חלוקת החסדים מהדעת בזעיר היא בזה האופן חסד א' שלם לגדולה של זעיר וא' לגבורה וא' לת"ת אמנם ב' החסדים שנכנסו בזרועות הם נוזלים מן לבנון פי' מטפת אבא מן היסוד שבו עד המקום שהוא מכוסה ביסוד אמא צרוף שניהם לבנון לב לזה ונון לזה בסוד חמשים שערי בינה ובמספר גדול נון בגי' שנות חיים בסוד החותמו' לאמא וזעיר הידועה במקומו וככה נכנסו ג"כ בדעת זעיר שאמא מוסרת לו החסדים (מבחינות מיוחדות) [מבחינה מיוחדת] שביסוד שלה המיוחד לגדולה מגדולה שביסודה והראוי מגבורה לגבורה שבו ומיסודה ממש יש ברירה מי מהם ראוי לצאת לפעלו ולעבודתו מגולה או מכוסה ודעת זעיר מלביש את יסוד אמא עד המקום שכלה בו והוא עד הוא בעל דין אצל החסדים הנשארים מגולים ואתיא כי הא דאמרינן בעלמא כי הדעת הוא שקיו דאילנא מח שבעצמות א"כ בדעת מתלבש בגדולה גבורה ושליש ת"ת (בבחינות) [בבחינת] אור מכוסה ומשם ולמטה באור מגולה והחסד שירד לת"ת לא היה מכוסה ממנו כי אם השליש העליון שנכנס בשליש ת"ת זעיר ונשארו הב' שלישים מגולים כי יסוד אמא קצר בסוד יו"ד של אהי"ה כמו שבארנו וכן החסדים של נ"ה הם מגולים מפני שכל החסדים יוצאים מיסוד אמא ואפילו עד שליש ת"ת לא היה מגיע לולי שהרכינה אמה עצמה נמצא שיש ב' שלישי חסד וב' חסדים שלמים מגולים בסוד אור חצון וב' חסדים ושליש מכוסים בסוד אור פנימי. והנה הזרועות הוצרכו כל מדת חסד שלם לפי שנכנסו בהם החסדים מכוסים אבל ת"ת לב' שלישי (מדתו) [מדות] האחרונים יספיק שליש אחד ממותר החסד המגולה ויותר שליש אחד ממנו שהעדיף על כדי צרכו הנה כי כן גלוי האור גורם לעולם שאין הכלי מחזיק ממנו אלא מחצה. והשליש האחרון העודף מתכנס ליסוד מצד הכליליות אשר לו מכלם ומכח האור הגדול העלהו יסוד זעיר כעין ההבל שעלה מיסוד אריך לעשות מוחין לאבא ואמא כך יסוד זעיר העלה הארה זו דרך פנימיות הגוף אל ההוד של אחריו מקום שיתפקקו חליות שבשדרה מכוון לחזה ששם יראה איסר כנגד לבו פירוש נקב כאיסר והוא מפתח הלב הנקרא צפור נפש הרי נתקבצו שם זה השליש החוזר ושליש ת"ת שזה מקומו ושליש יסוד אמא ויבא מזה בפ' הסמוך ומשם באחורי זעיר פלט האור לחוץ ונעשה ראש נוקביה כי עד עתה היתה בסוד זנב והשתא נפקת מבין חדוהי לאחורוי בסוד פרצוף ומב' החסדים המגולים שבנצח והוד זעיר היה די לכל אחד מהם בשליש וחצי ומהמותר נעשו מוחין לנוקביה: