סוד הכתובה והתוספות: דע זה לך כי כבר ביארנו כי החתן הוא ת''ת והכלה היא עטרת בעלה והת''ת עיקר קבלתו מתורה הרשומה ומה שמקבל ממנה הוא נותן להכלה ע"י צי"ע. וראה והבין עד אנה הדברים מגיעין ולכן אמרו אסור לדור בלא כתובה אפילו שעתא חדא. והבעל ת''ת נותן שכר הסופר, צי"ע כי השפע בא אל הסופר ראשונה ואח''כ אל הכלה ולפי שהשפע בא אל הכלה מן וא"ו ומשך וא"ו וכל אחד כלול מעשר הרי מאתים. והחתן קיבל מתורה קדומה אשר קבלה מכ"ע וכל אחד מהם כלול מעשר מעשר הרי מאתים. וזה דוקא לבתולה האטמה מכל פגע רע ומקבלת מן הווי"ן השנים, אבל אם היא גדולה שנכנסה בה חוץ מבעלה א"כ הוא"ו הראשון הלך ונשאר משך הוא"ו, ועל כן כותב לה מנה. וזה עיקר כתובה לפי שהחתן העליון הוא מקבל מהספירה שפע ונותן ומשפיע לכלתו. ולכן יכול החתן הגשמי להוסיף לה כמה שירצה מן הבא לידו חוץ מעיקר כתובה לבתולה מאתיים ולאלמנה מנה, מזה הסך אין לגרוע כלל וכלל ואין שייך בו מחילה ואם פיחת או מחלה בעילתו בעילת זנות: