אותה ששנינו בספרא דצניעותא פ"ג דינין דדכורא תקיפו ברישא בסיפא נייחין בנוקבא איפכא יפה היא מפורשת על הסוד הזה. שהרי המוחין דזעיר נתגדלו ונתהוו מפרקי נה"י של אמא שהיא עצמה שרש הדינין ואי לאו דבסוף התפשטות זעיר נחלשים הדינין לא היה העולם יכול לעמוד בהם הואיל ושרשם מבינה סוד נוקבא ותחלת הכנס פרקיה בו א"א ממטה למעלה בלתי אם תקדם לאה לכולם שהיא מלכות אמא וכלה דינין תקיפין ובדעת דידיה נכנסו ה' חסדים וה' גבורות ונתפשטו כל החסדים מגדולה ולמטה לא נשארו מהם במוחין זולתי רושם והארה בעלמא ולכן דינין דדכורא תקיפין ברישא דאכתי יש בדעת שלו ה' גבורות עד הגיע תור נוקביה ליבנות מהן ובסיפא נייחין שהרי ה' חסדים מתפשטים במדותיו התחתונות אבל דיני נוקבא נחין ברישא לפי שהמוחין דידה עצמות וכלים מהחסדים ותקיפין בסיפא להיות כל מנין גופא דרועין ושוקים מהגבורות בלבד המתפשטות בבנינה. והנה אדה"ר חשב להמשיך הה' גבורות למלכות מלמעלה בשעה שיוצאת מיסוד אמא בשליש מכוסה של ת"ת זעיר. והנה מג' שלישי אותו ת"ת שהן זה על זה וסוד משמרות קחשיב בקש לתת גבורה אחת לכתר דידה אחד לחכמה ואחד לבינה והשני היתרות לנ"ה דזעיר ומהם לג"ג דנוקבא. והיה בזה האופן הפגם בג' פנים. האחד כי בשני שלישים של ת"ת זעיר יהיו שם חסד שלו וגבורות שלה והם כלאים. ועוד פגם שני כי אלו נכנסו הגבורות בכח"ב שלה לא היה להם מתוק והיו דיניה קשים ברישא ובסיפא כי שם כנגד ג' גבורות לא היה נמצא רק חסד אחד בלבד של ת"ת ואין כחו יפה נגד ג' גבורות עוד פגם שלישי שאם היו הגבורות נכנסות למוחין שלה משליש ת"ת לא היו באים החסדים לבדם והגבורות לבדם אלא מעורבות בכל המדות ואין זה צריך ההנהגה כפי אמיתת כוונתה. עכשיו שהגבורות מתחלקות בבנין גופה בלבד והם מעצם הבינה לפי' דרשו חכמים ויבן ה' אלקים את הצלע שנתן בינה יתרה באשה. ואהני לעונת נדרים ולחיוב כל המצות שהיא ממהרת לבא לפני האיש לכלל גדלות וזה המהירות גורם אליה לאכלה פגה שאין חכמה לאשה אלא בפלך כי כל חריף מקשה על עצמו ההבנה ולפום חרפא שבשתא ועוד שהיא ראויה לביאה מבת ג' שנים ויום אחד בסוד רביעאה לכל תלת והוא אינו כן עד שיהא בן ט' שנים ויום אחד כי אז תאיר בו היו"ד שבחכמה בכל חלקיה וכל מתון מסיק הדרן לחלוק הגבורות בגופה של מלכות בלבד על זה נאמר שמאלו תחת לראשי כי אין לדינים יחס עם הראש דידה כלל אלא נכפפין תחת הראש כדי שגם למטה ממנו לא יגברו יותר מדאי לפיכך ימינו תחבקני כי סביב לגוף הנקבה כל הימין שלו מתפשט ומקיף ומחבק אותה למתקה ע"י הזווג. ויש ה' תיבות בפסוק לכלול ה' גבורות בשמאלו שהוא תחלת ההתעוררות ודוקא רחל היא שאמרנו עליה דדינין דידה נחין ברישא אבל לאה דיניה תקיפין מראש ועד סוף והיא העושה דין כדכתיב לשפוט את הר עשו ר"ת לאה שאין לה חלק בחסדים כלל שהרי מקומה מכוסה כלו ביסוד אמא ואין החסדים המתחלקים שם לזעיר עודפים עליו כלל כדי שיחלק היתרון ללאה לפי' שני י"ט של ר"ה הם בסוד נוקבין דפרדשקא הראשון הוא בסוד לאה והשני בסוד רחל כדאיתא בזהר פ' פנחס דף רל"א ב' דכתיב בהו דבר יום ביומו בסוד קדושה אריכתא שבין שתיהן הן מלא אורך קומתו של זעיר וכשם שה' גבורות יורדות אח"כ דרך אחורי זעיר ליבנות מהן פרצוף רחל ככה מהארת פרקי אמא שירדו לזעיר משם ניקב עורף זעיר במקום קשר של תפילין ויצא פרצוף לאה והגיע עד חצי זעיר כשאנו משערין את כלו ממקום הלוז עד סיומא דגופא וחציו הוא המקום שפלט משם ראש רחל ואין מלכות נוגעת בחברתא אפי' כמלא נימא וסי' ע"ר עקב ראש כי מה שעשתה רחל היא היראה עטרה לראשה עשתה לאה שהיא ענוה עקב לסוליתה והנה ע"ר הוא קבוץ כ"ז אותיות התורה בכלילותיה שסודה זעיר במלא קומתו וכאן אנו צריכין לדרוש אותו לחצאין מאחוריו וצרוף ע"ר הוא רע חציו קל"ה לשעור פרצוף לאה וחציו לרחל הכי נמי והן שעור שש קצוות האצילות כלן חתומים בשם מ"ה: