סוד כמה לוקין והאיך לוקין ועל מה לוקין: דע כי בתחלה נביא המאמרים כפי שרשם המונח במשנה ובתלמוד ובספרי הפוסקים הבאים אחר התלמוד זה סדר ודין הדברים במה שלוקין כו' מתניתין ורצועה של עגל בידו כפולה לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בו. פירש הרב הרמב"ן ז''ל אלו שתי רצועות של חמור לפי שעשה מעשה בהמה יענש בעורו כמו שנאמר עד"מ ידע שור קונהו וחמור איבוס וכו' לשון הרמב"ן ביד הגדולה ורצועה של עגל בידו כפולה לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בו ורוחב הרצועה טפח וארכה כדי שיגיע עד כריסו ויד של רצועה שאוחז בה ארכו טפח עכ"ל וכן כתב ר"מ מקוצ"ה. תניא ורצועה של עגל, פני שור מהשמאל מ''ה הקשה, אדון השמיטה. כפולה לשנים, לרמוז אל מדת הוד וב' לד' כנכפל כ"א ובא כ"א למדת מל' התקנה לשבים. וב' רצועות של חמור משמורה חמור נוער מדת אברהם והנמשך אליו נצח הרי ב' רצועות מן רחמים ככתוב ברוגז רחם תזכור. עולות ויורדות בו, כלומר עולות למעלה לשאוב מימי הרחמים ויורדות במלכות היא הרצועה המעובדת לשם אלהינו להיות רחמים בדינם. ורוחב הרצועה טפח, כמו וימיני טפחה השמים כי הרצועה רחבה ונסב השמימה למעלה עד השמים העליונים. וארכו עד שיהא מגעת עד כריסו, היא סוף פי האצטומכא והוא טבורו המכוונת כנגד הלב כי לא מלו לבותם והרמז שצריך אגן הסהר ויד של הרצועה שאוחז בה ארכה טפח, היד רומזת אל היד הגדולה האוחז ביד מדת משפט כי ימינו טפחה שמים וכ"ז רומז אל שיהיו רחמים בדינה וז"ש טעם שכשמכה גביה שתי ידיו לערב שמאל בימין בא' כדי שיהיה רחמים בדינים. התבונן עד אנה רומזים הדברים. מתניתין כיצד מלקין אותו, כופת ב' ידי על העמוד הילך והילך וחזן בה''כ אוחז אותו בבגדיו ואם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו. שאינו מכהו על כסות שנאמר והכהו ולא לכסותו. והאבן נתונה מאחוריו וחזן הכנסת עומד עליו כו' עד אלה ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידיו לאחוריו ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו שיהיו עיניו של שופט רואות בו. לא שיהיה מביט בדבר אחר מכאן שאין מכין שנים כאחת. כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך שתי ידיו, נגד זרועות עולם על העמוד, הקו האמצעי הילך והילך, יד שמאלית ליד ימין ויד ימין ליד שמאל כדי לערב הדין ברחמים ושיהיה האצבעות פשוטת בלתי קשורים, לרמוז לעשר ספירות. וקשורה תהיה בפרק שלמעלה מכף ידו. ויקשרנו באופן שיהיה בין פניו העמוד מקום פנוי שתהא רצועה נכנסת לשם להכות בין דדיו. וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, רומז אל השליח המתמנה מן מדת מלכות להתהלך בארץ לנקום נקמתה. וכבר ידעת כי הבגדים אשר האדם מתלבש בהם הם רומזים אל הקליפות עולם חיצוני ולכן ראוי שיסירם מעליו ושיהיה גופו מוכן לקבל יסורין מדת הדין. עד שהוא מגלה את לבו, נגד אשר פשע והגיע פשעו בלב העליון. והאבן נתונה מאחריו, היא אבן אשר שליח ב''ד עומד עליה ומתהלך בארץ ומשיב למשלחו דבר לאמר התהלכנו בארץ. ומכה אותו שליש מלפניו שהם י''ג מדת רחמניות וי''ג מכילתיה דרחמי הנשפעים אל צי"ע בחבור בת זוגו. אחר שנלקה אחיך הוא והמכות ההן בין דדיו מקום הלב וגו' על שתי כתיפיו י''ג מימין וי''ג על שמאל נגד שם הוי''ה ית' ומפני שפנה אליו עורף ונתן מקום לחיצונים להכנס לפני ולפנים מצד ישמעאל ועשו ולכן יהיה המלקות בין כתיפיו כי הם רומזים בכתפיהם. ואינו מכה אותו לא עומד, כי עונותיו עברו למעלה לראש ואשמתו גדלה עד לשמים ואיך יעמוד בעזות מצח נגד אל עליון. ולא יושב כדי לחלוק כבוד למדת הדין ותהיינה עיניו של שופט בו שיהיה משפיע עליו השופט העליון לכפר עוונו, כי כפי פועל התחתונים כן יהיה התעוררות העליונים על המקבלים. כיצד קורין. הגדול שבהן קורא כל זמן שזה לקה אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וכו' והפלא ה' מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות עד נאמנים. ומתכוין שיגמר הפסוקים עם המלקות ואם לא גמר חזר לתחלת המקרא וקורא וחוזר וקורא עד שתגמור כל ההכאה. והשני שבדיינים מונה והשלישי אומר לחזן הכה כל זמן שמכה על פיו הוא מכה. עכ"ל. וטעם קריאת הדיינים הגדול שבדיינים הרומז למכריע הראשון כדי שיתבונן הדברים התחתונים ויעוררו העליונים להסכים על ידם. והשני שבדיינים מונה הוא הדיין ימיני והטעם כבראשון. והג' אומר לחזן הכה הוא הדיין השמאלי. וכל זה כדי לעשות רושם למטה שיתעורר כל העליון להסכים על ידם. וכוונת סוד הפסוקים בפירושינו לתורה. והנה נתבאר לך סוד המצוה הזאת כפי נתינתם כסיני וטעם ארבעים כנגד ארבעים סאה וארבעים יום דמשה רבינו עליו השלום ומ' יום דדור המבול והמשכיל יבין משם והלאה. ותבין על איזה עבירה לוקין ואלהים יראנו נפלאות מתורתו א"ס: