הודעת לכח השחר (חס"ד) מקומו בנגלה (בעט') ובנעלם. אמנם תרגם המתרגם ידעת השחר מקומו ידעת לקריצתא אתריה מלשון קורץ עין שפירושו תנועה. ומה שנראה לי כי כל הנשמות של הזכרים משתלחין מן התפארת אל העטרת בכל יום ויום הראויים לחיים לחיים ואשר למות למות ואשר לשלח לשלח ואשר לעלייה לעלייה ואשר לירידה לירידה ואשר לכריתה לכריתה וכל זה ע"י שמש ומגן הוי"ה אלהים. ולכן נאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, פירוש לאחז בא"י ולהכרית הרשעים והתמורות ממנה לפיכך תרגומו ולמיחד בסטרי ארעא דישראל ויטלטלון חייביא מינה וביאור זה כשם שבעלייתה משלחת הנפשות לעולם כן בירידתה מחלפת הנפשות. ועל זה הסוד ארז"ל במדרש קהלת בפסוק דור הולך ודור בא כי ששים רבוא נולדים בכל יום וששים רבוא מתים בכל יום הנה מן ק"ף עד ש"ס הוא מחליף ומא' עד ק"ף הוא מחדש. והנה שש הויות מחיים ושש הויות ממיתים ושש הויות משמשים למלכות ושש הויות ע"פ הדין מכריתים את בעלי כריתות ובעת שיודחו מעל עטרת ישראל ר"ל אל התמורות אזי יתהפך כחומר טיט חותם תבניתם אשר לדומם לדומם ואשר לחי לחי ואשר לצומח לצומח ואשר למדבר למדבר ומתיצבים לעמוד בתוך מלבושם המזוהם והמטונף כד"א תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. צא"ל כי השכלים הנפרדים מכת המלאכים או מנפשות המתים וכיוצא בהן כשיתפשטו לרדת בעולם אזי מתוך ד' יסודות יקבלו כעין גוף לפי שעה עד שיראו פעמים לעומדים שם כעין אדם או משאר הבריות, ובאלו הצורות יתדמו לנביאים ולפעמים אפילו לשאר אנשים ואפילו לרשעים כאנשי סדום שראו המלאכים וכאשת מנוח ומנוח בעצמו וכנבואת אברהם ושרה ואכילת המלאכים באהליהם ועמדו עליהם וזהו סוד המלבוש. ולכן צריכין המכשפין ודורשים אל המתים קטרת ועשונים כדי לעשות האויר עד שיתנוצץ מתוכם הענינים המשתלחים באויר. ולכן יראו פעמים המתים בדמותם ובצלמם בהקיץ למקצת אנשים כמו רבינו הקדוש בשלחנו, וכן הדין בענין השלח לכל מין ומין ולכל הפרטים הנמצאים והמלבוש בירידה יקרא מלבוש מזוהם וזהו שתרגם מתהפכא כטינא חותמא דילהון ומתעתדין היך כסו זהים, והבן זה. וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. דע אהובי שכשם שהחמה הזאת מאירה לכל בשר כן שמש ומגן הוי"ה אלהים הוא אור לנשמות, וכשם שעל ידי השמש הזאת יבדיל בעל הבשר בין הצורות כן באור השמש ומגן הוי"ה אלהים יבדילו הנשמות בין כל פרט ופרט שבכל עולם ועולם מי"ס, וכשם שהחשך מבדיל ומערב הצורות עד שלא יגיע הבדל ביניהם לכל בעל בשר כן בחושך שהוא תמורת האור לא יובדל בין הדברים. והחשך הזה איננו העדר האור לבד אבל הוא דבר מצוי שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ואומר ורשעים בחשך ידמו, וע"כ נאמר בהבדל הוילון ההוא בין האור של נשמות הרשעים ובינם אזי הנשמות ההם כמבלי עינים כי עינים להם ולא יראו ודרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו. והוא ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל. ולפיכך זרוע (גבורה) רמה (תפארת) תשבר וזו היא מניעת האור וזהו סוד פירוק האיברים בי"ס ובגוף. פירוש המימיך צוית בקר וכי בששת ימי בראשית שהן הגדולה והגבורה והתפארת וכו' היית בי"ס כי כל צדיק וצדיק מתחדשים בנשמתו ימים כימי בראשית שנאמר בהם לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו' וצוית להיות בקר וערב שנאמר ויהי ערב ויהי בקר. ידעת השחר מקומו הידעת זריחת השמש (התפארת) על מעשה ידיך מקומו ר"ל באי זה מקום יזרח ובאי זה מקום ישקע בכל יום ויום לקבוע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, לכן תרגם ואמר הביומי בראשית הוייתא ופקדת למהוי צפר ידעת קרון (זריחה) אן אתריה. לאחוז בכנפות הארץ. דע כי ארץ החיים יש לה כנפים אשר בהם תתנועע לימין ולשמאל לפנים ולאחור למעלה ולמטה והן שש כנפים שש כנפים לאחד כי השחר בצווי השי"ת אוחז בכנפים אשר לארץ. וינערו רשעים ממנה, ויטלטלו דורות רשעים ממנה להכרית מארץ החיים, תתהפך מדת הרחמים למדת הדין ומתוך הפוכם נהפך ג"כ חומר חותם תבניתם כסא הכבוד מפני אדם לאחד מבע"ח ולא נבראו בפועל אך עמדו גופותם בלא נשמה כמו כסות ריק בלא לובשו. ולכן תרגם למיחד בגדפי ארעא ואיטלטלו דרי כו' רשיעיא מינה. תתהפך כחומר חותם איתהפכת איך טינא חותמא דילהון קמו גופיהון בלא נשמתא היאך כסו סריק. וימנע מרשעים אורם נתכסה מן התמורות ועובדיהם אורם של הצדיקים הוא האור הנברא ביום ראשון וגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא כדאיתא בב"ר שנאמר ויבדל. וזרוע של הגבורים ברמה ובתמורות נשברה. וזהו שתרגם ויתכסי מחייביא נהוריהון דצדיקיא ואדרעא דגיבריא איתברית. הבאת עד נבכי ים. דע כי יש ים (עטר') שהוא מוכן לקבל כל הצורות כדרך שההיולי מוכן לקבל צורות כל הנמצאים כולם אמנם אין צורה קיימת מתמדת בים ההוא אלא בכל רגע ורגע פושט צורות ולובש צורות אחרות ולפי שאין לים ההוא צורה קיימת לכן נקרא נבכי ים פירוש מלשון נבוכים הם בארץ, וע"כ צוה רבי עקיבא לחביריו כשנכנסו עמו לפרד"ס כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכמעשה מרכבה דרב"א כי מאותו מקום נראים ליורדים למרכבה ואינו ראויים כאילו נראו גלים יורדים ועולים בו. וכל מעשים דרבה בר בר חנה הנזכרים בפרק המוכר את הספינה כולם מדברים בים (עט') הזה. וכן גל אחד גבוה שלש מאות פרסה וסימנך שם מצפ"ץ כי הוא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, וי"מ נבכי ים שהם מים בוכים הנזכרים במעשה בראשית ובבראשית רבה וסודו שבאו המים להחריב את העולם עד שגער בהם הקב"ה שנאמר מגערתך ינוסון מקול רעמך יחפזון, וי"מ נבכי ים הם גלגולי אותיות שבמי הים הגדול ר"ל מים עליונים ובהם עולם שנה ונפש כמו שפירשתי בפרשת בראשית והם המים המקיפים לכל היצורים מלמעלה. ובחקר תהום התהלכת פי' מחקר של מים התחתונים. וי"מ הבאת עד נבכי המים של ים שאינם לא קרושים ולא לחים ולא רקיעים ולא שמים. בחקר תהום פי' ברביו של תהום התהלכת כי כל אשר בשמים כנגדו יש בתהום תרגום אפשר דעלתא (שער) עד מערבלי (תערובת) סגור ימא (חתימה) ופישפוש (ברבוי) תהומא הליכתא. י"א הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה דע כי אין המות שוה בכל אך מינין מינין הם עד שיהיה שם מות נאמר בהצטרף עד שיהיה מות של מין מהמינין והוא בעצמו חיות של מין זולתו כאילו תאמר האור האור יכסה וע"כ שדבר אחד ממיני הצמחים נתייבש והרים תולעים. הנה מת מהצמיחה וחזר לאחר מבע"ח, ולהפך בשר בלה ומת מחיותו ואח"כ צמח ממנו אחד מן הצמחים וכן מהצמחים לכל מין החי, וכן מן הצומח וכן מן הדומם וכן בעולם המלאכים והגלגלים והכוכבים והמזלות וכן בעולם הספירות, וכל אחד ואחד יש לו סדר לפי מעשיו לעליה ולירידה ועל אלה המעלות נאמר שערי מות. ד"א הנגלו לך שערי מות, ואלו הן ארבע מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק וארז"ל במסכת סוטה (ח':) אע"פ שבטלו ד' מיתות ב"ד דוגמתן לא בטלה מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו. מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטין באין עליו והורגין אותו. שרפה או נופל באש או נחש מכישו. חנק או טובע בנהר או אוחזתו סרונכי (פי' אסכרה). דימה הנופל ממקום גבוה (תפ') לבאר שחת כי הנופל מתפ' ה' נסקל כי משם רועה אבן ישראל היא שנותן אותה על לבו אחר שידחה מן התפארת ולמטה שתי קומות, רמז ליסוד עולם ולמטה. שרפה נופל באש או נחש מכישו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו כי אין מעמידין אותו במקום קדושה וטהרה ונקיות אך במקום הזבל והטנופות ר"ל בתמורות. ונותנין סודר קשה (גבורה) בתוך הרך (עט') וכורך על צוארו ממעל לסימנין שהן שתי צנורות החיים ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שיפסוק ממנו רוח אלהים חיים ויפתח את פיו ומתיכין בדיל או עופרת וכיוצא בהן וזורק לתוך פיו רמז לאש גבורה העליונה עם האש (עט') של מטה והיא יורדת ושורפת בני מעיו והם ע"ב שתי זרועות פשוטות עם עובי רוחב האדם שבין הכתפים מצד הפנים, וכללו של דבר מתחלת ראש צפורן אמה של יד ימין עד תחלת ראש צפורן אמה של יד שמאל בהיות שתי הזרועות פשוטות והוא עולם המפרנס את הגוף. אמנם גופן נשרף ונשמותיהן קיימת ולפיכך אין מאבדין כלי הנשמה שהן הריאה ואשר עמה לבד כלי המאכל נשרפין הנהרגין נהרגין בחרב כמו שהמלכות (עט') עושה. והנחנקין משקעין את המחוייב בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה בתוך הרך וכורכין על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת. ודימה את החנק למיתת המים, ר"ל לחס"ד. הרג (עט') בחרב נוקמת נקם ברית, והנתלה נתלה על העץ (יסוד). הנגלו לך שערי מות, של מין ומין ואישי כל מין ומין מאיזה שער ידחו הנפשות המתים על מטתם או במיתה בידי שמים או במיתת ב"ד. ושערי צלמות המתפשטים על כל הנמצאות הן בצומח הן בחי הן במדבר הן בכל שאר המחודשים. ודע אהובי כי כח הנקרא מות אינו העדר החיים, אבל יש מקומות באשר הנשמה שוכנת שם עם רוח ונפש אזי חלקם בחיים והיא תפארת ה'. והסוד ואתם הדבקים בה' (תפ') אלהיכם (עט') כי בתפארת ועטרה הם יסודי י"ה שבטים שבטי י"ה והם י"ב הויות אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. והנפשות האלה והרוחות האלה יש להם י"ב צינורות בתפארת וי"ב צינורות בעטרה. ובהם נשמות י"ב שבטים הכוללים כל ישראל. הנה מאיזה שבט שישתלח הנפש יקרא בית החיים. ואחריו ממונו ואחריו קרוביו, ואחריו אבות, ואחריו בנים, ואחריו חלי, ואחריו זיווג, ואחריו מות, ואחריו בית דרכו (גלות), ואחריו בית ממשלתו, ואחריו אוהבו, ואחריו אויבו: והנה בהקפת הנפש מן הנפשות בי"ב הויות כאשר הגיע לבית ו' חלי ולבית ח' המות וכן כולם ולפעמים יהיה לה הצלה ע"ד אם יש עליו מליץ אחד מני אלף מפני פחד ה' ומהדר גאונו, ומי שנתחייב כרת יכרת מבית חיותו, או בבית מותו, וזהו סוד בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. וכאשר נגזר עליו גזרת מות או כרת הנה האויב שהוא בעל החוב של העבירה אשר בסיבתו יתחייב מיתה הורסין הצינורות של החיים הנמשכין מן שם המפורש אל השבטים ומן השבטים אל המשפחות ומן המשפחה אל האיש ההוא וימשכהו בכח המושך והספירות ידחוהו בכח הדוחה מעליהם אל התמורות אשר למות למות ואשר לדין לדין בני חלוף שנאמר בחליו של חזקיה אני אמרתי בדמי ימי אלכה פירוש חשבתי שבכריתות ימי אלך ונכרתי מארץ החיים אל התמורות אלכה בשערי שאול פירוש והוא תמורת החיים ר"ל אל התמורות אשר בשאול. וכאשר קבלני השם בתשובה פוקדתי ע"י עטרת ישראל יתר שנותי וחשבתי שאכרת מן י"ה של עטרת ומן י"ה של תפארת שנאמר אמרתי לא אראה י"ה י"ה בארץ (עט') החיים (תפא') מלמד שכל המתים נכרתים מי"ה י"ה אשר בארץ (עטרת) החיים (תפארת) לא אביט אדם (תפארת) עוד עם יושבי חלד (עטרת), דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי פירוש גלגולי הויות חיותי אשר היה ראוי לנפשי ולרוחי כבר נסע וחלף ועבר גלגולי חיותי, דורי מלשון חזרה וסבוב מלשון הדורא דכנתא שפירושו סובב. ונגלה בתחלה הי,תי תחת סתר עליון בהיותי בצל שדי (עט') ושם י"ה י"ה על ראשי ועתה נגלה ונתפרסם ויצא לחוץ. מני פירוש ממני, כאהל רעי הוא דומה שר המתים שנאמר כמעט שכנה דומה נפשי כי הוא רועה הנשמות עד אשר ישלם דורם גלגולם כדאיתא בגמ' (חגיגה ה'). קפדתי כאורג חיי, דע אהובי כי בערך שמטוה השמים נארגו שנאמר נוטה שמים כיריעה, כן הויות אשר מהם נתהוה נפש כל חי היא נארגת, והסוד כי בכלות הימים נאמר ימי קלו מני ארג ברחו לא ראו טובה. וביאור זה כי השתי יורד מכ"ע והערב מחכמ"ה בינ"ה וגדול"ה וגבור"ה ונצ"ח והו"ד, ושתי עליון תפאר"ת ותחתון עטר"ת. אמנם כאשר תמו ימי חיותו, אז יכרת מהחוטין של הארג השתי והערב זש"ה קפדתי כאורג חיי, מדלה יבצעני מיום עד לילה תשלימני, פי' מהמקום הנקרא דלה (עט') והיא עטרת יחתכני, מיום עד לילה תשלימני פירוש אתה השלמתה ומלאת ימי וכבר נשלמו. וי"מ נתחייבתי לשוב לקפוד שהוא שרץ מהשרצים בעון מה שהבאתי את הנכרים אל בית ה' (לעט') שויתי עד בקר כארי כן ישבר כל עצמותי מיום עד לילה תשלימני וכל הענינים השילום והעונש והמות והחיים בפרשה ההיא. וכן יש בתמורות י"ב מיני תמורות אע"פ שהן פשוטות שאין להם תמורות כדלקמן. מ"מ יש לך להבין כי יש י"ב מיני נפשות לישמעאלים. וכן עוד משפחות בני עשו. וכן עוד משפחות בני שעיר החורי ולכל אחד מהם פני אדם אך במעט שיבוש והן כולם למטה בני שעיר החורי לוטן ושובל וצבעון וענה דישון אצר דישן חורי המם עלון ומנחת ועיבל שפו ואונם איה וענה דישון חמדן ואשבן ויתרן וכרן בלהן זעון ועקן עוץ וארן. למטה מן המלכות וכל אשר יזרח עליהם יבאו. והם יושבים בשערי מות ובשערי צלמות, ר"ל בפתחי גיהנם, ולכל אחד מהם דינים וחקים לקבל הנפשות הנכרתות. וזהו סוד הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה. ולכן תרגום האפשר דאתגליו לך מעלני מותנא ובמעלני טולי מותא דגיהנם תחמי. וסביב כל אלה ארץ החיים, ר"ל שערי גן עדן שנאמר התבוננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כולה, פי' אחר שסדר לו דרך שמאל הנמשך אל עטרת ישראל הנקרא ארץ ופירש משפטי הרשעים שהם באים בנבכי ים ובחקר תהום ופירש שערי מות ושערי צלמות חזר ופירש לך איך מדת החסד והטוב נמשך אל ארץ החיים. וקרא החלק ההוא רחבי ארץ לפי שהוא בא מרחובות הנהר ר"ל בינה שאין שם צר ואויב ומזיק שנאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ וזהו סוד התבוננת מלשון בינה עד רחבי ארץ של ג"ע. הגד אם ידעת כלה, ר"ל כל פרטיה. איזה הדרך ישכן אור הזרוע לצדיקים מאור הבינ"ה וכ"ע של התענוג וחשך הבא מכח הגבורה והתמורות איזה מקומו בארץ של ג"ע. הנה בלי ספק נתיב האור לבד ונתיב החשך לבד, כי אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו, פירוש כי תמשכנו ותנהיגנו אל גבול תחומו ר"ל האור לגבולו והחושך לגבולו. וכי תבין ותשיב כל אחד מהם לנתיבות ביתו אז תדע כי אז תולד בסוד העבור ותתחדש בבריאה חדשה ומספר ימיך יהיו רבים. וביאר זה כי השמש (תפא') והירח (עט') אשר מהם אור החשך ומסיבתם כל הויה והפסד ר"ל הדין כל בני חלוף כולם עוברים בגלגל שם של הוי"ה באדנ"י. ולפיכך כאשר תקחנו ותנהיג כל הויה והויה של הנפש אל גבולו שהוא חצי העיגול אשר ממעל לארץ. כי בהנהגה הזאת נשלם גבול פעולתו בק"ף מעלות ומשם ירד למות או לעוני או לצער אחר, אבל בדין בני חלוף ומשם והלאה תבין ותראה כי מחוייב הוא לשוב בהיקף אל נתיבות ביתו. ולפיכך יתבאר לך כי בשובו לצומח כי אז תולד בדין בני חלוף ויהיו מספר ימיך רבים לפי כח הצומח. ויש בזה ארבע מדרגות שתים המעטות והנוספות, ועוד הנוספות מאלה והגדולות שבהם והם השמיטה והבן זה. וזהו שתרגם בפסוק התבוננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כולה, איתביינת עד פתיי ארעא דגינתא דעדן חוי אין ידעתא כולה. איזה הדרך ישכון אור (תפארת) וחשך (עטרת) איזה מקומו. הי דין אורחא שרי נהורא וחשוכא הי דין אתריה. כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו. ארום תדבריניה לתחומיה וארום תתביין שבילי ביתיה. ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים. הידעת ארום בכן תתיליד ומנין סומך סגיאין. ידוע הוא שיומו של הקב"ה אלף שנים בעיניך כיום אתמול אם כן י"ב ימים הם י"ב אלפים שנה, וסוד זה נעלם רמוז בנעלם אותיות של רבים שנאמר ומספר ימיך רבים ר"ש בי"ת יו"ד מ"ם הם בגימטריא אלף וי"ב כלומר שנים עשר אלפים. הבאת אל אוצרות שלג, בא להודיעך כי גם במדת החסד יש בה תערובת דין שהרי יש בה אוצרות שלג. ודע כי יש שני מיני שלג, האחד מהם הוא שלג של כ"ע ויטהרו הטמאים ויתקרבו הנדחים שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ואומר לבושיה כתלג חיור. ויש שלג אחר והוא נפעל מאדי המים ואדי הארץ ובפגשם במקום הקר יתקרשו, ויש מהם שיחזרו להיות ברד, ויש מהם שיחזרו להיות שלג. וכולם עולים מן הארץ. (עטרת) אל תפארת י"י באויר שבהם מצד החסד שם יתפעלו. וצא"ל כי האדים העולים מן המים ומן הארץ הם נפשות הנדחים בב"ר רבה. והנה הם עצמם מתפעלים להיות באוצרות שלג ובאוצרות ברד ובהם נפרע הקב"ה מן הרשעים שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה, כי באבני ברד נפרע מפרעה ומאנשי ארץ ישראל בימי יהושע. וכן בכל יום ויום נדונין הרשעים מאש לשלג ומשלג לאש. וכן התמורות. וכאשר יתמו עונם יחזרו להיות אפר (עטרת) תחת כפות רגלי הצדיקים (יסוד) שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, שנאמר כי לשלג (תפארת) יאמר הוי ארץ (עטרת) והוא שלג שתחת כסא הכבוד (חכמה). הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה. ולבאר נתיב זה תרגם ואמר אפשר דעלתא לקורטורי (אוצר) תלגא ואפותיקי ברדא תחמי. ונקראו אוצרות ברד אפותיקי מלשון אפה תהא קאים, פי' כאן תהא עומד וגובה חובך. וארז"ל כי בזה הנתיב נפרעין מן הרשעים שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה, ותרגם די גנזית תלגא לעידן עקתא בגיהנם וברדא ליום קרבא דפרעה ואגחותא דמצראי. וצריך להיות כ"ד אדנים בעגול תוך ספירת מלכות כנגד אדני המשכן והם הם שם אדני: ואחרי שבא סוד הגיהנם לידינו צריך אני לבאר בו מעט על דרך שאלה ותשובה: שאלה, מה הוא הפסד החיות וחול המות, אם תאמר שהמות הוא שכל יסודות שהורכב הנמצא מהם כל אחד ישוב ליסודו עד שישוב האש לאש והאויר לאויר והמים למים והעפר לעפר, א"כ גם בנפש צריך אתה לומר שהפסדה שתשוב ליסודה. כלפי איפה נוטה דבר זה, אדרבה אין לה תענוג ועונג לנפש יותר מזה אלא בעת שתשוב אל האלהים אשר נתנה. ולכן יש לך לדעת כי ההולכים לפרש התורה ע"ד טבע ואומרים כי השכל נדבק בשם אין זה רק היתול וגנבה שגונבים דעת בני הדת. אבל על דרך האמת כי צער החולי נדבק בדמיונו אשר בנפש בחול עליו חום החולי מצערו. וחום החולי חוזר להיות חמר לחום האש היסודי אשר בצאת הנפש מגוף החולה תגיע ליסוד האש בכח הדמיון אשר הגיע לה מצער החולי וחומו. והנה האש היסודי נדבק בנפש ההיא ונוסף חום על חומה עד שיגיע אליה האש היורדת מן נהר דנור ותחול על האש ההיא, ועוד ירד עליה סערת ה' חמה סער מתגורר על ראש הרשעים יחול, והוא הדין למת מקרירות שיתחבר אליו דינין ושפטים מצד שלג וברד. ליום קרב ומלחמה. תרגם סורי ליום קרבא דכנענאי אגחותא במסוקיין בית חורון. ואפשר שלעתיד לבא הקב"ה עתיד להלחם באלה עם אויבי ישראל בארץ ושמים ממעל, בסוד ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, והוא הדין מצד שלג וברד. איזה הדרך יחלק אור, פירוש אור התפארת, ר"ל שמש ומגן ה' אלהים, על ידו באים כל המשתלשלין מעולם אל עולם אל עולמנו זה. וידוע הוא כי העולם הנעלם יקרא קדם שנאמר מעונה אלהי קדם. ולפיכך רוח הבא משם נקרא רוח קדים, וידוע הוא כי שמש ומגן ה' צבאות הוא מנהיג את העולם על פי י"ב ההויות וכל הויה והויה יש לה טבע וסגולה לענינים ידועים. והנני פותח לך סוד זה, דע כי בעילות שם ידו"ד יהיה בידו החיים והבריאות והמחשבה. והנה שמש ומגן ה' צבאות בהיותו עובר על בית ידו"ד הנה הוא משלח החיים אל כל הנמצאים, אמנם לא בשווי כי במין האדם לבדו יתחלפו מספר ימי חייו, כי פלוני בן מאה שנה ימות ופלוני ביומו ר"ל ביום לידתו, ופלוני בחודש או בשנה או בג' או בד' וכן בכל מספר ומספר, וכל שכן שיש חלוק ושנוי בשני ימי חיותו בין מין למין כל מין ממיני החי. וכן במיני הצמחים יש מי שיתחלף ביומו ויש מי שיתחלף בחודש או בשנה או באלפים מן השנים, וכן בדומם ישתנה זמן קיומם לכל מין ומין ולפי כל פרט ופרט מפרטי המין. וכן בעולם הגלגלים וכן בכוכבים וכן בשכליים וכן בעולם המלאכים והמרכבות וכן בעולם הספירות. והנה לכל איש ואיש צריך שהיה לו נתיב ידוע שבו ישפע שפע החיים אל הפרט ההוא, וכן לכל פרט ופרט מפרטי הנמצאים, וזהו ששאל לו איזה הדרך יחלק אור (תפארת) להביא החיים וכל שאר מיני גזירות לכל פרט ופרט מפרטי הנמצאות ויפיץ לפזר רוח קדים על הארץ (עטרת), ולכן תרגם הי דין אורחא מתפליג נהורא ויבדר רוח קדומא על ארעא. מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות, פירוש מי חלק לשטף של תהום נתיבות מים למטה, ומי חלק לשטף של תהום נתיבות שהעלה למעלה. ומי חלק נתיבות לעננים שמורידים מים בקולות, ורומז אל בריאת הרקיעים והתהומות. וי"מ מי פלג לשטף תעלה, מי חלק תעלות ונתיבות לשטף שהוא מן החסד, יש מהם נמשכין אל כל מין ומין ואל כל פרט ופרט מפרטי היסוד, ויש מהן נמשכים אל התמורות לכמה מיני מים, למים סרוחים ולמים מרים ולמים המאררים ולמי שיחור ולמים שאובים. ומי חלק ג"כ הנתיבות הנמשכים מן הגבורה אל הפנימיים, כי הגבורה ע"י זוהר ברק אורה נקראת חזיז בגימטריא ל"ב נתיבות. יש מהן נמשכין אל היסוד ויש מהן נמשכין אל התמורות, וזהו שתרגם ואמר מאן עבד שיטפא למרזיבא דמיא ולעילא אורחא דעננא דמחית מיטרא בקלין, ומתוך שהמים באים מצד החסד והמראות הגדולות מצד הגבורה מתוך כך יתפעל מהם קול רעמים וברקים. וי"מ מי פלג לשטף תעלה, הרבה שערות באדם וכל שער ושער יש לו גומא ונתיב בפני עצמו ואלמלי שתי שערות יונקות מגומא אחת היו מחריבות מאור עיניו של אדם. ודרך לחזיז, הרבה טיפין בראתי לגשם וכל טיפה וטיפה יש לה נקב ומסלה בפני עצמה ואלמלי שתי טיפות יורדות מנקב אחד היו שוטפות כל העולם, וכן הרבה ברקים בראתי וכל ברק וברק בראתי לו דרך בפני עצמו ואלמלי שתי ברקים יוצאות ממקום אחד היו מחריבות כל העולם, וכל אלו עשיתי בדעת ובתבונה ובחכמה כדי להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו, פירוש אותם הארצות והמדברות אשר נשחתו בריותיהם מבני אדם ומאיש, פירוש שאין בה כח לבני אדם ולא לאיש מאישי ההויות אנכי ממטיר עליהם כדי להעלות אל איש ואל בני אדם, וזה תרגומו לאחתא מטרא על ארעא דלית בה גבר ומדברא דלא בר נש ביה. להשביע שואה ומשואה ולהצמיח מוצא דשא, ידוע הוא כי השואה ושממה נתיחס לרשעים שנאמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא, כי הם ישולחו למדבר שהמה בסוד שם שא"ה ואל הא"ש, הנה הם בארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, ולפיכך הוא ממטיר על כל הארץ להשביע הנחרבים מכל מינים ולהצמיח מוצא דשא מקורות של דשאים ועל ידם יתעלו מצמח לחי ולאדם ולמלאכים, ולכן תרגם ואמר למסבע רגושא ואתרגושתא ולמרביא מפקנות דיתאה, פי' להשביע הנחרבים מן הארץ כדי להצמיח מעדני הצמחים. היש למטר אב, פירוש המטר היורד מחסדי ה' וגבורתו (בינה) שנאמר ישב רוחו יזלו מים, וכל אלו באים מכח חכמה הנקרא י"ש מאין. או מי הוליד אגלי טל, טיפי הטל, כי המטר יורד בחסד וטיפי הטל יורדים בכח הבינה שנאמר ויתן לך האלהים (בינה) מטל השמים, ולכן תרגם האית למטרא אבא או מאן אוליד רסיסי טלא. מבטן (עטרת) מי יצא (בינה) הקרח (חסד) וכפור שמים (תפארת) מי ילדו (בינה), פירוש כי מכח עטרה של בינה הנקראת מי, יצא הקרח כעין הקרח הנורא וממנו נתהוו הרקיעים שעל ראשי החיות. הנה סודם הוא הכפור והוא קרישא רקמא אשר הגיע לחמר הטל ולא לכלל שלג כי לא נקפא כל צרכו, ותרגום מכריסא דמאן נפק קרחא וגלידא דשמיא מאן אוליד יתיה. כאבן מים יתחבאו, פירוש המים אשר הם סבה להויות הרקיעים והתהומות הם נקרשים וחוזרים להיות בחזקם כאבן ומתוך קרישתם הם נטמנים ונחבאים בצורת הרקיעים ובצורת פמליא שלהם. וכבר ידוע שהמלאכים נקרא בשם אב"ן כמה שנאמר בתוך אבני אש התהלכת. וגם האותיות נקראים אבנים כדתנן שתי אבנים בונות שני בתים לקמן הנה המים אשר נקרשו נחבאים ונסתמין. אמנם ופני תהום יתלכדו המקורות של המים מתיחדים ומתקבצין לנבוע. הנה הקרח א' והכפור ב' והטל ג' והשלג ד' והמטר ה' והברד ו' כולם מפעולת שמש ומגן ה' צבאות בארץ החיים. התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח. דע כי כימה הוא שם מונח מכח החסד מצד המים ולפיכך יש בו קור גדול ומפני הלחות של מי החסד אשר בכימה היא קושרת הפירות וכל חי וכל משכיל וכל נמצא אם כן מעדנות ר"ל קשר כי היא קושרת כל הנפרדים ועושה אותן אגודה אחת, וכסיל מצד הגבורה ולכן יש בכחו חמימות גדולה הנה מתוך חמימות הכסיל היא מבשלת הפירות ומפתחת אותן. זש"ה או מושכות כסיל תפתח. וי"מ התקשר מעדנות כימה, פירוש וכי תוכל לבכר הפירות המיוחסים וקשורים בכימה מלשו והקשורים ליעקב כי בחסדו הגדול ממהר להיטיב הכל וממהר הפירות והנדחים להשיבם ואילו הכסיל הוא מאחר לבשל הפירות ולטהר הטמאים עד עשות בהם די"ן באמת ובאמונ"ה. ולפיכך מושך אליו כל הנפשות שנאמר מושכות כסיל תפתח, פי' תוכל להתיר. והנה הכימה הוא הקושר כל האיברים הנהרסים והנדחים והנפרקים והוא קושרם ואילו הכסיל הוא מושך ומכרית ומאבד. והנה יחס המעדנות לכימה כי הוא נותן מעדני מלך. ואילו כסיל מושך אליו ואינו נותן דבר אלא בדין ובמשפט. וצא והסתכל עד היכן הגיעה חכמת החוזים עד שיחסו הכימה לשור ויחסו הכסיל לעקרב. וכבר ידעת סוד י"ב הוויות לי"ב מזלות, ומנין שהכסיל מקומו בגבורה שנאמר והכסיל בחשך הולך ואמר אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי ולפיכך מראה כוכב הנקרא כסיל אדום למאד והוא הורג את הגמלים אם יראוהו. התקשר מעדנות כימה, אמר התרגום התקטור שושלי כימתא או אשלי דנגדין ניפלא תישרי, פי' שושלי שלשלאות, פירוש אשלי מלשון ויטע אשל, דנגדין ומושכות כסיל, ניפלא ומשיח שמו נפלי בלשון תלמוד. וי"מ התקשר מעדנות כימה. הם שש ההויות העליונות אשר סובבים על דרך התלי ר"ל ראשו והנה שם יהו"ה שנאמר תג"ל נפשי באלהי, תלי גלגל ולב. או מושכות כסיל תפתח הם הנמשכים אחר זנב התלי והם ו' הויות שלמטה כי הו' הויות ד' עליונות בונות והתחתונות מחריבות. וכאשר יחרב העולם מצד הדין והכסי"ל אזי הכימה מוציאה מזרות מכתר עליון י"ב הויות שלו בעתו של עליית הכימה שהוא התלי כדי לחדש עולמות ואז ועיש שהיא העטרה על בניה תנחם פי' תתנהג פי' בפרצופין המשתלחין בה כי היא כתרנגולת שרובצת על בניה ולא תקח האם מעל הבנים ולכן נאמר כי יקרא פרט למזומן כי בעת ההיא אין דבר מזומן כי כלם עברו בדין משפט העליון. וזהו שתרגם התפיק שטרי מזליא (ממשלת י"ב הויות) בעידניה ועיש על בנהא תדברינון, תרגום אחר ועיש על בניה תנחם וזגתא על אפרחהא תדברינון, כי י"ב הויות הנעלמות הם סבה לכל הויה. הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, כי אין לך עשב ועשב מלמטה שאין לו שר אחד מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל. כי חקות השמים (תפא') באים לו מי"ב הויות הנעלמות ואחר שיגיעו בכח החסד אל התפארת בכח ההויה אחר כן ישים היוצר (בינה) משטרה וממשלתם בארץ (עטרת) ומן העטרה אל כל עולם ועולם שלמטה הימנה. כ"י"מ"ה במלוי כ"ף יו"ד מ"ם ה"א הוא בגימט' רא"ה והוא שם אחד מע"ב כי הוא מביט וצופה כל הדורות ואחר כן בראם מצד החסד והטוב. כסי"ל כ"ף סמ"ך יו"ד למ"ד בגימטריא שדי הוא הממונה לומר לעולמו די הן על דרך גבול היצירה הן על דרך גבול זמן העמדתם. וי"מ הידעת חקות שמים, אם אמת שידעת סבות לזה לדעת גזירה של השמים (תפארת) הנה ראוי לך להשים ממשלתם של הגלגלים בארץ (בעטרת). האפשר דידעתא גזירתא דשמיא אין תשוי שטרא דגלגליא על ארעא (עטרת), כי בדרך גלגולם יתהפך גזירתם ויתחלף להיות הצומח שוקע והשוקע צומח וכן כולם. התרים לעב קולך (עט') מאי זה נתיב נתחדש זה כאשר תרים את קולך (עטרת) לעב (חסד) ששפעת מים ירדו לך מן החסד כמו בבקשת מים לצרכי העטרה, ופירוש התרים כאשר תיחד הנקרא (עטרת) בנכתב (תפארת) הנקרא רום (תפארת). התרים כעיבא קלך וריכפת מיא תחפינך. או תשלח ברקים מצד הגבורה וילכו למקום שתשלחם ויאמרו לך הננו מזומנים לעשות רצונך כמו תצא אש מן השמים גבי אליהו הנביא מכאן שלצדיקים יסוד עולם מוסרים מפתחות מים ומפתחות האש. ואגב גררא בא להודיעך כי אם ידע אדם חקות השמים וארץ מי ממונה מן ההויות על המים ומי ממונה מן הויות על האש וכן כיוצא בזה בכל חקות השמים אז יוכל להוריד הכח ההוא על הארץ, שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, אזי התרים לעב קולך ושפעת מים פי' רבוי מים תכסך התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, אבל בלא ידיעה איך יענה. ונאמר אשגבהו כי ידע שמי, כי קרא שמי לא נאמר אלא כי ידע שמי בסוד הדעת (תפארת) ואז יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. אפשר דתשדר ברקים ויהכון ויאמרו ליך האנן. מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה, פי' מי שם בכליות שהם נצח והוד חכמה כי הכליות יועצות, או מי נתן הלב (תפארת) המסתכל בינה, ר"ל לעטרת ותפארת המקבלות מהבינה, וידוע כי הכיס המקיף לכל כוליא הוא מורכב מעצבים ובהם הרגש רב ביותר כי ההרגש בא אליהם מן המוח הנקרא כ"ע דרך הנתיבות הנקראות עצבים ועל זה הסוד נאמר אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, ולהיות החכמה צריכה לסידור בהיותה יוצאה לפועל גופני על כן כל חכמה ובינה בשכל פשוט, והעצה היא המסדרת סדר לחכמה ולבינה עד שתצא לפועל גופני. וזהו סוד את מ"י (בינה) נועץ ויבינהו וגו' והבן זה. ולהיות הכליות מוקפים מכל צד בחלב ונסתמו בהן ולכן נקראו טוחות שפירושו מכוסות מלשון וטח את הבית ואל זה הסוד רמז ואמר מ"י שת בטוחות חכמה כי הבינה נקראת מ"י שנאמר את מי נועץ ויבינהו היא מקבלת מצינורי החכמה ומשפעת בצינורה אל הטוחות שפע החכמה הבאה אליה. או מי נתן לשכוי בינה, פי' ליסוד עולם בינה לסדר המלכות, מאן שוי בכוליין חכמתא או מאן יהיב לליבא (עטרת) בינה. ודע כי כח המוליד יש לו שלש סבות, המוח לזרע, הלב לרוח, והכבד לתאוה. והנה הכבד השולח כח התאוה אל הביצים והגיד דרך הכליות, ואחרי שבא להם כח התאוה הנה הכליות יועצות בתאות המשגל בפעולת צלם אלהים בעטרה ר"ל זכר ונקבה ולהיות המשגל נמשך מן הדעת נקרא הלב על כן נאמר וידע אדם את חוה אשתו. והנה על ידי פעולתן בעצת הכליות נפעלת צורה המסודרת מכ"ע וחכמה ובינה. וי"מ כי בערך שהכליות מקבלות מכל מה שעליהם כן הן מוסרות הקבול אל העטרה וכה יולד נפש הכלולה מי"ס, וי"מ מי שת בטוחות בכליות חכמה או מי נתן לתרנגול הבר בינה להבחין בין יום (תפארת) ובין לילה (עטרת). דע כי כשם שיש ארבע תקופות בשנה במהלך השמש בי"ב הויות במהלך השנה, כך יש ארבע תקופות בכל יום ויום במהלך היומי, וכשם שמגיע השמש לאחד מארבעה קצוות שהם יו"ד ה"א וא"ו ה"א בכל אחת מהן היא התקופה כך הדין במהלך היומי כשתגיע לאחת מאלו הארבעה קצוות היא תקופה. וזמני אלו הארבעה קצוות הן בין השמשות של הלילה שבין השמשות של היום ובחצי היום ובחצי הלילה, והנה באלו הארבעה זמנים ישולחו כל אחד ואחד מפמליא של מעשה איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, ולפיכך כאשר יגיע אחד מאלו הארבעה זמנים אזי התרנגול הבר אשר שרשו ביסוד עולם בא אליו ניצוץ מכח שרשו מיד מניע כנפיו דוגמת שרשו ונותן ליוצר הכל שבח והוא סימן שבעת ההיא מקבלים הממשלה כל אחד ואחד על מלאכתו. ולכן בעלי התלמוד כשהיו רוצים להעניש אדם היו פועלים בו בעתים ידועות כמו שמבואר במס' ברכות (ז'). והנה אבאר לך מעשה אחד בלשון הקודש אשר נזכר שם. מעשה במין אחד שהיה מצער לר' יהושע בן לוי ביותר שם בדעתו להענישו קשר תרנגול לרגלי מטתו ורצה לכוין שעה שכועס השם אזי התרנגול עומד על רגל אחת וכרבלתו בראשו נמשך כמין חוט לבן ובאותו זמן אם יקלל או יעניש אדם לזולתו יצליח, עד כאן פשט ההגדה והמעשה ההוא, אלא שנרדם ועבר זמן ההוא ושוב לא רצה להתעסק אמר גם ענוש לצדיק לא טוב אלא רע, וכתיב לא יגורך רע. והנה נתבאר כי שם דעתו להסתכל בסימנין שבתרנגול, ומדקאמר לפורייה, פירוש מטתו מסתמא כיון לכוין לאחת מד' תקופות האלו, ולכן בעלי ההשבעות האלו כלם צריכין הזמנה שנאמר בעדת קרח היו לפני ה' וגו' ונאמר במכות פרעה ויאמר למחר מכאן להזמנה מן התורה, והנה זמן ההזמנה בזמן קריאת הגבר באחת מארבע תקופות אלו, וזהו שאמר מאי שוי בכוליתא חכמתא או מאן יהיב לתרנגולא ברא ביונתא למקלסיה למאריה. מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב, פירוש כאשר בא היסוד לצייר עטרת הנקרא חכמה אז היסוד נותן הודאה לבינה. ואמר כי מ"י שהוא הבינה יעשה ספירות השחקים אשר הם רומזים אל נצ"ח והו"ד מכח חכמה העליונה בעטרת, פירוש שם נותן ציורם. ונבלי שמים הן תמורות השמים, מי ישכיב ויסדר מקומם, פי' אחר מי יספר וימנה כחות כוכבי השמים שהם מ"ח צורות כנגד שערי בינה והשנים מהם נעלמים מן החוזים. ונבלי שמים, פי' וענני השמים הנמשלים לנודות של שמים מי יסדרם ואנה יסעו ואנה יחנו ואנה יריקו מימיהם, ולכן תרגם ואמר מאן ימני כוכביא דשמיא בחכמתא וענניא דמתילין לזיקיא דשמיא מאן ישכיב, פי' כבר ידענו שכל הענינים הנמצאים כולם נמצאו מעי' העי' וכ"ע וחכמה אם כן חייבים אנו לייחד כל הנמצאים ולהשיבם אל החכמה העליונה כדלקמן הבן בחכמה. והנה השחקים והם שבעה רקיעים מי הוא זה שיכול ליתן בהם מספר או מנין להשיב אותן אל חכמה העליונה. ונבלי שמים מי ישכיב ודברים המחוברים לשמים מי יסדרם, לכן תרגם ואמר מאן ימני שבעתי שמיא בחכמתא וכילוות שמיא מאן ישרי, פירוש כאשר השמים ימלחו מי יחנה במקומם, רמז לשמיטות. וי"מ ונבלי שמים מי ישכיב, ידוע הוא שכל מה שירחק מן הסבה הראשונה ר"ל כ"ע הוא מתעבה ומתגשם עד שסוף המרחק הוא הארץ (עטרת) בעולם הי"ם ולפיכך היא בתכלית העובי כלפי מה שלמעלה מהן ולפי שעטרת ותפארת שניהם נאצלו ממקור אחד (בינה) והתפארת זכתה להסתכל בפני השכינה העליונה ר"ל בינה ואילו הארץ (עטרת) כביכול נתרחקה ולפיכך והארץ היתה תהו ובהו ומיללת ובקשה לשוב לקדמותה, ועיין בב"ר. ולפיכך אמר ונבלי שמים מי ישכיב, פירוש מי ישקיט כמו ושכבתם ואין מחריד. בצקת עפר למוצק, פירוש כאשר עלה בדעת העטרה הנקראת עפר לשוב למוצק להיותה למים כאשר היתה טרם הבריאה להיותה קרובה אל הבינה כי רוח אלהים (בינה) מרחפת על פני המים ורגבים ידובקו עד שגער בהם הקב"ה והדביק רגבים כמה שנאמר יסד ארץ (עטרת) על מכוניה (נצח והוד) בל תמוט עולם ועד, מכלל שהיה בדעתה להתמוטט עד שהדביק רגביה. וי"מ בצקת עפר למוצק כאשר יסדת את העפר להיות ניתך מגשמי השמים ולהתלבש בצורת עפר (עטרת) שהוא האמצע, ורגבים ידובקו, פי' העולם (עטרת) מאמצעו (תפארת) נבראו כי כאשר נמצאת התפארת ועטרת מיד הצדדים שם שהם גדולה וגבורה נצח הוד ויסוד נדבקו בה, וכיוצא בזה ארז"ל בפ' עגלה ערופה במס' סוטה (מ"ה:) נמצא ראשו של הרוג במקום אחד וגופו במקום אחר ר"ע אומר מוליכים הגוף אצל הראש כי עיקר ברייתו מן הראש (עטרת) ר"א אומר מוליכין הראש אצל הגוף כי עיקר ברייתו מן הלב ומשלח איבריו לכאן ולכאן, ותרגומו מבאר למה שאמר כד אשתאס עפרא לאישתאסה וגרגישתא אידבקו. התצוד ללביא טרף, דע אהובי כי כאשר המלך צריך לאנשי חסד ורחמים לצורך הנהגת בני המלכות וגם צריך לאנשי גבורה ובעלי מלחמה והאכזריות ליסד הרשעים ובדרך זה תכון מלכותו, כן בסדר העליון צריך המלך המנהיג למדת החסד והרחמים להיטיב לכל ההולכים בדרכי צוויו של המלכות. וצריך עוד למ"ה והאכזריות ולמדת המות ועונשים ליסר לכל מורדי במלכות המלך, וכמו שבחוקי המלך מי שהוצאתו וצרכי ביתו מזומנים בלי עמל וטורח אלא מבית המלך, ויש מהם על שולחנו ויש מהם מביתו ויש מהם מבני עירו ויש מהם מבני כפרים ויש מהם משדות וכרמים ויש מהם מן הקנסות של עוברי דת המלך, כן בחקות המלך העליון (תפארת), ולפיכך ברא בני אדם וכל פרטיו הן ע' אומות ופני אריה כל חיה טמאה וטהורה ופני שור כל בהמה ובהמה למינה ופני נשר כל עופות טמאים וטהורים, ויש מן העופות והבהמות שהן ניזונין מן המזומן ויש מהן שהן ניזונין מן הגזל כמו האריות והדובים והנמרים והזאבים וכיוצא בהן, ואילו לא יהיו הקונסים את עוברי דת המלך לא תכון מלכותו, כן אילו לא יהיו החיות הטורפות למחוייבים לא תתקיים המלכות, וזהו סוד שאמרו רז"ל אין החיה טורפת לאדם אלא אם כן נדמה לה כבהמה ר"ל בסור שם ה' מעליו הנה סר מורא ה' מעל המזיקים ולפיכך מופקר לכל. ודע כי כל מעשה בראשית כולם עוברים בדין בני חלוף יש מהם על ידי אכילה ושתיה ויש מהם ע"י תשמיש ולפיכך כל הנאכל מתחלף בדין בני חלוף, וזהו סוד התצוד, פירוש התהלך לצוד ציד חיה או בהמה או אדם עד שתביא למין הלביא טרף הראוי לו מצד האוכל ומצד הנטרף, פירוש טרף המזון וחית כפירים תמלא, פי' מזון הכפירים ר"ל תמורות תמלא פי' תספיק לפרנסם בדין מצד האוכל והנאכל כי כל אלו בנתיב אמת וצדק הן ניזונין, תרגומו האפשר די תצוד לליתא מזונא ופרנסותא דאריוותא תספיק. כי ישוחו במעונות ישבו בסכה למו ארב, ישפילו קומת גבהותן במעונות ר"ל במדורות אשר ישכנו שם. ישבו בסכה למו ארב, פירוש כי כאשר ישבו בסכת השחלים והאריות ישימו עיניהם וכל דעתם לארוב אחרי טרפם, וזהו שתרגם ארום שחיין במדורתא יתבון במטללתא מטול לכמנא. וי"מ כי ישוחו במעונות, פירוש לאשר הנפשות ישפלו ויכנסו במעונות ר"ל בדין בני חלוף מפני אדם אל פני אריה, והנה הנפש ההיא אשר עכשיו שוכנת מעון אריה ותדחג על משכנה הטוב ועל ביתה אשר נחרב ואשר נשתלחה הימנו ולכן תשב בסכה לארוב אולי יגיע לה שום תועלת מטריפת החיות או מאכילתן כי ע"י האכילה יגיע המעלה לנפש אם האכילה נקיה תשיג בדברים הנקיים אם האכילה פחותה תרד ממעלתה, וזהו סוד הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל (תפארת) אכלם. ואחר שהזכיר פני אריה וסדר מזונותיו מנתיב הראוי לו חזר והזכיר מענפי פני הנשר אשר בכללו כל עוף אמר כי הנה העורב הוא אכזרי שבאכזרים עד שאין בו רחמים כלל לפיכך כשמוליד בנים יוצאין אפרוחים לבנים כשלג והוא שחור אומר אין אלו בני וסר מעליהם ואינו שב אליהם מה עושה הקב"ה מזמין צואת אפרוחים הם חוזרין יתושין ונכנסין לתוך פיהם של האפרוחים ומהם מתפרנסין, וז"ש הכתוב נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, בהמה זו הכלב כי בהמה בגימ' כלב, והקב"ה יודע שאין הבריות חפצים לפרנס הכלבים ולפיכך ברא לו הקב"ה הסגולה זו כל מה שאוכל שוהא במיעיו ג' ימים ואחר כך מתעכל, וזש"ה נותן לבהמה לחמה. ונאמר מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו יתעו לבלי אוכל, וזהו שתרגם מאן מתקן לעורבא מזוניה ארום בנוי לות אלהא יבעון תעוין מדלית מיכלא. וי"מ מי יכין לעורב צידו, ידוע הוא שכל מאכל מתגלגל לפי אכלו כמו המאכל הנאכל לבהמה הראוי ממנה להויה יהיה בהמה והראוי ממנו לשרצים יהיה ממנו פרש ומן הפרש שרץ והראוי לאדם במאכל האדם יחזור לאדם ומה שראוי להפסד יהיה לפרש וכן בחיה ובעוף ובבהמה ובדגים ובשקצים ובכל רמש אשר תרמוש האדמה. ומכאן אתה למד שכל דומם צומח וחי ומדבר כולם עוברין בדין בני חלוף לעלייה ולירידה והכל במשפט אמת על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ולפיכך אפשר שיתהוה מן השרץ עוף טהור, כיצד אם יאכל השרץ העוף יולד ממנה ביצה ואותה הביצה תחזור להיות עוד עוף טהור או שיאכל לאדם, אז יחלק לשני חלקים האחד מהם הוא שתהפך הביצה ההיא לאדם ותבלע בכל רמ"ח איברים ובכל שס"ה גידים הנה חזר להיות השרץ לצורת אדם. הנה ילדיו של שרץ אל אל ישועו בהיותו פני אדם ומתי יהיה זה כאשר יהיה להם מי שאוכל אותן אוכל מעולה מן הנאכל אבל אם יהיה האוכל פחות מן הנאכל אזי יכרתו לסבת הנאכל. המשל בזה אילו יאכל האדם הבהמה הראויה להתעלות ואין בה עוד חטא משפט מות ולא דחייה אלא עלייה מעילוי לעילוי כי תם עונם, הנה האוכל אותה עונה ישא כי הוא מוריד את מי שראוי לעלות, וזהו סוד מה שארז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר זאת תורת הבהמה אדם שיש בו תורה מותר לאכול בשר ושאין בו תורה אסור לאכול בשר, ואם יאכלנו הנה המאכל אשר נאכל לו יתעה ויתגלגל ממעלה למעלה עד שישוב עוד למעלה הראוי לה, וזהו שאמר יתעו לבלי אוכל כי המאכלים הנאכלים יתעו בגלגולם למה לבלי אוכל אותו אדם שאכלם חזר לבלי וללא דבר להפסד ולירידה ולפיכך יתעה הנאכל בדין בני חלוף, וזהו סוד כי ילדיו אל אל ישועו אם האוכל מעולה מן הנאכל ויתעו לבלי אוכל. הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור, יעל הוא תיש הבר ושמו דישון בלשון תורה, אקו ודישון תרגום יעלא הוא תיש הבר והוא בכלל פני אריה. ארז"ל בשעה שכורעת ללדת מזמין לה הקב"ה דרקון ומכישה ברחמה ומיד יולדת ואלמלי מקדים הדרקון להכישה רגע אחד או יאחר רגע אחד אינה יכולה להתקיים כי רחמה צר ביותר ואין הולד יכול לצאת ומתוך שמכישה הדרקון ברחמה נפתח רחמה ומולידה לשעה אז כאשר תצטער היעלה ללדת תשמור עת לדתה עד שתביא לה רפואתה במה שתלד. צא"ל כי צער הלידה הוא אחת מעשר קללות שנתקללה בו חוה שנאמר בעצב תלדי בנים, ובזמן שאכלה היא מעץ הדעת האכילה היא לכל חי מאותו עץ הדעת חוץ מעוף ששמו חול שנאמר וכחול ארבה ימים ולפיכך נתקללו כל חי בגללה בצער לידה ובמיתה אמנם כל מין ומין ממיני החי ישתנה זמן עיבורו מחבירו כדאיתא בב"ר ובמסכת בכורות וזמן עיבור של כל אחד מהן הוא זמן להתחלפו כאשר יעבור בדין בני חלוף כדאיתא בב"ר. והנה עת לדת יעלי סלע הוא זמן שלח הנפשות והן שבעה מיני חיות טהורות והם איל (עטרת) וצבי (יסוד) ויחמור (נצח) אקו (הוד) ודישון (תפארת) ותאו (חסד) וזמר (גבורה) ודישון הוא יעלי סלע עטרת, דישון תפארת, תמורת דישן אצר ודישן כי אלה בני יעקב ואלה בני עשו, ודרקון הנזכר מכח יהי דן נחש עלי דרך והיא מש לחת הנפשות אלינו על ידי דן שדן אותה בדין להולד כדאיתא על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד וזהו מה שאמר חולל אילות תשמור. והנה הלידה בכח ה' כי הוא המתיר חבלי יולדה. וצא"ל כי באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה הנשמה נשלמת מלמעלה ומשתלחת מן המלכות אל בני אדם אשר ביחס אל הנולד, ובעת שהנשמה משתלחת והיא יורדת באחד מי"ב שבטים ותסובב על שם י"ב משם תקבל כל העתידות לבא עליו, ולפיכך ראוי לך להתבונן כי המוליד בשם ר"ל כותב קמיע למקשה ומולידה טרם זמן עתה פעמים שהורג שתי נפשות ופעמים שגורם לנולד ימים רבים וצרות משונות זו מזו והאלהים דמו יבקש. ובאור זה על דרך משל נאמר כי עובר זה ראוי להוליד ביום פלוני במלוי הלבנה (תפארת) ובנשיאותה בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ובנשיאות שם חדשו בא המשביע והולידו טרם שנתמלאת הלבנה ובהיות מביט אליה משונאיה וממבטלי כחה הנה הולד ההוא שנולד בזמן ביטול כח חיותו ימות בימים מועטים ודמו מיד זה הפושע יבקש האלהים כי בטל גזירת יוצרו והמית את הנפש הזאת והולידו בלא זמנו וגורם לו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה שאינה שלו, וכללו של דבר שינה עליו כל סדרי בראשית, ודי בזה לכל מבין. כמו שתרגם אפשר דידעתא עידן מילדיהון דיעלי טינרא כד מצטערין איילתא תנטור. תספור ירחים תמלאנה ידעת עת לדתנה, פי' כאשר תצטער האילת ללדת אזי תספר ירחים למפרע ותדע מתי ובאי זו מעלה מהמעלות התחילה להתעבר וזהו סדר המנין. דע כי אין האשה יולדת אלא למספר הריו"ן או למספר עבו"ר והם רע"א ורפ"ז ימים ורכ"א ימים וסימן חסר ליד"ה מהריו"ן ישאר רכ"א. ולפיכך בעת שתצטער האשה ללדת ותשב למשבר תמנה מאותו העת רכ"א ימים למפרע ותראה אם היא השעה המיוחסת לבינה תדע ממנו זמן הלידה אם זהו חדש שביעי. ואם לא טבלה בזמן ההוא אלא חדש או חדשים קודם תמנה למספר רע"א ימים. ואם בעת ההיא גם כן לא טבלה ולא שמשה מטתה תמנה למספר רפ"ז, והטעם בזה לפי שכח הבינה היא לעצור ולהקריש ולפיכך כל המתעברות צריכות לממשלת הבינה כדי לעצור הטפה ברחם עד שלא תפליטנה והכח הזה יקרא כה"ת לפי שהוא מקמט ועוצר ומיבש, מלשון לא כהתה עינו, פי' לא נתקמטו עיניו, הנה בכח כה"ת שהוא לבינ"ה יעצר הזרע ברחם עד שלשים ימים ואח"כ ישמש כח החסד והגדולה ומפליט ממנו דברים שאינן ראויים להויה ומנקה אותו ומצייר בו ציורים רמ"ח איברים ושס"ה גידים ואחר ל' יום ישמש כח גבור"ה ובו החמימות והתנועה הנפשיית ובו יתפשט החום הטבעי בכל רמ"ח איברים ויבשל את הראוי לבשל עד שיחזור לבשר והראוי לגידים לגידים ולעצבים לעצבים ולעצמות לעצמות וכן לכל אבר ואבר, ואחר כן ישולח אליו כח התפארת שממנו כח החיונית ותיפה ותכונן כל איברי האדם על מכונן עד תום ל' יום, ואחר כן ימשול בו כח הנצ"ח ותיפה האיברים עד תום ל' יום, ואחר כך כח ההו"ד תחברם ותקשרם בקשר חזק ואמיץ ותסדרם, ואחר כן ימשול בו יסו"ד אשר בו כח הלבנה ולפיכך אם נולד בו חיה יחיה כי יסוד הוא אל חי המשלח חיתו אל העטרה. והסוד צדיק (יסוד) באמונתו (עטרת) יחיה, אלו הם הנולדים לז' ירחים. ולפי שהבינ"ה משתמשת בעולם העליון ואינה חפצה בעולם התחתון אך להדבק בבורא ולהפרד הנפש השכלית מעל הגשם העכור, לפיכך אם תלד האשה בחדש השמיני אין מ"י שיתן לו נפש לגוף העכור הזה ולפיכך בח' חדשים מתים. ואם תלד בחדש הט' המיוחס לחס"ד יחיה שנאמר חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. ועל סדר זה יתפרשו כל ימי העיבור של כל מין ומין כי ימי עבורם יתחלק על ז', ולפיכך אמרו אם תדע יום הלידה תדע יום העיבור, ואם תדע יום העיבור תדע יום הלידה, וזשה"כ תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה, וזהו שתרגם תמני ירחיא דשלמין ותדע עידני מילדיהון. תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה. דע כי כל הנפטר מן המלך הוא כורע ומשתחוה למלך ולוקח ממנו רשות ומקבל גזירתו, כן הנשמה בעת שהיא יוצאה מאת המלך ה' צבאות תכרע היא וכל חברותיה שהם נפש (עטרת) רוח (תפארת) נשמה (בינה) יחידה (חכמה) וחיה (כ"ע) ובאותו זמן כורעת האשה לילד. ובזמן שהנשמה העליונה תפלח ו יתיר קשרי התפארת ואת עטרת ישראל שהיא אם לכל הנשמות שנאמר אם הבנים שמחה, אזי חבליהם תשלחנה, פירוש חבלי יולדה יגיעו ליולדת בעת ההיא, וזש"ה תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה, פי' ילדיהן תפלחנה כי הילד הוא מבקיע וקורע השליא שהוא מונח בה ומיד חבליהם תשלחנה, פירוש יגיע לה הלידה וחבליה יוסרו מעליה. וזהו שתרגם חמטן בניהון מתפלחין צעריהון משדרין. כשם שכל אלו המדות מתנהגות בפני אדם כך מתנהגין בפני אריה בפני שור ובפני נשר ובפני כל חי. יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו, וכאשר יתחזקו הבנים ויחזיקו בה' מלכם אזי ירבו בבר, פירוש יתגדלו וירבו בסוד העיבור, כיצד מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי אל פני האדם ומפני האדם אל המעלות הקדושות ממנו, אזי יצאו כאשר יתחזקו בה' ובמצותיו יצאו מצורות שהיו חייבים כרת ונדונו בתמורות הנכרתות ולא ישובו להם עוד. וזהו מה שתרגם מתחיילן בניהון יסגון בעבורא יפקון ולא תייבין להון. מי שלח פרא חפשי ומוסרות ערוד מי פתח, ידוע הוא כי פרא מצד תמונת החסד המיוחס לישמעאל שנאמר והוא יהיה פרא אדם. אם כן אדם המשתלח בפרא ידו בכל ויד כל בו והוא אסור בחמור הבר הנקרא פרא, ובעת שיחזור לשוב לצורת אדם על ידי מ"י ישולח הפרא ההוא לחפשי, פי' חמור מדברי ר"ל חמור בייתי שחזר להיות מדברי במרדו בישוב ובבעליהן, ולכן נקרא מרודיא על שם שמרד בישוב ולמוד מדבר שנאמר פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח. ומוסרות ערוד, פירוש הם אותם העופות שנשתלחו בשלשלאות של ערוד והוא ערוד מדברי ממש שהיה חמור בייתי וחזר להיות מדברי. וזהו שאמרו רז"ל עד שיכיר בין חמור לערוד. ואחרי שדרכו להיות משוכני מדברות והוא קשור בשלשלאות ומוסרות של הערוד מי הוא זה שיפתח ויתיר מוסרות הערוד הזה עד שישיבנו לפני אדם. וזהו שתרגם מאן פטר מרודא בר חורי ושושלי ערודא מאן שרי. אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה, פירוש לאחר כשיצא הערוד או הפרא מבפנים שלא שמתיהו לשוב למדברי ושמתיהו לשוב לארץ מלחה כדי להחזירו לפני אדם כי ארץ מלחה לא תשב והנה יהיה כערער בערבה לא יראה כי יבא חום ושכן חררים במדבר ארץ מלחה לא תשב. וזהו סוד עני (מלכות) ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות, כי כל החמורים יהיו תחת ממשלתו, וזהו שתרגם דשויתי מישרא ביתיה ומשכנתיה ארעא צדיא. ישחק להמון קריה תשואות נוגש לא ישמע. הנה בטבעו למרוד במלכות ולא ישמע לקול נוגש (עטרת) ולא לקול מורהו אם כן באי זה נתיב ישוב זה לפני אדם עד שיקבל עליו עול מלכות, כמו שתרגם יגחך לרגוש קרייתא איתרגושתא דרדי לא ישמע. יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש. הנה הפרא והערוד הזה הולכים לרגל להיות תרים ומרגלים את ההרים שהם חכמה בינה תפארת אולי יוכלו לשלול שלל ולבוז בז, וזהו סוד ויר"א אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ, וזהו סוד לקיחת שרה ורבקה למלכי הארץ, ולא עוד אלא ואחר כל ירוק ידרוש, היא קו ירוק (בינה) שמקיף כל העולם כולו מצד בינה, כמו שתרגם יאלל טוריא מרעיה ובתר כל ירוקא יבעי. היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך. הירצה הרים לעבדך או ילין על אבוסך, פירוש דע כי כל הבהמות וחיות ועופות משועבדין לאדם ואל מקום אשר יהיה שם רוח האדם ללכת ילכו ולא יסבו בלכתם כי מרוח האדם הם חיים ולפיכך מוראו ואימתו על כל חי, וכל זה בגזירת יוצר בראשית, והנה הרים מתוך שראה כחו גדול מרד באדם, וזש"ה היאבה רים עבדך, פירוש להעביר בו דין בני חלוף עד שישיבם עוד אליו כדרך שהעבד עובד אל אדוניו. וכן אם ילין על אבוסך, כי כל האוכל מן האדם ונהנה ממנו נפשו דבקה בו, ולפיכך כאשר ימות באהבתו אותו ובציירו הנאתו בתוך לבו יתגלגל על ידו והסוד באות נפשה שאפה רוח, ועל ידי שאיפת הרוח יתגלגל, וזהו סוד אם ילין על אבוסך כדי לכרות ברית עמך ולהביאם בדין בני חלוף. והנה הרים אינו חפץ לעבוד לבן אדם ולא ליהנות ממנו כדי שלא יגיע לאדם שום תועלת ממנו כדין בני חלוף, כמו שתרגם אפשר דיצבי רימנא למפלחך אין יבית על ארוותך. התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך. הוא אומר וכי תוכל לקשור הרים בתלם המחרישה כדי לחרוש בו את השדה. עבותו, ר"ל חבל שקושרין בו הבהמות החורשות. אם ישדד עמקים אחריך, פירוש וכי תוכל לחרוש בו עד שיחזיר העמקים לשדה. וביאור זה, דע כי כשם שהארץ הזאת אשר אנחנו בגשם עליה צריכה לחרישה ולזריעה, כן הארץ העליונה צריכה חרישה והיא תיקון נתיבותיה, וזריעה כדי ליתן בה מכח העליון, והחרישה תהיה בבעלי חיים אשר מתחת ממשלת האדם ולא בבעלי חיים המתנגדים לאדם, כי אפילו אם יורה להם האדם דרכו ונתיבותיו לא יאמינו בו ולא יאבו ולא ישמעו לו כי הן מתנגדים לאדם, ולפיכך לא יוכל אדם עליהם לקשרם אפילו בתלם ובנתיבות עבותו, וגם אם ירצה לשדד העמקים שהן עמקי החכמה ולהשפיעם על ידו לא ישמעו לו כי הן מתנגדים שנאמר אם ישדד עמקים אחריך, כמו שתרגם אפשר דתקטור רימנא בתלמא דאשליה אין ישדד גלימתא בתרך. גלימתא רמז לחכמה כי היא הנקרא גולם שנאמר גלמי ראו עיניך. התקשר רים בתלם עבותו. דע כי כל העובד לכח מן הכחות בערך שהוא נפש העובד אל הנעבד כן לעתיד לבא יהיה נקשר נפש הנעבד אל העובד, וזהו סוד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, ולפיכך כל העובד לאלהים חיים ונקשר בו מת על קדושת שמו הנה אלהים חיים יתן אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף, ואילו העובד לאלהים אחרים המשל כמו לרים אשר הוא מצד יסוד עולם שנאמר וקרני ראם קרניו, והוא נאמר על יוסף הצדיק. ואילו אם תקשר רים בתלם עבותו שהם נצח והוד ויסוד כי הם עבות הג'. אם ישדד עמקים אחריך, לא יעלה על דעתך שיתקן לך שדה בארץ החיים אחר שתאסף מזה העולם. התבטח בו כי רב כחו ותעזוב אליו יגיעך, וכי אפשר שתבטח בו שישלם לך מעשה ידיך, תעזוב אליו יגיעך מיום היותך עד עתה, והיותך מיחד וקושר אותו בעבותות אהבה תוכל לבטוח בו ולעזוב אליו יגיעך על חסדו אם ירצה יתן אם לא ירצה לא יתן, כמו שתרגם אפשר דתתרחיץ ביה ארום סגי חיליה ותשבוק לותיה ליעותך. התאמין בו כי ישיב זרעך וגרנך יאסוף. אם כן האפשר שתוכל להאמין לו שכל מה שזרעת שישיב וכל גרנך יקבץ ויאסוף. הנה הרים הוא כח פני שור שנאמר בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם וגו', וזהו שתרגם אפשר דתימין ביה ארום יתיב זרעך ואידרך יכנוש. מעתה והלאה מדבר בפני נשר, כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונוצה, הוא שם תרנגול הבר (יסוד) הוא נקרא רננים כי הוא נותן רננים להקב"ה. ובפרקי היכלות רבתי כי חיות הקודש הרינון יוצא מתוך כנפיהם שנא' ואשמע את קול כנפיהם. והנה כנף תרנגול הבר אשר כחו מצד פני נשר, נעלסה מלשון שמחה וגיל וקיבול וקליטה. וגם אם אברה חסידה ונוצה, החסידה חסידה בו, רז"ל פירשו שהיא דיה לבנה, כמו שתרגם גדפא דתרנגולא ברא דמשבחא ומקלסא אין איברא דחווריתא ונוציציתא. כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם, ולפי שבכנף רננים יש בה כל מיני צבעים עליונים ותחתונים כי היא כוללת מכל המעלות העליונות כאשר תעזוב ביציה לארץ ועל עפר תקבץ הביצים ותחממם מן האויר בלתי שתגע בהם אך בראייתה אותם יתחממו ויולדו מהם אפרוחים, וזהו שתרגם ארום שבקא לארעא ביעהא ועל ארעא תדגור, פירוש תאסוף. ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה. ושליא ארי רגלא תבדרינה וחיות ברא תדוששינה. הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד. הנה היא עוזבת הבנים שלה ללא לה ללא יבוא תועלת לה, לא כדין בני חלוף ולא בזה ולא בבא כי נעשית אכזרית עליהם. לכן לריק יגיעה בלי פחד, בלא מ"ה, וזהו שתרגם שיחנא על בניא דלא דילה לסריקותא לעותה מדלית דלוחא. כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה. ולכן נקרא תרנגול הבר ולפיכך אין בה חמלה ורחמנות, כמו שתרגם ארום אנשייה אלהא חכמתא ולא פליג לה בביונתא. כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרוכבו, פי' שתטוס ותפרח כלפי מרום (תפארת), תשחק לסוס ולרוכבו, תלעיג לכל המרכבות שלמטה ממנה, כמו שתרגם בעידן במרומא טייסא מגחכא לסוסא ולרכביה, סוס בגימטריא כו"ק. התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה, פירוש כי הסוס מצד הגבורה וצוארו מצד המלכות, כמו שתרגם האפשר דתתן לסוסא גבורתא אפשר דתלביש צואריה תוקפא. התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה, התבריחנו או תניענו ותנידנו כמו שמבריחין או מנידין את הארבה. הוד נחרו אימה, עטישה של נחרו אימה, כמו שתרגם התרעשיניה כגובאי שבהור לישלושתא דנחיריה אימתא. יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק, יחפרו האויבים (תמורות) בעמק העטרה אולי יוכלו להלחם במלכות השם וישמח וישיש הסוס בכחו על שהרגיש התעוררות המלחמה בין כנסת ישראל ולתמורות. ויצא לקראת נשק, אזי יצא לקראת מזויני המלחמה, כי מאחר שהסוס מצד הגבורה ומ"ה שלמטה לכן ישמח תמיד למלחמה, כמו שתרגם מחפשין בגלימא ויחדי בחילא יפוק לקדמות זייני קרבא. ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב, פי' ילעג לכל פחד של מלחמה ולא יחת לבו כי היא מלחמת ה' וגבורתו ולכן לא ישוב מפני חרב המלחמה, כמו שתרגם יחדי לדלוחא ולא יתבר ולא יתוב מן קדם סייפא. עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון, עליו ישולח אשפה, פירוש כלי זיין, להב חנית הוא הברזל אשר בחנית, וכידון רומח, כמו שתרגם עלוי תשתרי זיינא חרבא שננא מורניתא ורומחא. ברעש ורוגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר, פי' כי יתנועע בתנועה ובכעס יחפור גומות בארץ (עט') כדי לצאת מדרך החפירות להלחם עם האויבים ומרוב השמחה שיש לסוס למלחמה אף כי ישמע קול מלחמה לא יאמין כי יש מלחמה עד שיראה בעיניו המלחמה שנאמר ולא יאמין כי קול שופר ומכאן אתה למד כי קול שופר מונח לעורר המלחמה שנאמר והרעותם ונושעתם מאויביכם, וזהו שתרגם ברגיז ורוגזא יעביד גומתא בארעא ולא יהימין ארום קל שופרא. בדי שופר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה, פירוש כאשר ישמע תרועת מלחמה יבשר לעצמו בשמחה ומרחוק ירגיש במלחמה ורעשת שרים והשתברם זה עם זה, ר"ל ע"ב שרים של אומות העולם הוא מרגיש מיד במלחמתן, וזהו שתרגם במסת שופרא יימר חדווה ומן רחיק יריח קרבא אכליותא דרברבי ויבבא. ומה שתרגם ומרחוק יריח קרבא פשטו מרחוק יריח מלחמה לא יאמין כי על מלחמה עד שיראה בעיניו. המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ארז"ל בכל יום ויום מנשבת רוח דרומית ורוח צפונית אלמלא בן נץ שמעמידה היתה מחרבת עולם ומלואו. שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ופירשו רבותינו ז"ל מלאך שדמותו כדמות נץ, ועיין במסכת גיטין, וזהו שתרגם אפשר דמן ביונתך יתאבר בר ניצא פריש גדפיה לדרומא. יאבר נץ, פי' יעוף. והסוד כי מצד הבינה יתגלגל ויתאבר בן נץ, פי' כל כחותיו עד שיפרוש כנפיו לצד החסד עד שיתגלגל ממעלה למעלה עד שיתעלה למדת החסד. והנץ אחד מהעופות הטמאים ויש לו צד גלגול טהרה על ידי בינה. אם על פיך יגביה נשר וכי ישים קנו, פי' וכי על פיך יתגלגל מעלוי פני נשר עד שירים לתפארת קנו, פי' בנים הנולדים ממנו, וזהו שתרגם אין על מימר פומך יתגבה נישרא וארום ירים שרכפיה. סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה, פירוש סלע הוא עטרת ישכון כאשר יתגלגל ישוב לשכון בה' סלעי ומצודתי. שן, פירוש יסוד. ומצודה, פי' תפארת. הנה אגיד לך תכלית עלייתו של פני נשר, כמו שתרגם כיפא ישרי ויבית על כרך טינר ומצדתו, פירוש סלע רם וגבוה. ועל דרך הסוד ה' סלעי ומצודתי. משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו, פי' משם מתפארת הנקרא ש"ם יחפור אוכל ירגיל אחר מאכלו הבא לו מכתר עליון וחכמה ובינה, למרחוק עד חכמה שנקראת רחוק שנאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה, אל החכמה ההיא עיניו יביטו, פירוש מראיו וצבאיו יסתכלו, וזהו שתרגם מתמן חפיר מיכלא למרחיק עינוי מסתכלן. ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא, הנה הנשר בתכלית העליה ואלו בניו בתכלית הירידה. כי אפרוחיו יעלעו דם, פירוש יגמאו דם ובמקום חללים שם הוא, וזהו שתרגם ואפרחוי גמען דמא ובאתר דתמן קטוליא תמן הוא רומז אל הנעלם שבה עתידין להתעלות מעילוי לעילוי: אחרי אשר זיכני השי"ת שהשלמתי חמישים שערי בינה לפי מה שקבלתי מרבותי ז"ל. הנני שב לבאר הל"ב נתיבות על דרך הקבלה אשר קבלתי מפי רבותי ז"ל, מפי חכמים הקדמונים אשר היו מתנהגים על דרך הקבלה האמתית כמו שמצינו ל"ב נתיבות פליאות חכמה שקבלו חכמי המשנה מתוך עיקרי תורתם במשפטיהם במחלוקותם שהאבות רבותיהם היו מלאכים ידועים שלוחים מלפני המלך הקדוש יתעלה שמו כדי ללמדם ולחנכם בנתיבות החכמה הקדומה. וזהו מה שאמרו בעלי הקבלה ז"ל רבו של אדם הראשון רזיאל: (תפארת) רבו של שם יופיאל. רבו של אברהם צדקיאל. רבו של יצחק רפאל. רבו של יעקב פליאל. רבו של יוסף גבריאל (יסוד). רבו של משה רבינו מטטרון (מלכות). רבו של אליהו ומלתיאל (מלכות). כל אחד ואחד מאלו המלאכים היה מוסר קבלה לתלמידו בספר או בעל פה כדי להחכימו ולהעמידו על כל העתידות. וכשהוסיפו בעלי הקבלה לחקור בעצם המציאות אמרו כשעלה בדעתו בחפץ המבוקש האציל בכח שמו מעצם זה החפץ ל"ב נתיבות פליאות חכמה. וקדמונים ובעלי מחקר קראום ארחות תושיה והחכמים הקדמונים אש לבב הישרים והענוים אשר היו מתנהגים בהם על דרך הקבלה מתוך עיקרי תורתם במשפטיהם במחלוקתם הורונו שהאבות היו דורכים דרכים רבים כדי לעמוד על אלה הנתיבות שהן פליאות החכמה אשר מסרם צדקיאל (גדולה) לאברהם אבינו במסורת הברית. ואלו הן בתיקונם: הנתיב הא' נקרא שכל מופלא (כ"ע), והא אור מושכל קדמון והוא כבוד ראשון אשר אין כל בריה יכולה לעמוד על מציאותו: הנתיב הב' הוא שכל מזהיר. והוא כתר הבריאה וזוהר האחדות השוה המתנשא לכל לראש והוא הנקרא בפי בעלי הקבלה כבוד שני: הנתיב הג' נקרא שכל מקודש. והוא יסוד החכמה הקדומה הנקרא אמונה אומן ושרשיה אמן והוא אב האמונה שמכחו האמונה נאצלת: הנתיב הד' נקרא שכל קבוע , ונקרא כן שממנו מתאצלים כל הכחות הרוחניות בדקות האצילות שמתאצלות אלו מאלו בכח המאציל הקדמון (כ"ע) ית': הנתיב הה' נקרא שכל נשרש. ונקרא כן מפני שהוא עצם האחדות השוה והוא המיוחד בעצם הבינה הנאצלת מגדר החכמה הקדומה: הנתיב הו' נקרא שכל שפע נבדל. ונקרא כן מפני שבו מתרבה שפע האצילות והוא משפיע השפע ההוא על כל הברכות המתאחדות בעצמו: הנתיב הז' נקרא שכל נסתר. ונקרא כן מפני שהוא זוהר מזהיר לכל הכחות השכליים הנראים בעין השכל וברעיון האמונות: הנתיב הח' נקרא שכל שלם. ונקרא כן מפני שהוא תכונת הקדמות אשר אין לו שרש להתיישב בו כי אם בחדרי הגדולה חנאצלים מעצם קיומו: הנתיב הט' נקרא שכל טהור. ונקרא כן מפני שהיא מטהר את הספירות המבחין ומבהיק גזירת תבניתם ותוכן אחדותם שהן מיוחדות מבלי קצוץ ופירוד: הנתיב הי' נקרא שכל מתנוצץ. ונקרא כן מפני שהוא מתעלה ויושב על כסא הבינה ומאיר בזוהר המאורות כולם ומשפיע שפע רבוי לשר הפנים: הנתיב י"א נקרא שכל מצוחצח. ונקרא כן מפני שהוא עצם הפרגוד המסודר בסדר המערכה והוא יחס הנתיב לעמוד בפני עילת העילות: הנתיב י"ב נקרא שכל בהיר. ונקרא כן מפני שהוא עצם האופן דגדולה הנקרא חזחזית פירוש מקום מוצא חזיון החוזים במראה: הנתיב י"ג נקרא שכל מנהיג האחדות. ונקרא כן מפני שהוא עצם הכבוד והוא תשלום אמתת הרוחניים האחדים: הנתיב י"ד נקרא שכל מאיר. ונקרא כן מפני שהוא עצם החשמל והמורה על רזי יסודות הקדש ותכונתם: הנתיב ט"ו נקרא שכל מעמיד. ונקרא כן מפני שהוא מעמיד עצם הבריאה בערפלי טוחר ובעלי העיון אמרו כי הוא הערפל וזהו וערפל חתולתו: הנתיב ט"ז נקרא שכל נצחי. ונקרא כן מפני שהוא עדון הכבוד שאין כבוד למטה הימנו כמו שהוא והוא הנקרא גן עדן המוכן לחסידים: הנתיב י"ז נקרא שכל ההרגש. והוא מוכן לחסידי האמונה להתלבשם בו ברוח קדושה והוא הנקרא יסוד התפארת במעמד העליונים: הנתיב י"ח נקרא שכל בית השפע , ומתוך חקירותו מושכים רז וחידה המתלוננים בצלו והדבקים בחקירת ממשותו מעילת העילות: הנתיב י"ט נקרא שכל סוד הפעולות הרוחניות כלם. ונקרא כן מפני השפע המתפשט בו מן הברכה העליונה והכבוד המעולה: הנתיב כ' נקרא שכל הרצון. ונקרא כן מפני שהוא תכונת כל היצורים כלם ובזה השכל יודע כל מציאות החכמה הקדומה: הנתיב כ"א נקרא שכל החפץ המבוקש. ונקרא כן מפני שהוא מקבל שפע האלהות כדי להשפיע מברכתו לכל הנמצאים כלם: הנתיב כ"ב נקרא שכל נאמן. ונקרא כן מפני שבו מתרבים כהות הרוחניים כדי להיותם קרובים לכל המתלוננים בצלם: הנתיב כ"ג נקרא שכל קיים. ונקרא כן מפני שהוא כח קיום לכל הספירות: הנתיב כ"ד נקרא שכל דמיוני. ונקרא כן מפני שהוא נותן דמות לכל הדמיונים אשר נבראו בדמיונם ראויים לצביונם: הנתיב כ"ה נקרא שכל נסיוני. ונקרא כן מפני שהוא הנסיון הקדמון אשר בו מנסה הבורא ית' לכל החסידים: הנתיב כ"ו נקרא שכל מחודש. ונקרא כן מפני שבו מחדש הקב"ה לכל החדשים שהם מתחדשים בבריאת עולם: הנתיב כ"ו נקרא שכל מורגש. ונקרא כן מפני שממנו נברא שכל כל נפש מתחת גלגל העליון והרגשותם: הנתיב כ"ח נקרא שכל מוטבע. ונקרא כן מפני שבו נשלם טבע כל נמצא מתחת גלגל החמה בשלימות: הצתיב כ"ט נקרא שכל מוגשם. ונקרא כן מפני שהוא מתאר כל גשם אשר יתגשם תחת תכונת כל הגלגלים בגידולם: הנתיב הל' נקרא שכל כללי. ונקרא כן מפני שבו כוללים הוברי שמים במשפטיהם הכוכבים והמזלות עיונם תשלומי יריעתם באופני גלגולם: הנתיב ל"א נקרא שכל תמידי. ולמה נקרא כן מפני שהוא מנהיג מהלך השמש והלבנה דרך תכונתם כל אחד ואחד בגלגל הראוי לו: הנתיב ל"ב נקרא שכל נעבד. ונקרא כן מפני שהוא מתוקן לכל המשתמשים בעבודת שבעה כוכבי לכת לחבלם: (זהו פירוש ל"ב נתיבות כולן כסידרן): אחרי שסדרתי לך שמותם של הל"ב נתיבות ראיתי לבאר ל מעט מזעיר ממה שקבלנו בביאורם בעז"ה. הוא יתן לי כח החכמה והבינה ללכת בדרך ה' ובל אשגה בנתיבותיו: דע כי דרך א', וארח ב', ושביל ג', ונתיב ד', ומסלול ה', ומעגל ו', ומשעול ז', כולם שמות מונחים לנתיבות עולם ולפי שכל חקיקות הנתיבות נחקקו ככדור אטום בדמות יו"ד אטומה אשר היא גולם לכל האותיות, ובה יצויירו כל האותיות וכל נתיבותיהם והיא בכל האותיות וראשיתם ואחריתם ונעלמת מכל והיא בכל בסוד מלא כל הארץ כבודו, ואיה מקום כבודו, ואת השמים ואת הארץ אני מלא. ולפי שחקיקות מורות לנו הנתיבות לחקרם על תכלית החקירה מה שאפשר לחקור ממנו, ולפיכך ראיתי לבאר לך מעט מזער מה שקבלתי בפירוש אלו הנתיבות הנזכרות: הנתיב הא' נקרא שכל מופלא. פירוש מלשון כי יפלא ממך דבר, שתרגם ארי יתכסי, כאילו אמר שכל נעלם מכוסה ונסתר מכל מה שזולתו. וכשם שעילת העילות אינו מושג לכל מה שזולתו כן השכל המופלא נעלם מהשיגו זולתו. והסוד בזה כי ידוע הוא שצורת אל"ף היא צורת כל האותיות וכל הנתיבות הם בו אמנם בדרך כלל ולכן פלא אותיות אל ולכן נקרא הנתיב הראשון פלא שנאמר ויקרא שמו פל וועץ אל גבור, והנתיב הזה נקרא מושכל בעילת העילות כי אינו יוצא ממעלתו ומחיובו והוא נקרא קדמון כי הוא קדום בכל המעלות לכל הנמצאות ואין כל בריה יכולה לעמוד על מציאותו כמו שאינן יכולין לעמוד על עיקר מציאות עילת העילות, ר"ל מהותו: הנתיב הב' נקרא שכל מזהיר והוא כתר הבריאה וזוהר האחדות השוה וכו'. דע כי האין (כ"ע) לא יתכן עליו מנין לא מנין אחדות ולא מנין ריבוי, כי איך יאמר אחד על מה שאינו מושג מציאותו, וכל שכן שלא יאמר אחדות וריבוי בעילת העילות כי האחדות הוא מנין איננו עצם המנויין אך הוא מקרה מן המקרים והוא בכלל הכמות הנפרד והכמות הנדבק אשר יוחס לחו ולשטח ולגוף ולמקום ולזמן. ואין הנתיב הנקרא פלא ר"ל אי"ן בעל כמות עד שיוחס לו כמות כי אין האי"ן מקבל הכמות כל שכן עילת העילות. ואילו השכל המזהיר, פירוש כי עיני כל הנמצאים נחשכו מלהסתכל בשכל המופלא. ואילו בשכל השני יש שם קצת השנה יותר ממה שיש בשכל מופלא ולכן נקרא שכל מזהיר. ונקרא עוד כתר הבריאה לפי שכבר נתבאר שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן עד שלא יתהוה כמות מאיכות וכיוצא באלו וקל וחומר שלא יתהוה מקרה מעצם, וק"ו שלא יתהוה דבר מלא דבר, ר"ל מאין כמו שקבלת מפה אל פה, ולפי שיש כאן דבר להתלות הנבראים נקרא כתר סבריאה, ונקרא אחדות השוה כי הוא המקבל אחדות באמת ובו ישתוו כל הנמצאים שנאמר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו ראוי, ונקרא כבוד שני כי הוא אחר הפלא והאין. וזה הנתיב נקרא מדת ההשואה: הנתיב הג' נקרא שכל מקודש. והוא קדוש בכל מיני קדושות ומזומן ומוכן לקבל צורת הבינה כדרך שהחמר מזומן לקבל הצורה והוא יסוד ושרש החכמה כי ממנו תוצאות החכמה לכל הספירות כי הוא החכמה הקדומה שנאמר והחכמה מאי"ן תמצא. והחכמה הזאת נקראת אמונה אומן שנאמר ויהי ידיו אמונה והם ידיו של משה (תפארת) לכוין בעשר אצבעות ידיו להוריד כח מאי"ן אל האמונה עטרת) להתחכם ולהשפיל סמא"ל שרו של עשו ר"ל. עמלק, וזה הנתיב היה באמונה עם הנתיב של הפלא, ולפיכך אמרו בב"ר אמון מכוסה אמון מוצנע, ועיין שם אמון נסתר אמון פדגוג, וזה הנתיב נקרא אומן כאשר ישא האומן את היונק (עטרת) ועיין בב"ר. וזה הנתיב נקרא אומן כי היא כלי אומנותו של הקב"ה, ר"ל בינה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ (עטרת) כונן שמים (תפארת) בתבונה (בינה) ואומר בראשית (חכמה) ברא אלהים (בינה) וזה הנתיב נקרא אב האמונה (עטרת) כי ממנו האמונה נאצלת. והבן זה: הנתיב הד' נקרא שכל קבוע ונקרא כן לפי שממנו מתאצלים כל הכחות כי כל הכחות בו הן קבוטים וכמסמרות נטועים ולפיכך נתאצלו ממנו כל הכחות הרוחניים בדקות האצילות כדרך שצורת הבנין בבנאי בדקות ציורו ולפיכך כל צורות הבנין אשר בבנין כולן מתאצלות מכחות הציורים אשר בבנאי כל מין ממינו ולא מזולתו. והמשל בזה כי צורת בנין החלון אשר בציור הבנאי הוא סבה לחלון הנמצא בפועל, אמנם אין חלון אשר בציור הבנאי סיבה לעוף המצוייר בכותל הבית אין ציור החלון בציור העוף, ולכך אמרו שמתאצלות אלו מאלו פי' המין ממינו בציור, ציו"ר בגימטריא שא"ה כי כשם שהעדר הוא העדר לצורה שעברה כן העדר היא סבה להויה. והנה הנתיב הזה בכח קדמון שהוא הנתיב הראשון הוא מאציל כל מיני האצילות: הנתיב הה' נקרא שכל נשרש ונקרא כן מפני שהוא עצם אחדות השוה. כי בו ישתוו כל הנאצלים ממנו ולמטה. ויש הפרש בין זה הנתיב ובין הנתיב הב' אשר הוא זוהר האחדו"ת השו"ה כי הוא התפתחות נשיאות הנמצאים באחדות השוה עד שאין הפרש לו בין לשמאל בין לימין כי הוא חונן ומיטיב אפי' לרשעים כמו שפירשנו לעיל אבל הנתיב הה' דברים המתפשטים ממנו לימין ולשמאל ולפנים ולאחור ולדין ולרחמים כולן נשרשו משרש אחד פשוט ושוה בנתיב הב'. והמשל בזה לשמש שמתכת השעוה ומקפאת ומקרשת הטיט בכח אחדות פשוטה שבו לא שנבין מכאן כי בשמש כחות שונים כח מיבש וכח מתיך או שיהיה בשמש איכות ההתכה או היובש חלילה וחס, אבל השמש למעלה מן היסודות וכל שכן שהיא למעלה מן האיכות ליסודות, אמנם בכח אחד שבשמש מיבש ואותו הכח בהיותו בשמש הוא כח פשוט בלי כח יסוד ובלי שום איכות ושום שינוי, כך יש להבין בנתיב הה' שבו אחדות שוה אשר ממנה יתפשטו בני חלוף ותמורה ושינוי. ויש לך לקחת דמיון ההבדל בין הנתיב הה' לנתיב הב' כי הנתיב הב' דומה לנפש והנתיב הה' לזריחה בפי' אחדות השוה: הנתיב הו' נקרא שפע נבדל. ידוע הוא כי שפע מלשון הנתיב הז' נזילה וריבוי שנאמר ושפעת מים תכסך, ופי' רבוי נזילת מים. והנה הנזילה והרבוי אשר נוזל מן הנתיב הו' בערך שאור החמה ממנה ישפע וינזל אורה אל הלבנה ועוד ישפע מן החמה אורה על כל הנמצאות. כן מן הנתיב הו' ישפע ממנו שפע נבדל ונפרש מן הנתיב הו' עד הבריכות והמקורות המתאחדות בעצם הנתיב הו': הנתיב הז' נקרא שכל נסתר. כי הוא נסתר מכל מה שזולתו ולא יושג רק בשכלי הספירות. וזהו ההבדל שבין נתיב ז' לנתיב מופלא שהמופלא נמנעו השכלים מהשכילו אילו הנתיב הז' יושג למשכילים אשר בספירות אלו וגם למחשבת ורעיון של העטרת הנקרא אמונה: הנתיב הח' נקרא שכל שלם. מלשון ושלמו ימי אבלך, כי תמו והגיעו עד סופן, ולפי שהנתיבות תמו ונשלמו ואי אפשר לעמוד על תכלית נתיב זה אלא מן שכל מזהיר ולפיכך נקרא שלם. ואל תתמה בדבר זה כי זה הספק הוא בין כל שני מינים. והמשל בזה כי הנה החלזון (עטרת) אי אפשר לעמוד עליו אם הוא מכלל הדגים או מכלל הצומח כי הוא חי ומתנועע אינו מחליף מקומו כי הוא נעוץ ותקוע בארץ. וכל הבא לידע אמתת הנתיב הזה צריך שיחקור עליו מחדרי הגדולה (תפא') הנאצלת ממנו: הנתיב הט' נקרא שכל טהור. ונקרא כן מפני שהוא מטהר ומבהיק גזירת תבנית הספירות מאשר יעלה עליהם שום חלודה מנגד התמורות אזי הוא מבהיק ומצחצח ומטהר ומנקה גזרת תבניתם ומסלק מהם התמורות ולפיכך הוא מבין האחדות כדי ליחד בלי קיצוץ ופירוד: הנתיב הי' נקרא שכל מתנוצץ. ונקרא כן לפי שזה השכל מתעלה ויושב בכסא הבינה בה''א עליונה ומשלח מאורו אל התפארת ועטרת ואל כל המאורות ומשפיע שפע ברבוי לשר הפנים ונקרא מתנוצץ על שם שמקבל ניצוצי הזוהר מן הבינה: הנתיב הי"א נקרא שכל מצוחצח. ונקרא כן מפני שהוא עצם הפרגוד ר"ל הפרוכת המסודר בסדר המערכה של הנתיבות העליונות ושל הנתיבות שלמטה ויחס הנתיבות לעמוד מפני עילת העילות כמו שאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרוכת. הפרגוד, בגימ' חצר. וכנגד הפרגוד היה חצר הכבד בחי המבדיל בין כלי הנשמה ובין כלי המאכל: הנתיב הי"ב נקרא שכל בהיר. ונקרא כן מפני שהוא המראה אשר כל חוזים, ר"ל יורדי המרכבה והנביאים, חוזים בו. ונקרא אופן הגדולה לפי שבמראה כלולים עליונים ותחתונים וכל הנמצאים. וזהו סוד בהיר הוא בשחקים ונקרא חזחזית על שם מחזה שדי יחזה: הנתיב הי"ג נקרא שכל מנהיג באחדות והוא עצם הכבוד המקבל מכל הנתיבות והוא תשלום וסיום אמתת הרוחניים האחדים המיוחדים באחדות עליון. נמצאת אומר שכל המתיחד מתיחדים ע"י נתיב זה הי"ג ולפיכך אח"ד בגימטריא י"ג: הנתיב הי"ד נקרא שכל המאיר. ונקרא כן לפי שהוא מורה על רזים וסתרי עליון לכל המתפרשים ממנו ומאיר עיניהם בסתרי הדת והוא עצם החשמל (עט') אשר בידו כל סתרי מעלה והוא מגלה סוד הקדש ותכונתם, ר"ל סוד הקדש שהוא כ"ע ותכונת הקדש וכ"ע: הנתיב הט"ו נקרא שכל מעמיד. ונקרא כן מפני שהוא מעמיד עצם הבריאה (עטרת) בערפלי טוהר (תפארת), פי' הנתיב הזה הוא מקריש את הערפל ומעמידו עד שיהיה ראוי לקבל חקיקות הצורות העליונות מכל הנבראים ואלולא חיזוק הערפל על ידי זה הנתיב לא היה באפשרות הערפל לקבל ציור הנבראים ועלוו נאמר בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו: הנתיב הט"ז נקרא שכל נצחי. לפי שהוא מוכן לכל מי שמנצח את יצרו ותמורתו והוא עדון של הכבוד (עטרת) כי בזה הנתיב תקבל העטרה תענוג ועדון על מצות ה' והוא הנקרא גן עדן המוכן לחסידים אשר בעטרת: הנתיב הי"ז נקרא שכל ההרגש. דע כי בכח התפארת כל הצורות אשר נמצאים בשמים ממעל והארץ מתחת ובים וביבשה. ולפיכך כל הנפשות המתעלות מעילוי לעילוי כשיגיעו להיותם צרורות בצרור החיים (תפארת) אזי אותם חסידי האמונה (עטרת) יתלבשו באחד מן בעלי ההרגש אשר בתפארת ברוח הקדושה אשר שם בסוד המלבוש אזי הוא בחשמל והבן זה: הנתיב הי"ח נקרא שכל בית השפע. ונקרא כן מפני שהמסתכלים בזה יכולים למשוך ממנו רז וחידה וכן יכולין למשוך ממנו כל המתלוננים בצלו או בחקירת ממשותו כל הדבקים בו יכולין למשוך רז וחידה מעילת העילות. ויש הבדל בין נתיב זה לנתיב הו' כי נתיב הו' נקרא שפע נבדל לפי שממנו ישפע שפע נבדל על כל המקורות להחיות למקבלים שפעו אבל זה הנתיב הוא שפע לענין לימוד והבנה וחכמה מעילת העילות ולא מענין פרנסה: הנתיב הי"ט נקרא שכל סוד הפעולות. ונקרא כן לפי שעל ידי נתיב זה מתפעלת השפע היורדת מן הברכה העליונה ר"ל מכ"ע אל כל הספירות. והנה הנתיב הזה על ידו יתחלק השפע לכל צבאי הספירות: הנתיב הכ' נקרא שכל הרצון. ונקרא כן מפני שבזה הנתיב תכונת כל היצורים אשר בחכמה ועל ידי זה השכל יודע כל מציאות החכמה הקדומה ר"ל העליונה. ויש הבדל בין זה הנתיב לנתיב הי"ד כי הי"ד מאיר בסוד כ"ע וזה מודיע סתרי החכמה: הנתיב הכ"א נקרא שכל החפץ המבוקש. ונקרא כן מפני שעל ידי זה הנתיב מקבלים כל הנבראים שפע שהוא מקבל מכ"ע כדי להשפיע ממנו לכולם: הנתיב הכ"ב נקרא שכל נאמן. כי בידו נפקדים שכלים רוחניים ומתגדלים על ידו כדי להיות קרובים למתלוננים בצל השם ועל ידי כך תתעלה מעילוי לעילוי: הנתיב דכ"ג נקרא שכל קיים. מפני שע"י זה הנתיב יבא כח קיום לכל הספירות להלבישם מרוח קדושתו ולפי שזה הנתיב מקיים כל הספירות לכן נקרא שכל קיים: הנתיב הכ"ד נקרא שכל דמיוני. ונקרא כן לפי שהוא נותן דמות וצורה לכל הדמיונים אשר נבראו בדמיונם לפי צביונם בדין בני חלוף לכל מיני דומם ולכל מיני צומח ולכל מיני החי ולכל מיני המשכיל לכל אשר בים וביבשה ולכל צבא השמים ולכל הנמצאים לכולם נתן לאיש חליפות שמלות כראוי לו: הנתיב הכ"ה נקרא כח נסיוני. כי בו מנסה השם לכל הנמצאים: הנתיב הכ"ו נקרא שכל מחודש. מפני שבזה השכל מחדש הבורא לכל החדשים המתחדשים בבריאת העולם והוא יוצא מן הכח אל הפועל ונקרא אל"ד: הנתיב הכ"ז נקרא שכל מורגש. והוא חומר שממנו נבראו כל הנבראים מתחת גלגל העליון והרגשותם: הנתיב הכ"ח נקרא שכל מוטבע. מפני שבו נשלם טבע כל נמצא מתחת גלגל החמה בשלמות שהוא הטבע ונקרא אי"ע, בגימטריא טבע: הנתיב הכ"ט נקרא שכל מוגשם. לפי שכל גשם שמתחת כל הגלגלים והמזלות אשר יתגשמו הוא מתארם בגדלם ובגבולם: הנתיב הל' נקרא שכל כללי. כי הוא כולל כחות כל הגלגלים והמזלות והצורות ומשפטיהם: הנתיב הל"א נקרא שכל תמידי. כי הוא המנהיג השמש והירח ושאר הכוכבים והצורות כל אחד מהם בגלגלו ונותן לכל הנבראים ממערכתם אל המזלות והצורות: הנתיב הל"ב נקרא שכל נעבד. לחבל לעובד לכוכבים ולמזלות ולע"ז: תמו ל"ב נתיבות ופירושם בעזרת ה' ית' ויתעלה: