סוד מחצית השקל וגם אמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעט ממחצית השקל ונתעוררו חז"ל לומר אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יבקש צדקה ויתן חצי שקל ואם לא יתנו לו ימכור כסותו ויתן ואז בע"כ יכסוהו והעמידוהו במ"ע לתתו בכל שנה ושנה, א"ל הראית ר' כל העולם של הקב"ה ואינו שבע עד שיקח מכל אחד חצי שקל, א"כ בשר ודם איך ישבע מכל ממון שבעולם, ואמר שלוקח אותו לכפר על נפשותיכם שומו שמים על זאת הוא צוה לא תקח שוחד והוא לוקח שוחד ואם זה חייב איך יתכפר בחצי שקל, וראה ר' למען השם מה רעה נעשה לעניים שע"י שכתוב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט העשירים מוצאים טעם בגלות ואין מסייעים לעניים ואומרים הקב"ה עושה כן, א"ל בני ולמה לא תתמה על היותה חצי שקל דוקא כסף ולא זהב ולא נחושת, אלא הכוונה הוא כך בזמן הפקידה שהוא קודם ניסן זמן הרחמים כל השטנים וכל המקטרגים לפני השם לקחת את ישראל להרוג ולהשמיד ולאבד מצד עונותיהם, וע"כ אמרה הבינה אשר שם התביעות והדינים לתת כל אחד עשרה גרה כסף להשלים כל העשר ברחמים וע"כ הוא כסף. והנה אזהרה לעשיר שלא ירבה עשר ולא י"א ואזהרה לעני שלא ימעט עשר ולא תשע וכולם באים בבינה ויורדים בעטרה וזהו תרומה לה' להעלות כנ"י הנקראת תרומה לה' הנקרא כ"ע ואז תהיה תרומת ה' שכנ"י עם הת"ת, וזהו לזכרון לפני ה' וע"כ אמר פעמיים לכפר על נפשותיכם חד לכנ"י וחד לנפשות ישראל הגשמי, משם ואילך אין הברכה יוצאת בחוץ ואין עין הרע יכולה לשלוט בהם ולהזיק להם זהו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך, וע"כ עני המתפרנס מן הצדקה חייב בצדקה יכלל עצמו פן יצא מהכלל ויחול על המותר שע"י זה נכלל עני העליון בכלל הכסף והמות הולך באומות, וע"כ יזהר שלא יתן היום ד' גרה ולמחר ו' רק הכל בבת אחת כל העשר כי מעט מורה קיצוץ, וקרא השקל כ' גרה שלא יפריד בין הדביקים הם הד"ו פרצופים כ"א כלול מעשר ואח"כ עשרה גרה כ"א לחבר כל העשר, ובאמת בני חייב אדם לעולם להכריע הכף שלא להורות מחצה על מחצה כי אדרבה הרחמים גוברים ומכריעים ואם לא תכריע הכסף לא היו מקבלים כי אינו מקובל, ותניא הכל חייבים במחצית השקל כהנים לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים. אל"ר נשים ועבדים וקטנים תשלוט בהם הנגף. א"ל האנשים מגינים עליהן. א"ל אמאי לא יביאו. א"ל בתורת חיוב אין צריך שכולם אנשים והאהל אחד מ"מ אם הביאו ורצו לכלול עצמם מקבלים אותו ואם רצה האב לכלול את בנו הקטן ונתן בעדו אין להוציאו יותר שאם יוציא אותו הנגף לפניו כי הודה עליו בעשותו פעם אחת. ובאחד באדר מכריזין על השקלים בין בארץ בין בח"ל רק בהיות בהמ"ק, וכל זה למה כדי להכין כ"א חצי שקל להיות מוכן בט"ו בו ואלולי זה כל המקטרגים היו מצליחים לקחת נקמות בישראל בזה החודש אלא שהשקלים הללו משפילם ומכניעם ואינם יכולים לקטרג רעה, בט"ו באדר שלוחי ב"ד הולכים בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומקבצין אותן בנחת שלא יתנו בכעס ואם אחד ממאן ואינו רוצה ליתן לוקחין ממנו משכון, ואין דין זה רק בישראלים ולוים אבל הכהנים אין למשכנם רק יתנו ברצון כי נאחזים ממדת החסד פן יהפך, ודע בני שהתיבות שבהם נותנים השקלים היו עשויות כשופר להורות צד המקבל מצד המשפיע כדין שופר שאמרתי לך, וראה שי"ג תיבות היו במקדש וכולם כמין שופר ואחר קבוצם היו מביאים הכל במקדש ושם היו חדרים ומניחים אותם בחדר א' מהחדרים וסוגרים הדלת וחותמים המסגר. וראה והבן מה היו עושים מכל השקלים היו ממלאים ג' קופות כל א' ט' סאין ומה שהיה נשאר מהג' קופות היו נותנים אותו בחדר מיוחד והיו קורין אותו שיורי לשכה, וראה והבן ג' קופות היו רומזים בג' רוחניות ולכלול בכ"א ט' ספירות אשר כללם כ"ז אותיות התורה והשיורים בחדר היא כנ"י וסוגרים וחותמים לבל יצא מהברכה בחוץ, מאז הע' שרים ריקים ופחותים ומשועבדים תחת כנ"י שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה, ובג' זמנים היו תורמין את הלשכה היה נכנס אחד והשומרים בחוץ והיה אומר אתרום והיו אומרים לו השומרים תרום תרום תרום ג' פעמים והיו ממלאין ג' קופות קטנות שכל אחת מחזקת ג' סאין, והג' קופות הללו הם נגד הזרועות ומכריע לקבל כ"א השפעת הג' רוחניות, ומוציאם לחוץ כדי להסתפק מהן עד שיכלו וכן עשה קודם עצרת וכן בתשרי, הגיע ר"ח ניסן תורמין מתרומה חדשה ואם כלו הג' קופות קודם ר"ח ניסן תורמין משירי לשכה שאמרנו, ודע שהג' קופות שאמרנו צריך להסתפק בראשונה לגמרי ואח"כ בשנייה לגמרי ואח"כ בשלישית, ודע בני שהקופה ראשונה מהג' קופות צריך לרמוז בחסד וצריך לכלול שם את כנ"י ולומר לשם א"י אשר בה נאחזין כל ישראל הקרובים והרחוקים, והשנייה יכוון לאותם שלא הגיעו שקליהם ללשכה. והשלישית על העתיד לגבות, וכל זה למה לומר לך שאלו הגיעו שקליהם ללשכה ונתראו ונתכפרו כולם, ודע בני חוץ מפר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז שלא היו באים מתרומת הלשכה אבל כולם באים מתרומת הלשכה, ואלו הם התמידים והמוספין וכל קרבנות צבור צרכי הקרבנות והעצים הנקנים והמלח שמולחין הקרבנות ולחם הפנים והקטורת ושכר עושיהם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שהיו קושרים בראשו והעומר ושתי הלחם ובגדי כהונה וחכמים שמלמדין הלכות שחיטה וקמיצה לכהנים שאין להשתכר מנכסי הכהנים כי תורה היא ואסור ליקח שכר, אלא מ"מ מתרומת הלשכה נטלו שכרן דהיינו שכר בטלה שלהם ומבקרי מומין בירושלים ומגיהי ספרים שבירושלים ונשים המגדלות את בניהם למעשה פרה אדומה ודייני גזילות כולם היו נוטלים שכרן מתרומת הלשכה, וכל צרכי צבור כגון אמת המים שבירושלים ומגדלות וחומת ירושלים וכיוצא באלו וכן מזבח העולה והעזרות וההיכל כולם הם משירי הלשכה, וראה והבן שתרומת הלשכה ושיורי הלשכה כולם מונים מאל"ף להרמיז המשכת הקופות ולעורר השפע ובזמן שישראל עוסקים באלו יעקוב מלא בו' ואז יד כל בו שהם הד"ו פרצופים משלו כשר הנאחז מחסד אשר סמא"ל סומך אליו ואז יחסר הו' מעש"ו וישאר אכלו ע"ש. שק"ל יהפך לק"ש ובית עשו לק"ש, וכשאין ישראל עוסקין באלו אז יחסר הו' מיעקב ויהיו ידו בכל וידו אוחזת בעקב עשו, וע"כ החמירו בזה לחיוב אף העני ובעוונות נעלם מהם הסוד והתחילו להתרעם בתתו ולא הורצה לפני ה', וגם נמנעו מלתתו והפכו הכונה ובלבלו העליונים ונעתק ו' מיעקב וניתן לעשו, וי לכם רשעים מה גרמתם במניעת חצי שקל כסף זכאים אתם צדיקים שאתם מעלים מתן שכרן בכוונתו ונחשב לכם כמו שקל בזמנו. סוד קידוש החודש וגם אמר החודש הזה לכם ראש חדשים ונתעוררו חז"ל לומר מ"ע בב"ד לקדש את החודש (בב"ד) אל"ר אמור לי משה אמר לישראל החודש הזה לכם ראש חדשים וא"כ במה נתקשה משה, ועוד יכתוב חודש זה לכם ראש חדשים מאי החדש הזה עם ההי"ן. א"ל בני כי אמר לו הקב"ה חדוש העטרה המתחדשת מת"ת זהו החודש ה' עם זה הוא ה' אחרון המתחדשת מהמדה הנקראת זה אות החדשה ונתקשה משה למה לא תהיה העטרה באור עצמו, וא"ל כזה ראה וקדש, הכוונה העטרה נקראת אשה בדגש כי עיקר קבלתה מפחד יצחק האש הגדולה ואז כל המקטרגים תובעים דין ממנה, ובזמן ההוא שהיא נתכסית לגמרי והיא כסויה בדין אז נותנים חלק למדת הדין שעיר ושעירים ירקדו שם, ואותה מקדשים לת"ת ישראל ואז דוחה כל המקטרגים בחוץ ונותן להם השעיר הזה שלא יהיה להם רשות להכנס ולתבוע דין כי אין רצון המלך ואז יאמר כולך יפה רעייתי ומום אין בך כי מו"ם בגימ' אלהי"ם, וזהו שאמר יעקב אכפרה פניו במנחה, ועל שבב"ד מקדשים אותה הם השוקיים והיסוד ע"כ המצוה תלויה בב"ד, כי אליהם באים עדים וחוקרים אותם אם האמת אתם יש אמת עם הלבנה אז אומרים מקודש שלא יראה שכופר במה שב"ד מקדשין, וע"כ בא אשר תקראו אתם במועדם חסר ו' וקרינן ביה אתם שקידוש הירח ניתן לחז"ל, ולאו דוקא כשמקדשין וקובעין כדין אלא אפילו טעו שכן כתיב ג' פעמים אתם וכולם חסרים ו' לומר לך אפילו שוגגים ואפי' מוטעים ואפילו אנוסים, וכן צדקו דברי ר"א בר צדוק שאמר נראה שלא בזמנו הוא ליל ל"א אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים בתחלת הלילה, כי בזמן שרואין למעלה שאין ב"ד מקדשים אותו למטה מקדשים אותו למעלה שאין עושים מעשה למטה אלא להעשות למעלה אבל אם לא עשו למטה ונעשה למעלה אין צורך למטה לעשות יותר, אל"ר בכלל העניינים מבלבלים את האדם ומוציאו מן העולם כי מאבד את נפשו, כי מ"ש במועדים שאם טעו יש לשמרם אף בטעות ושאר כל המצות אם טעו ב"ד מביאין קרבן על שגגתם, ותינח בשוגג אבל לכתחילה שדוחים ר"ה מימי אד"ו משום ירקא ומשום מתיא ומשום ערבה וכי אינן יותר טוב לדחות הערבה שהוא תיקון נביאים ממה שנדחה ר"ה ממקומו ויאכלו ישראל חמץ בפסח ויאכלו בי"כ ויעברו כולם בכרת, ולמה לא יסריח מת אחד ממה שיתחייבו כל ישראל בכרת, וגם וכי זולת ירקא לא יוכל האדם להתקיים, ועוד וכי בבל רובא דעלמא המעפשת חלילה שאינה רובה דעלמא וכי בעבור שנחסר ו' ממלת אתם מצאו סמך להחריב העולם, אין זה סמך וראיה דיש לו חברים דכתיב ויפקוד אתם משה וצפית אתם זהב וכל אתם שנכתב במשכן כולם חסר ו', ועוד הכא לא להיתר נחסר אלא ה"ק אין החודש מקודש אם לא שיקדשוהו ב"ד בפיהם זהו אתם, מה תאמר ג' אתם למה חד למעלה צווי מהבינה לקדש העטרת והמקדשים שוקיים ויסוד, וחד לב"ד שלמטה, וחד לעומדים שם צריכים לומר מקודש מקודש פעמיים שנאמר מקראי קודש ב' קריאות, וא"כ לכתחילה לא ידחו וכשגגו יחזרו ויתקנו תיקון אמת ויביאו קרבן על שגגתם, אבל עתה שרואים התיקונים מקולקלים ומהופכים חוזרים הכופרים ומקלקלין לעצמן, א"ל בזה איני יודע מ"מ אמור אתה, א"ל הנה אבי והוא אביך ונשאלהו א"ל בני דעו כי בהיות ר"ה ביום א' יבא יום ערבה בשבת שהערבה רומזת בלוי ואין לדחותו כי הוא מקיף כל השמטות, וגם אין לדחות השבת שאין דוחין רחמים מפני דין, ובהיות ר"ה בד' הד' רומז בפחד וא"כ הבינה תדין העולם בדין במדה ההיא ובאותו יום א"כ יבא י"כ בו' הרומז בהוד ויהא דקדוק גדול בבריות ולא יעבירו ראשון ראשון ויתרבו המתים כי ירד הירקון הוא הדין הקשה בבבל הוא מדה"ד הרפה כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, וזהו מתיא וירקא הסתירו הסוד, ואם יהיה ר"ה בו' הוא רומז בהוד ואם הבינה דנה בהוד כל הדינים ימצאו שם כי הוא מעבר הפחד ויפסוק הדין לרעה והיינו מתיא וירקא, וע"כ ציוותה התורה שלא להניח ר"ה באלו הימים והכל ע"פ הדיבור וקרא אסמכתא בעלמא ומינה לא תזוזו, קראו והבינו מולד שאינו ראוי להראות בו ביום אבל מתכסה כל אותו היום והוא הנקרא מולד הזקן אין לקבוע ר"ה בו ביום כי הדין בתוקפו, וי לעלמא אם הבינה תדין את העולם בד' זמנים הללו אבל בימי בגה"ז, ב' אף כי רומז במה"ד חומלת בבינה ומבקשת רחמים כי יראה פן יכבו גחלתם ואין זה בפחד והוד, ג' רומז בחסד עולם, ה' רומז בנצח מעבר החסד מדת משה סלח נא לעון העם הזה, ז' כולו רחמים אין שטן ואין פגע רע, ומוטעים ואנוסים חלילה חלילה מאחר שעשיתו קדש תעשהו חולין אין מכניסין חולין בעזרה (בעטרת) וקב"ה מסכים עמהם בזמנם, וע"כ דעו בני חז"ל לא גורעים ולא מוסיפים שמלת את"ם מתהפך אמ"ת האמת אתם הוא אביו של יהודה תתן אמת ליעקב זהו יהודא בן תימא אומר שאין להרהר בדבריהם, וי להם לאותם שלא ירדו לשורש הדברים של חז"ל להכיר ולדעת דברי מלך ישראל המצוה לישראל משם אביו יעקב להכיר את דבריו, אבל לוקחים הדברים כפשוטו שלא ידעוהו אף לומדי התורה ר"ל כנ"י מצוה משם ת"ת שכנ"י מלך ישראל הגשמי ובה מלכים ימלוכו, ויעקב הוא תורה שבכתב וא"כ שימו יד לפה כי כל הדברים אמת ע"פ הדיבור: