כבר זכרנו כי תלת רישין עלאין דאינון כח"ב של הכתר על הדרך שבארנוהו נכללים בעתיקא קדישא שהם פנימיות ונשמה לכלל קומתו של אריך והוא נקרא עתיקא סתם וכשיאמר עתיקא קדישא לעילא הוא הראש האמצעי שמתעלה על התחתון בשעור מקום תפלין וכשיאמר לעילא לעילא הוא רישא דלאו רישא ובכל אלה אין למדין מן הכללות כי הכל נדרש לפי מקומו ויש לו לאריך בראשו ז' תקונים אחרים חג"ת נהי"מ של תקוני הראש הנקראים עתיק יומין ותנא בספרא דצניעותא סתרא גו סתרא אתתקין ואזדמין בחד גולגלתא מליא טלא דבדולחא פירש הראש התחתון שהוא מוחא סתימא נסתר ומוקף למטה מגובה הראש האמצעי הכותר עליו ולפי זה האמצעי מקיף את התחתון ואם באנו לפרש סתרא גו סתרא על שם קומת שניהם מבלעדי כתרו של אמצעי הנה אז יהיה האמצעי הוא הנסתר ומתלבש בתוך קומת התחתון ושתוף שניהם בכל אופן שיהיה נתקן והזמן עצמו להיטב לזולתו בז' תקונים ואלה שמותם הראשון גלגלתא כמשמעו השני טלא דבדולחא הוא המח הג' קרומא דאוירא קרום של מח הרביעי רעוא דרעוין הוא המצח החמישי עמר נקי שערות הראש הששי פתיחא דלא סתימין סוד העינים השביעי חוטמא כמשמעו וסימנם ג"ט קר"ע פ"ח וכשאנו באים לפרש מוצאם ומשכן כבודם של תקונים הללו ביחוד דע כי גולגלתא תבחן לכתר אריך המושפע מחסד דל"א דאלו ג' ראשונות שבו אין להם התלבשות אלא חופפות על תרין רישין בסוד מקיף גם הדעת שלו נעלם מאד בסוד פומא דעתיקא כי אין דבור בלא דעת ועוד הפה עצמו אינו אבר מוגלם וכן הדעת בספירות כי שפתים לחוד והן נצח והוד שערי צדק ופתיחתם בלבד היא סוד הפה ואין לנו עסק כאן מן החוטם ולמטה כי הוא סוף התפשטות פרצוף פנים כדאיתא בשלהי מסכת יבמות ודי בזה אתאן לכתר אריך שהחסד דעתיקא סבה רחוקה אליו והכתר דרישא דאין סבה קרובה שאינו אלא צנור לאותו שפע ואמנם יש בפנימיות הגלגלת אוירא דלא אתפס הגנוז בסופה וחופף על המח ממעל לקרום כי הנה המח הוא בסוד חכמה והגלגלת היא כללות נקודתו של אריך שהיא עצמה בינה ומשלמת בו בנגלה מקום כתר ואותו אויר יחשב לו כתר נעלם כי כללות רישא דלא אתידע אחזי נהוריה בההוא אוירא הא למה זה דומה לסוד בינה של נקודות שהיא משלמת הכתר הנגלה לאצילות ואין כתר זה רק אריך עצמה ורישא דל"א הכלול בו הוא הכתר הנעלם ואולם טלא דבדולחא בסוד המח שזכרנו היא חכמה דאריך מגבורה דל"א לפיכך יש בבדולח צחצוח אודם בכלל כמה גוונים שהוא נוטה לכולם וזאת היא החכמה אשר יש בה השרשת הדינין בפועל לפי שהיא חכמה שבבינה ובאה מכח גבורה דאיתא באידרא דנשא דף קכ"ח ע"ב מוחא דעתיקא סתים ושכיך כחמר טב על דורדייה שהוא כופה את השמרים לכסא לו ויושב עליהם והואיל והותחלה חכמה שבאריך להתעורר בגבורה ק"ו לפרצופין התחתונים שבכולם יהיה בחכמה שבהם צחצוח דין ואף חכמה זו לא ידומה בה גוון אדום כל עיקר רק צחצוח בעלמא להגביר חסדיה לכח אמיץ לא יצוייר אודם בבדולח רק למטה במוחא דזעיר אבל התם חכמה של נקודות וברישא דאין שנתקן ממנה היא כלה חסד פשוט ואין בה דין כלל וכ"ש בשאר חכמות הנדרשות לעילא מינה קאמר דאוירא היא בינה דאריך המלבשת את המח וחופה אותו על כן נקראהו מוחא סתימא דלא אתפתח כלל והבינה אצלו בסוד קרום חיתא דמנח ביה מוחא והיא מושפעת מת"ת דלא אתידע שכן אויר סתם נדרש בת"ת לפיכך נקרא בינה בן י"ה על שם ת"ת זה ועוד זה הקרום הוא בסיס לאותו אוירא דלא אתפס החופף על הקרום והמח כי אותו האויר הוא סוד המשכן רישא עילאה להחיות את האחרים ומתגלה כאן וגם הקרום הזה מאיר ומזהיר מאותו האויר הזך והקרום הוא בסוד רקיע מבדיל בין הגלגולת והמח כשם שת"ת מכריע בין הגדולה והגבורה ע"כ יאמר שהוא בסוד וא"ו ופירשו באדרא זוטא דף רצ"ב כי זה האויר מתלבש בשרש אשר לאבא בעליונים דאתמר התם וההוא אב הוא רוחא דגניז בעתיק יומין וביה אתגניז האי אוירא פירוש הואיל והמח עצמו הוא סתים ולא אתפתח כלל מהיכא יתאצל המח השני שהוא אבא ונקרא יו"ד עלאה אלא מן הרוח כעין קיטור העולה מן המח דרך הקרום וע"י המזל יתפשט אבא במקומו וזה הקיטור הוא המזכך את הקרום ובאידרא רבה נמי דף קל"ה ב' שנינו האי אוירא הוא טמירא דטמירין דעתיק יומין ברוחא דגניז ע"כ והיא חסד עילאה היוצא דרך נתיב לא ידעו עיט בסוד טפת הגבורות הגנוזה בשרש העליון אשר לאבא שם ונקרא אויר שהוא עצמו או"ר ויו"ד תתאה רישא דזעיר כלולה בו הוא ישראל שעלה במחשבה ויש לפרש אוירא דכיא ביסוד וגם בבינה בסוד נוצר חסד שיבא לפנינו בפרק ס"ה ומשם נלמוד ליסוד של מטה וכן לבינה בכל מקום יש כאן סוד בוצינא דקרדוניתא לעומת רוחא דגניז ובו ניצוצי תקיפא בסוד טפת הגבורות לעומת אוירא דכיא כמו ששנינו שם באידרא זוטא דהאי מוחא סתימא אתתקן כעין דכר ונוקביה ונדבר בפ' הסמוך והנה ג' ראשונות שבאריך לפי חשיבותן הוצרכה כל א' מהן למדה שלימה מן הז' תחתונות של רישא עלאה אבל נצח דההוא רישא הספיק לחסד ונצח דאריך וכן הוד לגבורה והוד חומר ביסוד שכח"ד שלו הספיקו לדעת אריך וגג"ת לת"ת ונה"י ליסוד ועל יסוד בכל מקום שהוא כתיב ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער פירוש ירד והטה עצמו לקבוע מקומו אצל מלכות דכתיב בה ערו ערו עד היסוד בה כטעם ארעא אתבטלת ונשען לגבול מואב אל תקרי מואב אלא מאב זה אבא גבולו הוא הדעת שיסוד עולם פונה אליו תמיד ודבק בו אמנם מלכות דלא אתידע הוצרכה כלה למלכות אריך שכל אחת מהן נכללת ביסוד שהוא בן זוגם וזה השווי גורם לה שלא להשתתף עם הזולת ועוד דעלה איתמר בכל מקום איומה כנדגלות שיש לה דמיון וערך נכבד עם ג' ראשונות: