סוד הלכות טריפות דע בני ששבעים מיני טריפות יש וכולם נגררים ונכללים בשמונה והם דרוס"ה נקו"ה חסר"ה נטול"ה פסוק"ה קרוע"ה נפול"ה שבור"ה, ועליהם אמרו הל"מ, וראה והבן שני בתי דינים יש למעלה ומלך עליהם ושוטר תחתיהם שופטים ושוטרים תתן לך, המלך הוא בינה והשופטים חסד ופחד ות"ת מכריע ביניהם, ולמטה מהם הם נצח והוד ויסוד מכריע ביניהם, ולמטה מהם השוער הנקרא ורדא סומקא, ורשעים שמוהו מלך ונגיד עליהם ומושל בעולם השפל ועומדים תחתיו מלאכי חבלה מחבלים ומיסרים נאצלו משבעים שרים, יש מהם נאחזים מצד הדין הקשה וכל מושלים בגזירות הדבר במדינה מצד הרחמים מכים בלא מות כי אין ארס במכתם, ומצד הדין מכים וממיתים כי כולם מלאים ארס השורף והממית ויעף אלי אחד מן השרפים כן דנים בחיות ובבהמות ובעופות ובאדם ובכל אשר נשמה באפו וכן דנין באילנות ובכל צומח, וע"כ בני ראה והבן התמונה אשר לפניך ותבין סודותיך ומבשרי אחזה אלהי: ועתה בני הבן וראה כתר הוא אהיה הוא חולם, חכמה הוא יה הוא פתח, בינה הוא יהו"ה הוא קמץ, חסד הוא אל הוא סגול, פחד הוא אלהים הוא צירי, תפארת הוא יהו"ה הוא שורק, נצח הוא יהו"ה צבאות הוא חטף פתח, הוד הוא אלהים צבאות הוא חטף קמץ. יסוד הוא שדי הוא שבא מלכות הוא אדני הוא חירק: והנה ח' מיני טריפות הם ח' בני קטורה כולם חיצונים ורחוקים מכים וממיתים אלא שיש במכתם מכה בלא מיתה ולכן מכים וממיתים דאני הוא הרופא כי אני ה' רופאיך, אך בני עשו חרב שלופה בידם טורפים ואינם מרחמים ויאמר מלך סדום תן לי הנפש ולכן נמצאים בדבר מכים ואינם מתים ומהם מכים ומתים, ולכן תמצא מכה בימין מכה חלושה וצלו שומרו ולא סר מעליו וקם על משענתו ועל בוריו, ולפעמים יניחנו לבדו מצד עוונו וחטאו ויכהו המחבל השמאלי מכת מות וימות, וכאשר הרבה בשמאל רפואתו קשה מאוד כי נקבו בארס הקשה מאוד הוא ארס סמא"ל, כן הדבר בבהמות ובחיות יש עליהם שרים הנקראים שוטרי השרים מהימין לפעמים מכים מכת מיתה והיא סרכא שאינה סתומה הנכללת בנקובה, ולפעמים מכים ברחמנות והיא סרכא סתומה יוצאה מכלל נקובה כי אני הרופא, ואין כן באותן השמאלים כי בכל אשר יפנו ירשיעו אלא שאלו ואלו פעולתם ברשות מלכות היא מלכות שלימה שוטר של חסד ופחד ות"ת ב"ד העליון אשר שם נאחזים ל"ה מימין ול"ה משמאל אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה והכל בדין ובצדק ואין עול, הוא שאר"ז על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלוה, ובמקו"א אמרו בסופר וספר וספור העולם עומד חסד הוא ספר ת"ת הוא סופר מדה"ד שהיא פחד ספור, הספר הרומז בתפארת הו' בו' נקודות הם ו' קצוות ומושל עליהם, ספר הוא חסד פותח רחמים, ספור הוא הפחד המזכיר ומספר עונותיהם של ישראל וכל אצילותם עומדים ומקוים מתי ינתן להם רשות. ודע בני שדין העליון אינם פוסקין מיד רק יש להם דין אחד למטה מהם והם נצח והוד ומקבלים הדין מהת"ת ויושבים ורואים ומעיינים על אותו הדין ואז דנין אותו נצח והוד ויסוד הדין ואז דנין אותו הוא הדיין השלישי ומכריע הדין או לזכות או לחובה כפי העונות או הזכיות ואז גומרים שם הדין אם להחיות או להמית, ואחר שנתיעצו ופסקו הדין אין ביטול והפרה רק ממדה הנקראת מי הוא שנאמר ה' צבאות יע"ץ ומ"י יפירנה וידו הנטויה ומי ישיבנה, והכוונה הואיל ונגמר הדין ע"י נצח והוד והצדיק שהם צבאות הבינה, לא יפר אותו רק הבינה הנקראת מ"י. לאחר שנגמר הדין והסכימו כתר חכמה בינה חסד פחד ת"ת נצח והוד ויסוד אז מוסרין אותו למלכות שבא הנקרא מדה"ד וב"ד הרפה, ואם נתחייב פוגע בו ע"י המחבלים ואם זכה משפיעים לו ברכה עד בלי די בו בהן כח המתנועע, ועליהם נאמר ורחמיו על כל מעשיו כי לא תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, ורבינו הקדוש ריחם על החולדה וריחמוהו מן השמים ודע שדין זה תמצאהו גם באילנות ובצמחים דענף עץ אחד חציו יבש וחציו רענן מצד המכים כפי הדין ועיר הנדחת חייבי שריפה יזמינם הקב"ה בעץ וישרפו עם העץ ונהי בעינינו כחגבים ומשם כנמלים והכל בדין צדק, לכן בני כ"מ שנמצא דבר הנכלל בח' טריפות או ספק תחמיר עליו כי מכת בני קטורה שלוח ונגוע וישלחם אברהם. ועשו הלך ולקח את מחלת בת ישמעאל רעה חולה. סוד הלכות טריפות ועתה נבאר כל דין של טריפות וכל איברי הבהמה וורידיה כולם יתבארו בסדר החומש בעז"ה. ודע בני דכד שמע רבא ניקבה הריאה טריפה אמר רבא הני תרי אוני דסריכי אהדדי לית להו בדיקותא לאכשורא, ונראה ל"ש כסדרן ול"ש שלא כסדרן טריפה, א"ל ר' וכי הסירכא מזקת ומאי איכפת לן מהסירכא להפסיד הבהמה וכ"ת משום שאין הסירכא בא אלא מחמת הנקב שהריאה שואבת כל מיני משקין ולפעמים שואבת מים רעים וניקבת והמשקה יוצא דרך הנקב ונתחזק ונעשה קרום עב וחזק, קשה לי על זאת וכי המים דרך הקנה יורדים הלא דרך הוושט יורדים והולכים בכרס וכל האברים סופגים אותו כספוג וניזונים וכמו שהריאה שואבת כן גם המוח שואב ולמה לא ניחוש לבקש גם המוח שמא ניקב המוח ועלה בו קרום ואינו סותם כי אין מקום להאחז שלא ינתק אלא ע"כ אינו מחמת מים הרעים שהריאה היא סתומה וחתומה, וא"כ סרכא זו מאין ודאי מחמת חולה והיא ממחלת מצרים והחולה הוא שניקב הריאה ולחלוחי הריאה יוצא דרך שם ולפעמים יעשה הסירכא בלא נקב מצד הלחלוחית והסירכא הנעשית מחמת נקב אם נדבקת במקום רביתייהו מכה חלושה היא ורפואה ע"י הסתימה שסתם הסרכא ולא ניקבוה אלא לצערה ולשלם עונה כי לא שלם עון האמורי עד הנה, ובלבד להיות הנקב סתום מכל צד ומכל פנה שאם אינו סתום ולא בא הקרום לסתום מכה מאצילות סמא"ל הוא מכת מות לכלב תשליכון אותו, ואם דברי רבא אין להם חילוק דבכ"מ שנסרכו אפי' אונות וכסדרן טריפה אלא אימת אין לחוש כשבדקוה והנקב סתום מכל צד, אבל אם בדקוה בנפיחה והסרכא אינה סותמת אלא הרוח יוצא לא אמרינן היא נסתם למחר ולמחרת יום ואין לחוש כי כשם שהסירכא מתעכבת כן מתרחב וכבר דחוה לכלבים ואינה נכנסת ע"י אכילת ישראל הקדושים, וה"ה אונא באומה כסדרן דלמא האומה נקובה ומלכות הרשעה הכתה לאומה הרשעה גרושה ודחויה ואסורה כי אין לה סתימה להחיותה, ואין לומר האונה נקובה דצריך בדיקה בנפיחה ונר אלהים חופש כל חדרי בטן ואנן לא בקיאינן ואצ"ל סרכא במקום רביתייהו עיניה נעורות וצריכה בדיקה חלילה כי הוא אסורה ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה. וראה והבן ר' דרבא חס ודחה הברייתא מפני כבודו של מקום והבאים אחריו דקדקו דיוק אחר דיוק מדבריו להכניס הדחוי ואמרו התורה חסה על ממונן של ישראל ולא אמרו במקום אסורה א"ל קב"ה אל תקרב הלום, והבן ר' מה עשו מחיבת בשר על סיר הבשר ולא זכרו תענית ר' צדוק ארבעים שנה בלא בשר, א"ל בני מה עשה קב"ה הבדיל בטרפשא הנקרא רקיע והבדיל בין איברי מאכל ובין הריאה אשר אית לה ה' אוני הרומזים בה' אצבעות היד וכף היד הוא האומה אומא רבתי תלתא מימינא ותרי משמאלי ואין כאן מקומו, אמר רבא ב' עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן, והכוונה כי החיצונים לעולם אדומים עשו הוא אדום והפנימים נעלמים ולבנים ולכן אם גרמו עונותיו והחליפו צורותיו יצאו מכלל מחצבתם הכוהו מכת אכזרי בלא שום רחמים, וכן בקורקבן דינו כדין וושט שאם נתחלפו קרומותיו טריפה דקורקבן נמי החיצון אדום והפנימי לבן, אבל בנקב אין דיניהם שוה דקורקבן זה שלא כנגד זה כשר ואין כן בוושט. ואומא הנסרכא טריפה ואין לומר שמא מלחלוחית הדופן נעשית הסרכא ונסרכא באומא כי יש לחוש שמא מהאומא הוא. וא"ר נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה כשרה והוא במקום חיתוך האונות במצר החזה בין באומות ממש בין בגבן ואינו ר"ל ע"י הסירכא דא"כ יש לחוש שמא הסירכא אינה סותמת כל הנקב דשמא הנקב רחב וצריך בדיקה בנפיחה, הכי הוה ליה למימר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה ה"מ אם עולה בנפיחה אלא מדלא אמר הכי ש"מ דלא ע"י הסרכא קאמר אלא שהוא דבוק וסביך בבשר והבשר סותמו, וליכא מאן דפליג דודאי סותם כל הנקב ואין צריך בדיקה ומה מאוד צדקו דברי רבינא שהיה ראשון וקדמון יודע ומכיר ואומר והוא דסריך, ואין לומר סביך וה"ה סריך וא"כ ישמיענו בסריך וכ"ש בסביך בבשרא אלא ודאי סביך דוקא כשר משום דאין צריך בדיקה ומדקתני בבישרא תפשוט אפי' סביך בבשרא ובצלע אפי' סביך בצלע מעט מן המעט טריפה ואצ"ל דסביך כולו בצלע, ועל ידי סירכא אל תזכירנה, ומדסבך בבשרא דוקא כשירה ש"מ כ"מ דסביך בין בטרפשא בין בשומן הכל טריפה ואצ"ל בסביך שהם טריפה כי הכת הבא מבני עשו לקחוה לעצמם ודוקא דסביך בבשר שבצלעות אבל סביך לחוץ דמי כסביך לשומן הלב וטריפה. אמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה כשהבהמה תלויה ברגליה הולך לבדוק ומשים ידו הימנית בצד ימין יש שם ג' אוני בימין ותרתי בשמאל ואי חסר שאין בריאה אלא ב' בימין וב' בשמאל טריפה, ואי חליף שיש שלשה בשמאל ותרי בימין טריפה ואי יתיר שיש ארבע בימין וב' בשמאל טריפה, א"ל ר' תינח ניקבה דמכה חיצונית היא אלא כי הני מאי איכפת לן, וכ"ת כנטול דמי הלא אנו רואין דאינו כנטול אלא עומדות בריא כאדם שיש לו ששה אצבעות, א"ל בני דשרי רבא נפצלו ונאצלו מב' אונות גדולות והנה בין הכל ז' הוא ההיקף באמת עם האם ששה בנים עם אמם אלא שוורד קטן מכוסה וטמון בכיס ומכוסה בצד ימין תחת ג' אונות והיא הנקרא וורדא סומקא, והנה הבנים האלה יש להם שלוחים הרבה ופועלים כפי המקבלים ולכן אם הבהמה ההיא הפך סדרם דחוה כי ג' מימין בעינן תפארת נצח יסוד ותרתי משמאל פחד והוד, וורדא סומקא לקץ הימין תחובה ומכוסה ואומות גדולת בינה וחסד מלך מטה כלפי חסד, וא"כ בני בהיות הבהמה בריאה וטובה וצורת דוגמתה שלימה בלא חסרון ויתרון וחילוף ובלא ניקב ובלא חולי אז היא ראויה וטובה היא בעיניו, ובאמת הנה היא ראויה להאכיל לקדושים קדושים תהיו כי קדוש אני, ואם נמצאו לה דברים הפנימיים מבלי סדר וצורה בריאה חיצונית היא שאין להם סדר כמותה לקחוה לעצמם אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, וא"כ שים כוונתך בכל יכלתך והסיר העוורון מעיניך והבן שאף אם נמצא אונא יתירה אפילו בדרי דאונא מחוץ למחנה מושבה לא תגרע ולא תוסיף, ואי אית ב' וורדי סומקא באמת לא אפשר הגבירה להיות עם אמתה גרש האמה, לכן בשתים טריפה ואצ"ל בהיותה חסרה משם ואינה נמצאת שם כלל דודאי חסרה היא ממקומה שמוני נוטרה את הכרמים וע"כ טריפה עד היותה שלימה בצורתה, ואם הורדא סומקא סרוכה בכיסה אף כי הוא מקום רביתה אין לה תקנה ותקע כף ירך יעקב סירכתה ונקובתה בגוף הצדיק ויזרח לו השמש ואין לו תקנה, ואל תראה בהמה שמינה טובה ורעננה והיא מלאה סרכות מה לה ולצרה כי בריאה היא כי החזיר שמן הוא ממנה והאומות בריאים וחזקים ממנו בשר חמורים בשרם והם חיצונים וטמאים ומתתקנים בישראל הפרושים הקדושים כי קדושים הם, והזהר בני שלא לצרף וורדא סומקא להשלים האונות בהיותם חסרים כי שם מקומה מכוסה בכיסה, גם אם הוורדא סומקא החליפה מקומה והלכה וישבה בשמאל ונתחברה עם הדין והנה הרי חשך עליה וסור מרע כי טריפה היא, כמה היה רבא בקי בטריפות מצד שבר"א גברא ויודע ומכיר סדר איבריו וחלאיו ומכותיו הוא שאמר ב' בועי דסמיכי אהדדי לית להו בדיקותא לאכשורי, דע בני כי השחין הוא דבר השורף שחין פורח אבעבועות ניקוב ופיגול כי המכה מצד סמא"ל ועל חרבך תחיה הוא עשו הרשע, ובאמת ניקב הריאה ועשתה שחין ויצא מעט ונעשה קרום ודרכו של שחין בכ"מ שיגיע עושה פרצה ולכן צמח לה בועה אחרת קרובה ואחוזה באחיזתה, וכיון שניקבה עד שחין עושה ופועל פעולה אף כי עלה קרום וסותם הנקב עד שנופחים אותה ואינה מוציא רוח כיון שקרום הבועה הוא דק יפול ויפתח בלי ספק, והנה טריפה וניקב כמשפטה לקחת אותה לחלקה תן לי הנפש ובועה אחת ונראית כשתים כגון שאין בשר בריא כחוט השערה מפסיק ביניהם אזי נוקבין אותה בקוץ אי שפכי אהדדי חדא היא וכשירה דוודאי לא ניקבה הריאה וקרום הריאה גופה נעשה בועה ואינו בועה מחמת שחין רע וכשירה כי היא מכה רפוייה והניחו לה חיים וכשירה ולא צמחה שם רק לצערה ולנקות עונה ולכן היא כשירה ואי לא שפכי אהדדי ב' הם וטריפה. וכן בועה בשיפולי הריאה ל"ש באונא אי באומא או בוורדא סומקא היא הנקראת עינוניתא דוורדא אם יש בשר בריאה המקיף את הבועה אפי' משהו משפת הריאה דינה כדין בועה אחת וכשירה ואם לאו טריפה, אינך רואה בעיניך כי חטפו קצת משפתה חיה רעה אכלתהו ונשאר הרושם ונעשה שם שחין כי דרכם להשליך ארס והשחין הוליד הבועה בחסרון שפת הריאה עכ"פ נקובה וחסרה היא ואין לה תקנה, ואם יש בועה היוצאת מעבר אל עבר הריאה ונראית הבועה לגו ולבר בכ"מ שהיא טריפה, על זו המכה נאמר גם כל חלי וכל מכה ואין מקיפין בבועה לקרב אותם ולראותן אם הם דומים אף בזמן שהיו בקיאין בהקפה, ואם נמצאת הריאה נקובה במקום שיד הטבח ממשמש תלינן ביד הטבח ובלבד שלא יהא שום ריעותא במקום הנקב, דאם יש שם ריעותא כגון בועה קטנה או שינוי מראה או איזה דבר שיוכל לתלות בנקב אמרינן בוודאי לא נקבו הטבח וטריפה, ואם נמצא הנקב במקום שאין יד הטבח ממשמש אע"פ שהריאה בריאה במקום הנקב טריפה ואין מקיפין בזמן הזה בשום דבר. וכן אמר רבא מקום אטום בריאה מביאין סכין וקורעין אותה אם יש שם מוגלא א"כ מה שהוא אטום מחמת מוגלא הוא וכשרה ואם לאו מניחין עליה קש אי מבצבצא כשרה ואם לאו טרפה, דהא מקום אטום שאינו עולה בנפיחה, דע כי כפי משמושם שהוא קשה כן הכוהו במקום קשה והמיתוהו ואין מום של מכת מות עולה בקדשים, ובזמן הזה לא בקיאינן לבדוק מקום האטום בשום ענין כי אוהבי בשר יקילו דנמצאו מקום לסמוך ולהתיר שלא כדין הבשר עודנו בין שיניהם רק אם נמצא שם מוגלא כשרה, וכן טינרא והן בועות קטנות קשות כסלע ויהיה המראה כמראה המוגלא אפי' מוגלא ליחה אלא שיש לכוון שלא להיות הליחה סרוחה ורב כהנא אמר ריאה דדמיא לכבדא כשרה כבשרא טריפה. דע לך בני שמלאכי חבלה תחתיהן שרים רבים וכל שר תחתיו אלף אלפים שוטרים ונוגשים ומראיהם פני זעם מהם שחורים כדיו ומהם אדומים כבשר, וכולם יש להם דברים גשמיים המושלים בהם וכנגדם יש מלאכים מלאכי רחמים מושלים בדברים הנקיים והטהורים ולכן ארז"ל אסור להרוג חתול שחור בעבור דאית לה שר שחור מראיתו. וכל עבדיו מזיקין וודאי. וכן ארז"ל שלא לשחוט אווזים בזמן שיש לשר שלהם הממשלה והכח והוא חודש שבט כי הממית ימות, ולכן יש לדקדק לחוש ממראות הללו אשר הם מראות חיצוניות ונמצאת בריאה מכת טרייה ואין לה תקומה היא שאמר כבשרא טריפה הוא מראה חיצונית וכן שחורה כדיו, ודע שרבא אמר אם הריאה אדומה ושבה מראיתה בנפיחה בודאי כשירה ואם לאו טריפה וגם אם יבשה הריאה במקום אחד והיא נפרכת בציפורן טריפה דמכת מות הוא בריאה. שני קרומות יש לה לריאה ניקב זה בלא זה כשירה כי אין זו מכת מות אלא לצערה, א"ל ר' ולא די לריאה להתקיים בקרום אחד, א"ל קרומות הריאה כנגד הווי"ן קרומות המוח כנגד כתר ובינה והכל דוגמת ההכנה, ריאה המלאה צמחים כשירה ובלבד שלא יהיו מוסרחים שעל סרחון נאמר ויצאת שמה חוץ וכסית את צאתיך, וגם דע בני בהיות קרומות הריאה וסמפוניה חיים וקיימים אף כי בשר הריאה נמוח ונשפך כמים כשירה כי אין נפשה תלויה בבשר הריאה, ולא הכוה אלא לצערה הואיל וסמפוניה קיימים הוא שהורה ר' יוחנן וכל גדולי הדור כשחלה ר' חנינא והלכו לבקרו והביאו לפניהם ריאה שנשפכה כקיתון והכשירוה ע"י בדיקה, וגם דע בני שאם נפחו הריאה ועיינו בה בכל צד ופינה ולא ראו עליה שום ריעותא ואח"כ חתכו הריאה ונמצאת מחט בתוכה אמרינן הואיל והריאה שלימה הקדים קנה לוושט ובא המחט דרך הקנה והסמפונות ועומדת שם ובא לה לקבל צער ממנה ואינה ממיתה ע"כ היא כשירה, ואם לא עיינו בריאה ונחתכה ונמצאת המחט ר' אמי הוא שאמר טריפה כי באה מבחוץ ונקבה ונכנסה להמית, וכן מחט שנמצאת בכבד יעיין בכניסתה בוושט שמא ניקבה, וגם המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ טריפה, ודע שבית הכוסות הוא סוף הכרס ועשוי ככובע והמסס מחובר בו וסביב סביב לחבורו כשאתה מבדילו יש דופן לזה ויש דופן לזה ויש נקב ששופכים המאכל מזה לזה ואם ניקב זה בלא זה (במקום חיבורם כשירה ואם נקבו זה בלא זה) לחלל הבהמה טריפה, וידעת בני שמקום קיבוץ המאכלים ששם לוחמין לעולם להזיק ואם הזיקו בבהמה במקום ההוא אין לה תקנה, וכן הכרס והדקין שניקבו טריפה, ודע בני בהיות הבהמה מחוייבת לצער המכים מולידים בריאה שלה מורסא והיא תולעת ואינה יוצאה לחוץ רק עומדת בפנים כ"ז שהיא בחיים כי שם מקום חיותה ומצער אותה, וכשנשחטה ומתה ויצא הדין נוקבתו ויוצאה והבהמה כשרה, וגם דע לך שמה שברא הקב"ה בבהמה כנגדו ברא בעוף, וכנגד הכרס והמסס ובית הכוסות ברא לו גגו של זפק וזפק וקורקבן, ואם ניקב גגו של זפק במשהו טריפה, ואיזו גגו של זפק זה הנמשך עם הוושט כשהעוף מושך צוארו אבל שאר הזפק אשר שם האוכל אם ניקב כשר שעיכול המאכל בקורקבן ושם הנקב מטריף, ואם ניקב תורבץ הוושט והוא שחותכו ועומד במקומו כרב ביבי אם שם ניקב במשהו טריפה. ודע שהקנה והוושט מחוברים וא"ר יוחנן אם נפרדו ברובן טריפה כי אין פירוד בצינורות חלילה רק אדוקות ומחוברות כי האהל אחד, ודע כי ג' קנים המתפצלים מהקנה אחד לריאה ואחד לכבד ואחד ללב נקובתה במשהו כי הם חיותו, ומאחר שניקב קנה הלב מהלב וכן הכבד וכן הריאה (טריפה), וכן המוח יש לו ב' קרומים אחד דבוק לעצם הגולגולת והאחד המוח מונח בו ואם ניקב העליון ולא ניקב התחתון כשירה אבל אם ניקב התחתון פסולה אע"פ שלא ניקב העליון, ודע שהמוח הוא כעין יו"ד הרומז בחכמה והוא נשמר מקרום שהוא מונח בו הוא קרום הבינה אבל הקרום הדבוק בעצם לא שייך שם שום נזק אפי' אם ניקב, וגם המוח עצמו אם ניקב ע"י שלפוחית של מים והוא ככוס שהמים מקובצים שם והכוס הולך ומתגדל ומקלקל המוח וטרפה כי הוכה מקום חיותה של בהמה ואז היא כמו שוטה כי השטות הוא מקלקל המוח, ואם נמצאו מים במוח ואין מוח בריא מקיף המים מכל צד ומלמעלה ומלמטה כמטבע המכוסה בארגז המים יתגברו על המוח וטריפה שהרי טרפוה ולקחוה, אבל אם המים מכוסים מכל צד ודאי צער בעלמא הוא וכשירה, ואם המוח עצמו נשפך כמים או כדונג טריפה, אבל אם ניקב המוח והקרום שהמוח מונח בתוכו קיים כשירה וקרום שהוא בעיגול המוח אמרו נקובתו במשהו אבל מהפולין ולמטה הנקרא חוט השדרה בהפסק ברובו טריפה ולא במשהו אבל הפולין עצמן במשהו, והרוב שאמרו רוב עורו אבל רוב מוחו כשירה שהעור מדביקו, ודוקא בנפסק כשירה אבל נשפך כקיתון הואיל וחוט השדרה משענת הגוף א"כ היכן ישען הגוף, ולכן יש לך לדעת כי בוודאי המיתו אותה וטריפה, ודין השדרה עד בין הפרשות ולמטה לצד זנב משם ואילך אם נפסק כשירה והפרשות עצמה כדין השדרה ולא כדין האליה. ודע בני על שהיצר בזו השמטה גובר ברא הקב"ה באדם מרה אשר ממנה הרעה קראן לי מרה וידבקה בכבד, ולכן א"ר יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה אבל אם ניקב הכבד כנגד המרה טריפה שאין למרה מקום ומנוחה, וקשיתא (והוא גרעין של תמרה) שנמצאת במרה בכל אופן טריפה, וגם דע לך שבכ"מ שיש נקב וחלב טמא סותמתו אינו כלום כי בהיות הכהן טמא אינו מרפא הנגע, אבל חלב טהור סותם חוץ מחלב הלב וחלב כרכשתא אע"פ שהוא טהור אינו סותם, וחלב חיה כל שכנגדו בבהמה אסור אינו סותם. אם נפלה מן הגג ולא הלכה ולא עמדה על רגליה ושחטה קודם שתשהה מעת לעת טריפה דחיישינן שמא נתרסקו ונתפרקו איברים ממקום חיבורן אע"פ שכל האיברים שלמים יש לחוש כי היא מתן לעזאזל בוודאי, ורב הונא הוא שאמר הניחה בגג ומצאה בקרקע ועומדת על רגליה ודאי אין לחוש אבל אם היא רבוצה יש לחוש משום ריסוק איברים. וכן ב' שוורים המנגחים זה את זה אם נפלו על הקרקע יש לחוש אבל כשמפילין הבהמה לשוחטה אין לחוש כי נועץ צפרניו בקרקע עד שמגיע לארץ, ואם הכה הבהמה לאורכה מראשה ועד סופה אין לחוש משום ריסוק איברים אבל אם הכה אותה לרחבה חיישינן. ודע בכל מקום שחיישינן משום ריסוק איברים אין צריך להשהות מעת לעת אלא צריכה בדיקה נגד כל החלל וגם כל איבריה כשמואל. ובכ"מ שהכשירו חז"ל בבדיקה כגון דרוסה נפולה ושבורה בזמנם איתא בדיקה שהיו חכמים גדולים אבל הבאים אחריהם אין שום בדיקה מועלת וטריפה, ואין לנו לבדוק הריאה רק משום דרוב נינהו שנהגו אבל שאר טריפות לא בדקינן אי לא שנפל בהו ספיקא ואי נפל בהו ספיקא לא בקיאינן וטריפה, ודוקא גדולים רובן טריפות, ואם הוציא הריאה בלא בדיקה ונאבדה זיל בתר רובא וטריפה אבל טלאים קטנים דרובן בלא סרכות כשירה אם הוציא בלא בדיקה, האמת אם היה בא לידי הייתי מטריפו דיש לחוש למיעוטא ומוטב שילך הוא לחוץ ממה שילך האוכל, ודע שאם נשברו רוב צלעותיה והם כ"ב צלעות שיש להם מוח י"א מכאן וי"א מכאן ול"ש י"א מכאן וא' מכאן ול"ש ה' מכאן ה' מכאן טריפה, אבל ששה מכאן וששה מכאן אם הם צלעות שיש בהם מוח טריפה ואם לאו אע"פ שהם הרוב כשירה, אמר שמואל נעקרה צלע מבוכנא דאסיתא, דראש הצלע התחוב בחור קורא בוכנא, והחור שראש הצלע תחוב בו קרוי אסיתא ואם נעקר הצלע בלא חוליא או חוליא בלא צלע טריפה, ולאו דוקא חוליא שצלע תחוב בו אלא אפי' חוליא שלמטה אין לה תקנה הואיל ונעקרה, אבל אם נעקר צלע שאין בה מוח הואיל והחוליא קיימת כשירה. ודע בני שכשם שקיום העולם בכ"ב אותיות התורה אשר ב"ך אתפאר ישראל כן קיום האדם והבהמה אדם ובהמה תושיע בכ"ב צלעות וכשם שבחסרון אות אחת איזו שיהיה העולם מתמעט ויחרב כי ישאר בא"ך וישאר א"ך נח כן בחסרון אחת מהצלעות לא יוכל להתקיים אדם ובהמה והנה קרשי המשכן באדנים תחובים כבוכנא באסיתא כן הצלעות בחוליות תחובות, וכשם שהקרש בלא אדן ואדן בלא קרש המשכן בטל כי אין האהל שלם, כן הצלעות בלא חוליא וחוליא בלא צלע הבהמה אסורה כי היא שבורה ובעלה אין עמה. בא וראה שיני האדם הם ל"ב ויש להם ל"ב צנורות נגד ל"ב נתיבות חכמה וכפי עונותיו מכים צינורותיו ויכאב שיניו ויצטער, כי יש לשאול למה יכה זה השן ולא זה אלא לכולם יש כח כנגדם והכל בצדק, ולכן בהיות האדם חכם ונבון ועושה ל"ב שיניו המקבלים כח מחכמת המוח והוא השיב חכמתו ובעט בו ובחר היותו בהמה בלא חכמה ובינה הקב"ה מלבישו עור בהמה בלא שיניים שלא ידע בין ימינו לשמאלו בהמה גסה. אם בא ארי ודרס את הבהמה או נץ ודרס עוף מטילין ארס ונוקב וממית כארס נחש. ודע בני שבזו הדריסה יש להחמיר בכ"מ הואיל והארס נוקב וממית וא"כ דריסת הזאב אך בגסה נוהג, וחתול ושועל בגדיים וטלאים, דבכל מקום שימצאו הטמאים טהורים בחזקה הורגים וממיתים, אך החולדה הרשעה הטמאה דורסת בעופות, והנץ הקטן דורס עוף גדול ממנו, אך שאר עופות הדורסים דורסים בעוף כמותם ולא בעוף הגדול ממנו, והכלב אף כי דורס ואוכל אינו דורס להמית, ואין דריסה לא ביד ולא בשן ולא שלא מדעת ולא בהכנסת הציפורן אלא כשמוציאו, וראה בני והבן שכל הטריפות קונסין את עוברי דת המלך וטורפים המחוייבים להתקיים המלכות ואף האדם כשנתחייב בטריפות החיה אז הצל סר מעליו ונטרף, ולכן בכ"מ שיש ספק בדרוסה אל תביאה בהיכל הקודש כי היא דחויה מצד הטורף ואם לא יהיה הטורף ראוי לקחת הדין מהנטרף והנטרף חייב להטרף קב"ה אינו מזמינו בידו, הוא שאמר הש"י לאיוב התצור ללביא טרף כלומר התוכל להזמן רשעים ביד הטורף לקבל דינם. ושיעור דריסה במשהו אפי' בקנה שפסוקתו ברובו כי הארס שורף ומחריב והלכך יש להחמיר, ואפי' שלא ראינו ארי נכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגופו של אחד מהם חוששין ולא אמרינן בכותל נתחכך, וטחול שניקבה בעוביה נקב מפולש טריפה, וכוליא שלקתה בחריץ שבו הלובן טריפה, וכן אם נמצא בה ליחא אע"פ שאינה סרוחה או שנמצא בה מים עכורים או סרוחים אע"פ שאינם עכורים טריפה, רק אם נמצא מים זכים ולא סרוחים (אז כשר), וכוליא שהקטינה בדקה עד כפול ובגסה עד כענב בינוני ה"ז טריפה, ודע בני שיש דברים בגוף האדם ומתנהג והם ל"ב מנין שינים כמנין ל"ב פרקים שבאצבעות הידים גם אצבעות הרגלים ויש מהם שאם נטלו ונלקחו יחיה האדם עם האחרים ואם נקבו ימית כגון הטחול והחוליא שאם נטלו כשר ואם נקבו טריפה שהנקב באיברים הללו מטמא ואוסר כי היא מכה מכח סמא"ל, ואלו הן הל"ב נתיבות הקנה הריאה הכבד המרה חלל הלב תורבץ הוושט קיבה כרס המסס בית הכוסות דקין שני קרומות של מוח מעיים גגו של זפק קורקבן טחול כליות בצים האמה של שתן ושל זרע והרחם חצר הכבד כיס הלב, וב' עורות יש לו לוושט וב' קרומות לריאה שבאלה האברים החיים מתנהגים מהם ניטלים וחיים מהם ניקבים וחיים כן ההיפך, וכולם מצד הממונים המכים, וצומת הגידים יתבארו בעזה"י בתלמוד נעלמו הלכותיו ודיניו. וגם אמר בשר החופה את רוב הכרס שנקרע רובו טריפה והוא מקום שקורע טבח להוציא את המעיים וכן אם נשמט ירך של עוף או נשמט גפיו דלוי הוא דאמר כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כולם הם בעוף, א"ל ר' נשוב לענינינו מאי האי דכתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, א"ל תרי מילי הוו ובשר בשדה כולל בין בשר שיצא חוץ למקומו דהיינו בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו הוא הנקרא בשר בשדה ואסור אותו האבר, וכן בשר שהוא על השדה כלומר הראוי להשליכו לחיות השדה והם מה שמנו חז"ל, וגם טריפה שנטרף ממש לא תאכלו, א"ל ר' תימה שכולל ב' דברים הוי ליה לאו שבכללות ואין לוקין עליו ולמה תנן אלו הן הלוקין האוכל נבילה וטריפה, א"ל בני תרי מילי דומין לא הוי לאו שבכללות כעין לא תאכלו על הדם שכולל תפלה ונטילה וקבורת מת דברים שאינם דומין, א"ל ר' אדרבא כל הסרכות וכל הטריפות התיר הקב"ה כי מדה היא בשר בשדה כלל כל בשר הנמצא. טריפה פרט דוקא שנטרף מחיה רעה, א"ל בני שפיל לסיפא דקרא לא תאכלו חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט כולל דרוסה נקובה חסרה ונטולה קרועה ונפולה פסוקה ושבורה שדרכה של חיה רעה לעשות כל אלה אף כ"מ שתמצא מח' טריפות אלו אפי' אינם מחיה לא תאכלו, א"ל ר' ואימא סיפא לגלוי רישא שלא תאמר בשר כל בשר במשמע אפי' שאינו מחיה ת"ל טריפה כל טריפות חיה אמרתי לך, א"ל בני א"כ רישא ל"ל יכתוב טריפה לא תאכלו, א"ל אי הוה כתיב טריפה לא תאכלו ה"א אפי' טרפו וחטפו אדם מחבורו והשליכו בכעסו לא תאכלו ת"ל ובשר בשדה טריפה ומי שטורף ועשהו בשר בשדה. א"ל לעולם ישתוק מבשר בשדה ואנן נדע שהוא טריפת חיה מיוסף דכתיב טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, א"כ ע"כ לדון בדין כלל ופרט וכלל, א"ל א"כ בשדה ל"ל יכתוב ובשר טריפה לא תאכלו, א"ל דיבר הכתוב בהווה, א"ל הווה להקב"ה למה לו אלא בשדה לאו להווה איצטריך, ותו דכתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וכ"ת לתרי מילי אפ"ה דרוש ובשר טריפה ובשר בשדה דקאי בשר על שניהם, א"ל בני מי סברת דהא שדה שדה ממש הוא אלא שדה של תפוחים, והכי אמר ובשר שהוא בדין ובקושי טריפה הוא כלומר לכחות הטורפים הוא ולא תאכלו, ומשה לא ידע ובשר בשדה מה הוא, א"ל קב"ה דרכה של דין הוא השדה הוא הח' טריפות ובהם נכללים ע' טריפות כנגד ע' שרים ע' סנהדרין ע' נפש ירדו למצרים ע' תמרים ע' אומות וישראל אומה יחידה כי לי בני ישראל עבדים והייתם לי סגולה, אמר קב"ה אני יחיד ואתם אומה יחידה קדושים תהיו כי קדוש אני וכל דבר הבא מכח ע' שרים תדחוהו כי ידוחוהו מחוץ למחנה מושבו, וזה שאחז"ל הלל"מ, וראו חז"ל שסירכא מצד נקב ונכלל בנקובה ודחוה וקראו אסמכתות נינהו, ועליהם אמר הנסתרות לה' אלהינו שהדברים שהם סתומים כולם הם לשם והנגלות לבני אדם מהם ליזהר ומהם לעשות, א"ל ר' ו' ובשר למאי איצטריך, א"ל בני הכי אמר בשר הוא הו' של שדה והכוונה בהיותו בלא חטא ועון הוא של ו' ועתה שחטא הולך מדחי אל דחי: