סודות שמע ישראל מהזוהר והתיקונים: כל ענין זה של סוד שמע ישראל מהזוהר והתיקונים הוא מר' אלעזר אלטשולר המפרש את ההקדמה לספר הקנה והוא הביאו שם אבל יותר נראה שמקומו כאן אחרי סודות שמע ישראל ובשכמל"ו של ספר התמונה: ועוד מזה לא אוכל להתאפק ולהעלים סודות נסתרות אך ורק עתה באתי ללמוד וללמד לשמור ולעשות כי עת לעשות ולהאיר עיניך אף מעניין היחוד הפסוק שמע וגו' המשמיעים בקול רם ויחוד בשכמל"ו שעונים ואומרים בלחש ובחשאי למלך אל רם אף שאינן מספר הקדוש קנה גם הם מופלאים בחכמ"ה ומ"דע ובינ"ה ומדרש הזוהר והתיקונים הם עדי נאמנה ומספר מקור חיים לר' עובדיה הדפוס קוסטנטינה אשר אספתי ולקטתי שושנה אחת הנה ואחת הנה ה' יוסיף ויאמצני כהנה וכהנה ונבואו כולנו יחד לציון ברננה אמן: שמע ישראל פסוק זה נעוץ סופו בתחלתו ויהיה שמ"ע אח"ד בשתי תיבות אלו נרמז שהמייחד שם שמים כתקנה נצול מאש של גיהנם כמו שניצולו דניאל חנניה מישאל ועזריה כי ר"ת שמע אחד הוא א"ש וכשנוציא מתיבת אחד האל"ף נשארו מ"ע והם מיכאל עזריה וכשהוציא מתיבת אחד האלף נשארו ח"ד והם ר"ת חנני"ה דניא"ל גם יש בפסוק שמע ישראל ששה תיבות וכ"ח אותיות הששה תיבות הם נגד ששה מזלות שעל החגורה בחגורת המזלות וכנגר ששה הקצוות גם רומזים לששה צרופים של שם ההויה היוצאים מראשי תיבות ששה פסוקים דרך ישר והם אלה י"שמחו השמ"ים ות"גל האר"ץ, יתהל"ל המתהל"ל השכ"ל וידו"ע, אותי (ידו"ת ולצל"ע המשכ"ן השני"ת, ודב"ש היו"ם הז"ה יהו"ה, ויר"א יוש"ב הארץ הכנענ"י, המ"ר ימירנ"ו והי"ה הו"א, (ועוד יש רמז בפסוק שמע כי הם חמשה תיבות זולת תיבת אחד ובכחם וביחודם אשר כיון דור המלך ע"ה משה הרג את המצרי שנאמר ויפן כה וכ"ה וזהו שנאמר ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל וגו'): וזה לשון התיקונים בתיקון ל"ה נתיב ג' ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל אינון גדולה גבורה תפארת נצח הוד די בהון שבח דוד לקודשא בריך הוא לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד נטיל להן מן הנחל דאיהו יסוד עלמין (פי' כי בינה הנקרא ים הגדול עליה כתיב והכהו לז' נחלים הם ז' ענפים הנמשכים מחסד יסוד המים ואין נחל אלא מצד ת"ת הנקרא ו' משוך כנחל ויסוד הוא משך הו' לכן נקרא נחל) וכד שוי לון בקירעא (פי' בקלע) דאיהו מלכות קדישא אתעבידו בה חד (פי' במציאות הי' המתעלם בה' אחרונה שהיא מלכות ונעשה ו' אבן אחת מן הה' אבנים) וטבע במוחא דפלישתאה וקטיל ליה ואינון חמש אבנין שמע ישראל ה' אלהינו ה' שוי בקירטא דאיהי שפה דפימא (פי' מלכות שכן שפ"ה בגי' שכינ"ה ושפה היינו פתיחת סביב דהיינו פ"ה כי השפתים עצמם הם נצח והוד) צריך למעבד לון בה כולהו אחד דבזמנא דינצח בה קב"ה כל עמין דעלמא יתקיים בה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד שפה ודאי דא שכינה דהכי סליקת בחושבן כל אומין דעלמא עתידין לאשתעבדא תחות ידה ולאמלכה לה עלייהו ביומין דמלכא משיחא לקיים בה ומלכותו בכל משלה זכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה בליביה ובפומיה דודאי איהו אמונה דישראל ואיהי יחודא דקודשא בריך הוא ובה מיחדין ישראל לקודשא בריך הוא תרין זמנין בכל יומא עד כאן (ואלה החמשה תיבות הם גם כן כנגד חמשה קשרים של ציצית והי"ג חוליות כנגד תיבת אחד) בתיקונים תיקון י"א כתוב וזה לשונו אינון חמשה קשרין לקבל שמע ישראל ה' אלהינו ה' דאינון לקבל חמש נימין דכנור דדוד דהוה מנגן מאליו י"ג חוליין בחושבן אח"ד דקלא דניגונא סלקא באח"ד ודא ח"י בין חוליין וקשרין לכל כנור סלקין ע"ב ודא איהו והוכן בחסד כסא חסד ע"ב (ועוד יכוין שיש בפסוק זה ג' שמות ה' אלהינו יהו"ה ובהם ארבע עשר אותיות וכשנחליף הארבע עשר שבהם עם האותיות הסמוכות להם אחריהם באלפ"א בית"א יעשו מהם שלוש השמות כוז"ו במוכס"ז כו"זו והם י"ד אותיות אחרות ובין הששה שמות עשרים ושמונה אותיות כאשר כתבתי מזה למעלה): ובתקון חמשין וחמש כתיב וז"ל והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא והלוחות אינון וה' ברא וברתא ואינון מעשה אלהים דאיהי אימא עילאה מעשה איהי בתרין ידין דתמן עשיה ומכתב אלהים הוא בתרין ידין דתמן כתיבה חרות על הלוחות יד כותבת ויד חותמת ואיהי חד יד הגדולה כוז"ו במוכס"ז כוז"ו יד החזקה ואינון אימא עילאה אימא תתאה וכלא כ"ח פרקין דאתמר בהון ועתה יגדל נא כח אדני ודא כח מעשיו הגיד לעמו כח מעשה בראשית ועוד אית יד החזקה דאתקרי יד רעה ודא יהו"ה יו"ה ה"א וא"ו ה"א ויד תנינא איהו אהי"ה אל"ף ה"א יו"ד ה"א ודא כח בזמן דתאבו ישראל אסתלק האי כח מנייהו ואתמר בהון וילכו בלא כח לפני רודף ע"כ: (ואותיות הששה שמות הנזכרים שהם כ"ח הם כנגד כ"ח פרקים שבידים י"ד ביד ימין וי"ד ביד שמאל, גם אלה הכ"ח סוד כל הנקודות שהם קמ"ץ פת"ח צר"י סגול שב"א חל"ם חר"ק שר"ק שורק הם תשע נקודות ובם כ"ח אותיות שכ"ח מלאכים שולטים עליהם ומנענעין כל האותיות כמו שהעורקים מנענעין כל האיברים כמו שכתוב בתקון שבעים וז"ל): ואלה שמות המלאכים הנזכרים קדומיא"ל מלכיא"ל צוריא"ל הרי קמץ. פר"אל תומי"אל חסדי"אל הרי פתח. צורי"אל רזי"אל יופי"אל הרי צרי. סומטו"ריא גזרי"אל ועני"אל למו"אל הרי סגול. שמעי"אל ברכי"אל אתני"אל הרי שב"א. חניא"ל להדי"אל מחני"אל הרי חלם. חזקי"אל רחמי"אל קרטי"אל הרי חרק. שמוע"אל רעמ"יאל קני"אל הרי שרק משלשה נקודות. שמש"יאל רפ"אל קדו"שאל הרי שורק בוא"ו. הא תמני ועשרין שמהן דאתמר בהון כח מעשיו הגיד לעמו זכאין אינון אנפין דנהרין בהון אילין שמהן ואינון לקבל י"ד פרקין דיד ימינא ולקבל יד שמאלא יהו"ה אלהינו יהו"ה כוז"ו במוכס"ז כוז"ו עלייהו אתמר לא יהיה לך אלהי' אחרי' על פני ואם לאו י"ד לי"ד לא ינקה רע ע"כ. (פי' כי הזהיר במאמר זה לדקדק שלא לשנות הנקודות מקמץ לפתח וכן כולם שלא ישנם א' מן הנקודה שהושמה תחת אות אחת מן התורה ואם לאו שלא ידקדק ח"ו כמו שכבר גם הוכחתי זה בהקדמת חיבורי דקדק יצחק מכמה פסוקי התורה ונביאים וכתובים ומאמרי התלמוד ופרש"י ותוס' ומפוסקים ומדרשים וספרי הקבלה על פני רובם מלאים מזה אז י"ד לי"ד שהם יהו"ה אלהינו יהו"ה וכו"זו במוכס"ז כו"זו יקחו נקמתו ממנו ולא ינקה רע ויהיה נתון לכ"ח מדרגות של נחשים וקוסמים של צד הטומאה הרמוזים בפסוק וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה וגו' כמו שכתוב בסבא וזה לשונו): וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרוא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממולי הכא אית עשרין ותמניא תיבין לקבל עשרין ותמניא דרגין דחרשי קיסמין דצפור ואית לאסתכלא מאן דבעא למללא ביה בבלעם ולאתחברא בהדיה אמאי שדר ליה מיהת עד דיתי לגביה מילין בפרושא דקאמר הנה עם יצא ממצרים ועתה לכה קבה לי הוה ליה לאתחברא בהדיה בקדמיתא ולפייסא ולשוחדא ליה ולבתר לאודעה ליה מלוי אלא אמר ר' יוסי מהכא אשתמודע דהא ידע בלק רעותיה דההוא רשע דבעא לאתיקרא תדיר במילין רברבין ולית ליה תיובתא אלא כד עביד בישין בלק קסם קסמים ועבד חרשין ואתקין צפרא וידע דדרגין דקדושה עילאין ויקירין וחרש בחרשוהי וקסם בקסמוהי וידע דדרגין דבלעם הוי לקבלייהו מיד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה שמא דאתרא הוה כמה דאת אמר מפתור ארם נהרים אמאי אקרי הכי בגין דכתיב העורכים לגד שלחן ופתורה הוה מתסדר תמן כל יומא הו' ודאי דסטרין בישין מסדרין קמייהו פתורה במכלא ומשתיה ועבדין חרשין ומקטרין קטרת' בישא לקמי' פתור' ומתכנשין תמן כל רוחין מסאבין ואודעין לון מה דאנון בעאן וכל חרשין וקסמין על ההוא פתורא הוה ובגין כך אקרי שמא דאתרא ההיא פתור דהכי קורין בארם נהרים לשלחן פתורה (וגם הכ"ח אותיות הנזכרות הם כנגד כ"ח עיתין שאמר שלמה המלך ע"ה והם ימין ושמאל והם בשבעה פסוקי' כל פסוק ופסוק דבר והפכו ימין ושמאל כנגד ימי השבוע שהם ג"כ דבר והפכו אור וחשך לילה ויום והם י"ד חלקים שבעה ימים ושבעה לילות וכן מתחלת היום עד חציו עת אחת והם כ"ח עתים מתחלת לילה ועד חציה עת אחת מחציה ועד אור הבוקר עת אחרת מחציו ועד לילה עת אחרת) ונמצא בתיקונים בתיקון ס"ט על סוד זה וזה לשונו לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים תמניא ועשרין זמנין אדכר קהלת עת דא בתר דא הה"ד עת ללדת ועת למות עת לטעות ועת לעקור נטוע וכו' ואינון יד יד, יד ימינא רחמי ללדת לטעות לרפא לבנות וגו', יד שמאל דינא למידן למות לעקור להרוג וכו', יד ימינא איהו פשוטה לקבל שבים ועלה אתמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה ימינך ה' נאדרי בכח, יד שמאל הנה יד ה' הויה יד ה' היתה בם להומם ולאבדם, ובגין דא אית עת רצון ואתמר בה בזאת יבא אהרן אל הקדש ובגין דא אינון עשרין ותמניא יומי סיהרא י"ד יומין איהי שלמה וי"ד יומין חסרה ומאן דאתיליד ביומא שלימותא איהו שלם בבנין בעותרא במזונא בחדוה בשלם בבנינה בכל י"ד דכלהו טב ומאן דאיתיליד בי"ד עתות חסרים איהו חסר בכולא ומאן גרם דא דאתיליד תמן בגין דמזליה גרים דאתחייב לעילא קודם דאתא לעלמא ובגין דא אמר ליה לר' פדת אי בעית דאחריביה לעלמא ואפשר דנפלת בשעתא דמזוני דלהאי גברא קשי' מזונותיו כקריעת ים סוף בגין דאינון מסטרא דדינא דאתברי בדינא דאיהי אדנ"י ומאן דאתברי ברחמי דאיהי יהו"ה לאו אינון קשין מזונותיו ע"כ העת הנזכר רומזת לספירת מלכות הנקראת עת ועליה נאמר עת לעשות לה' ומפני כי היא כלולה מכ"ח עיתים י"ד בהיותה מיוחדת בשמש והם טובים וי"ד רעים בהיותם חסרה והולכת וע"ז נאמר ואל יבא בכל עת (ובזה יובן עניין השלום שנוהגין להקדים שלום שעה טובה דהיינו מלכות בהיותה במלואה וה"ו שעה רעה היא חסרונה ושליטת הקליפות ולפיכך צריך ליזהר שלא יאמר בשעה רעה יהיה ח"ו שנראה כמקלל עצמו ורחמנא ליצלן. הבן מה שכתבנו שכלם הם סודות והשבעה פסוקים שבהם הכ"ח עיתים הנזכרים הם רומזים לפסוק בראשית שיש בו שבעה תיבות וכ"ח אותיות לרמוז כי כשברא הקב"ה שמים וארץ ברא שבעה כוכבי לכת וכ"ח צורות של כוכבים להאיר השפעתו יתב' על הארץ על ידם ומתקיימין בעבור התורה והעוסקים בה ולכן יש בפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור שבעה תיבות וכ"ח אותיות כנגד ז' קולות של מתן תורה וז' ספרים עם פסוקי ויהי בנסוע הארון ובנוחה יאמר שהם עושים מחבור האותיות המתנועעות על ידי כח המלאכים שיוצאים מסוד הנקודות הנחלקות מחמשה מוצאות כמו שאמרנו) ועוד כת' בספר הזוהר פ' פנחס ז"ל פתח ר' בא ואמר משמיה דר' פנחס בן יאיר כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה כמה יאות ליה לבר נש בעדר דבוסינא דליק ושריא על רישיה לאשתדלא ולמעבד רעותא דמריה בגין דההוא נהורא דבוסינא איהי כח דשריא עליה ועל דא כתיב ועתה יגדל נא כ"ח אדנ"י כאשר דברת לאמר שיש בפסוק זה כ"ח אותיות וז' תיבות מלבד תיבת כח דא הוא דשריא על רישיהון דצדיקיא ועל כל אינון דמשתדלין ברעותא דמאריהון ועל דא תנינן כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו דא איהו כחו ודאי איצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דאתתקף אתער ההוא כח קדישא עילאה ואסתלק גו קודשא ואתתברת חילא ותוקפא דסטרא אחרא ועל דא בכחך אצטרך למיעבד רעות' דמארך כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול אשר אתה הולך שמה בגין דבההיא כח אית מעשה אשתדלות לאשתדלא בהאי עלמא דאיקרי מעשה עלמ' דעובד' למשלם סופא דמחשבה וחשבון דא הוא עלמא דתליא בדיבור' דהא חשבון בדבור' תליא ועל דא כל גימטריאות ותקופין ועבורין בעלמא דסיהרא הווי דעת דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואיקרון עלמא דההוא מחשבה וחכמה דכלא תליא מינה כל אילן כלילן בהאי כח דלאו הכי בסטרא דשאול דרגא דגיהנם והא כל בר נש דלא אשתדל בהאי כ"ח בהאי עלמא לא עלה ביה במעשה וחשבון ודעת סופיה לאעלה בשאול דלית בה מעשה וחשבון ודעת וחכמה דהא סטרא אחר' ארח שאול איהי דכתיב דרכי שאול ביתה אשר אתה הולך שמה וכי כל בנין דעלמא אזלין לשאול אין אבל סלקין מיד דכתיב מוריד שאול ויעל בר אינין חייבין דלא הרהרו תשובה לעלמין דנחתין ולא סלקין ואפילו צדיקים גמורים נחתין תמן אמאי נחתין בגין דנטלין כמה חייבין מתמן וסלקון לון לעילא ותמן עבדין לון להרהר תשובה ומאן אינון אינון דהרהרו תשובה בהאי עלמא ולא יכולו ואסתלקו בעלמא צדיקייא נחתי בגינהו גו שאול ונטלי לו וסלקו לון מתמן ע"כ (ראה כמה גדולה מעלת המאמר שרמוז בו כל הדרוש שאמרנו כי הכ"ח עניינים קדושים הם הם כח האדם ומעלתו ומדרגתו ועם כח הנשמה הניתן לו מלמעלה משיג הכח העליון כח ה' מצד החסד והרחמים כרמוז בפסוק ועתה יגדל נא כ"ח ונרמז בקדיש יתגדל שיש בענייתו ז' תיבות וכ"ח אותיות יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא כי זה נחשב עניית הקדיש ולא יותר ולרמוז לנו כל זה אמרו חז"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כח וכו' ואיש כזה יורש הקדושה העליונה שהיא רמוזה בכ"ח כמו שאמרנו וניצל מכ"ח שבצד הטומאה הרמוז בפסוק וישלח מלאכים כמו שביארנו וזהו מה שאמר בגין דבאתערותא תקיף דאתתקף אתער ההוא כח קדישא עילאה ואסתלק גו קדישא ואתברת חילא ותוקפא דסטרא אחרא הכוונה כי עם כח הקדושה שאוחז צדיק דרכו משבר כח הטומאה כמה דאת אמר אשרי העם יודעי תרועה וכן רמז זה באומרו כל בר נש דלא אשתדל בהאי כח בהאי עלמא לאעלה ביה במעשה וחשבון ודעת פי' לאעלם גו שאול וכו' וניצול משבעה כוכבי לכת ומהכ"ח צורות שאינו נתון תחת ממשלתם כי לא נבראו למשול אלא על שאר האומות ולא על ישראל כמו שאמר הכתוב כח מעשיו הגיד לעמו שכוונתו לתת להם לכ"ח צורות נחלת גוים הם לבדם יהיו נחלת הכ"ח עתים והכ"ח צורות ולא ישראל עם נחלתו כדכתיב בהנחל עליון גוים וכו' כי חלק ה' עמו וזהו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, גם נלמוד ממאמר זה שאפילו הצדיקים גמורים נכנסים בשאול לטוב להם ולאחרים שכניסתן שם הוא לזכות ולהוציא משם אותם אשר הרהרו תשובה בעולם הזה ולא יכלו להוציאה בפועל ע"י שנסתלקו מן העולם הצדיקים נכנסין בשאול ועושים שגם בהיותם שם יהרהרו תשובה ועם ההרהור ההוא מוציאין אותו משם נלמוד מזה שני דברים אחד שהצדיקים בגן עדן יודעים תעלומת חכמה מי הם העומדים בגיהנם מי ומי הרהור תשובה בלבו גם נלמוד כמה מעלת הצדיק כי צדיק מושל ביראת אלהים להוציא משאול כביכול כמו הקב"ה דכתיב ביה מוריד שאול ויעל וכל זה השיג בכח השכל והחכמה שהשיג והחכמה תחיה בעליה חכמ"ה כ"ח מ"ה שם ההויה מלא באותיותיו יו"ד ה"א ו"או ה"א עולה מ"ה והם כ"ח אותיות בזה האופן יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף הרי כ"ח אותיות זהו סוד כח מ"ה הוא סוד חכמ"ה זהו סוד הי"ד אותיות שבשלשה שמות שבפסוק שמע ה' אלהינו ה' וי"ד אותיות שבחילופן שהם כו"זו במו"כסז כו"זו ואותיות הג' שמות הם כ"ח לרמוז לכל הכחות שאמרנו ואותיות שבפסוק שמע הם עשרים וחמשה כנגד מה שאמר הכתוב כ"ה יהיה זרעך רמז לו שעתיד זרעו ליחד שמו בכל יום בכ"ה אותיות שהם כנגד שם י"ה שבו נבראו השתי עולמות בעשרה מאמרות עשרה מאמרות וי"ה הרי כ"ה ואם ח"ו אינו נזהר במצות ק"ש בהיותו עומד בצרה גם הוא יקרא ולא יענה וזהו שאמר הפסוק התרפית ביום צרה צר כחכה מלא בה"א ר"ל צר כח כ"ה כ"ח הכ"ח אותיות של ששה שמות שהם יהו"ה אלהי"נו יהו"ה כו"זו במוכס"ז כו"זו וכ"ח הכ"ה אותיות שבפסוק שמע צר כח כ"ה היא ספירת מלכות השוכנת אתנו בגלות) וכמו שכתב בספר הזוהר פרשת וישלח ר' יהודה פתח טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו זכאה חולקיה דבר נש דאשתתף ביה בקב"ה בגין דתוקפא דקב"ה איהו תוקפא דאית ביה ישועות דכתיב ומעוז ישועות משיחו הוא ביום צרה ביומו דעקו דעאוקי שאר עמין לישראל תא חזי מה כתיב התרפית ביום צרה צר כחכה מאן דאתרפי ידוי מקב"ה דלא לאתתקפא ביה והיך אתתקף בר נש בקב"ה מאן דאתתקף באורייתא אתתקף באילנא דחיי כביכול דחיק ליה לשכינתא דאיהי חילא דעלמא דבר אחר צר כח כ"ה תא חזי בשעתא דבר נש אתרעי מאורייתא ואזיל באורח דלא כשרי כמה בעלי דבבו לקבליה דכתיב צר כחכה בגין צר לגביה אמר ר' אבא בשעתא דבר נש אזיל באורח אורייתא וכל ארחוי מתקנן כדקא יאות כמה סניגורין קיימין עליה לאדכרא ליה לטב פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר הני קראי אית לאסתכלא בהו וכי לא אתגלי כלא קמי קב"ה דאיהו אצטרך למלאכא דקיימא קמיה טב וביש אלא ודאי אצטריך דכד אית ליה לבר סניגורין לאדכרא זכו דיליה קמיה לא אית ליה קטיגורא כדין ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר תא חזי בהני קראי תשכח ברירה דמלה כתיב אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות אבל מלאך אחד מני אלף כתיב ומאן איהו דא מלאך דאתמנא עמיה דבר נש בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב ורבבה מימינך אבל אחד מני אלף דא הוא יצר הרע דאיהו אחד מאינון דאיהו לסטר שמאלא כיון דאיהו סליק לעילא ונטל רשו ועל דא אי בר נש אזיל באורח קשוט ההוא יצר הרע עבד לו כמה דאתמר טוב נקלה ועבד לו כדין איהו סליק ואתעביד סניגור ואמר קמי קב"ה זכו עליה דבר נש כדין קב"ה אמר פדעהו מרדת שחת ועם כל דא לא אהדרן ברקניא בגין דאתיהיב ליה אחרא לשלטאה עליו ולמיטל נשמתיה מיניה ובגין דאקדים חובוי דההוא בר נש ואיהו כופר על ההוא דכתיב מצאתי כופר דבר אחר מצאתי כופר ההוא זכו' דאמרת איהו עליה כופר למפדי ליה דלא יחות לגיהנם ולא ימות ועל דא מיבעי ליה לבר נש למיהך באורח קשוט בגין דיהא ליה ההוא קטיגורא סניגורא כגונא דא ישראל ביומא דכפורי דיהבי ליה ואתעסקו בהדיה עד דאתהדר עבדא להו וסליק וסהיד סהדותא קמיה קב"ה ואיתעביד להון סניגורא ועל דא אמר שלמה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים ועל יצר הרע אתמר ובגין דא ביום צרה כד בר נש אתרפי מאורייתא כביכול דחיק ליה לקב"ה בהדיה דההוא יצר הרע דאיהו אתעביד קטיגורא צר כ"ח כ"ה בגין דאיתקריב קמיה לקטרגא ואיתחלש חילא תא חזי טוב ה' למעוז ביום צרה מאי יום צרה דא יעקב כד אתא עליה עשו לקטרגא ליה ויודע חוסי בו כד אתא עליה עקוד דינא ע"כ (הרי פירש צר כח כ"ה צר כח כ"ה היא השכינה הנקראת כ"ה והמדה הזאת היא שעמדה לאבותינו ולנו לאברהם נאמר כה יהיה זרעך ואברהם אמר ואני והנער נלכה עד כ"ה ויעקב אמר אם כ"ה יאמר עקודים יהיה שכרך וכו' משה כשעשה דין במצרי אמר ויפן כה וכ"ה וירא כי אין איש וכו' כששולח מרע"ה לישראל נאמר לו כה תאמר לבני ישראל ומשה אמר במכת בכורות כה אמר ה' כחצות הלילה ובאזהרתו לישראל על התורה נאמר כה תאמר לבית יעקב ובברכת כהנים כה תברכו את בני ישראל בבלעם כתיב וכ"ה תדבר ואנכי אקרה עד כ"ה בלוים וכ"ה תעשה להם לטהרם יהושע ביריחו כה תעשה ששת הימים נבואת הנביאים כלם בכ"ה כה אמר ה' החסידים מגמת פניהם מדה זו וחסידך יבורכו כ"ה, גם מלחמת דוד במדה זו דכתיב כי בכה ארוץ גדוד והברכה דרך שם דכתיב ברכני ה' עד כה וכ"ה עולה כמניין אהי"ה עם ד' אותיותיו לרמוז נעוץ סופן בתחלתן ולעתיד לבוא יעלה על לב גוג ומגוג לעקור מדה זו דכתיב ננתקה את מוסרותימו וזה ביום צרה צר כחכה כח כ"ה או כ"ה כ"ח אותיות ה"ו שמות וכ"ה אותיות שבפסוק שמע שאם אינו מכוון בהם צור ילדך תשי ותשכ"ח אל מחוללך תשכ"ח כ"ה ומצור עשה צר צר כחכה ועל זה היה מתפלל דוד אתה סתר לי מצר תצרני ועל זאת יתפלל כל חסיד שיצילהו השי"ת מעשות מצור צר אלא מצר צור כמו שנאמר למשה ונצבת על הצור ולא צר כי הצור תמים פעלו הצור עם מי שתמים פעלו ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור וחס ושלום מי שאין תמים פעלו נצב ימינו בצד וצור יעתק ממקומו וצור יצוק עמדי פלגי שמן כי צור לבבי וחלקי לעולם ועוד יש בפסוק שמע סוד אחר והוא כי ביהו"ה אלהינו יהו"ה יש י"ד אותיות ואחד עולה י"ג הרי כ"ז כמניין כ"ז אותיות התורה): וכן כתוב בספר הזוהר פרשת וירא וז"ל ומן שמא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א מתפשט כ"ב אותיות ורזא דשמא מנצפ"ך הרי כ"ז אותיות ודא הוא רזא יהו"ה אלהינו יהו"ה אח"ד יהו"ה אלהינו יהו"ה י"ד אותיות אחד רזא די"ג ומנהון אתפשטו רמ"ח איברים עם שם בן ארבעים ושתים ושם בן ע"ב ומנצפ"ך חמשה גבורות ומינה אתפשט רזא דחמשין שערי בינ"ה ומנהון אתפשטו ע"ב הרי רמ"ח איברים עם יי' אלהיכם אמת ע"כ (ומה שאמר ומן שמא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א מתפשט כ"ב אתוון פירש כשתמלא יו"ד באותיותיו יו"ד ו"ו דל"ת הם שמונה אותיות וכן ה"א ה"א אל"ף הם חמש אותיות הרי בין כלם כ"ב אותיות אמנם מניין רמ"ח הוא כאשר יתבאר כי תיבות פרשת ואהבת הם מ"ב כנגד שם של מ"ב הידוע שם אב"ג והוא שם של גבו"רה וכשהאדם מיחד שמו של הקב"ה בי"ב צרופיו עם י"ב תיבות שבפסוק שמע ובשכמל"ו שם מ"ב שהוא שם הגבור"ה הוא נכלל בימין בחסד מדת האהב"ה ולכן יש בפרשת ואהבת מ"ב תיבות לרמז לזה: וכן אמרו בספר הזוהר פרשת אחרי מות פתח ההוא ינוקא ואמר מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי קודשא בריך הוא בחביבותא דאית ליה עם ישראל קרא לון עמי מה עשיתי לך למה עשיתי לך מה אלא דתזלון לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ותסהידו בי דאנא אחד הדא הוא דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד תסהידו דאנא חד ומתעלה על שמא דמ"ב תיבין דאינון בפרש' ק"ש מן ואהבת עד והיה אם שמוע ותעבירו לי חד עלייהו ואיהו שמא דא בדוגמא שמא דמ"ב תיבין ובשמא דע"ב תיבין דאית בפרשת ק"ש מן והיה אם שמוע עד ושמתם את דברי אלה ובשמא דחמשין תיבין שיש מן ושמתם עד על הארץ בחושבן חמשין שערי בינ"ה ובשמא דע"ב מן ויאמר עד סוף כל הפרשה, ואינון ארבע פרשוון עם י"ב תיבין דאית בקרית שמע עילאין אתעבידו כולהן מאתן וארבעין ותמניא כחושבן רמ"ח איברים וכל אינש דאקרי קרית שמע כדקא יאות כל תיבה ותיבה משפיע בכל אבר ואבר דיליה ואם אינש לא אקרי קרית שמע ביממא ובלילא כל אבר ואבר דיליה ימלא מרוח רעה ומכל מרעין בישין דעלמא אמר ינוקא תלת תיבין אינון חסרין מן קרית שמע מן רמ"ח תיבין אמר ובמה אשתלימו א"ל אנא שמענא מאבא שם ה' אלהיכם אמת (פירושו מה עשיתי לך מ"ב תיבות שבפרשה ושלשה שמות ה' אלהינו ה' הם מ"ה מה עשיתי לך ומה הלאיתיך שתלך בכל יום לקרא קריאת שמע ליחד שמי ה' אלהינו ה' על מ"ב תיבות שבפרשה לכן ענה בי תעיד בכל יום שאני אחד ומיוחד על המ"ב שהוא רמז לשם של מ"ב): ועוד יש סוד גדול בתיבת אחד כמבואר בספר הזוהר פרשת ויקרא וז"ל עוד פתח ואמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד זכאין אינון ישראל דלא יהב לון קב"ה לרברבא או לשלוחא אלא ישראל אינון רברבא והוא אחיד בהו ומחביבותא דילהון קרא לון קב"ה עבדיו הה"ד כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולבתר קרא לון בנין בנים אתם לה' אלהיכם לבתר קרא לון אחים שנאמר למען אחי ורעי ובגין דקרא לון אחים בעי לשואה מדוריה בהו ולא יעדי מינייהו כתיב הנה מה טוב ומה נעים וגו' כמה דאת אמר ואיש אשר יקח את אחותו וגו'. ובספרא דרב המנונא סבא ואיש דא קב"ה אשר יקח את אחותו דא כנסת ישראל. וכל כך למה חסד הוא חסד הוא ודאי והא אוקמוה ועל דא הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים קב"ה וכנסת ישראל גם יחד לרבות ישראל לתתא כמא דאמרן דהא בשעתא דכנסת ישראל באחוותא ביה בקב"ה ישראל שריין ביה באחוותא בקב"ה ובגיני כך גם יחד כתי' ובספרא דרב המנונא סבא גם יחד לרבות צדיק בה בכנסת ישראל דאינון זווגא חד וכלא וכלא חד מלה ותנינן בפרשת דשמע ישראל אחד. מהו אחד דא כנסת ישראל ביה בקב"ה דא"ר שמעון זווגא דדכר ונוקבא אקרי אחד. באתר דנוקבא שריא אחד איקרי. מאי טעמא בגין דדכר בלא נוקבא פלג גופא איקרי ופלג לאו הוא חד. וכד מתחברין בחדא תרי פלגא אתעבידו חד גופא ובהן אקרי א' והשתא קב"ה לא אקרי אחד. ורזא דמלה כנסת ישראל בגלותא. וקב"ה סליק לעילא. זיווגא אתפרש ושמא לא אשתכח שלים ואחד לא אקרי ואימתי אקרי אחד בשעת' דמטרונית' אשתכחת ביה מלכא ויזדגוין כחדא. הדא הוא דכתיב והיתה לה' המלוכה. מאן מלוכה דא כנסת ישראל דמלכו בה אתקשר כדין ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. על דא הנה מה טוב ומה נעים וגו' כשמן הטוב על הראש כשמן הטוב מאן שמן הטוב דא משח רבות קודשא דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא דאשתבח בההי' נהר עילאה. דיקנא לבנין לאדלקא בוסינין. וההוא משח נגיד ברישא דמלכא. ומרישיה ליקירו דדיקנ' קדישא. ומתמן נגיד לכל אינון לבושי יקר דמלכא אתלבש בהו. הדא הוא דכתיב שיורד על פי מדותיו ממש ואילין אינון כתרי מלכא דשמיה אשתכח בהו. תא חזי כל נגידו וכל חידו דעלמא לא נחית לברכא אלא על דא דאילין כתרין קדישין. דאינון שמא דמלכא קדישא. ובגין כך כתיב שיורד על פי מדותיו ע"פ מדותיו ודאי. כמא דאת אמר על פי אהרן ובניו יהיה כך ע"פ מדותיו יורד ונגיד לכלהו עלמין לאשתכחא ברכאן לכלא. ותא חזי האי שמן טוב לא זמין עד ההוא זמנא דפולחנא דלתתא הוה סליק ואתערעאן דא בדא. הדא הוא דכתיב שמן קטורת ישמח לב. שמן לעילא וקטורת לתתא כדין הוא חדוותא דכלא. ר' אחא ור' יהודה זקפו ידין ואודו ליה לר' אבא ע"כ (הרי סוד ה' אחד מבואר והשמן הטוב הוא השפע היורד מכת"ר עליו"ן אל ספירת בינ"ה. וממנה לשאר הספירות כלן: וצריך להפסיק פסוק של שמע בשלש הפסקות כמו שכתב תלמיד אחד של מהר"ם הנקרא מהר"ר משה שניאור מאיבורא ז"ל בחבור אשר חבר הנקרא על הכל לפי שמתחיל על הכל ויתקדש כו' וז"ל והלכתא דבפסוק שמע ישראל יפסיק ג' הפסקות כדמשמע מתוך דברי רבותינו רבינו תם ור"י בפרק מקום שנהגו דקאמר ג' דברים עשו אנשי יריחו שהיו אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקים. פירש בקונטרס מאריכין באחד ורבינו תם ור"י פרשו שלא היו מפסיקין בין ישראל לאלהינו. דהיינו משמע ישראל הוא אלהינו. ולר"י נראה שצריך להפסיק בין ה' אלהינו לה' אחד. ופשטיה דקרא הכי הוא שמע ישראל ה' אלהינו. פירש מי ששמו ה' אלהינו הוא ששמו ה' אחד. והיינו קבלת עול מלכות שמים והן לא היו מפסיקין ולא היו עושין בטוב. ובחומשין מדוייקין נמצא פסיק בין שמע ישראל לה' אלהינו ובין ה' אלהינו לה' אחד. וזה מוכיח כמו שפירשנו. ומתוך הנהו פירושי אמר לנו מהר"ם כי הבא לקבל עליו עול מלכות שמים בשלימות יפסיק בפסוק שמע שלש הפסקות כדאמרן ע"כ. ובתוספת הטו"ך הנמצאות כתיב וזה לשונם לא היו מפסיקין בין שמע ישראל לשם. דמשמע דאמר לשם שישמע ויענם ע"כ. הכוונה כי באומרו שמע ישראל ה' אלהינו ביחד בלי הפסק הוי כאלו אומר ה' אלהינו שמע ישראל וענה אותם זהו שמע ישראל ותפלתם אתה ה' אלהינו. אמנם כשעושה הפסק בין שמע ישראל לה' אלהינו. משמע שאומר לישראל שישמעו. כי הוא אומר שה' אלהינו וזהו שמע ישראל והאזין שה' אלהינו. אם כן לדעת התוספת הפסק שבין שמע ישראל לה' אלהינו הוא כדי שלא יראה כמתפלל אל ה' אלהיו שישמע לישראל ויענם. ולדעת ר"י הוא כדי שלא יובן שמע ישראל ה' אלהינו. פירש ישראל הוא ה' אלהינו. א"כ צריך שיעשה מהפסוק ג' הפסקות. שמע ישראל פיסקא אחת. ה' אלהינו פיסקא שנית. ה' אחד פיסקא שלישית. ופירושו שמע ישראל לאותו שנקרא יהו"ה אלהינו. הוא נקרא יהו"ה אחד. וזהו קבלת עול מלכות שמים שלמה. ומפסיק בין פסוק שמע ישראל ובין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כדי להפריש בין יחוד עליון ליחוד תחתון לסוד הנזכר לעיל. ובין השש הויות הנרמזות בפסוק שמע לשש הויות הנרמזות בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ברוך ה' היודע ועד יהי כבוד ה' לעולם ועד אמן): בשכמל"ו (בנוסח זה ששה תיבות כנגד ששה מזלות שתחת חגורת המזלות וששה קצוות. ולשש צרופים של שם הויה היוצאים מששה פסוקים מסופי תיבות הפסוקים והם אלו.) וירא"ו אות"ה שר"י פרע"ה, לי' מה' שמ"ו מה, עיר"ה ולש"ורקה בנ"י אתונ"ו, ליהו"ה את"י ונרומ"מה שמ"ו, וצד"קה תהי"ה לנ"ו כ"י, ארצ"ה וישליכה"ו ארצ"ה ויה"י, הרי שש הויות נרמזות בשש תיבות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובס"ה כתב כי פסוק שמע ישראל הוא יחוד קב"ה עם כנסת ישראל מלמעלה למטה וממשיך שפע מי"ג מדות של רחמים אריך אנפין הרמוזות בפסוק מי אל כמוך נושא עון כו' ישוב ירחמנו כו'. אח"ד בגי' י"ג מדות שאין חוזרות ריקם כן המיחד שמו של הקב"ה אינו ??וזר מלפניו ריקם): כתב בספר הבחיי ודע כי לא נברא גן עדן ומעלותיו כי אם לאותם המיחדים בכונה. כי המודה ביחוד כופר בע"ז וכל המודה בע"ז כופר ביחוד. גיהנם ושבעה מדוריו לא נברא אלא לעובדי ע"ז. ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י"ג פעמים גן ובפרשת ואתחנן בכללה תמצא י"ג פעמים אש. וזה למען הודיעך כי כל המכוין באח"ד שחשבונו י"ג במספר י"ג מדות ניצול מאש של גיהנם ומדורותיו. וזוכה לגן עדן ולכל מעלותיו. שהם י"ג כמו שארז"ל ר' יהושע בן לוי אשכחיה לר' שמעון דהוה יתיב אתליסר טכתקי פיז"א. והכונה על י"ג מעלות של ג"ע ע"כ. (הרי סוד יחוד העליון בפסוק שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הוא יחוד כנסת ישראל עם הקב"ה ממטה למעלה): וכתב רבינו בחיי ז"ל ולפי שלא הזכיר מדת המלכות בפירוש בכלל השלשת שמות. לכך תקנו ז"ל להוסיף ולומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מה שלא הזכיר משה. ואע"פ שלא הזכירו רומזו באות הד'. ועליו משלו משל נמרץ לבת מלך שהריחה ציקי קדרה. תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי ציקי קדרה הוא דבר מבושם בריח ומשיב הנפש וביאור המשל במדת בת מלך היא השכינה שהריחה ציקי קדרה שהרגישה קלוסן של שבטים. והיחוד שהיו מיחדים השם הגדול. ואלו תאמר שבחם בפיה. שכשם שהוא יחיד כך היא יחידה יש לה גנאי. לא תאמר היא מצטערת כשלא נתיחד כבודה בכבודו. על כן באו ישראל שהם עבדי השכינה והתקינו לומר בשכמ"לו בחשאי שהוא היחוד התחתון. ומטעם זה נתקן השבח הזה של שכינה בשש תיבות כמו בפסוק שמע. זה כנגד שש קצוות של מעלה. וזה כנגד שש קצוות של מטה. ותיבת וע"ד הוא אח"ד בחלוף אותיות ונקראת ועד כי היא יעוד הכל כמו שכתוב בספר הפליאה. וכתב גם כן כי לכן נתייחדו שש תיבות אלו של בשכמל"ו ליחוד כנסת ישראל לסוד גדול והוא כי שם ה' ברוך הוא וברוך שמו רמוז בתפארת משתמש מכל אותיות האלפא ביתא באלו אותיות לבד. בבי"ת כמו אך בה' אל תמרודו. בשי"ן כמו אשרי העם שה' אלהיו. בכ"ף כמו כה' אלהינו. במ"ם כמו מה' יצא הדבר. בלמ"ד כמו איש כי ידור נדר לה'. בוא"ו כמו וה' שמים עשה ע"כ. ועוד כתב בספר הזוהר פרשת תרומה כי יחוד שמע ישראל בשש קצוות של מעלה. צריך שיהיה בקול רם ויחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בכנסת ישראל בשש קצוות של מטה צריך לאומרה בלחש כדי שלא ישלוט עין הרע של סמאל וסיעתו המקטרגים תדיר. ולכן אין אנו אומרים ביחוד זה אח"ד בפירוש אלא בחילוף אותיות ועד אבל לעתיד לבוא שכתוב בלע המות לנצח ואין שטן ואין פגע רע והיה ה' למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. יהו"ה אח"ד רמז ליחוד של שמע ישראל ושמו אחד רמז ליחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאז בפירוש נאמר גם כן ביחוד כנסת ישראל אחד כמו שאנו אומרי' אחד ביחוד הקב"ה. ולרומז לזה מתחיל יחוד כנסת ישראל בבי"ת ומסיים בדל"ת והוא ב"ד לרומז כתונת בד קדש ילבש. ולבש הכהן מדו בד. מד"ו פרצופין יעשה בד ויחוד גמור כמו שכתב רשב"י ע"ה) ובתיקון י"ד כתב כי ששה תיבות שבפסוק שמע. וששה שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. עליהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד שכל המיחד שם שמים כראוי השרפים לוקחים ששה תיבות של יחוד עליון וששה של יחוד תחתון ופורחי' עמהם לפני הקב"ה (ועליהם נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול וגו' יוליך את הקול אלו שש תיבות של פסוק שמע שהקול נשמע ונאמר בקול רם. ובעל כנפים יגיד דבר אלו שש תיבות שבשכמ"לו שהם דבור בלא קול. וידוע כי הקול הוא תפארת והדבור הוא הדבור כמו שכתבתי. וזהו סוד קול ודבור יחוד עליון ויחוד תחתון נוסח זה ראשי תיבותיו בשכמ"לו הוא שם קדוש ויש בו כ"ד אותיות ועם הפסוק לאחד הם כ"ה כנגד מה שאמר הכתוב כה תברכו את בני ישראל. לומר כי על ידי כ"ה אותיות היחוד שמיחדים ישראל בכל יום ברכה שורה עליהם ועל כ"ה אותיות שבפסוק שמע ישראל וכ"ה שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד רמז הכתוב באומרו ויפן כ"ה וכ"ה וירא כי איש עתיד לצאת ממנו שיקבל עליו יחודו של מקום אז ויך את המצרי בהזכירו מדת כ"ה וכ"ה שהוא יחוד עליון ותחתון) ובתיקון ל"ה נאמר כי ויפן כה וכ"ה רומז לפסוק שמע הוא יחוד העליון שמיחדים פעמים בכל יום בבוקר ובערב וז"ל פתח ר' שמעון ואמר לרעיא מהימנא מאן יגיח עמך בסייפא דאתמר בה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם דאיהי קרית שמע חרבא דילך דאנת תקינת לך דבה קטילת למצרי הדא הוא דכתיב ויפן כ"ה וכ"ה ויך את המצרי כ"ה כ"ה סלקין חמשין אתוון דמייחדין בהון לקודשא בריך הוא פעמים שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אח"ד דאית בהון כ"ה אתוון תרין זמנין וסלקין לחמשין תרעין. בי"נה דאיהי ח' תמינא מעשר ספירן מתתא ולעילא וכו' ע"כ (ולדברי התיקונים אין אותיות בשכמ"לו במניין זה כי הם כ"ד אותיות לבד אמנם בחשוב כ"ה אותיות שבפסוק שמע וכ"ד שבשכמ"לו הם מ"ט כנגד מ"ט שערי בינ"ה שנגלו למרע"ה וכנגד מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא שהיה רבי עקיבא דורש את התורה וכנגד מ"ט ימי הספירה שספרו ישראל כשיצאו ממצרים עד שקבלו את התורה). בספר הזוהר פרשת ואלה שמות אמר ר' אלעזר תריסר טורי אפרסמון עילאין עאלין נשמתהון דצדיקייא. ומ"ט ריחין עילאין עאלין בכל יומא עד ההוא דאתקרי עדן. בקבל דא אתיהיבת אורייתא במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא. מ"ט אתוון כשמהתהון דשבטים מ"ט יומין לקבלא אורית'. מ"ט קדישין עילאין יתבין קיימין למיטל רשות' בכל יומא. מאבנין זהירין דגליפאן בההוא חושנא וכולי ע"כ. (הרי סוד אותיות יחוד עליון ותחתון. ועוד רומז יחוד אחד העולה י"ג לי"ג דברים שהיו בנדבת המשכן זהב וכסף ונחשת וכו' כנגד שם אח"ד. וכנגד עשרת הדברות ותורה נביאים וכתובים. וזה מלבד אבני שוהם ואבני מלואים שהיו י"ב אבנים כנגד י"ב הויות וי"ב שבטים. הרי הרמז יהו"ה אח"ד הי"ב אבנים הם י"ב הויות רומזות לשם יהו"ה. והי"ג דברים לרמוז לאח"ד. ובין כלם הם כ"ה דברים כנגד כ"ה אותיות שבפסוק שמע ישראל וכנגדן תקן יעקב אבינו בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אלא שחסר אות אחת לפי שעדיין לא הוקם המשכן) כמו שכתוב בספר הזוהר פרשת תרומה וז"ל אבני שוהם ואבני מלואים אילין אבני קודשא יסודי דמקדשא ברתיכין קדישין אילין דאזדמינן בלחודייהו ליקר ולשבח בלבוש יקר לעיילא כהנא תמן ולדבר אתריסר שבטין. ועל דא תריס' אבנין כמה דאוקמוה תליסר זיינין אינון בר אבנין יקרין אילין וכלהו סלקין לחמש ועשרין אתוון ברזא עילאה דיחודא. ולקבל אילין גליף ואתקון משה כ"ה אתוון ברזא עילאה דיחודא. דכתיב שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אח"ד. ואינון חמש ועשרין אתוון גליפן מחקקן ברזא דלעילא יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא. ואתקין ברזא דארבע ועשרין אתוון. ואינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולא אשלם לחמש ועשרין אתוון. בגין דעד לא אתקין משכנא. כיון דאתקן משכנא ואשתלים מלתא דהוה נפיק מיניה. כד אשתלים לממללא בחמש ועשרין אתוון לאחזאה דהא אשתלם דא כגוונא דלעילא. דכתיב וידבר יהו"ה אליו מאהל מועד לאמר. ועל דא עשרין וחמש זינין לאשלם תקונא דמקדשא. וכל הני אתוון אוקימנא באינון אתוון. גליפין דאליפנא ממר ובגין דמשכנא אשתלים ברזין אילין אקרי כ"ה ביחוד דשלימו דמשכנא. ועל דא וחסידך יברכו כ"ה כתיב. רזא דשלימו דכל משכנא ותיקונא דיליה חמש ועשרין לקבל עשרין ותרין אתוון ותורה נביאים וכתובים. דאינון כללא חדא ורזא חדא. בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא. ברזא דעשרין וחמש אתוון ואינון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אח"ד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דאינון ארבע ועשרין אתוון. ויכוין כל חד בהו כולהו אתוון מתחברן כחדא. וסלקין בחבורא חד. מ"ט תרעין דרזא דיובלא וכדין אצטרך לסלקא ועד לא יתיר. דכד אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא בר נש כאלו קיים אורייתא כלה. במ"ט פנים בכלא. ועל דא אצטרך לכוונה רעותא בחמש ועשרין ובארבע ועשרין ולסלקא לון ברעותא דלבא במ"ט תרעין דקא אמרין. כיון דיתכוין בהאי אתכוין בההוא יחודא. דאמר מר שמע ישראל וגו'. ברוך שם וגו'. כללא דכל אורייתא כלא. זכאה חולקיה מאן דיתכוין בהו. דודאי כללא איהו דכל אוריתא דלעילא ותתא. ודא איהו רזא דאדם שלימו בדכר ונוקבא ורזא דכל מהמנותא ע"כ. (הנה מבואר טעם היות בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כ"ד אותיות אחת פחות מפסוק שמע ישראל הוא לפי שהיחוד התחתון לא היה שלם. לפי שעדיין לא הוקם המשכן. ומיד אחר שוהוקם המשכן רמז לו הקב"ה שגם היחוד התחתון היה שלם. והיה בו עשרים וחמש אותיות כמו ביחוד העליון. וזהו ויקרא אל משה ומי היה קורא השכינה שירדה למטה לשכון כבוד בארצנו. ולמה קראה אותו לרמוז עניין היחוד הנזכר שהוא וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר הרי שש תיבות וכ"ה אותיות כמו בפסוק שמע ישראל. ולכן היו במשכן י"ב אבנים כנגד שם יהו"ה שמצטרף בי"ב הויות. והיו בו ג"כ י"ג ענינים אחרים זהב וכסף ונחשת וכו' כנגד אח"ד העולה י"ג בין כלם כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה. ותורה נביאים וכתובים. עוד הודיענו כי המכוין במ"ט אותיות שבפסוק שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שהם כנגד חמשים שערי בינ"ה פחות אחד. וכנגד מ"ט פנים התורה נדרשת. הוא פותח שערי בינ"ה. וחושב לו הקדוש ברוך הוא כאלו קיים כל התורה כלה. עוד נמצא על סוד זה בפקודא להפריש ערי מקלט כי מי שאינו מכוין בששה תיבות של פסוק שמע. ובששה שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובארבעים ותשע אותיות שבהם ואינו מכוין ביהו"ה אלהינו ה' אחד יתברך. עליו הכתוב אומר צדיק מ"ט לפני רשע. ולמה לפי שוישאוהו במוט בשנים. בשני מוטות הם שני ווי"ן. ולא שמו אל"ף בין שניהם. אלא ו"ו ואינן מיחדים השער החמשים עם המ"ט להשלים המניין. לכן צדיק מ"ט לפני רשע. אמנם כשמיחד שער החמשים עם המ"ט. ומשים א"לף בין שני ווי"ן כמו זה וא"ו. כי אז עולה אח"ד מספר י"ג. אז כתיב לא יתן לעולם מוט לצדיק. כי הוא משים אחדות אחד בין ששה תיבות שבפסוק שמע. לששה תיבות שיש בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שהם כנגד שש מזלות שעל חגורת המזלות וששה שתחת החגורה. ומכוין במ"ט אותיות שבהם. ולכן לא יתן לעולם מוט לצדיק. או ירמוז לדבר אחר כמו שכתוב בפקודא לדון בסייף) וז"ל לדון בסייף לסמאל. הדא הוא דכתיב כי רותה בשמים חרבי. הנה על אדום תרד חרב דקב"ה. יו"ד רישא דחרבא. וא"ו גופא דחרבא. ה"ה תרין פפיות דיליה צדק צדק תרדוף חתכין תרין דינין דינא מפי בית דין דלעילא. ודינא מפי בית דין דלתתא. ומהכא אשתמודע אין אדם נוקף באצבעו מלמטה עד שניתן לו רשות מלמעלה. נרתקא דחרבא אדנ"י תמן אשתכח דינ"א בקרית שמע. יהו"ה חרבא דקב"ה. עלה איתמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. בצדיק חי עלמין כליל ח"י ברכאן דביה אדני שפתי תפתח ביה עאל חרבא בנרתיקא. וחמת המלך שככה ומתחברין תרין שמהן יאהדו"נהי. לדון בחנק זרקא תמן קו יוד כריכא ביה. וקו וא"ו דאתפשט מינה ביה תפיס לסמאל וישאוהו במוט בשנים מאי מוט דההוא רשע. דא איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מ"ה וארבע אתוון יהו"ה סלקין מ"ט בחושבן מ"ט אתוון. דאינון בשית תיבין דיחודא עילאה. ובשית תיבין דיחודא תתאה. דאינון ו"ו האי איהו וישאהו במוט בשנים בפרודא מנייהו. בלא אלף באמצע וא"ו. דלית יחודא לסטר' אחרא אלא וישאהו במוט בשנים. סמאל ובת זוגיה הנפרדים בחבל דיחנק בה אחידן. ה"ה בחמש אצבען דימינא. ובחמש דיד שמאל. וא"ו חבל. יו"ד חנק דילהון שמא דיהו"ה מיתה לסמאל נחש. וחיים לישראל. ובגין דא ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי. אני אמית לאלהים אחרים בשמי ולכל דלא מהימנין בי. ואחיה לאילין דהמנין בי ונטרין פקודין דילי ע"כ. ובתיקון ס"ט כתיב ואת המטה תקח בידך. הא ה' מן המטה ה' עילאה. ה"א תתאה מאי איהו ואת המטה הזה תקח בידך. מאי בידך דא יו"ד אשר תעשה בו את האותות איהו אשר אהי"ה. ואיהו כת"ר עילאה. אהי"ה אשר אהי"ה כד איהו ו' במ"ט אתוון דייחודא לא יתן לעולם מוט לצדיק. כד יסתלק מתמן ו' דאיהו ו' תיבין דייחודא מן מוט מיד צדיק מ"ט לפני רשע דאיהו סמאל ע"כ. (ולפי זה המאמר יהיה פירוש הפסוק צדיק מ"ט לפני רשע זה סמאל ולמה הצדיק מט לפניו בעבור שאינו מייחד השם כראוי בשש תיבות שבשמע ובשש תיבות שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואפילו הכי לא יתן לעולם מוט לצדיק. שאף על פי שהוא מט לפני סמאל הרשע אינו לעולם כי שבע יפול צדיק וקם. ועוד יש רמז אחד במ"ט תיבות שביחוד שחרית ובמ"ט תיבות שביחוד ערבית. שהם מאה חסר שתים. היא התרומה תרי ממאה. שאדם נותן בכל יום להקב"ה מהמאה ברכות שחייב לברך בכל יום) כמו שכתוב בפקודא להפריש תרומה גדולה ואוקמוה תרי ממאה. מאי תרומה רבנן דמתיבתא האי תרומה דצריכין לאפרשא תרי ממאה. בסתרי תורה מאן איהו מה דבעי למטעם אי הוא יומת דהיינו אל זר סמאל דקב"ה אמר ויקחו לי תרומה תרי ממאה. לייחדא בכל יומא תרין זמנין דאינון תרין ממאה במ"ט אתוון דשמע וברוך שם דערבית ובמ"ט אתוון דשחרית חסרון תרי ממאה אינון שכינתא עילאה ותתאה. בתרווייהו צריך ליחדא לקב"ה אמה דתרווייהו. מדה דתרווייהו מאה באמה. אמ"ה באתווי מא"ה איהו. ואיהו בהפך אתוון הא"ם. והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' תרימו כגון רום ידהו נשא. ואינון עשר אצבען די סליקו דלהון לעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א דסליקו מ"ה. ואתוי מ"ה סליק מאה י"ם ה"ץ. והא איהו דאוקמוה מארי מתניתין מה ה' אלהיך שואל מעמך. אל תקרי מה אלא מאה. לקבל מאה ברכאן דמחייב בר נש לברכא למריה בכל יומא. והא איהו דצריך למטעם בר נש בכל יומא למאריה ובגין דא ויקחו לי תרומה. וכמה תרומות אינון אית תרומה דאוריית' תורה מ"ם. והאי איהו תרומה תורה דאיתיהיבת בארבעין יומין. ואי תמרון דאכילנא מינה. הא כתיב ויהי בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. נטירא עד השתא האי תרומה לקב"ה. וכיון דמלכא לא אכל היך אכיל עבדיה דהא לבתר דאמר אריתי מורי עם בשמי אכלו רעים וכלון עבדים ע"כ. (אתה הראית לדעת כמה סודות עליונים יש בתורה במניין התיבות והאותיות והגימטריאות ושבפסוק שמע ובברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ועל פי זה הסוד יובן מחלוקת שמאי והלל בקימה ושכיבה.) וכמו שבא בספר הזוהר פרשת תרומה וזה לשונו מחלוקת דשמאי והלל בקימה ושכיבה. דכתיב בשכבך ובקומך דשמאי סבר בערב דקא בלילא נוקבא בשולטנתא. אצטרך לגבי נוקבא דקא יטו ויקראו ובבקר דקא שליט דכורא בשולטנא דעלמא עילאה. אצטרך למיקם קמי דכורא. כמה דאצטרך בתפלה מעומד. ובכל אתר דדכורא אתיא. והלל סבר אלמלא אשתכח דא לחוד ודא לחוד הכי אצטריך. אבל כיון דאנן מחברן לון בחדא. וסלקי בחדא בחבורא דמ"ט פנים מ"ט תרעין לא צריכינן לאפרשא דא לחוד ודא לחוד. אלא לאשגחא דכלא איהו חד בלא פירודא. וכמה דאזדמן ליה לבר נש הכי לימא, דהא תרוייהו בחבורא חדא כמה דניחא לון והכי צריך לאחזאה ועל דא דכורא בשית סטרין בקרא דשמע ישראל שית תיבין. ונוקבא בשית סטרין בברוך שם דאינון שית תיבין אחרנין וסלקין בחבור' חדא ברזא דמ"ט תרעין והלכה כבית הלל בכל אתר עד כאן. (וצריך שיפסיק מעט בין ועד ובין ואהבת לסוד גדול להמתין שיומתק סוד החבור. ואחר כך יבא חסד כלול מהחתן והכלה וימין ושמאל. כרמוז בפרשת ואהבת ובמספר תיבותיה. וידקדק ביו"ד שלא יראה כאלו אומר אישראל. ובאם שהיינו נזהרין ומכוונים בכל הדברים האלה יקוים בנו ברכת המלאך הגואל. (ועוד אחת אדבר הואיל וכבר כתבנו סודות יחוד השם בפסוק שמע ישראל וגו' מספר הקדוש קנ"ה. ומה שגם השגנו להבין ממנו בינ"ה. ומאשר לקטנו שושנה. מספר הזוהר והתיקונים אחת הנה ואחת הנה. ומצות המזוזה היא עצמה גם זאת הכוונה. ליחד השם כשנצא מתרענא. לכן אמרתי לצרף לזה קצת סודות וקבלה. במצות המזוזה המיוחדת לעם סגולה. ואגב גררה דברי מוסר והתעוררות גדולה. מספר הקדוש קנ"ה. וגם מאמרי הזוהר בחכמה ובמדע ובינה וכן יראוה ישרים ויעלוזו. וילמדו בני ישראל כל הירא וחרד לדבר ה' וחפץ במצותיו באמונה. לעשותה גם על פי זאת הכוונה הנכונה. ובעבורה נבוא לציון עיר הקדש ברננה) (שנאמר למען ירבו וגו'). וזהו לשון ספר הקדוש קנ"ה. וגם דע לך בני כי רגלי המזוזה הם נצח והוד הם באסקופה היא כנ"י אסקופה לששת ימי בראשית והמזוזה בה קבועים. ועל שהיא דוגמת המזוזות הרוחניות הם חכמה ובינה. וכתר המשקוף. והמשקוף לא ישבות מהם ע"כ מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות. ולכן אורך ימים בימינה הוא נצח. ועושר וכבוד בשמאלה הוא הוד ועטרת עליה יומם ולילה. על כן אורך ימים שכרה. ואף על פי שהיא באסקופה שמוה לראש לעולם הגלגלים ולעולם הגשמי. הוא שנאמר היתה לראש פינה. ועל שהמזוזות הם הנצח והוד (פי' שהם מזוזות למלכות שנקרא בית והיינו מזוזות ביתך) ע"כ המבטל מצות מזוזה עובר בב' עשה אמר ליה ר' מה פירוש מזוזת א"ל ז"זמו"ת. אל"ר כתיב מזוזות וכתיב מזוזת למה שינה. אל"ב שמע הוא החסד הו"יו עם החסד. והיה אם שמוע הוא פחד. הו' ומשך הו' הוא עמו. כי הוא יונק מכאן ומכאן וע"כ נקרא שלום. ונקרא דבר לפניו ילך דבר א"ל מאי מזו"זת א"ל מלאם זי"ן זי"ן וא"ו ת"יו אל"ב מה ראית בנעלם שלו. אל"ר התבשר כי יעקב הוא טמון במזוזות להעמידם בארץ. אל"ב אני ראיתי ז"פ יהו"ה טמונים במזוזה ויורדים בארץ. אל"ר נעלם מזוזות עולה יעקב. ויעקב ז"פ יהו"ה ר"ל בהיות המזוזה כתובה ומונחת בפתח אז ישראל מברכת את הארץ בז' יהו"ה. אל"ר לא ראית מה עשה יעקב היה שמו תם. ויעקב איש תם ונתיירא מהפוך ת"ם ושם זו"זו באמצע זהו שם יהו"ה להחזיקו. זהו תתן אמת ליעקב שאלף של אמת מצטייר יו"י הוא יהו"ה אל"ר למה יא אותיות בב' מזוזו"ת מזזות א"ל א"י א"ל מאי א"י א"ל א"ת י"ם באת בש. א"י בא"ת ב"ש הוא ת"ם. א"לר מאי מחזיקו. א"ל עשר שמות הנזכרות בפרשה של מזוזה. אל"ר הישר בעיני ה' לכתוב שד"י מבחוץ. א"ל אין ה"נ שהרי כתוב יושב בסתר עליון בצל שד"י יתלונן. וראה בני באמת שעשרה צוויין צוה הקב"ה בפרשיות של מזוזה ואלו הן ואהבת את ה' אלהיך. בכל לבבך ובכל נפשך. ובכל מאודך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך. ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בררך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידיך. והיו לטוטפת בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. והנם הצווים האלה הם עשר כנגד עשר מכות במצרים הריקים מכל אלו. זכאין אתם ישראל שאתם משלימים בכל יום פעמים שם הקדש. אוי לכם עמי הארצות שאין מתייחד שם בפיכם בכוונה כל ימיכם. מי גרם לכם חסרון ידיעתכם (ע"כ לשון ספר הקדוש קנה. ואחרי כל ההגהות עד הנה. בלי ספק גם את זה תבין דבר מתוך דבר בחכמה ובמדע ובינה. מבלי ביאור וההג"ה ושלא להאריך עוד הכוונה באמת ואמונה וז"ל ספר הזוהר פ' ואתחנן עמוד תק"ג פקודא למקבע בר נש מזוזה לתרעיה למיהוי כל בר נש נטיר מעם קודשא בריך הוא כד נפיק וכד עייל. ורזא ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. בגין ורזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא איהו פתחא דלעילא. ודא איהו דרגא דאקרי שומר. לאשתכחא דלאו לבר נש נטירו בר דקב"ה דאיהו נטיר תדיר וקאים לפתחא ובר נש לגו. ותו דלא ינשי בר נש דוכרנא דק"בה לעלמין ודא איהו מגוונא דציצית כד"א וראיתם אותו וזכרתם את וגו'. כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמריה. ורזא דמהימנותא מזוזת כללא דכר ונוקבא בחדא. בספרא דשלמה סמיך לפתחא לקבל תרין דרגין אזדמן חד שידא ודא איהו אית ליה רשו לחבלא. ואיהו קאים לסטר שמאלא. זקיף בר נש עינוי וחמי ליה לרזא דשמא דמריה ואדכר ליה ולא יכול ליה לאבאשא. ואי תימא אי הכי נפיק בר נש מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימניה ומזוזה משמאליה. והיאך נטיר בר נש אי היה מארי לשמאליה אלא כלא במה דעבד קב"ה כל מלה ומלה אתמשך בתר זיניה. בבר נש קיימין תדיר דרגין כגוונא דאחד מימינא וחד משמאלא ההוא דימינא אקרי יצר טוב וההוא דשמאלא אקרי יצר הרע. כיון דנפק בר נש מתרעא דביתא ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר הרע ושארי לשמאלא אתמשך ההוא סטרא ואתעדי מימינא. ובההוא סטרא קאים שמא דמריה ולא יכיל לקרבא ליה לאבאשא ונפק בר נש ואשתזיב מניה כד עייל הא שמא קדישא לימיניה קאים ולא יכול לקטרגא בהדיה. וע"ד אצטריך בר נש דלא יעביד טנופא ולכלוכ' בתרעא ולא יושיד מיין עכורין. חד דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמריה וחד דאית להו רשו לההו' מחבלא לחבלא ובג"כ יזדהר בר נש מהאי ויזדהר בר נש ולא ימנע מתרעא דביתא שמא דמאריה. וכד בר נש אתקין מזוזה לפתחיה כד עייל ההו' י"ה וההו' שידא בעל כרחייהו נטרי ליה ואמרי זה השער לה' צדיקים יבואו בו. וכד לא קאים לפתחיה דבר נש יצר הרע וההוא שידא מתקנן כחדא. שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל פתחי ואמרי ווי ליה לפלניא דהא נפק מרשותא דמריה מההוא זמנא קאים בלא נטירו דלית מאן דנטיר עליה רחמנא לישז"בן. אמר ר' אבא כתיב ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם. ישמור צאתך תינח. אלא ובואך מאי קא מיירי דהא מאן דעאל לביתה לא מסתפי. אלא האי בר נש' דשוי רשימא קדישא לביתיה במילין דשמא עילאה האי אתנטיר מכלא. כד נפיק ההוא דמדוריה לתרעא' דביתיה זקיף וחמי רשימ' קדישא ועיין בפתחיה. כד נפיק בר נש הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין דההו' רשימו קדיש' דאתרשים בתרעיה ולא די ליה לבר נש דאתנטר אלא דכתי' ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם. קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק זכאין אינון ישראל בהאי עלמ' ובעלמ' דאתי. ת"ח האי רוחא בישא דשארי בין תרעי ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהרא מניה ולא רשים לפתחא דבית' שמא עילאה קדיש' דישתכח עמיה. דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין וכל חד משמש יומיה וכלהו משתכחי עמיה כל יומא שתא ומקטרגי ביה לעילא ותתא וכלהו משתכחי ביה ביומ' ובלילא ביממא לקטרג' לי'. בלילא לצערא לי' בחלמיה. כד נפיק לקטרג' לי' כד עאל שווין ידייהו עליה דכתפי ואמרין ליה ווי לי' לפלניא דנפיק מרשות דמריה ווי לי' לפלניא בהאי עלמ' ובעלמ' דאתי בגין כך בעאן בני מהימנות' למהוי רשימין בכלא למהוי רשימין ברשימא דמאריהון לאזדעזעא כל סטרין דזינין בישין למהוי קטירין בהאי עלמא ובעלמא דאתי זכאה חולקהון דישראל עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו': ועתה אבוא להאיר אותך כאן בקריאת שם הנכבד והנורא בשם אדנ"י ולא כאותיותיו כמו שכתוב יהו"ה. ולהראות מופת חותך מחייב הביטול לאותם שטועים טעות בתוך טעות. וקוראים האלף של קריאת שם הויה בלשון (אדני) בסגול או בצירי דרך החוטם כמנהג קריאתם כל שוא בטעות. כי המדקדקים על פי המסורת נתנו מופת חותך שאין לשוא הגיון אחד מיוחד כלל. כי אם על פי האותיות הבאות לאחריו הוא נהגה. והמופת הוא מבלתי יכולת לו לעשות תיבה לבדו. כמו שעושות שאר כל הנקודות כמו (כה כי אז אל בין הוא די כל גם אד) ודומיהן ועוד מבלי בא עמו שום טעם מן הטעמים לא מן המלכים ולא מן המשרתים. זולת הגעי"א שהן פ"ד כמניין געי"א שהקורא גועה בו להעמידו ולמושכו ולהרחיבו. ואם היתה קריאתו והגיונו דרך החוטם. כמו שקוראים אותו הטועים. כל שכן שהיה לו לעשות תיבה לבדו. שהרי בקריאתם אותו דרך החוטם הוא מורחב ומועמד יותר מהסגול והצירי. וגם לא היה צריך לשנות הנקוד בהפסק משוא לצירי. או לסגול מצירי. כמו (הטיבו כל אשר דברו ומכל הסגול כמו מצאתי (חן בעיניך אני ועמך) הזקף ב"ך והמ"ם בשוא. אבל באמת ובצדק שהסכימו בה כל המדקדקים האמיתיים שקריאת השוא היא על ג' דרכים ואלה הם: (הדרך) הראשון אם תהיה אחריו אחת מאותיות של אחע"ה קריאתו נוטה כקריאת אותו האות כמו (ואת) הארץ. האל"ף בצירי. גם השוא היא נקראת קצת לצירי אלא שהו' נחטף מבלי האריך בו כלל. קחי יהי אור. הקוף והיו"ד בחירק כמו החי"ת וה"ה הבא מיד אחריהם (וחושר לעולם) הוי"ו והלמ"ד בחולם כמו החי"ת והעי"ן. וכן בכל שוא הבא לפני אותיות אחע"ה ואם יבוא אצל השוא הזה געי"א שהוא מתג הבא אצל אות שואית שבראש התיבה לימין השוא. אז תרחיבהו הגעי"א וקורין אותו כקריאת תנועות אות הגרון ממש. כי געי"א הוא מלשון כי יגעה שור כי בכל מקום שימצא צריך הקורא להרחיב ולמשוך בקול ארוך ולא בחטיפה. כמו (ואם יותר ואת הקדשים.) הווין נקראת בחירק ובסגול ממש. ואף בלא קודם אותיות אחע"ה. אם השוא בגעי"א כמו השיבנו אליך (ונשובה וכן דבר בליעל קורין ונשובה דבר) אבל לפי קריאת האשכנזים קורין אותו ונוטה לקריאת שוא דרך החוטם והדרך השני אם יבא אחריה יו"ד קריאתה נוטה לחירק. אע"פ שתהיה היו"ד נקודה באחת מן התנועות האחרות כמו (ביד אשה וכמו ויעקב ויוסף וידעו ודומיהן. בכל קריאת השוא נוטה לחירק קצת. ואם אצל השוא געיא אז קריאתו בבירור כקריאת החירק (כמו ביד משה ואהרן. קורין אותו (ביד וידעו). אך אם היו"ד שאחריו בחירק אז קריאת השוא שלפני היו"ד בפתח בחטיפה. וכמו וישראל (אהב). אעפ"י שהשוא בגעיא אין קורין אותו בחירק. ואם ישתתף עם השוא שלפני היו"ד סגול או פתח אינו נקרא כי עם בסגול ובפתח כמו (היו היו היו) ובכל השנוים של הקריאה של הנקודות שמשתנים בקריאתם לפעמים בכמה דרכים. אנשי טבריא הם צחי לשון ובקיאים בלה"ק מכל העבריים שבשאר הארצות. (והדרך השלישי אם יהיו אחריה שאר אותיות שאינן אחע"ה. או יו"ד קורין אותה כמו שקוראין הספרדים והלועזים שהוא נוטה לפתח כמו (ברכה צדקה) ואם תאמר הנה (אביר אדני) אפילו אם לא היה אצלם פתח היה משפט השואין לקרותן בפתח. וי"ל לפי שיתחלף השתוף אפי' בתיב' אחת. דרך משל (אנוש) האל"ף בחטף סגול אנשים בחטף פתח. וכן (אדום אדוהי את היי היה) אתם לעם על כן הוצרך הביאור בכל ואין כאן מקום ועת וזמן להאריך ולבאר הכל. ובחיבורי דקד"ק יצחק הבאתי מכללי דקדוק חמי ז"ל שאותיות אחע"ה כשהם באמצע התיבה בשוא פשוט. הן נחלקות לארבע חלוקות. האחת שהן נרחבות ומרחיבות והשנית לא נרחבות ולא מרחיבות. והשלישית נרחבות ולא מרחיבות. והרביעית מרחיבות ולא נרחבות: הא כמו (יעבור. יחנו. יהליך. יאריך). שמשפטו כמו (ישמור יבנו יגדיל). אלא שנרחבו והרחיבו את שלפניהם גם כן. והב' כמו (יחיה יחיה) לא נרחבו ולא הרחיבו. והג' כמו (ויחר ויחן) שמשפטן כמו (ויפן ויבן) אלא שנרחבו ולא הרחיבו. והד' כמו (יהגה) לא תחמוד (נעברה נא) את שלפניהם הרחיבו. והן עצמן לא נרחבו. ואותיות אחע"ה כשהן נרחבות ומרחיבות תהיינה נקודותיהן שוות כמו לאנוש. (יעמד חי. אעשה) לאנשים. (פעלו אהלו) חוץ ממלת (בעלי) שהבית בפתח והעין בחטף סגול. וחוץ המלת (ותהלך). ומלת (נאצו. שחרו) וזולתן מבנין (פועל). וא"כ לפי קריאתם בא השוא דרך החוטם. בלא ריח וטעם היה משפט האות המשמשת לבוא בצירי כמו שהוא במדת אלקים. שאותיותיו בלב הבאות עליו נקודות בצירי. כמו ואלקים באלקים לאלקים באלקים כן יהיה משפטו בהשם כשבא עליו בוכל. ויצטרך להנקד ג"כ וה' כה' לה' בה' ואמרו במסורה כל ל' אדנות עם בוכ"ל לא מפום אלף בר מן ז' וסימניהם נמסר בתילים סימן קל"ז וע"ש ושנים מהן בתורה א' חטאו משקה מלך מצרים והאופה (לאדוניהם). והב' הוא (ואדוני האדונים) ואם היה כדבריהם הטועים טעות בתוך טעות היו אותיות בוכ"ל נקוד בצירי. לו חכמו ישכילו זאת. אבל באמת שהם טועים עוד טעות שלישית ויקראו גם השוא המשותף כאלו הוא פשוט. ויקראו על פי דרכם בסגול או בצירי דרך החוטם. ואין ספק שאין הליכת קרי בתורת אשם גדולה מזו. שלא שתפו עמו הנקודה אלא בשביל לבאר קריאתו אם קמץ קמץ ואם פתח פתח ואם סגול סגול. והבורא ברוך הוא בחפצו להצדיק בריותיו ולהקל מעליהם משא וטורח מוצאם. שינה סדר הניקוד באותיות אחע"ה ובנלוות אליהם. והם בטעותם החטאים בנפשותם. לא ישמעו לקול המורה אותם. עכ"ל חמי ז"ל. ולמען השכילך וללמדך פסוק שמ"ע ישרא"ל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד שהוא יחוד השם יתברך באמת באותיות ובנקודות ובטעמים ובקריאתם ובכתיבתם בצרק ובמשפט ואמת י הארכתי בכל אלה. לכבוד ה' ולתפארת. ואף שכבר גם חברתיו והאהכתי בזה בחיבורי רקדק יצחק שקראתי על שם חמי ז"ל הנעלה העלה למעלה: תם ונשלם: