ענין אחר: אחר קיצץ בנטיעות. כבר ביאנו בכמה מקומות מן החבור הזה כי כל המקצצים בנטיעות וההורסים הוא במדה אחרונה (היא המלכות) ולכן באמרו קצץ בנטיעות הוא שהפריד מן המדה האחרונה צי"ע (היינו שהפריד היסוד מהמלכות. וכיון שהמלכות ניזונת מהיסוד, הרי זה כמי שמקצץ נטיעות ובזה מונע מזון מהקרקע). מאי חזא, חזא למט"ט וכו'. כבר ידעת טעם מט"ט ששמו כשם רבו, והרמז אל המדה אחרונה מן צי"ע דיהבי ליה רשותא. כבר ידעת שהנהגת ישראל הוא במדה אחרונה והיא שעמדה להם ולאבותיהם. וכשראה אחר זה חשב שהם ב' רשויות. גמרינן (והרי למדנו) אין ישיבה למעלה ח"ו ב' רשויות. כלומר, מאחר שאין לשם דברים גשמים איך נתנה לו רשות לכתוב שנראה שיש לו איזה השתתפות עם התחתונים בהנהגתם עם שיהיה כותב וא"כ מה צורך בעליונים תספיק היא בהנהגת בניה. וזאת הכוונה מזקת מאוד במדה אחרונה שנתן לה הכח לבד. מיד אפקוה למט"ט כו' כלומר הראו לאחר כי אין כח בה זולתי עם מה שלמעלה ממנו ושאין שם אלא רשות א' בלבד. או יהיה הטעם, הוסיפו אש על אש השכינה וזה שתין פולסא דנורא כלומר משש ספירות שכל אחת כלולה מעשר כדי לעשות נקמה באחר. וזהו הנכון, כי למה יצקוה למט"ט והוא אין לו חטא בזה. ואתיהבא ליה רשותא, ירצה למט"ט נתנו רשות לכרות ולאבד זכיות של אחר כל זה הראו לו שאין הדבר כן כמו שחשב שח"ו ב' רשות. ולכן אמר ואתיהב ליה רשותא, כלומר, שנתנו לו רשות מהעליונים שעליו יצאת בת קול ואמרה כבר ידעת סוד בת קול. ובאותו הזמן היה משתמשין בו חסידי ישראל חוץ מאחר, מאלישע אחר, מדה כנגד מדה. הוא הפריד השכינה מאוצר הנשמות צי"ע ולכן תהא נשמתו נפרדת מאותה האוצר. וקראו אחר כי אין לך עובד ע"ז כזה והוא בכלל לא יהיה לך אלהים אחרים על פני: