וטעם פסול קלא אילן והתיר דם חלזון: כתב בעל גדור וז''ל ר' מאי תכלת ומאי קלא אילן. א"ל בני ידעת מהו הים שהתכלת יוצא משם. א"ל הים היא הכלה והדג הם הימים העליונים ויוצאים ובאים. ובים התחתונה היא כ"י ואז מבתטל כל דין מז' ימי בראשית. וזה הדג עולה מן הים ותיכף שיוצא בארץ הולך ונתקע בארץ ונשרש שם וראשו בחוץ ושוחטים אותו ולוקחים אותו הדם שצובעים בו תכלת והוא הדוגמא. אבל קלא אילן אינו יוצא מן הים רק מהאדמה החיצונית ע"כ דורו טמא קרא לו. עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין. והלא תכלת נקרא ג"כ אדמה וארץ ועפר וגן ה'. ולשם כל נטיעות נטעו ולמה יפסול קלא אילן שהוא מגדולי ארץ. אמנם יש לנו סוד בזה ואצר ה' יבואו. תימא, רב קטינה היאך היה לובש בגד של ד' כנפות ולא היה מטיל בו ציצית, ואף כי אמרינן שציצית חובת מנא. וא"כ כשיש לו בגד של ד' כנפות למה לא יטיל בו ציצית. וכנראה שהיה מזיד בדבר שהשיב למלאך ענשיתו אעשה מהתשובה. משמע שהיה חייב בציצית רק שאין עונשין אעשה פוטר לעצמו. ונלע''ד הפשט להשיב כי לעולם סדין וסרבל אין להם ד' כנפות. והמלאך אמר לו שהיה לו לחזור אחר ציצית. והוא השיב אפילו כפי סברתך שהיה לי לחזור אחר ציצית ואני לא חזרתי וכי אהיה נענש וכו'. ושמי יוכיח שהיה נאחז במדת ציצית כי קטינה אותיות קטן י''ה והיא מדה אחרונה כי י''ה של יהו''ה רומזת לש"ת וי''ה של אהי''ה רומזת למלכות. וא"כ מסברא זו היה לו לחזור אחר ציצית אף כי היא מצות עשה: