מסביר ההבדלים בהתנהגות בני אדם: דע מושכל ראשון. נשמה דבר שכלי, ודבר נשכל לא יקבל הפחת והיתר. כפי הנחה הזאת למה משתנה השגות בני אדם בהנהגות המידיות והשכליות. נראה שיש בזה דבר גורם לזה ולפי הצומח ומדבר. ולבאר זה נאמר. דע כי כל שינוי תנועה ויציאה מן הכח אל הפועל והשינוי המגיע לאיש בין איש אחר הוא זה. הא' בטבע והב' במקרה והג' בעצם. ואולם שינוי בטבע הוא בהתגבר אחד מן היסודות הפועלים על המתפעלים או ההיפך ויקרה מזה שנויים אין מספר בכעס רצון וגבורה וחולשה וגאוה וענוה ואכזריות ורחמניות. והדומה לזה ושינוי במקרה בשחרות ולובן ואודם והדומה לזה. ושינוי בעצם ר''ל חלוף הדעת כי הא' יהיה יותר חכם ומשיג הדברים על אמיתתם יותר מאחר. והנה לפי האמת כאשר נעיין בשינויים האלה נמצאים נבדלים זה מזה הבדל עצום. ולביאור זה נאמר כי שינוי הדעות הוא כפי הכנת כלי הנפש הנושאים אליו ושינוי המקרה במזון התולדות וישוב הארצות ושינוי הטבעיים בהתגברות התולדות, ר''ל היסודות. והנך רואה כל אלה השינויים אינם מן הנפש השכליות רק מן החומר הנושא להם כי הנפש השכליות היא באה במה שהוא נפש אין שינוי אחד מן השינויים הנזכרים יוצא ממנה ודבק בה רק היא פשוטה והשינוי המגיע ממנה הם באים מן הגוף ולא מן הנשמה שאם היו באים השינויים מן הנפש א"כ היה מוכרח על מעשיו ולא היה לו לא עונש ולא שכר ובזה היה מפיל פינות מפינות התורה האלוהות. וא"כ אין השינויים באים מצד הנשמה. ובהכרח נאמר שהם באים מן הגוף וכפי זכות החומר כן תהיה הנשמה הפועלת בו. וזכות החומר ועוביו הוא בא מן מאכלים הרעים אשר סבתם אסורי מאכלות שמטמטמין את הגוף זהו הנראה לי דרך הפשט באיסור אסורי מאכלות. אמנם על דרך האמת כבר ביארנו שכל אלה האסורים הם מחוץ מכוחות הטומאה ולכן אכילתם מטמטמת ועושה רושם בגוף אשר הוא עשוי בצלם אלהים והביא מחשיך בנר אלהים אשר נפח באפיו מאילן הפנימי ולכן בא הטמטום מהם. ועתה שתי הדברים שוים בהמנעות אותם המאכלים מן ישראל רק הדרך השני הוא נותן מופת סבה כלומר ולמה הם רעים לפי שהן באים מכוחות הטומאה ודע זה: