הכתר והחכמה והבינה אשר אמרנו שאין בהם שבירה ח"ו ועתה לא יבצר מהם מעט חלישות כח ונראין הדברים שיש בחכמה ובינה ב' מיני נובלות הא' הוא הנשאר מצמצום הכלים שלהם ונוטף על דפנותיהם שנעשה מאליו טל של תחיה יום יום לכלים התחתונים שמתו ובסיוע זה עומדים במומם ומתרפאים לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחו ית' המחדש בכל יום מעשה בראשית כי משמי השברים נעשים פרצופים בסוד תחיית המתים ויש כיוצא בנובלות הללו בכתר אלא שהן שמורות לתקון העתיד ונדבר בם בפרק כ"ז. והמין השני איננו בכתר כלל והוא מסדקי החטה והשעורה ששבירת הכלים התחתונים גרמה קצת בקיעה בשתיהן ואלה הנובלות מזה המין הב' נפלו למקום זעיר ונוקביה וצריכים סיוע להעלותם בכשרון מעשינו וזה כי הנה האורות שנסתלקו מן הנקודות הנשברות חזרו בסוד אותיות פורחות ועלו אל הבינה ולא יכלה לסבול אותם אחרי (שנחלקה) [שנחלקו] וכל א' קנה שם לעצמו והיא העלתם לחכמה אולי תוכל הועיל בזכותם ופשיטותם כאשר בתחלה וכ"ש שהוסיפה חכמה רתת וזיע שלא לקבל אורות שכבר נקרא עליהם חלוק וריבוי והתלבשות עד שנסדקו שתיהן מרוב האור שעלה (עגול') [מגולה] ונתמעט עובי כדוריתם ונעשו סגלגלים באורך כעין חטה ושעורה עם זה חזרו וירדו האורות לבינה ועלה כתיב הרעשת ארץ פצמתה רפא שבריה כי מטה ושם נחלקו ברצון אדון הכל לתקן מהם פרצופין עליונים ותחתונים כמו שיתבאר בפרקים הבאים בס"ד גם הכתר צמצם עצמו ונסתלק למעלה עד ששליש כדור הכתר שהוא ראשו נכנס תחלה אל תוך עובי הטהירו ועלה משם היינו גג"ת של כתר בין רגלי אדם קדמון למלכות שבו וגופו של כתר בסוד ג' מדות אמצעיות הוא נשאר בעובי הטהירו אצל סוף התפשטות רגליו של זה האדם קדמון כי הוא הראשון ממעלה למטה שבו התחילו הי"ס (והחשוב) [בכת"י - להחשב] שם כקרני חגבים ונקודות חכמה ובינה אחרי שנסדקו עלו לאותו מקום פנוי שנשאר מב' שלישי נקודות הכתר ממה שעלו רגליו למקום ראשו ונקראו חכמה ובינה שבכתר לפי שנכנסו בתוך הרשימו שלו שנכלל בהן ומן הרושם של נקודות חכמה ובינה שהניחו במקומן נתקנו פרצופין אבא ואמא ונוסיף לקח בס"ד ועוד למה שהוצרך לכתר להשפיע לחכמה לא רצה לקבל כל האור פנימי שלו כמות שהוא אלא בשעור הראוי לכתר להיות עודף על חכמה במדה במשקל ובמשורה כפי מה שתעדיף העלה על העלול לא זולת. ושיור הכתר הזה בסוד נובלות גנוז לעתיד לבא ונבארהו וכבר אמרנו שהוצרכה בינה למעט עצמה ולהקטין הכלי שלה לקבל מאחורי החכמה בלבד כדי שתוכל לסבול האור לפיכך גם חכמה שידעה כן לא קבלה מעיקרא כל מה שראוי לה אלא אף היא הקטינה הכלי שלה שלא לקבל אור הרבה כ"א כפי מה שתוכל לקבלו בינה וזהו סוד התענית לפרישות בעלמא וכתיב הצדיק אבד כי בזמן שאינו משפיע לשכינה מטובו אין לו אלא חלקו מאותו תוספות כן הדבר הזה בחכמה ובינה: