סוד מי מריבה: בפירושינו לתורה בפרשה זו שמנו בה ספיקות י"ד מהן ע''ד הפשט ומהם על דרך הסוד. ועתה נביא דעת הרב בפרשה זו ופרושינו עליו כי הוא דבר סלת נקיה. כתב ההז''ל החטא במשה ואהרן אינו מתפרש ככתוב, אבל הענין סוד גדול מסתרי תורה. כי בראשונה אמר הנני עומד לפניך שם על הצור כי שמו הגדול שהוא כבוד ה' האש אוכלת בראש ההר ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחד אבל בכאן לא פירשו לו כן והסכימו שניהם להכות בצור בשם ה' פעמים. והנה זה החטא ע"כ אמר לא האמנתם בי לשום אמנה בשמי ובאמונה יעשה הנס. ונאמר מריתם פי כי מרו את רוח קדשו הנקרא בכל מקום פי. ולכך אמר מעלתם בי ואין מעילה אלא שקר והוא החטא המפורש בכתובים. וכן אמר המשורר ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים. וכן תוכל להתבונן זה מתפילת משרע''ה שחינן לשם הנכבד שימחול לו זה. עכ"ד ז''ל טרם שנפרש דבריו נקדים קצת הקדמות אשר בהם יתבאר דבריו דע כי לקיחת המטה אשר ציוהו לקחת היא הגיעתו והביאתו לידי ספק יען כי בצואה א' פירש לו הש"י ענין לקיחת המטה ואמר לו הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והבית בצור, ובעבור כן חשב כי החיבור השלים שם ואין שם שום הסתלקות, לא הכה אלא פעם אחת. אבל בכאן לא פירש כן וחטאו בשגגה וחשבו כי עכ"פ שיש שום מונע להסתלקות השפע מן השם הנכבד ולכן הסכימו לעשות זה הפעולה להכות פעמים לרמוז לד"ו פרצופים. ולא היה להם להסתפק כי היה מונע אצלם כי אז החיבור היה שלם. ואפלא מן הכתוב אם לא היה במצוה צורך למה הוצרך לצת שיקחו המטה. ועתה אפרש דברי החכם החטא במשה ואהרן אינו מתפרש ככתוב. וזה הפלא למה לא נתפרסם חטאם בתורה ונתפרסם בנביאים ויקציפו על מי מריבה וגו'. וכן קשה ואיך אינו מפורש והלא אמר יען לא האמנתם בי א"כ היה חטאם בחסרון האמונה וכמו שאמר ה"ה ז''ל בעצמו. אבל הענין סוד גדול מסתרי תורה ירצה שצריך לחלק כבוד למדה האחרונה (היא המלכות) כי באמונה יעשה נסים ונפלאות, ומפני שלא חלקו לה כבוד נענשו. ותפילת משה רע''ה תוכיח כי בראשונה אמר הנני עומד לפניך שם על הצור, ירצה בתפילת רפידים אמר בה זה. והטעם כי השם הגדול אמר למשה כי הוא יהיה נמצא אז בחיבור אחד עם מדה אחרונה הנקראת צור בכל מקום. ואמר לו שיקח המטה ויעשה בדוגמא רושם ואז הצור יפתח ויהפוך ה' לרחמים ויצאו מים כי שמו הגדול על הצור ירצה מדת יעקב עם מדת דוד שהיה כבוד ה' ירצה מדת דוד כאש אוכלת בראש ההר. ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחד ירצה, כן יעשה דוגמא למטה כדי שיתעורר היא למעלה כמנהג כל דברי התחתונים המעוררים לעליונים, והקרבנות יוכיחו. אבל בכאן לא פירש לו כן, ירצה, כי לא הודיעהו כי הוא מחובר בשכינת עוזו ולא יצטרך להכות רק היא מוכנת ליתן מים בזולת המכה רק בראות המטה והסכימו שניהם להכות בצור ה' פעמיים. ירצה, לא שמו לבם שיש כח באמונה להוציא בלי חיבור השם הגדול מים ולכן הכו פעמיים אחת לחבר תפארת ישראל בשכינת עוזו והב' לעשות דוגמא כמו בראשונה לעוררה ליתן מים. והנה זה חטאם, ירצה שהשפילו כבוד ה' וחשבו שאין בכחה ליתן מים. ושגגות גדולים גדולה ביותר מעון מזיד הפחותים. ע"כ אמר לא האמנתם בי לטיב, אמצה בשמי ובאמונה יעשה השם הנס. ירצה, בשמי בשכינת עוזו ככתוב כי שמי בקרבו ובאמונה בלבד יעשה השם הנס. ודע כי בפרשה זאת חקת התורה הוזכר חטאתם פעמיים. באחת כתיב לא האמנתם בי, ובאחרת כתיב מריתם פי. ובפרשת פנחס ג"כ כתיב מריתם פי. אך בפרשת האזינו כתיב כאשר מעלתם בי. ודע כי באמרו בי, ירצה בשמי הגדול הנמצא באמונה. ובאמרו פי, ירצה בשכינת עוזו. וזה אומר מריתם פי כי מרו ועצבו את רוח קדשו הנקרא בכל מקום פי ה'. ולכן אמר מעלתם ואין מעילה אלא שקר, ירצה דיבר השם הנכבד כלומר מה שחשבתם היא שקר גמור כי אני נותן מים ולי היכולת ולא היה לכם להכות. והוא החטא המפורש בכתבי הקודש ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם. וכן אמר המשורר ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים, ירצה כי המדה האחרונה הנקראת צור בכחה הפכה הצור המוגשם לאגם מים. וכן היא נקראת חלמיש הפכה חלמיש המוגשם למעיין מים. והיו איננו נוסף כדעת המדקדקים אבל ירמוז לויו שבשם בן ד' הרמז לת''ת להורות על החבור. או ירצה שהצור שהוא מ''ה נהפך למים שהוא מדת הרחמים. וכן תוכל להתבונן זו מתפילת מרע''ה ירצה כי טעות משה תובן מתפילתו כי היה מתנצל מזה כי לא היה בכוונה אלא בשגגה ולכן אמר השם בתפילתו באלף דלת, כי התחנן לשם הנכבד שימחול לו ואמר איך הייתי טועה בגבורתך והלא אתה החילות להראות את עבדך, כלומר, במראות הסנה. ודע זה אשר הבינני מרמזיו הנחמדים והאל יכפר בגילוים: