ענין בונה עולמות ומחריבן: הב'. והארץ היתה, מאי היתה שכבר היתה. מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן הכוונה במאמר זה לרמוז כי כשעלה במחשבה הטהורה להאציל י' ספירות ולבראות עליונים ותחתונים, ראשונה חשב לבראותה במדת החסד ולא היה יכול להתקיים הטעם שהיא רחמים גמורים. ואח''כ חשב לבראותו במדת הדין העזה ולא יוכל להתקיים כי הוא דין גמור. וזה בונה עולמות ומחריבן, כי כל אחד מז"ס נקרא עולם. והבנין והחורבן ההוא במחשבה הטהורה היה. ואז שתפן במדת הת''ת והיא תורה שבכתב. והנה התבונן אם היה העולם נברא בחסד היה בכחו כל אלף דור. וכן אם היה העולם נברא בגבורה היה בכוחו אלף דור. עכשיו נברא בשיתוף, א"כ הדורות יתקיימו בחסד והם באים קודם מ"ת ותתקע''ד דורות נשארו בנהר דינור מ''ה הקשה משם נשפע ושם נשארו. וזה אמרו שקמטו עצמן להבראות קודם שנברא העולם וכו'. הג'. ושתלן בכל דור ודור, ר''ל שתתקע''ד דורות אשר נשפעו ממדה העזה ראוים להיות עזי פנים כמוהו, והקב''ה שהוא ת''ת ותורתו מכשירין בכל דור ודור בדרך גילגול להביאן לתכלית הטוב: