מן המפורסמות אצל הטבע הוא כי אחרי גמר היניקה תרבה ההשכלה יום יום בנער היולד ואמרו חכמים בן שש יוצא בעירוב אמו כי עדין הוא צריך לה וכרוך אחריה וזהו עונת הפעוטות למי שאין מנהל לו שאם יש להם אפטרופס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר. אבל היא דעתה עילויה עד שיהא בן ט' שנים ויום א' שאז מתנוצץ בו הדעת וביאתו ביאה ע"כ באותו פרק צריך לחנכו שידע לשמור תפיליו וכאשר תעבור עליו שנת י"ב ויכנס יום אחד מתחלת שנת י"ג יש לו דין מופלא סמוך לאיש עד שיגיע להיות בר מצוה ולמכור בנכסי אבא עד שיהא בן כ' והשלמות הדרוש לקמן מפ' ע"ח והלאה כמשפט הזה זעיר הולך וגדל אחר היניקה שכבר נתפשט כחו בי' כלים כנגד כל ספירותיו והוא הולך על רגליו ומלתו על לשונו ואז חוזר ונכלל האור פנימי שלו בלבד בתוך אמא וזהו עבור שני על הדרך הנדרש במלכות שהיא נעשית אוצר בלום לכל נשמות הצדיקים אשר המה חיים עדנה הנכללות בה בכל לילה בשכבנו שנאמר בידך אפקיד רוחי שהיא מתעברת מהם ובכל בקר מתחדשות בסוד תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה וכתיב חדשים לבקרים כך אמא נכללות בסוד זה מזו"ן בחלוף הזמנים שזכרנו ע"כ אמר בזהר פ' אמור דף ס"ה ב' תרין בנין דינק' להו אמא ואתעברא מנייהו ואחר השלמת תקוניהון עתידים להיות מיין נוקבין בפועל מושלם לזווג אבא ואמא כמו שהמה להן כך תחלה גם כן בכח בלבד ומזה הזווג נעשים המוחין לבנים האלה וכבר אמרנו כי זעיר במעי אמו הוא בסוד ואו אשר בתוך ההא שהיא ואו קטנה בחצי שעור ואין לה ראש בסוד תלת גו תלת כטעם והוא מקופל ומונח כפנקס ויש בו סוד פסיעה לבד זכרוה בזוהר פ' בלק דף ר"ג ב' שהוא המשכת נוקביה היוצאת מאחוריו דבגינה אמר דוד כפשע ביני ובין המות וכשיוצא זעיר לאויר העולם הוא בסוד ואו שלמה אות שלישי של שם. והנה גוף הואו רומז לו' קצוות וסופו יותר דק רומז למלכות. וראש הואו לג' עליונות שבזעיר בקטנות שאינו אלא ואו בסוד ו' קצוות בלבד והוא כקרני חגבים קטן האברים וע"י החלב שינק ירים ראש ויתגדלו אבריו קצת ואז נקרא ז"א מכאן והלאה צריך שיתפשטו בהם נה"י של אמא בסוד השפעת פנימיות שהמקבל מלביש את המשפיע והוא ג"כ מתכסה ממנו באור מקיף עודף עליו כי לעולם העלול קטן מהכיל שפע העלה הנותנת בעין יפה ושני הדרכים מפורשים בפסוק ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך והא בהא תליא דכתיב ויכל לדבר אתו שהוא גמר התקון לאור הפנימי אז ויעל אלקים מעל אברהם דא זעיר בסוד החסדים שהוא מתחזק מאליו ואין אמא צריכה עוד לאותה הרכנה ועוד יסוד אמא הוא סכת שלום לזעיר ונוקביה דבתר דינקא לון אתעברת מנייהו לא מגופן ממש אלא מעצמותן הפנימי כי כליהם נשארו בחוץ ועצמות האדם אינו אלא מראשו עד טרפשא דלבא דהיינו עד החזה הוא הגבול שמגיע אליו יסוד דאמא: