ספר כתר שם טוב לרבי אברהם מקולוניא תלמיד הרוקח בפירוש השם של יהו"ה ופירוש עשר ספירות: בזאת יבא האדם אל הקדש בנפש טהורה, ובשפה ברורה, ועטוי במורא, לכבוד השם הגדול הגבור והנורא, והוא יסוד מורא, ונזר ועטרה, וחכמה מפוארה ליודעה ומכירה, לכן כל ערום יעשה בדעת, יכיר עין רואה, ואזן שומעת, ונפש חכמה לדעת, כי היא העולה ובוקעת ועד כסא הכבוד מגעת, ואין מחיצה מונעת, כי היא היודעת מוצאיה ומובאיה וממנה נחצבה, ואי זה מקום מושבה, כי הבת שובבה אשר לא טהרה מזובה בדד תשב עצובה, וליהט אותה היום הבא כי מחוץ למחנה מושבה כל ימי אשר הנגע בה, ואם טהרה מזובה ושבה לא יאמר לה עוד עזובה, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע יצהירו, אל מול פני המנורה יאירו, ומהם ככוכבים על שער בת רבים, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, ואותם לא יעשו כלה כי יעלו במסלה ישרה וכלולה לעליה תלולה, ובצל שדי נסתרים, יעלו אבר כנשרים ויכנסו לחדרי חדרים: אלה הדברים יורו המורים ויקנו בינה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, כי הנפש החכמה תחיה בעליה עמה, והיא מכרת מקומה והנה סולמה מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ומן השכל הנפרד ויט שמים וירד, ורוח הבהמה יוצאה ערומה מבלי כסות ושלמה כי לא ידעה בשכבה ובקומה, והגוף הקרוב אליה לא תטמא, וכל אשר בתוכו יטמא, והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה, וכעסתה צרתה, גם כעס בעבור הרעימה וכימי נדת דותה תטמא, וכל שוכב עם בהמה מות יומת עמה, כי לא ידע ואשם, כשם שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם על הארץ היבשה בקול ענות חלושה ואיה הקדשה הרוח שלבשה את המשא, וגם חפשה לא נתן לה כי כאשר הגוף הולך למות גם הנפש החוטאת היא תמות, ואשרי ההולך בתמימות ובלי צורה ודמות ובהרחקת הגשמיות, יכיר את בוראו אשר בראו, וידעו אנשי אמונה כי זאת היא האמונה כי לא ראיתם כל תמונה, ולא תתורו אחרי עיניכם, ופתחו לכם שערי צדק בלבבכם, אולי יקרה ה' לקראתכם וירא כבוד ה' אליכם, ואז תבינו סודו כי אין עוד מלבדו ואיה מקום כבודו, וספרו ייחודו בכל יום פעמים וזה שער השמים, וזה לכם האות והנה עיניכם רואות, כי ה' צבאות עושה גדולות עד אין חקר, ונסים ונפלאות עד אין מספר וכסיל לא יבין את זאת: ועתה הנה נא הואלתי לדבר ומלים לחבר, ולא כפי ראות עיני כי אם כאשר הורוני נבוני, וזה השער לה' צדיקים יבאו בו, ויכירו מה טובו, והחי יתן אל לבו, כי ה' הוא האלהים ורם על כל גבוהים, וכסא כבודו בשמים ממעל, ויהי אלהיו עמו ויעל, כי חבוי הוא מכל חביון, והיודע דעת עליון יכיר כי הוא ראשון לראשונים, ואחרון לאחרונים, וקדמון לכל קדמונים, והיודע וראש לכל המון, ואין לו שנוי ולא מקרה וכנוי, ולא נמצא שמה לא למה וכמה, וידו רמה וימינו רוממה, ומכל עין נעלמה אך לא מנפש החכמה, והיא אומרת שאין שעור לקומה, אך אנשי און ומרמה השואלים איך ומה בני מרי המה, ומותרם אין מן הבהמה, לבן שאינו יודע לשאל את פתח לו, השמר פן ואל תתחבר לנפש כי תחטא לשאל מה למעלה ומה למטה, אך וידעת היום כי הוא נורא ואיום, והוא נוכח ונסתר, וזה שמו הנסתר בארבעה כתרים מוכתר, ובו נחתמו רום ותחת ושמי ערץ, ולכן ישמחו השמים ותגל הארץ, והיודעו ומכירו בפירושו ומזכירו, יתקן לב נקי ובר, וכבוד אלהים הסתר דבר, ואלו ד' אותיות לכבוד ה' ראויות כי ד' כתרים הם וכתר שם טוב על גביהן: ואני פלוני אלמוני נתתי את לבי לדרוש ולתור במיעוט שכלי לדעת סוד השם הנכבד, למען אתן עוז למלכי ואדע לפני מי אעמוד, כמו שאמר הכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, מלמד שצריך אדם לדעת את ה' אלהיו כי גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, רצה לומר שיותר גדול אותו השם משאר שמותיו, וכן אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', וכן כתיב גם כן לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, וכן מרע"ה בשם ה' עשה כל המופתים כי גלה לו הקב"ה סודו, כמו שכתוב ושמי ה' לא נודעתי להם, פירוש לא גליתי להם סוד שמי הגדול, על כן ראוי לכל יראי השם להבין סודו, כדכתיב סוד ה' ליריאיו, וגם אמרו חז"ל כשאתה מתפלל דע לפני מי אתה עומד, ואין אדם רשאי לדמות שום צורה בלבבו, כדכתיב ואל מי תדמיוני, לכן יכוין אדם דעתו בשעת תפלתו לשם הנכבד והנורא שהוא יהו"ה כמו שפירשתי לעיל שויתי ה' לנגדי תמיד, וכל העושה כן אשריו ואשרי חלקו, כי בהכרת בוראו יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, וכן אמר דוד ע"ה אברכה את ה' בכל עת בה' תתהלל נפשי גדלו לה' אתי דרשתי את ה' וענני, והזכיר שמו בד' פסוקים הללו כנגד ד' אותיות שבשם, כי רצה לדעת למה בחר בהם הקב"ה: על כן מלאני לבי לכתוב כת"ר ש"ם טו"ב זה, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, והוא הסוד הנעלם, אכן ליריאיו גלה סודו, והם מספרים יחודו כי אין עוד מלבדו ברוך שם כבודו המעיד כי אין עוד מבלעדו. ואין עוד אחר זולתו, ובו פעל פעלתו ואת הכל עשה יפה בעתו, לא יעף ולא יגע, ואין חקר לתבונתו ואין שיעור להדרת קומתו, עין לא ראתה אלהים זולתך כי אין ה' זולתו, וכל הלבבות ילאו לדעת כבוד גדולתו, בחכמה יסד ארץ וכונן שמים בתבונתו, מתנהג בחסד ולא מצאנוהו שגיא כח בגבורתו, מרומם בפי כל אף השמים מספרים כבודו, ומעשה ידיו מגידים תפארתו, הגבור לנצח ולנצח נצחים ממשלתו, והוא צדיק יסוד עולם, וברוך שם כבוד מלכותו הנכתר בארבעה כתרים ומפורש בפי טהורים, ככתוב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה, וכן דוד ע"ה רצה לדעת ידיעת הבורא יתברך, ולמה בחר לכבוד שמו אלו הד' אותיות יותר משאר אותיות, שנאמר בה' תתהלל נפשי, ולקמן נפרש, וכן נראה שאין אדם יכול לעבוד עבודה שלימה אם לא יכיר בוראו, שנאמר ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, כלומר כפי מה שיוכלו להשיג בקבלה, על כן מלאני לבי לדרוש ולתור הדרך הישרה אולי יישר בעיני ה' ואדע ידיעת אלהותו כדי לעבוד עבודתו בלב שלם: וזה שמו לעולם הנכתב ביו"ד ה"א, ונקרא באל"ף דל"ת, ובו ברא עליונים ותחתונים שנאמר בי"ה יהו"ה צור עולמים, מכאן שברא הקב"ה העולם הזה והעולם הבא בי"ה, העולם הבא ביו"ד, והעולם הזה בה"א, וכן כתוב בבריאת עולם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם רמז בה"א בראם, ולקמן נפרש היאך נברא בה"א, וי"ה הוא שם שלם שהרי יהוה עולים כ"ו, וכן י"ה עם הנעלם שלהם עולים כ"ו, כלומר יו"ד ה"א, וזה פירוש הכתוב כי בי"ה יהו"ה צור עולמים, כלומר כי השם הזה שהוא י"ה עולה כמו יהו"ה, ובאותיות הללו ברא העולם הזה והעולם הבא, כי העולם הבא שהוא כפול כמו גן ועדן בראו ביו"ד שהוא שני ההי"ן, והעולם הזה בראו בה"א, והמבין יבין שהעולם העליון שהוא עדן, והוא הנקרא צרור החיים ומקום מעמד הצדיקים גמורים, ועליו נאמר והיתה נפש אדוני צרורה וגו', והגן מקום למטה ממנו, מקום השגת נפשות הבינוניים, וגם כן הוא מעמד האנשים השכלים הנפרדים והגופים הקרובים אל הפשיטות כמו גוף הגלגלים, והמשפיע עליהם הוא השכל הפועל, שהוא עצם פשוט תחלת ברואי השם יתברך, והוא כח הנאצל מן החפץ פשוט ובהיר וזך, והוא דבר נצחי ותמידי אשר לא ישיגהו תוספת וחסרון, ולא ישיגוהו החושים, ומוציא כל הנמצאות מן הכח אל הפועל, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים: וארבעה נהרות רמז לארבעה איכויות, שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, וכתיב וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח רמז הוא ללחה הלבנה, ומדמה אותה לזהב בעבור אודם הדם הנברא מן הלבנה בבשולה, ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש רמז למרה שחורה, ושם גיחון רמז כמו הולך על גחון, כי בעל מרה שחורה הולך כפוף. ושם הנהר השלישי חדקל, רמז למרה הירוקה הדומה לאש שהוא חד וקל. והנהר הרביעי הוא פרת רמז לדם, ואמרו רז"ל כל השותה מי פרת וכו'. כי ממיטב הדם נעשה הזרע, פירוש הנפש החכמה הוא עצם פשוט, משלים חסרון גוף טבעי, מורכב מארבע יסודות שהוא עולם השפל, והוא יסוד הה"א שנאמר בהבראם בה"א בראם, הרי כי בי"ה יהו"ה צור עולמים, עליון, ואמצעי, ושפל: והה"א מגדת שבראם בלא יגיעה ועמל, כי אם בהוצאת נשימה, שנאמר בורא קצות הארץ לא יעף ולא יגע, ואין ככה בכל האותיות, שאף על פי שיש אותיות שהם רוחניות אין בהם מלה שלימה ובלשון ציווי כי אם הה"א בלבד, (בענין זה עיין באריכות בספר ילקוט הרועים הגדול, בספר דרכי הניקוד בענין הה"א), וה"א משמעות לשון יהי כמו הא לכם זרע, ולשון ה"א אינו כי אם בהוצאת הרוח שנאמר וברוח פיו כל צבאם, יהי אור זה היה ציווי ראשון, מגיד שתחלת ברייתו היה עולם השכל והזך והבהיר, האור העליון הנאצל מכבודו, וממנו האציל האור לרקיעים באמרו יהי רקיע, ואחר זה הוא מאריך והולך ביצירת הגשמים כמו שאמרו רז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם, וכלם נבראו בה"א: עוד אמרו עשרה מאמרות הם עשר מעלות נכבדות, כלם מסבה העליונה זו למעלה מזו, ואלו הם, אישים, מלאכים, עירין, אראלים, שרפים, כרובים, אופנים, חיות, כסא, והעשירי קדש והוא יסוד היו"ד, על כן אמרו שהעליונים נבראו ביו"ד, והיו"ד מעידה על יחודו של בורא יתברך, דבר אחר בי' מאמרות הם כנגד ז' גלגלים וד' יסודות הם אש ומים ורוח ועפר, והם חשובות לב' גלגלים שהאש ורוח גלגל אחד ששניהם יכולין להיות ביחס שאף על פי שכל אחד ואחד יש לו יסוד ועיקר בפני עצמו מכל מקום שניהם יכולין לסבול זה את זה כמו אויר חם שהוא אש ורוח, וכן עפר ומים יתערבו יחד ויעשה רפש וטיט שכן היתה תחלת בריאתו עד שהפריש ביניהן שנאמר יקוו המים וכו', נמצא שאלו ד' יסודות הם ב' וז' גלגלים הרי תשעה ומנהיג אחד לכל הרי עשירי יהיה קדש, והיו"ד היא מעידה על יחודו של בורא ודקות המחשבה ופנימיותו שהיא בלי דמיון ובלי צורה, שנאמר ואל מי תדמיוני, כלומר אין הלב יכול לשער ואין המחשבה יכולה להכיר: רמז היו"ד שהיא דקה, ונכתבת בנקודה בלי אורך ושטח ורוחב, ונער קטון יכתבנה, כי כל דבר שיש לו אורך ורוחב ושטח יש לו ו' קצוות אע"פ שהוא גוף אחד. כי עיקר הגולם ושרשו היא הנקודה הפנימית וממנה נמשך ונשטח ונתארך, ועוד שהיו"ד שהיא כמו נקודה מגדת על דממה דקה, שצריך אדם לחשוב בידיעת הבורא יתברך כי לא ימצאנו לדמותו לשום דבר נברא, כמו שאמר אליהו לא ברוח ה' לא ברעש ה' ולא באש ה', כלומר כל מה שהיה מחשב אחר ידיעת כבודו ומציאות אלהותו, ולדמותו לרוח ולרעש ולאש לא השיג כבודו, כי כולם מן היסודות הם נמצאים ומוגבלים, אך כאשר היה מחשב על דממה דקה מיד וילט פניו באדרתו ואז נגלה אליו כבוד הבורא יתברך, ודממה דקה היא לשון מחשבה דקה ופנימית, ר"ל שאין לו דמיון כמו שנאמר ואל מי תדמיוני: ועוד כי היו"ד אות רוחנית ודומה לנקודה בלא שטח ואורך ורוחב בערך כל שאר אותיות, ובחר בה לתתה ראש לשמו הנכבד יתברך, וגם היו"ד שהיא אמצעית לאותיות של אלפא ביתא מורה על דקות המחשבה הפנימית שהוא שורש ומקור לכל, והיא רוח הקדש כמו שורש האילן שהוא יונק מדבר אחד שהוא דק מאד ואינו נראה, וממנו מצמיח צמח ועושה פרי, גם תמצא באלפא ביתא אחר קריאת יו"ד כל"מ, שהם להפך מלך, והיו"ד קודמת למלך, להורות שהוא בתחלת ידיעת הכבוד, שלא יוכל אדם להשיג לכבוד מלכות שמים כי אם בדקות המחשבה, וסימן לדבר כבודה בת מלך פנימה, ועוד שהיו"ד היא אמצעית לכל האותיות כי ט' לכאן וט' לכאן, והיא עם כל"מ אמצעית, רצה לומר י"י מלך סובל עליונים ותחתונים: ועוד רמז שהספירה שהיא מלכות אע"פ שהיא למטה מכלם בסדר הספירות היא תלויה ביו"ד, וקרובה אליו כמו כל"מ הקרובים אל היו"ד, ואחר היו"ד שהיא מקור ושורש וסימן לרוח הקדש חיצון לה רוח הוגה ופועלת הגומרת המחשבה ומגדת מה בלב, והיא רמז לה"א שהיא לשון הגיון כמו שפירשתי לעיל שהיא רוחנית ומלה שלימה, וגם היו"ד היא כלל כל החשבונות וחותם כל הספירות: