נקטינן כי הרעות והטוב כולם נתונים מרועה אחד וטעם קדימת הקליפה לפרי לכבוש אותה בין הטוב והחסד שפירש בזוהר פרשת תרומת טוב כלול כלא בגויה ולא אתפשט לתתא והרמז בשם בן ד' כשהוא מתעלה במספר קטן עולה טו"ב והנה חסד נחית ואתפשט לתתא וזן כלא והרמז בשם בן ד' כשהוא מתעלה באותיותיו שעולה בגימטריא חס"ד להשביע לכל חי רצון ואי אפשר לקליפה שתקדם אלא אל ההתפשטות לא לשרש הנעלם בשום פנים הוא הדבר אשר אמרנו כי הרע אין לו קדימה במוחש לחלקה מוחלטת אלא קשור בעבותות אהבה בין הטוב והחסד ועל הקדימה במוחש לחלק הגרוע תחלה כתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת מכל החי הטהור ועל הלחם לבדו נאמר ושבעת. וכן במזון האדם חלקים היותר נכבדים ומעולים הם המאוחרים בהזנה עד שיזוכך האדם ויתברר פעמים שלש בראש להם. וידוע בכלל הנבראים כי דא קליפה לדא ודא מוחא לדא וזה הפרי המאוחר ביצירה גם הלבוש החצון עתיד להיות בכלל הטוב ולנו בזה טעם לשבח עם הגלוסקאות שעתידה ארץ ישראל להוציא בזמן שישוב אור החמה על חד תלת מאה וארבעים ותלת שעל סלוקם נאמר אלביש שמים קדרות אלבי"ש בגימטריא הכי הוי אלא שהחלק מהאור הזה שנשאר בעולם הוא הגרוע מעין השמן הסמוך מאד להפתילה ושמ"ב חלקים ממנו שעלו בשם ה' ונגנזו ונסתלקו מן העולם בעון ראשון הנה כל חלק מהם מעולה מכל מה שתחתיו עד שיגיע אל החלק העליון הנעלם מן העין שכח אין סוף גניז בתוכו כמבואר במקומו. הא למדת שאין שיעור לקלקול המאורות שנתמעטו בעון ראשון ואין קצבה לתקון העתיד כי לא השמ"ג חלקים שוים עד שנוכל לשער בשכלנו מה יושיענו ה' כי רבים רחמיו עד אין קץ. ומכל מקום שנינו בספר הזוהר שהוא נותן קצבה רבה לאור החמה שבשבעתים ופרשנוהו יפה בספר עסיס רמונים בשער ח' עיין שם: