ברכת אלהי נשמה: בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים. ברכה זו נתקנה באופן זה כאשר אומר שורש וקבלה בידינו. כי כאשר ישן האדם, נפשו המשכלת יוצאת ממנו והוא נשאר עם נפשו הבהמיות וישן. והנפש המשכלת מוכנת לקבל טובות או רעות כפי התקרבותה אל מדת מלכו"ת. ואלה הם החלומות בחלום האדם כפי גזירות עליונים טובות או רעות ובשובו אל גופו לפעמים דמדמה בדרך שובו אנשים ומתים או דברים מבהילים. ולזה בהקיצו משנתו זוכר האנשים שראה אשר מעולם לא כיוון אותם בהקיץ ועל חזרת נפשו אליו תקנו לברך בא"י המחזיר וכו' כי הגוף היה כמו פגר כלומר חסר הנשמה המשכלת בהיתה שקועה בשינה. וזהו כוונת הברכה. בא"י כח"ב. המחזיר נשמות המופקדות ביד העטרה (היא המלכות, עטרת היסוד) שנאמר בידך אפקיד רוחי. וסוד הענין נרמז בפסוק דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות והטעם פן נמות עוד כאשר מתנו כ"א לא מתנו מקודם איך יפחידו מקול אלהים חיים שימותו. אלא פחדו שלא יקרה להם כאשר קרה להם מתחלה ולא שמתו מיתת הגוף רק נפשם המשכלת פרחה מהם והגוף היה חי בנפשו הבהמית ונשארו כמו ישינים ואדון יחיד אל מלך נאמן החזיר נשמתן בגוף וחיו חי נפש המשכלת. וזהו שיסד הפייט והשיב בחסדיו נשמות לפגרים מתים. ולא אמר למתים אלא לפגרים. כי פגר ענין חסרון ככתוב אשר פגרו, כלומר, נחסרו כי הם לא היו מתים בגופם רק חסדים נשמתן וכן כל אדם בלילה: